עו"ד אביבה רפ נ. וועד מחוז ירושלים של לשכת עורכי הדין

פסק-דין בתיק בג"ץ 7435/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7435/15 לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט א' שהם העותרת: עו"ד אביבה רפ נ ג ד המשיבים: 1. וועד מחוז ירושלים של לשכת עורכי הדין 2. בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין מחוז ירושלים 3. עו"ד דורון שטרן 4. עו"ד זאב דסברג 5. עו"ד אוריאל דריפוס עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותרת: עו"ד רפאל מכתבי בשם המשיב 1: עו"ד חנן רובינשטיין פסק-דין השופט א' שהם: 1. עניינה של העתירה שלפנינו היא בהחלטת המשיבים 5-3 (להלן: המשיבים), חברי מותב בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין (להלן: בית הדין), מיום 21.9.2015, שלא לפסול את עצמם מלגזור, בשנית, את דינה של העותרת (להלן: ההחלטה). כמו כן, עוסקת העתירה בהחלטתם הנוספת של המשיבים, מיום 22.10.2015, לדחות את בקשתה של העותרת לעיין מחדש בהחלטה האמורה. לעתירה נלוותה בקשה למתן צו ביניים, אשר יורה למשיבים שלא לגזור את דינה של העותרת, ביום 11.11.2015, הוא המועד שקבע בית הדין לשמיעת טיעוניה לעונש. הרקע להגשת העתירה 2. ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין במחוז ירושלים (להלן: הקובלת) הגישה כתב קובלנה נגד העותרת בגין ביצוע עבירות משמעתיות, הכוללות, בין היתר, עריכת הסכם פיקטיבי בין בני זוג גרושים וסיוע, ביודעין, לצדדים להערים על נושיהם, במסגרת תיק המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל (בד"מ 12/12). ביום 12.1.2014, ולאחר ניהול משפט הוכחות, הורשעה העותרת בבית הדין במיוחס לה. ביום 19.3.2015, החליט בית הדין לגזור על העותרת השעייה בפועל למשך שנתיים מלשכת עורכי הדין. העותרת ערערה על הכרעת הדין ועל גזר הדין לבית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (בד"א 37/15), אשר דחה את הערעור, על כל חלקיו, בפסק דינו מיום 2.6.2015. 3. העותרת ערערה על פסק הדין של בית הדין המשמעתי הארצי לבית המשפט המחוזי בירושלים (עמל"ע 40631-06-15). בהמלצת בית המשפט המחוזי, ובהסכמת הצדדים, נדחה ערעורה של העותרת על הכרעת הדין המרשיעה, ובמקביל בוטל גזר דינה, והתיק הוחזר לבית הדין לשמיעת טיעונים לעונש ולגזירת דינה של העותרת מחדש. החלטתו של בית המשפט המחוזי לבטל את גזר הדין בעניינה של העותרת, ניתנה לאחר שהסתבר כי בא כוח העותרת היה חולה במועד הטיעונים לעונש בבית הדין; כי בקשתו לדחיית הדיון נדחתה על ידי המשיבים; וכי העותרת נאלצה, לפיכך, לטעון לעונש בעצמה. טרם מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, התנה בא כוח הקובלת את הסכמתו הדיונית לביטול גזר הדין, בכך שהעותרת לא תבקש, בהמשך, לפסול את הרכב בית הדין אשר ישוב לגזור את דינה, ובא כוח העותרת אישר לפרוטוקול הדיון, כי הוא מסכים לאמור לעיל (פרוטוקול הדיון מיום 23.7.2015, עמ' 4). 