פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק רע"פ 7431/10 בבית המשפט העליון רע"פ 7431/10 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצי'ה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לנוער בבית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת הלמן) מיום 7.9.10 בתיק ענ"פ 16-10. בשם המבקש: עו"ד מוטי לוי בשם המשיבה: עו"ד ד"ר דותן רוסו פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לנוער (השופטת הלמן) מיום 7.9.10 בתיק ענ"פ 16-10. בתיק זה התעוררה השאלה, מאימתי נמנית תקופת פסילה מלהחזיק ברשיון נהיגה שנגזרה על מי שמעולם לא החזיק ברישיון כאמור. רקע ב. המבקש הוא יליד 1991 והיה עדיין קטין בעת ביצוע עבירותיו, שעניינן פירוק חלקים מרכב וחבלה במזיד ברכב. בית המשפט לנוער נמנע מהרשעתו בשל הודאתו (ביום 1.11.09) ועברו הנקי. ביום 21.2.10 נדון המבקש להתחייבות להימנע מעבירה, לקנס ולפסילה "מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 15 חודשים מהיום" (בהחלטה מיום 13.5.10 חזר והורה בית המשפט, כי תקופת הפסילה תימנה מיום מתן גזר הדין). ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי התקבל (ביום 15.6.10), הקנס שהוטל עליו הופחת ותקופת הפסילה הועמדה בפועל על 12 חודשים. המערער שב ופנה לבית המשפט המחוזי, וביקש להעמיד את ראשית תקופת הפסילה על 1.11.09 (היום בו הודה בעבירות שיוחסו לו ונקבע כי ביצען). מנגד טענה המשיבה, כי יש להחיל את המנגנון הקבוע בתקנה 557(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961: "557. רשיון שפקע תוקפו או שאבד (א) הודע לבעל הרשיון על פסילת רשיונו או על התלייתו על ידי בית המשפט או לפי צו של קצין משטרה או לפי החלטה של רשות הרישוי, לפי הענין, ימציא את רשיונו כאמור בחלק זה אף אם רשיונו אינו בר- תוקף אותה שעה. (ב) הוכח על פי תצהיר לפי פקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א -1971, למזכיר של בית המשפט שהרשיע בעל רשיון נהיגה, או לקצין משטרה או לרשות הרישוי, לפי הענין, כי רשיונו של בעל רשיון נהיגה שנפסל כאמור בחלק זה אבד ואין בידו כל עותק של הרשיון, יתחיל מירוץ תקופת הפסילה מיום שהומצאה ההצהרה לרשות שהטילה אותה...". לפי דרך זו, יש למנות את תקופת הפסילה ממועד המצאת התצהיר (ובעניינו של המבקש, מיום 12.5.10). בית המשפט המחוזי לנוער (בהחלטת אב בית הדין, השופטת הלמן, מיום 7.9.10) אימץ את עמדת המשיבה, וקבע את מועד תחילתה של תקופת הפסילה ליום 12.5.10 - המועד בו הגיש המבקש תצהיר, בו ציין כי רשיונו נפסל ביום 1.11.09 וכי לא הפקיד את הרישיון "מכיוון שעדיין אין ברשותי רשיון נהיגה". ג. בבקשה נטען (בפירוט), כי על הפסילה להימנות מיום גזר הדין (21.2.10). לענייננו די לציין, כי בתגובתה (מיום 8.11.10) הביעה המשיבה את הסכמתה לקבלת הבקשה: "עמדת המשיבה היא כי אף שבחינה תכליתית של תקנה 557 לתקנות התעבורה מאפשרת לראות במי שמעולם לא החזיק ברישיון נהיגה כמי שהחזיק ברישיון כאמור אך רישיונו אבד, הרי שאין בכוחה של פרשנות תכליתית זו, בנסיבות העניין, כדי להתגבר על לשונה המפורשת של התקנה החלה על 'בעל רישיון נהיגה'... לאור האמור, המשיבה אינה מתנגדת לקבלת הבקשה כך שיקבע כי מניין