פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"א 7435/01
טרם נותח

חברת הימנותא בע"מ נ. עואד אליאס

תאריך פרסום 17/12/2003 (לפני 8175 ימים)
סוג התיק ע"א — ערעור אזרחי.
מספר התיק 7435/01 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
טרם נותח פסק הדין נאסף אך עוד לא עבר ניתוח אוטומטי. סיכום, נושא והחלטה יופיעו כאן ברגע שהניתוח יסתיים.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"א 7435/01
טרם נותח

חברת הימנותא בע"מ נ. עואד אליאס

סוג הליך ערעור אזרחי (ע"א)

פסק הדין המלא

-
פסק-דין בתיק ע"א 7435/01 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7435/01 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' גרוניס המערערת: חברת הימנותא בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. עואד איברהים אליאס 2. עזבון המנוח סלים איברהים אליאס באמצעות יורשיו על-פי דין: נמר סלים אליאס עאדל סלים אליאס סאמי סלים אליאס אליאס סלים אליאס יוסף סלים אליאס מילאד סלים אליאס 3. ג'מיל אליאס אליאס 4. עזבון המנוח בדראן מלחם בדראן ח'לאילה באמצעות יורשו על-פי דין: ע'אזי בדראן ח'לאילה 5. תאופיק אברהים אליאס 6. סעיד חנא אליאס ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 29.5.2001 בה"פ 426/98 שניתן על-ידי כבוד השופטת נ' שרון תאריך הישיבה: ז' בחשון תשס"ד (2.11.2003) בשם המערערת: עו"ד א' עיני בשם המשיבים 3-1, 6-5: בשם המשיב 4: עו"ד נ' אליאס אין התייצבות פסק-דין מתוקן השופט א' מצא: המערערת והמשיבים 3-1 (להלן: המשיבים) נחלקו ביניהם בדבר זכות הבעלות בחלקת קרקע חקלאית מאדמת סח'נין, ששטחה 8112 מ"ר והידועה כחלקה 64 בגוש 19331 (להלן: החלקה). שני הצדדים תלו את זכותם הנטענת בעסקאות שנכרתו עם המשיב 4 (להלן: המוכר). בית-המשפט המחוזי קיבל את תובענת המשיבים, וכנגד הכרעה זו מופנה הערעור. המשיבים 6-5 לא היו צד להליך בבית-המשפט המחוזי אך טוענים גם הם לזכויות משותפות בחלקה עם המשיבים 3-1. בהחלטת רשם בית-המשפט העליון מיום 26.6.2002 הם צורפו כמשיבים לערעור, ולפנינו הם טענו במשותף עם המשיבים 3-1. המעשה בתמצית: המוכר היה בעליה של החלקה. בשנת 1955 התקשר המוכר בעסקת חליפין משולשת, שבגדרה התחייב להעביר את הבעלות בחלקה, בתמורה לקרקע אחרת, לאביהם המנוח של המשיבים. החזקה בחלקה אמנם נמסרה למורישם של המשיבים, אך הבעלות על החלקה לא הועברה לו. החלקה נותרה רשומה בבעלות המוכר; וביום 1.11.1960 - עם השלמתם של הליכי הסדר מקרקעין - שבה החלקה ונרשמה בבעלותו. לאחר הסתלקותו של מורישם המשיכו המשיבים להחזיק בחלקה ולעבדה. בשנת 1965 הגיש המוכר נגד המשיבים תובענה לסילוק-יד, בטענה כי תפסו חזקה בחלקה ללא זכות כדין, אך בית-המשפט קיבל את גרסת המשיבים, כי הם מחזיקים בחלקה מכוח זכותו של מורישם שרכש את זכות הבעלות עליה, ודחה את תביעת המוכר. ואולם גם בעקבות פסק-דין זה לא עשו המשיבים דבר כדי לגרום לרישום החלקה בבעלותם. מקץ שנים אחדות חזר המוכר ומכר את החלקה למערערת. ביום 13.12.1971 העביר למערערת את זכות בעלותו הרשומה בחלקה, והמערערת נרשמה, תחתיו, כבעלים של החלקה. באפריל 1998 ביקרו נציגי המערערת בחלקה ודרשו מן המשיבים לפנותה. לנוכח דרישה זו הגישו המשיבים את התובענה נשוא הערעור, בה עתרו למתן פסק-דין המצהיר על היותם בעליה של החלקה, ולחלופין - המחייב את המוכר לפצותם כדי שווי החלקה, או ליתן להם קרקע שוות-ערך אחרת. השופטת המלומדת קיבלה את טענת המערערת, כי רכשה את החלקה בתמורה ובהסתמך על הרישום; וכי במועד הרכישה לא ידעה אודות עסקות-מכר קודמות שנקשרו גבי החלקה. נמצא כי לכאורה פעלה המערערת בתום לב. עם זאת קבעה, כי קודם להשלמת עסקתה עם המוכר היה על המערערת לבדוק ולברר אם למשיבים, שהחזיקו בחלקה בפועל, נתונה זכות כלשהי. משלא עשתה כן, הרי שבדרישתה לקבלת החזקה בחלקה, שהועלתה על-ידה לראשונה רק בשנת 1998 - היינו, כעשרים-ושבע שנים לאחר רכישת החלקה מן המוכר - יש משום הסתמכות שלא בתום לב על זכות הנובעת מחוזה. השופטת לא התעלמה, אמנם, ממחדלי המשיבים: רכישת החלקה על-ידי מורישם (בשנת 1955) הקימה לו זכות בעלות