עו"ד אביעד ויסולי נ. ס.א.ל חתך ייזום והשקעות בע"מ

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7431/20 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ע' גרוסקופף המערערים: 1. עו"ד אביעד ויסולי 2. מירי ויסולי נ ג ד המשיבים: 1. ס.א.ל חתך ייזום והשקעות בע"מ 2. אלמוג כ.ד.א.י. בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 31153-12-17 ובה"פ 34672-06-18 שניתן ביום 06.09.2020 על ידי כבוד השופט מ' תמיר תאריך הישיבה: י"א בכסלו התשפ"ב (15.11.2021) בשם המערערים: המערער 1 בעצמו בשם המשיבים: עו"ד ויקטור שטקל פסק-דין 1. ביום 30.10.2014 התקשרו המערערים בהסכם עם המשיבות, לרכישת יחידת דיור המהווה מחצית ממבנה דו-משפחתי, בשכונת המושבה הלבנה במועצה המקומית פרדס חנה (להלן ובהתאמה: ההסכם ויחידת הדיור), זאת במסגרת פרויקט בנייה שכלל 108 יחידות דיור. התמורה הועמדה בנספח ג' להסכם (נספח התשלומים) על סך של 1,650,000 ₪, מתוכם שולם על ידי המערערים הסך של 330,000 ₪ במעמד חתימת ההסכם. את היתרה, בסך של 1,320,000 ₪ (80% מהתמורה), התחייבו המערערים לשלם עד 7 ימים לפני מועד מסירת החזקה ביחידת הדיור, לאחר השלמת הבנייה בהתאם להסכם, לתכניות ולמפרט הטכני. אין חולק כי המערערים לא שילמו את יתרת התמורה. לאחר מספר ארכות שניתנו על ידי המשיבות למערערים, הודיעו המשיבות למערערים על ביטול ההסכם, דבר שהניב שתי תביעות הדדיות – תביעת המערערים להצהיר כי המשיבות לא השלימו את בנייתה של יחידת הדיור ולא מסרו אותה למערערים במועד שנקבע בהסכם, ותביעת המשיבות להצהיר כי ההסכם בוטל כדין. הצדדים הניחו חומר רב לפני בית המשפט קמא, ולאחר שמיעת הראיות קבע בית המשפט באופן נחרץ כי המערערים הפרו את ההסכם באופן יסודי, ומשכך נדחתה תביעתם של המערערים והתקבלה תביעת המשיבות. 2. על כך נסב הערעור שלפנינו. המערערים שבו על טענות שהעלו לפני בית המשפט קמא והלינו, בין היתר, על כך שבית המשפט קמא התעלם, לשיטתם, מהוראות חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973, וחוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה-1974. עוד טענו, כי המשיבות לא השלימו את בניית יחידת הדיור בהתאם להסכם; כי לא התאפשר להם לבקר ביחידה על מנת לעמוד על מצבה טרם תשלום יתרת התמורה; כי לא נמסרה להם הודעה על מסירת החזקה; וכי לא הייתה הצדקה לביטול ההסכם. בדיון שלפנינו, טען המערער לפרשנות ההסכם על פי דיני החוזים והפסיקה, וחזר על טענתו כי יחידת הדיור לא הייתה מוכנה למסירה. 3. לאחר שעיינו בחומר שלפנינו ושמענו את טענות הצדדים, מצאנו לאמץ את פסק דינו של בית המשפט קמא על קרבו ועל כרעיו, מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ומשכך דין הערעור להידחות. 4. למעלה מן הצורך, נציין כי המקרה שלפנינו הוא פשוט, וענייננו בהפרה יסודית ברורה של ההסכם על ידי המערערים, כך שאין צורך להידרש לסוגיות של פרשנות חוזה. קביעותיו של בית המשפט קמא מבוססות גם על ממצאי עובדה ומהימנות, שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהם. כך לדוגמה, ציין בית המשפט קמא שהמערער הציג גרסאות סותרות בנוגע להזמנת המטבח ובנוגע להכנות למזגן. ויוער, כי בדיון שלפנינו אף ציינו המערערים כי "אנחנו מקבלים את העובדות". די בקביעות העובדה כפי שנקבעו על ידי בית המשפט קמא, כדי לדחות את הערעור. 