ימי הפסילה יחל ביום 21.2.10 כפי שנקבע על ידי בית משפט השלום" (סעיף 38 לתגובה; ההדגשה במקור - א"ר). הכרעה ד. בנסיבות אלה, ובהינתן הסכמת הצדדים, אנו נעתרים איפוא לבקשה, דנים בה כבערעור ומקבלים את הערעור לגופו באופן שמניין ימי הפסילה יחל ביום 21.2.10 (יום מתן גזר הדין בבית משפט השלום לנוער). אוסיף, כי מחוקק המשנה נתן דעתו למקרה השכיח של פסילת מי שבידו רישיון נהיגה, והדעת נותנת כי סבר, שבמקרה הפחות שכיח - אך שאינו בלתי אפשרי - של פסילת מי שאין בידו רישיון, אין צורך באמירות והדברים הם בחינת פשיטא, כי הפסילה תחול מעת מתן גזר הדין. ואולם, החיים מזמנים סימני שאלה, ודברים ברורים לכאורה אלה - ראוי להבהירם ולקרבם ל"לשון בני אדם". ה. ועוד, בכל הכבוד לעמדת המשיבה, קשה להעטות על הנסיבות "פרשנות תכליתית" שאינה מתיישבת עם לשון תקנה 557 ועם המציאות - שהרי כיצד נראה מי שלא החזיק ברישיון מעיקרא כמי שהחזיק בו ואיבדו, מה שלא אירע. כך, מה גם שישנו פתרון פשוט ואמיתי לחישוב תקופת הפסילה - והוא, כלשון סעיף 42(א) לפקודת התעבורה, "פסילה שהטיל בית משפט... תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת" (ההדגשה הוספה - א"ר); שכן במקרים בהם מעולם לא היה בידי הנאשם רשיון נהיגה, אין רלבנטיות להוראת סעיף 42(ג)(1) לפקודה ("בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במנין התקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות"). בשולי הדברים אציין, כי התוצאה המוסכמת מסתברת גם נוכח העובדה, שבית משפט השלום לנוער היה מודע לכך שלמבקש אין רשיון נהיגה, והורה בגזר דינו "אני פוסל את הקטין מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 15 חודש מהיום" (ההדגשה הוספה - א"ר). ו. סוף דבר הערעור מתקבל באופן האמור. מעתה אמור, במקרים בהם נגזר עונש של פסילה מקבלת רשיון נהיגה על מי שמעולם לא החזיק רישיון כאמור, תימנה תקופת הפסילה מהמועד שנקבע בגזר הדין, ואין על נאשם שנגזר עליו עונש כאמור חובה להמציא תצהיר לפי תקנה 557(ב) לתקנות התעבורה, שהרי על פי לשונה הברורה חלה התקנה אך על מי שהיה בידו רישיון. על כל פנים, ככל שהדבר לא נעשה עד הנה, על מזכירות בית המשפט בו ניתן גזר דין כאמור להעביר הודעה בעניינו לרשות הרישוי. ז. ברם, כאמור, ייטיב מחוקק המשנה אם יבהיר את רשימת המצבים בהם חלה חובת המצאת תצהיר לפי תקנה 557(ב). מעבר לשאלה נשוא הליך זה (חובת המצאת תצהיר למי שמעולם לא החזיק רשיון נהיגה), עוררה התקנה שאלות נוספות, בכללן: חובת המצאת תצהיר שעה שכבר הומצא תצהיר בדבר אבדן הרישיון בהליך אחר (לגביה ראו רע"פ 4446/04 ביטון נ' מדינת ישראל (לא פורסם)); וכן חובת המצאת תצהיר שעה שרשיון הנהיגה עצמו מופקד בגין פסילה בהליך אחר (שאלה שהתעוררה, אך לא הוכרעה לגופה, בתיק רע"פ 8317/10 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). מבלי להיכנס לשאלה מהם המצבים בהם ראוי לדרוש המצאת תצהיר, יאה אם מחוקק המשנה יבטיח, שנאשם ידע מתי חלה עליו חובה כאמור, ומתי הוא פטור הימנה, והדבר אינו מסובך כלל. ניתן היום י"ד בכסלו תשע"א (21.11.10). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10074310_T02.doc עש מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il