פסק הדין המלא
החלטה בתיק ע"פ 7434/04
בבית המשפט העליון
ע"פ 7434/04
בפני:
כבוד המישנה-לנשיא מ' חשין
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערער:
חוסאם אבו אלקיעאן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, בת"פ 8261/03, מיום 15.7.04 שניתן על-ידי כבוד השופטת ו' מרוז
תאריך הישיבה: י"ד באדר א' תשס"ה (23.2.05)
בשם המערער: עו"ד נאסר אלעטאונה
בשם המשיבה: עו"ד דניאלה ביניש
בשם שירות המבחן: גב' אדווה פרויד
פסק-דין
השופט ס' ג'ובראן:
בפנינו ערעור על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע שניתן בת"פ 8261/03 ביום 15.7.04.
נגד המערער הוגש לבית-המשפט המחוזי כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין תשל"ז-1977.
על-פי הסדר טיעון אשר הושג בין הצדדים תוקן כתב-האישום נגד המערער במובן זה שעבירת ההריגה הומרה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין תשל"ז-1977 בצירוף סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961.
על-פי כתב-האישום המתוקן, בתאריך 19.8.02, נהג המערער ברכב מספר רישוי 1051906 בכביש 358 מכיוון שומריה לכיוון כביש 31. בהגיעו לעקומה שמאלה, התחיל לעקוף רכב שנסע לפניו תוך כדי כך שהוא נוהג במהירות 141 קמ"ש, איבד שליטה ברכב, סטה ימינה והתהפך מעבר לשוליים הימניים. כתוצאה מהתאונה נגרם מותו של נוסע שנסע ברכבו של המערער.
בית-המשפט המחוזי הרשיע את המערער על-יסוד הודאתו בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן והטיל עליו עונש של 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מתוכם תשעה חודשים שירוצו בחופף למאסר אותו מרצה המערער, ויתרתם במצטבר. עוד החליט בית-המשפט המחוזי לשלול את רישיון הנהיגה של המערער לתקופה של 15 שנים.
המערער קובל בפנינו על חומרת העונש שהוטל עליו. הוא טען מפי בא-כוחו כי טעה בית-המשפט המחוזי בהטילו על המערער מאסר בפועל לתקופה ארוכה וממושכת. עוד טען בא-כוח המערער כי טעה בית-המשפט המחוזי בהתעלמו מנסיבותיו האישיות של המערער ובכך שלא הביא בחשבון את העובדה כי המערער הודה בעבירה שיוחסה לו ותחת זאת העדיף את שיקול ההרתעה על פני נסיבותיו האישיות של המערער.
בא-כוח המערער ביקש לקבל את הערעור ולהקל בעונשו של המערער באופן משמעותי.
נתנו דעתנו למכלול נסיבות המקרה שבפנינו כפי שעלו מגזר דינו של בית המשפט המחוזי ובאנו לכלל דיעה כי אף שהעונש שנגזר על המערער איננו עונש קל הרי חומרתו הולמת את חומרתו המופלגת של המעשה שבו הורשע המערער ולכן לא מצאנו מקום להקל בעונשו.
כפי שציין בית-המשפט המחוזי בגזר דינו רשלנותו של המערער התבטאה בכך שהוא נהג במהירות של 141 קמ"ש שהינה לפחות 61 קמ"ש מעל למהירות המותרת, והוא הגדיל לעשות כאשר עקף רכב אחר בתוך עקומת כביש, ואת כל זאת עשה המערער כאשר היה נהג חדש וללא נסיון.
לא התעלמנו מן העובדה כי המערער הודה במעשה שמיוחס לו אך יחד עם זאת, מדובר בעבירה חמורה ביותר אשר בעטייה קופחו חיי אדם.
ריבוי עבירות התעבורה והקטל בכבישים מחייב מדיניות ענישה מחמירה וזאת על מנת להילחם בנגע זה של תאונות הדרכים אשר גובה קורבנות רבים מזה זמן רב בכבישי הארץ.
העונש שהוטל על המערער מאזן את שיקולי הענישה הראויים במקרה שלפנינו והולם את הנסיבות. מכל מקום איננו חורג לחומרה במידה המצדיקה התערבותינו.
סוף דבר, אנו דוחים את הערעור.
ניתן היום, י"ד באדר תשס"ה (23.2.05)
המשנה-לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04074340_H02.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il