4. ואולם, לאחר שהתיק הוחזר לבית הדין ונקבע מועד לשמיעת הטיעונים לעונש, הגישה העותרת בקשה לפסילת המותב "ביוזמת בית הדין", וזאת בשל קיומה של "אפשרות ממשית למשוא פנים", ועל אף הצהרות בא כוחה בפני בית המשפט המחוזי, כמפורט לעיל. ביום 21.9.2015, דחה בית הדין את בקשת הפסילה, וציין כי לטעמו מדובר בבקשה ש"אינה ראויה", וכי "יש בה משום התחכמות, נוכח חזרתו של בא כוח המאשימה מן הבקשה לפסול את ההרכב". לגופם של דברים, התחייב בית הדין לנהוג "ביושר, בהגינות ובביקורת עצמית" והוסיף, כי אם ימצא בטיעוני בא כוח העותרת "דבר שמצדיק שינוי במסקנותינו או נימוק לשנות מדעתנו- כך נעשה". בעקבות החלטת בית הדין, מושא העתירה שלפנינו, הגישה העותרת לבית הדין בקשה לדחיית מועד שמיעת הטיעונים לעונש, עד להכרעה בערעור על ההחלטה, שיש בכוונתה להגיש לבית המשפט העליון, עד ליום 6.10.2015. לפנים משורת הדין, ואף שבית הדין סבר, כי "הנסיון להשהות ולעכב את גמר הדיון בקובלנה זו איבד כל רסן" הוא הורה, ביום 29.9.2015, על דחיית מועד שמיעת הטיעונים לעונש בעניינה של העותרת, תוך שהוא מתיר לבא כוח הקובלת להגיב לנימוקי הערעור, ככל שיוגש כזה. ביום 21.10.2015, הבהירו המשיבים בהחלטה נוספת, כי בא כוח העותרת לא המציא לקובלת עותק מהערעור העתידי, וכי ערעור כאמור כלל לא הוגש לבית המשפט העליון, אף שהגשתו היתה "הטעם היחיד בגינו דחינו את הדיון". בית הדין קבע, כי בקשת בא כוח העותרת לדחיית מועד הדיון הינה בגדר "בקשת סרק [...] וקשה עם כל ההתחשבות במצבו, שלא לראות בחומרה את מעשיו [ שחרגו] הרבה מעבר לתחום הראוי לו לפרקליט". לפיכך, נקבע מועד הטיעונים לעונש ליום 28.10.2015. בהמשך, ולאחר שלטענת העותרת התברר לה כי אינה יכולה לערער על ההחלטה מושא העתירה לבית המשפט העליון, היא ביקשה מבית הדין, ביום 22.10.2015, כי יעיין בשנית בהחלטתו שלא לפסול את עצמו. לטענתה, במהלך חודש אוקטובר 2015, התפרסמו בבטאון לשכת עורכי הדין (להלן: הבטאון) דבר הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בעניינה, על אף ביטול גזר הדין על ידי בית המשפט המחוזי. פרסום זה היווה, לדידה של העותרת, משום נסיבות חדשות המצדיקות עיון חוזר בהחלטת בית הדין שלא לפסול את עצמו. ביום 22.10.2015, דחה בית הדין את הבקשה, תוך שקבע כי הפרסום בבטאון, כמו דברי הביקורת שהשמיעו המשיבים באשר להתנהלות בא כוח העותרת, אינם בגדר נסיבות חדשות המצדיקות את שינוי החלטתו. מכאן העתירה שלפנינו. תמצית העתירה ותגובות המשיבים 5. במסגרת העתירה שלפנינו חזרה העותרת, באמצעות בא כוחה, עו"ד רפאל מכתבי, על הטענות שהעלתה בפני בית הדין. בתמצית, הבהירה העותרת, כי מאחר שגזר הדין שניתן בעניינה היה מנומק ומפורט, אין ביכולתו של בית הדין לבחון מחדש את מידת העונש לו היא ראויה, ללא משוא פנים. עוד נטען, כי הפרסום בבטאון הינו בגדר "משפט שדה" שביצעו המשיב 1 ויתר המשיבים לעותרת, וכי הוא "מֵקַָבע מחדש" את עמדת המשיבים, אשר גיבשו לעצמם "עמדה סופית בעניין נשוא הדיון המשפטי". המשיבים, לרבות המשיב 1, ביקשו לדחות את העתירה על הסף ולגופה, באשר היא אינה מגלה כל עילה לפסלות הרכב בית הדין. דיון והכרעה 6. בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק לא יזדקק, ככלל, לעתירות נגד החלטות בתי הדין המשמעתיים המחוזיים של לשכת עורכי הדין, לרבות בעניין פסלות חברי בית הדין (בג"ץ 7925/07 ארבל נ' אנגלסמן (19.9.2007); בג"ץ 7464/97 נעים נ' לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו (19.12.2007); בג"ץ 5780/02 עו"ד סגל נ' בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו (9.7.2002)). כך הוא הדבר גם בענייננו, והטעם לכך נעוץ בעובדה, כי החלטה זו עשויה, ממילא, לעמוד לביקורת שיפוטית, ככל שהעותרת תבחר לערער על גזר דינה החדש בפני בית הדין המשמעתי הארצי (בג"ץ 2857/11 הרבט נ' לשכת עורכי הדין מחוז תל אביב (10.4.2011); בג"ץ 9580/10 חברת עורכי הדין עזריאלנט לישראל נ' לשכת עורכי הדין בישראל- הוועד המרכזי (3.1.2011)). למעלה מן הצורך, יובהר כי העתירה דנן אינה מגלה כל עילה להתערבותו של בית משפט זה (בג"ץ 1675/15 פלוני נ' משטרת ישראל (8.3.2015); בג"ץ 1148/14 רשואן נ' בית הדין הארצי לעבודה (10.7.2014); בג"ץ 3759/13 אדעיס נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבניה (30.4.2014)). אין דבר בטיעוני העותרת בפני בית הדין או בטעמים הנוספים המפורטים בעתירה, כמו גם בהחלטותיו הקודמות של בית הדין, לרבות גם גזר הדין שניתן על-ידו, כדי להצביע על קיומה של אפשרות, ובוודאי לא ממשית, לקיומו של משוא פנים בעניינה של העותרת. כידוע, חשש ממשי לקיומו של משוא פנים אינו יכול להתבסס על תחושות סובייקטיביות של הטוען לו, אלא על מדדים אובייקטיביים (ע"א 1339/10 פלוני נ' פלוני (28.3.2010); ע"פ 489/10 פלוני נ' מדינת ישראל (24.2.2010); ע"פ 6287/09 סבג נ' מדינת ישראל (8.10.2009); בג"ץ 2148/94 גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון, פ"ד מח(3) 573 (1994)). העובדה, כי המותב שגזר את דינה בעבר, נדרש לגזור את הדין מחדש, אינה מעידה, כלשעצמה, על כך שבמלאכת הענישה יישקלו שיקולים זרים ובלתי עניינים. בית משפט זה דחה טענה בדבר פסלותו של שופט, אף בנסיבות בהן היה על השופט, אשר הכריע וגזר את דינו של נאשם, לשמוע ראיות חדשות ולהכריע בשנית את הדין בעניינו (ע"א 6273/15 זאבי נ' רום (22.10.2015); ע"פ 10592/03 זועבי נ' מדינת ישראל (29.12.2003); ע"פ 7724/02 צבי נ' מדינת ישראל (3.10.2002)). על אחת כמה וכמה, שאין די בעובדה שהערכאה הדיונית הונחתה לגזור מחדש את דינה של העותרת, וזאת בלבד, מבלי לבחון בשנית את הממצאים העובדתיים שנקבעו בעניינה, כדי לשקף חשש כלשהו למשוא פנים מצד המשיבים (ע"פ 1648/13 עמרם נ' מדינת ישראל (7.3.2013); ע"פ 2249/11 בן חיים נ' מדינת ישראל (1.5.2011)). נזכיר, כי בית הדין התבקש לגזור בשנית את דינה של העותרת, לא משום שנפל פגם בשיקול דעתו. גזר דינו המנומק של בית הדין אף קיבל את אישורו של בית הדין המשמעתי הארצי, בפניו טען בא כוחה של העותרת גם לעניין העונש שנגזר עליה. הטעם היחיד להחלטת בית המשפט המחוזי, בנסיבות דנן, נעוץ בעובדה שבא כוחה של העותרת לא נכח במהלך השמעת טיעוניה לעונש בפני בית הדין. ראוי לציין, כי בית הדין איפשר לבא כוחה של העותרת, טרם שגזר את דינה, להשלים את טיעוניו לעונש, בכתב, תוך ארבעה עשר ימים ממועד הדיון, אך הוא בחר שלא לעשות כן. 7. גם פרסום פסקי הדין בעניינה של העותרת בבטאון אינו מקים חשש למשוא פנים מצידם