שביושר, אלא שבמחדלם לדאוג לרישום בעלותם - אף לאחר דחיית התביעה לסילוק-יד שהגיש נגדם המוכר בשנת 1965, וחרף כניסתו לתוקף (בראשית שנת 1970) של חוק המקרקעין - הייתה משום התרשלות שיכלה להטעות קונה שיסתמך על הרישום. בנסיבות אלו, סברה השופטת, ההכרעה במחלוקת שבין המערערת לבין המשיבים מן הראוי שתתבסס על "השוואת הצדק היחסי" בין הצדדים. מסקנתה לגוף העניין הייתה, כי נזקם של המשיבים מאי-אכיפת העסקה עמם יהיה גדול, באופן יחסי, מנזקה של המערערת אם העסקה עמה תבוטל. על יסוד הנמקה זו פסקה לקבל את תביעת המשיבים, בעוד שהמערערת זכתה בפסק-דין המחייב את המוכר להשיב לה את שווי תמורתה של החלקה. לבאי-כוח המערערת והמשיבים, שהגישו את סיכומי טענותיהם בכתב, ניתנה הזדמנות להשלים את טיעוניהם על-פה. מטעם המוכר (המשיב 4 לערעור) - שלפי מה שנמסר על-ידי המערערת הלך בינתיים לעולמו - לא הוגש סיכום טענות ולא הייתה התייצבות לדיון. בתום שמיעת טיעוני הפרקליטים לפנינו, בישיבת יום 2.11.2003, הצענו לצדדים להסכים להסדר שלפיו יתקבל הערעור, והמערערת תוכר כבעלים של החלקה, בעוד שלמשיבים תינתן רשות להוסיף לעבד את החלקה במשך תקופה נוספת שעל משכה יוסכם בין הצדדים. בא-כוח המערערת השיב, כי עקרונית ובכפוף לקביעת תקופת הרשות, ההצעה מקובלת עליו. בא-כוח המשיבים ביקש שהות להיוועץ בשולחיו, ולבקשתו ניתנה לו שהות להודיע את עמדתו לגבי הצעת בית-המשפט. בתגובתו, שהוגשה לבית-המשפט ביום 26.11.2003, הודיע בא-כוח המשיבים כי שולחיו אינם מקבלים את הצעת בית-המשפט. בנימוקיו לאי-קבלת הצעתנו חזר בא-כוח המשיבים על ניסיונו לשכנענו, כי מן הדין לאשר את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. כן הוסיף, שאם בכל זאת נחליט לקבל את הערעור, כי אז יש לדעתו להחזיר את ההליך לבית-המשפט המחוזי, להשלמת הדיון בתביעתם החלופית של המשיבים נגד המוכר. דעתי היא, כי הערעור בדין יסודו. על-פי ממצאי בית-המשפט המחוזי התחייב המוכר לעשיית עסקה בחלקה עם מורישם של המשיבים ולימים חזר והתחייב כלפי המערערת לעשיית עסקה נוגדת. במחלוקת שבין המשיבים לבין המערערת היה על בית-המשפט להכריע על-פי מבחנו של סעיף 9 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969. המשיבים סמכו את זכותם על הראשונה מבין העסקאות. אלא שהמערערת רכשה את החלקה בתמורה ובתום לב, והעסקה לטובתה נרשמה בעודה תמת לב; ובכך, על-פי מצוות סעיף 9, קמה לה זכות עדיפה על פני זכותם של המשיבים. תביעת המשיבים סמכה, אל נכון, על הטענה שרישומו של המוכר כבעלי החלקה לא שיקף נכונה את מצב הזכויות בחלקה. אלא שהחלקה שבה ונרשמה בבעלותו של המוכר בסיום הליך של הסדר מקרקעין. בנסיבות אלו חל סעיף 81 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, המורה כי "הרישום של מקרקעין בפנקס החדש יבטל כל זכות הסותרת אותו רישום, אם אין בפקודה זו הוראה אחרת לענין זה". למשיבים, שמעיקרה לא טרחו לרשום את זכות בעלותו של מורישם, עמדה זכות להשיג על לוח הזכויות בהליכי ההסדר (לפי סעיף 59 לפקודה), ואף משחדלו לעשות כן היה בידם לתבוע את ביטול רישומו של המוכר כבעלים, בהתאם לסעיפים 92 או 93 לפקודה (ראו: ע"א 3701/93 אל הוזייל נ' מדינת ישראל, תק-על 94(2) 1081). על כל פנים, בטענות שחדלו מלהעלותן נגד המוכר לא יכלו המשיבים להישמע בתביעתם נגד המערערת, שרכישת החלקה המוסדרת בתמורה ובהסתמך על הרישום הקימה לזכותה את חזקתו של סעיף 10 לחוק המקרקעין. הייתי מקבל את הערעור, מבטל את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ודוחה את תביעת המשיבים 3-1 נגד המערערת. עם זאת הייתי מחזיר את ההליך לבית-המשפט המחוזי להשלמת הדיון בתובענת המשיבים הנ"ל נגד עיזבונו של המשיב 4. המשיבים 3-1 ו-6-5 ישלמו למערערת את הוצאות הערעור וכן שכר-טרחת עורך-דין בסך 20,000 ₪. ש ו פ ט השופטת ד' ביניש: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' מצא. ניתן ביום כ"ב בכסלו תשס"ד (17.12.2003). תוקן היום, ט"ז באדר תשס"ד (9.3.2004). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 01074350_F23.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il /עכ.