פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7433/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7433/15 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 7.10.2015 בתפ"ח 49939-07-13 שניתן על ידי כבוד השופטים: ר' לורך – סג"נ, צ' דותן וע' וינברג-נוטוביץ תאריך הישיבה: כ"ד בניסן התשע"ו (2.5.2016) בשם המערער: עו"ד קטי צווטקוב בשם המשיבה: עו"ד תומר סגלוביץ' פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגנית הנשיא ר' לורך והשופטים צ' דותן ו-ע' וינברג-נוטוביץ) בתפ"ח 49939-07-13 מיום 7.10.2015, במסגרתו הושת על המערער עונש של 9 שנות מאסר בפועל; 24 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת מין מסוג פשע; ופיצוי בסך 50,000 ש"ח לכל אחת מהמתלוננות. כתב האישום 2. המערער הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בביצוע עבירות מין בשתיים מנכדותיו, מ' ו-א', ילידות שנת 1990, בהיותן קטינות. בגין המעשים שביצע ב-מ', הורשע בביצוע עבירת אינוס קטינה בת משפחה שטרם מלאו לה 14 שנים, לפי סעיף 351(א) עם סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). בגין המעשים שביצע ב-א', הורשע בביצוע עבירות אינוס קטינה בת משפחה שטרם מלאו לה 14 שנים, לפי סעיף 351(א) עם סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין; אינוס קטינה בת משפחה, לפי סעיף 351(א) עם סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין; מעשה מגונה בקטינה בת משפחה שטרם מלאו לה 14 שנים, לפי סעיף 351(ג)(1) עם סעיף 348(א) וסעיף 345(א)(3) לחוק העונשין (כנוסחם בעת ביצוע העבירות); ומעשה מגונה בכוח בקטינה בת משפחה, לפי סעיף 351(ג)(2) עם סעיף 348(ב), סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין (כנוסחם בעת ביצוע העבירות). כתב האישום כולל שני אישומים. על פי החלק הכללי, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, המערער התגורר בצרפת והגיע לישראל בתדירות גבוהה לחופשות, כאשר במהלך חופשותיו התגורר יחד עם רעייתו בדירה בעיר נתניה (להלן: הבית). על פי המתואר באישום הראשון, מ', בעת שהיתה בת שמונה, הגיעה ללון בבית. בשעות הלילה, לאחר שנרדמה, נכנס המערער לחדר בו ישנה והחל ללטף אותה בגבה. מ' התעוררה משנתה ונעה על מנת שיחדל ממעשיו, אולם המערער המשיך ללטף אותה, הסיר את תחתוניה והחדיר את אצבעו לאיבר מינה, כאשר בידו השנייה הוציא את איבר מינו ממכנסיו ושפשף אותו. כעבור מספר דקות נשמע רעש בבית והמערער עזב את החדר, לאחר שאמר ל-מ' שלא תספר לאיש על שאירע. על פי המתואר באישום השני, א' נהגה להיפגש עם המערער במהלך ביקוריו בישראל. בין השנים 1997 ו-1998, בעת שהלכו השניים לים, ליטף אותה המערער בחזה ובישבנה, ואמר לה כי אסור לה לספר על שאירע. כשנתיים לאחר מכן, בעת שביקרה א' בבית, המערער אמר לה "בואי אני אראה לך משהו כיפי" וא' הלכה איתו למרפסת הסגורה שבבית. שם, המערער השכיב אותה על הספה, הסיר את מכניסה ותחתוניה וליקק את איבר מינה. א' התנגדה למעשיו וניסתה לסגור את רגליה ולדחוף את ראשו, עד שעזב את המקום. במועד אחר, כאשר הייתה א' בת 12, ביקשה סבתה כי תכין קפה למערער. א' נכנסה למטבח והמערער הלך בעקבותיה, הוציא את איבר מינו ממכנסיו, תפס את ידה ודרש ממנה כי תיגע באיבר מינו. א' סירבה, הרימה את קולה, והמערער עזב את המטבח. בחמש הזדמנויות שונות, סמוך לאוקטובר 2005, בעת ש-א' ישנה בבית, ניגש אליה המערער לאחר שנרדמה והחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. אחר מכן נהג לשאול אותה האם "כיף לה". א' השיבה בשלילה וביקשה מהמערער לחדול ממעשיו. גזר הדין של בית המשפט המחוזי 3. ביום 7.10.2015 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער. בגזר דינו, בית המשפט המחוזי עמד על הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, על הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ועל מדיניות