של המשיבים, ואין מדובר בנסיבות חדשות, בעטיין יש לעיין מחדש בהחלטתם שלא לפסול את עצמם מלגזור את דינה בשנית. הפרסום אינו קשור למי מהמשיבים, לרבות למשיב 1, והוא מספק מידע אינפורמטיבי בלבד על פסקי הדין המשמעתיים של הלשכה במחוז ירושלים. הפרסום נעשה ללא ציון שמה של העותרת, והטענה כי הפרסום מהווה משום "משפט שדה" או שהוא מבטא דעה מגובשת של המשיבים בדבר גזר דינה העתידי של העותרת, אין בה כל ממש וראוי היה שלא להעלותה כלל. 8. לא ניתן להתעלם אף מחוסר נקיון כפיה של העותרת בהגשת עתירה זו. ראשית, העותרת נמנעה מלפרוש בפני בית המשפט את מלוא העובדות הרלוונטיות להכרעה בעתירתה, ודי בכך כדי להביא לדחיית העתירה (בג"ץ 5146/15 חדד נ' משרד החינוך (21.9.2015); בג"ץ 3384/13 זעאקיק נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבנייה ביו"ש (27.10.2014); בג"ץ 9363/12 קטש נ' היועץ המשפטי לממשלה (29.4.2013)). מעיון בנספחי העתירה, עולה כי העותרת לא צירפה לכתב העתירה את כתב הקובלנה שהוגש נגדה, את הכרעת הדין בעניינה, ואת פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין. מתגובת המשיבים מסתבר, כי העותרת העלימה במסגרת עתירתה, אף את מכתבו של עורך מדור פסקי הדין המשמעתיים בבטאון, מיום 19.10.2015, בו הבהיר העורך כי לא ידע דבר על ביטול גזר דינה של העותרת בבית המשפט המחוזי, והבטיח לפרסם בבטאונו את גזר הדין העתידי בעניינה. העורך הוסיף עוד, כי הדבר ייעשה, בעילום שם, כפי שפורסם גזר דינה הקודם באותו בטאון. שנית, וזה העיקר, יש יותר מחשש כי התנהלותה של העותרת במהלכו של ההליך המשפטי, באמצעות בא כוחה, הינה חסרת תום לב. כאמור, בא כוח העותרת, המייצגה גם בעתירה שלפנינו, הצהיר בפני בית המשפט המחוזי כי לא יבקש לפסול את הרכב בית הדין אליו הושב התיק, ביודעו כי רק בתנאי זה יסכים בא כוח הקובלת להצעת בית המשפט המחוזי לבטל את גזר דינה של מרשתו. בהמשך, ולמרות אותה הצהרה, ביקש בא כוח העותרת מבית הדין לפסול את עצמו, בטענה כי ההסכמה הדיונית לה היה שותף, ואשר קיבלה את אישורו של בית המשפט המחוזי, היתה בלתי חוקית או מנוגדת להלכה המשפטית. משבקשה זו נדחתה, ביקש עו"ד מכתבי לדחות את השמעת הטיעונים לעונש בעניינה של מרשתו, בדרך של הגשת "בקשת סרק", כדברי בית הדין. משזה לא הועיל, ביקש בא כוח העותרת מבית הדין לעיין מחדש בהחלטתו שלא לפסול את עצמו מלגזור את דינה של העותרת, בקשה שנדחתה כדין. הגשת העתירה דנן, להורות על פסילת מותב בית הדין והחלטותיו, סותרת הסכמה קודמת של העותרת בפני ערכאה שיפוטית, והתנהלות זו עולה לכדי חוסר תום לב, דבר המצדיק את דחיית העתירה על הסף (בג"ץ 885/07 אחלאם נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה (30.1.2007); בג"ץ 233/05 לשנקו נ' משרד הפנים (25.1.2005)). 9. סיכומם של דברים, העתירה נדחית על הסף. בנסיבות אלו, יש לדחות גם את בקשתה של העותרת למתן צו ביניים. העותרת תשא בהוצאות בסך 5,000 ₪ למשיב 1. ניתן היום, ‏כ"ח בחשון התשע"ו (‏10.11.2015). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15074350_I02.doc יא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il