5. מכל מקום, למקרא החומר, מסקנת בית המשפט קמא מתבקשת מאליה. התכתובת בין הצדדים מדברת בעד עצמה, וממנה עולה באופן ברור כי המשיבות גילו אורך רוח למול התראות/בקשות/דרישות/טענות תמוהות שהעלו המערערים בחלוף מספר חודשים לאחר חתימת ההסכם (כמו במכתבו של המערער מיום 11.5.2015), ובהמשך, מספר חודשים לפני ה-30.6.2016, הוא המועד שנקבע למסירת החזקה. מהתכתובת בין הצדדים עולה כי המערערים לא אבו לשלם את יתרת התמורה, והעלו שורה של טענות תמוהות על פניהן. כך, נטען לחוסר במסמכים ובנספחים להסכם. זאת, אף על פי שהמערער הוא עורך דין במקצועו, וכפי שעולה מהנספח להסכם, נעשו שינויים לא מעטים בנוסח ההסכם, לדרישת המערערים. כך, המערערים "נזכרו" לטעון, מספר חודשים לאחר חתימת ההסכם, כי ערבות חוק המכר שהונפקה להם על ידי הבנק אינה תקינה, מכיוון שמספר הגוש והחלקה המופיעים בה שונים ממספר הגוש והחלקה של יחידת הדיור. ברם, כפי שהוסבר למערערים וכפי שעולה מהתכתובת בין הצדדים, הערבויות הוצאו לפי מספרי החלקות שהיו ידועים לפני תחילת תהליך רישום הבית המשותף, בהתאם לנוסח של הבנק המלווה, ומספר המגרש המדויק של המערערים (מגרש 214) צוין בערבות, כך שלא נפל בה כל פגם. ועיקרו של דבר, המשיבות הציעו למערערים לפנות אל הבנק המלווה לאימות הדברים, אך הם נמנעו מלעשות כן. מכאן, שגם הטענה לפגם בערבות הבנקאית לא הייתה אלא "חלק מדרכים יצירתיות להכשיל את השלמת ההסכם ומסירת היחידה" (מכתב המשיבות מיום 26.5.2016). 6. הגם שניתן טופס 4 ליחידת הדיור, הגם שזו חוברה לחשמל, הגם שדו"ח המפקח מטעם הבנק המלווה קבע כי בנייתה של יחידת הדיור הסתיימה, הגם שהמערערים ביקרו ביחידת הדיור ביום 29.6.2016 לאחר הפצרות מצד המשיבות, והגם שהמשיבות הסכימו לדחות את מסירת החזקה ליום 7.8.2016 (כאמור במכתבן מיום 31.7.2016) – חזרו המערערים וטענו בתוקף כי יחידת הדיור אינה מוכנה, מאחר שאין בה ארונות מטבח או הכנה למזגן. ברם, כפי שעולה בבירור מהתכתובות בין הצדדים, וכפי שנקבע על ידי בית המשפט קמא, המערער לא ידע כלל אילו עבודות לא בוצעו, והוא אך הניח שההכנה למזגן לא בוצעה. אשר לארונות המטבח, הרי שהמערערים ביקשו לשדרג את המטבח הסטנדרטי בסכום של 21,000 ₪ בצירוף מע"מ, אך שילמו רק 4,000 ₪ לקבלן המטבחים, והלה סירב להמשיך לייצר את המטבח ולהתקינו כל עוד המערערים לא יאשרו את התוכניות וישלמו את היתרה. גם קבלן המטבחים "ספג" איומים והתראות מצד המערערים, שבסופו של יום לא שילמו עבור המטבח והתיימרו לבטל את ההסכם עם קבלן המטבחים רק בחודש אוגוסט 2016, לאחר המועד שנקבע למסירת החזקה ביחידת הדיור. אך החשוב לענייננו הוא, שהמשיבות הכינו את התשתיות למטבח משודרג על פי ההזמנה של המערערים, בעוד שהאחרונים כלל לא ניסו לקדם את התקנת המטבח. ומכל מקום, קשה להלום כי בשל אי התקנת ארונות מטבח, לא ישלמו המערערים 80% מהתמורה. 7. המערערים טענו, כי על פי פסק הדין, היה על המשיבות להשיב להם את הסכום ששולם על ידיהם. ברם, המערערים לא תבעו סעד של השבה ואף ויתרו במפורש על מתן סעדים כספיים במסגרת ההליך שניהלו בבית המשפט המחוזי. כל שנקבע בפסק הדין, הוא כי ההסכם בוטל כדין על ידי המשיבות, ולמערערים "זכות השבה בכפוף להוראות שבדין" (כאמור בהחלטת בית המשפט קמא מיום 8.11.2020, בבקשה להבהרה שהוגשה על ידי המערערים). מכאן, וכפי שנפסק על ידי בית משפט השלום בערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל, על המערערים להגיש תובענה כספית כנגד המשיבים, ואיננו מביעים כל עמדה בנושא, לאור טענת המשיבות כי המערערים הם שנותרו ביתרת חובה כלפיהן. 8. סוף דבר שהערעור נדחה. המערערים יישאו בהוצאות המשיבות בסך 30,000 ₪. ניתן היום, ‏י"א בכסלו התשפ"ב (‏15.11.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20074310_E16.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1