הענישה הנהוגה. תחילה, בית המשפט המחוזי קבע שעבירת האינוס שביצע המערער ב-מ' מהווה אירוע אחד, ואילו כלל עבירות המין שביצע ב-א' מהווים אירוע נוסף. באשר לערך החברתי שנפגע, נקבע כי מעשיו של המערער פגעו במידה גבוהה בערכים המוגנים של כבודם, שלומם, ביטחונם, ופרטיותם של קטינים, וכן באוטונומיה שלהם על גופם. עוד הטעים בית המשפט כי כאשר העבירה מתבצעת בקטין שהוא בן משפחה, נפגע ערך מוגן נוסף והוא הגנה על הקטין מפני קרוב המנצל לרעה את גילו, את הקרבה המשפחתית, ואת האמון הטבעי שנותן בו הקטין. כן ציין בית המשפט המחוזי כי פגיעות מיניות מותירות חותם בנפשם של קטינים ופוגעות בהתפתחותם, במיוחד כאשר הן נעשות בחיק המשפחה – כפי שניתן ללמוד גם מתסקירי הנפגעות שהוגשו בעניינן של מ' ו-א'. באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, בית המשפט המחוזי עמד על מספר נסיבות לחומרה: ביחס ל-מ' – העובדה שהמערער ניצל את האמון שנתנו בו הוריה, אשר שלחו אותה לחופשת קיץ בארץ; וביחס ל-א' – העובדה שהמערער ניצל את הקשר המיוחד שהיה בינה לבין סבתה, אשר הוביל אותה לשהות רבות בביתם, וכך שמעשיו נמשכו על אף התנגדות מילולית שהביעה, והופסקו רק לאחר שגדלה והחלה להתנגד באופן תקיף יותר למעשיו; וביחס לשתי המתלוננות – נלקח בחשבון גילן הצעיר עת ביצע בהן את העבירות, כאשר מ' הייתה בת 8 ו-א' בת 7 בעת ביצוע המעשים לראשונה. עם זאת, בית המשפט התייחס לכך שהמערער לא נקט באלימות פיזית ממשית בזמן ביצוע מעשיו. באשר למדיניות הענישה הנהוגה, בית המשפט המחוזי בחן את הענישה בעבירות מין המבוצעות בקטינים בתוך המשפחה, ומצא כי בעבירות אלה הענישה מחמירה ביותר ושמה דגש על הפגיעה המשמעותית בנפשם של הקטינים. לפיכך, בית המשפט העמיד את מתחם העונש ההולם בעניינה של מ' על בין 5 ל-8 שנות מאסר; ואת מתחם העונש ההולם בעניינה של א' על בין 9 ל-12 שנות מאסר. יצוין, כי חרף הפרדת המתחמים, בית המשפט המחוזי מצא לגזור על המערער עונש כולל בגין שני האירועים יחדיו, וזאת בשל הדמיון הרב הקיים ביניהם. 4. על מנת לקבוע את העונש המתאים למערער, בית המשפט המחוזי עמד על נסיבותיו האישיות של המערער שאינן קשורות לביצוע העבירה, וביניהן העובדה שלא נטל כל אחריות על מעשיו; לא הביע חרטה או אמפטיה כלפי הנפגעות; וניסה להדוף את ההאשמות נגדו בטענה כי הן נובעות מרדיפת ממונו. בנוסף, בית המשפט נדרש להתרשמות שירות המבחן מהמערער – לפיה אינו מסוגל להכיר בפגיעה הקשה שפגע במתלוננות, וכן לקביעתו של שירות המבחן כי אין מקום לבחון אפשרויות לשיקום בעניינו של המערער נוכח הכחשותיו את המיוחס לו והתעקשותו כי אינו נזקק למעורבות טיפולית. מנגד, בית המשפט המחוזי התחשב בגילו המבוגר של המערער (86); במצבו הבריאותי; בכך שהוא נעדר עבר פלילי ונדרש לתת את הדין על מעשים שנעשו לפני כ-10 שנים; ואף לכך שבעקבות חשיפת המעשים, הוחרם על ידי בני משפחתו ואינו מצוי בקשר עם אף אחד מקרוביו. נוכח האמור, בית המשפט המחוזי גזר את עונשו של המערער כאמור בפסקה 1 לעיל. מכאן הערעור שלפנינו. טענות הצדדים 5. המערער טוען בערעורו כי היה על בית המשפט המחוזי לחרוג מהעונש ההולם ולהימנע מלשלוח אותו למאסר, וזאת בשל נסיבותיו הבריאותיות; גילו המבוגר; וחלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות. לחיזוק עמדתו, המערער מפנה לפסיקה בה סטו בתי המשפט ממתחם העונש הראוי בעניינם של נאשמים בעלי נסיבות חריגות, ובפרט נאשמים מבוגרים במיוחד. המערער מדגיש כי מאסר ממושך יהיה עבורו קשה יותר מאשר לאדם צעיר, וכי הוא אף עלול לסיים את חייו מאחורי סורג ובריח – וזאת תוך ניתוק ממכריו ומבני משפחתו. על כן, משיקולי צדק, המערער עותר מבית משפט זה להתערב בעונש שגזר עליו בית המשפט המחוזי. 6. המשיבה, מנגד, טוענת כי יש לדחות את הערעור. לשיטתה, בית המשפט המחוזי התחשב בכלל השיקולים הרלבנטיים בגזר דינו, והשית על המערער עונש מאוזן שהולם את נסיבות המקרה, לרבות את נסיבות העושה. בהמשך לכך, המשיבה עומדת על חומרת מעשיו של המערער, אשר פגע מינית בשתיים מנכדותיו עת היו קטינות, ואף איים עליהן שלא יספרו על מעשיו. המשיבה מפנה גם לתסקירי נפגעות העבירה, מהם ניתן ללמוד על הפגיעה הקשה שנגרמה עקב מעשיו, פגיעה אשר ליוותה את המתלוננות לאורך שנות התבגרותן ומלווה אותן עד היום. תסקיר שירות המבחן 7. ביום 18.4.2016 הוגש תסקיר שירות מבחן משלים בעניינו של המערער. מהתסקיר עולה כי המערער מרצה את עונשו בבית הסוהר "רימונים", וכי הוא נמצא בהשגחה על ידי גורמי טיפול לאור גילו ואופי עברותיו. עוד צוין כי המערער מכחיש את העבירות המיוחסות לו, וכי להערכת גורמי הטיפול, נוכח קשייו בשפה העברית; גילו; בעיותיו הבריאותיות; והכחשת המיוחס לו – קיים ספק בנוגע ליכולתו להפיק תועלת מטיפול. דיון והכרעה 8. לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, ולאחר עיון בנימוקי הערעור ושמיעת הצדדים בפנינו, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. 9. הלכה ידועה היא שערכאת הערעור אינה מתערבת בחומרת העונש שנקבעה על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בהם העונש שנגזר חורג במידה רבה מרמת הענישה הנוהגת או הראויה במקרים דומים (ראו: ע"פ 8280/15 גולאני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (28.3.2016); ע"פ 2715/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (20.9.2015)). לטעמנו, המקרה הנוכחי אינו נמנה על אותם המקרים המצדיקים התערבות, כפי שיובהר להלן. 10. בית משפט זה עמד לא אחת על כך שגורם מרכזי בגזירת הדין בעבירות מין הוא האינטרס הציבורי שבהרתעת עברייני מין פוטנציאליים ממימוש מזימותיהם, כמו גם על הצורך להעביר מסר ברור, אשר יתבטא בהטלת עונשים כבדים על המורשעים בעבירות אלה, ובבידודם לתקופה ארוכה מן החברה (ראו: ע"פ 5347/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (20.4.2016); ע"פ 3175/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (24.3.2016)). עוד עמד בית משפט זה על החומרה היתרה הגלומה בעבירות מין בקטינים, ועל הצורך להביע את סלידתה החמורה של החברה כלפי מי שפגע בגופו ובנפשו של הקטין, פגיעה אשר לא בנקל תימחה על ידי חלוף הזמן (ראו: ע"פ 7660/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (17.9.2015)); ע"פ 5767/14 פלוני נ' מדינת ישראל (30.6.2015)). דברים אלו מקבלים משנה תוקף עת עסקינן בעבירות המבוצעות בידי קרוב משפחה, תוך ניצול לרעה של הקרבה הפיזית והנפשית כמו גם של האמון השורר במסגרת התא המשפחתי (ע"פ 1170/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 20 (11.1.2016); ע"פ 7661/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (4.1.2016)). 11. במקרה שלפנינו, המערער ביצע עבירות מין קשות בשתיים מנכדותיו, בהיותן קטינות, וכל זאת עשה במקום שבהן הן אמורות להרגיש בטוחות ביותר – בחיק המשפחה. מעשיו של המערער חמורים ביותר, וכפי שעולה מתסקירי הנפגעות שהוגשו בעניינן, הותירו בנפשן של א' ו-מ' צלקות עמוקות אשר מלוות אותן עד היום. כאמור, המערער טוען כי יש מקום לחרוג בעניינו מהעונש הראוי לקולה בעיקר בשל גילו המבוגר ומצבו הבריאותי. אין בידינו לקבל את טענתו. נחה דעתנו כי העונש שהושת על המערער מאזן כראוי בין חומרת העבירות בהן הורשע ונסיבות ביצוען, לבין הנסיבות לקולה המתקיימות בעניינו ואשר עליהן עמד בערעורו – ובכללן העובדה שהוא אדם מבוגר מאוד אשר איננו בקו הבריאות; שהוא נדרש ליתן את הדין בגין עבירות ומעשים שהאחרונים בהם נעשו לפני כ-10 שנים; ושמשפחתו ניתקה עמו כל קשר בעקבות חשיפת מעשיו. על כן, משלא העלה המערער טעם שיש בו כדי להצדיק את התערבותנו, איננו רואים כל מקום להקלה בעונשו. 12. סוף דבר, הערעור נדחה. ניתן היום, ט' באייר התשע"ו (17.5.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15074330_H03.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il