יוסף חוברה נ. משרד האוצר- נציבות מס הכנסה

החלטה בתיק בג"ץ 743/08 בבית המשפט העליון בג"ץ 743/08 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' דנציגר העותר: יוסף חוברה נ ג ד המשיבים: 1. משרד האוצר- נציבות מס הכנסה 2. הוועדה הרפואית לעררים - ביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד א' ווסר, עוד ח' קרבר בשם המשיבים: עו"ד ו' חלאוה פסק - דין השופטת ע' ארבל: 1. המשיבה 2, הוועדה הרפואית לעררים, הכירה בנכותו של העותר בשיעור של 20%, בגין דום נשימה בשינה, וזאת מיום 27.7.04. בעתירה שלפנינו מבקש העותר לחייב את המשיבים להכיר בנכותו החל מיום 1.1.02, לצרכי פטור ממס הכנסה. ראשיתם של ההליכים בפניית העותר ביום 23.11.04, בבקשה לקבוע את אחוזי נכותו לשם קבלת פטור ממס הכנסה לפי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה). לצורך בחינת הבקשה נדון עניינו של העותר בפני הוועדה הרפואית הפועלת בהתאם לתקנות מס הכנסה (קביעת אחוז נכות), התש"ם – 1979 (להלן: הוועדה והתקנות, בהתאמה). הוועדה בדקה את העותר ואת המסמכים שהמציא לה וקבעה לעותר נכות צמיתה בשיעור של 86.42%, בין היתר בגין הפרעות בנשימה לפי סעיף 71(5)א לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשכ"ט – 1956 (להלן: תקנות הביטוח הלאומי), החל מיום 27.7.04. העותר ערר על החלטת הוועדה בטענו כי זו לא בחנה את תלונותיו לעניין דום נשימה בשינה ואת ממצאי בדיקת השינה שהמציא. המשיבה 2, הוועדה הרפואית לעררים, דנה בעניינו של העותר וקבעה לו דרגת נכות צמיתה בשיעור של 88.29% החל מיום 27.7.04, המועד בו אובחן כסובל מדום נשימה בשינה. כן קבעה כי זכאי היה לדרגת נכות של 20%, ולא של 5%, לפי סעיף 71(5)ב לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי. בשל טעות בסיכום אחוזי הנכויות שנקבעו לעותר, הוחזר תיקו למשיבה 2. לתיק צורפה חוות דעת רפואית של מומחה שינה מטעם העותר (להלן: חוות הדעת השניה), אשר נערכה לאחר קבלת ההחלטות בעניינו וממילא לא היתה בפני הוועדות שדנו בעניינו. לפנים משורת הדין בחנה המשיבה 2 את חוות הדעת והחליטה לתקן את החלטתה, אולם לא ביחס לתחולת הנכות בגין דום נשימה. נקבעה לעותר דרגת נכות המזכה אותו בפטור ממס לפי סעיף 9(5) לפקודה. בקשה לעיון חוזר שהגיש העותר ביחס לקביעות שעניינן תחולת הנכות בגין דום נשימה, נדחתה. 2. העותר מדגיש כי במועד בו דנה המשיבה 2 בעניינו, הייתה בפניה חוות הדעת השניה מטעמו, אשר נערכה על-ידי מומחה שינה. דיוני המשיבה 2 בעניינו נערכו בפני רופא פנימאי, אורטופד ונוירוכירורג. לטענתו, מאחר ולחברי הוועדה אין מומחיות בתחום דום הנשימה בשינה, היה עליהם להתייעץ עם מומחה בתחום ולקבל את חוות דעתו. כן הוא טוען כי בניגוד לקביעת המשיבה 2, חוות דעת המומחה מטעמו התייחסה מפורשות לשאלת תחולתה של האבחנה של דום נשימה. לפיכך היה על הוועדה לנמק מדוע אין היא מקבלת את עמדת המומחה מטעמו בנקודה זו. העותר גורס כי בנסיבות אלה, בהתעלמה מקביעות המומחה מטעמו חרגה המשיבה 2 מסמכותה ופעלה בשרירות. העותר מבקש על כן כי תבוטל החלטת המשיבה 2 בנוגע לתחולת נכותו בגין דום נשימה וכי עניינו יוחזר לדיון בפני הרכב אחר או לדיון מחודש בקביעת המומחה מטעמו בנוגע לתחולת הנכות בגין דום נשימה בשינה. המשיבים גורסים כי יש לדחות העתירה על הסף מכיוון שלא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים ונוכח ההתערבות המצומצמת של בית המשפט בשיקול דעתן של ועדות רפואיות. 3. דין העתירה להידחות. המשיבה 2 נדרשה לטענותיו של העותר לעניין דום נשימה במסגרת הערר שהגיש, וקבעה את נכותו בהיבט זה מתאריך 27.7.04, מועד בו אובחן עניין זה. חוות הדעת השניה מטעמו של העותר הונחה בפני המשיבה 2, כאמור, לאחר שזו נתנה את החלטתה. יש לציין כי החלטתה של המשיבה 2 הינה החלטה סופית שאין אחריה ערעור (סעיף 18(ג) לתקנות). משכך, חוות הדעת השניה נבחנה על-ידי המשיבה 2 לפנים משורת הדין. כעולה מסיכום הדיון בפני המשיבה 2, הוועדה עיינה במכתבו של המומחה מטעם העותר וקבעה כי אין בו כל ציון באשר לתחולת האבחנה של דום נשימה, כאשר התיעוד שהומצא לוועדה לעניין זה הינו דו"ח הבדיקה מיום 27.7.04. לפיכך לא מצאה לשנות מקביעתה לעניין התחולה. עיון בחוות הדעת השניה מעלה כי אליבא דמומחה, דום נשימה חסימתי בשינה אינו מתפתח תוך זמן קצר ועל כן במרבית המקרים נעשית האבחנה שנים רבות לאחר הופעת הסימנים הקליניים הראשונים. לא ניתן לקבוע בוודאות מועד התחלת הסימנים, אך במרבית המקרים מתחילה התופעה יותר מחמש שנים לפני האבחנה. בעניינו של העותר קבע המומחה כי אין ספק, נוכח תלונות שונות של העותר מהשנים שקדמו לבדיקת השינה, שהפרעת הנשימה בשינה נמשכת כבר הרבה מעבר לחמש שנים. הנה כי כן, לעת שהונח בפניה עררו של העותר בחנה אותו הוועדה, לרבות את הטענות ביחס לדום נשימה בשינה. החלטתה לעניין זה היא החלטה סופית. אשר לבחינת חוות הדעת השניה לפנים משורת הדין, ראשית לא הוברר מדוע העותר לא הגיש חוות דעת זו עת היה עררו תלוי ועומד בפני המשיבה 2. מכל מקום, המשיבה 2 בחנה חוות הדעת השניה אך לא מצאה כי יש בה ממצא חד-משמעי באשר לסוגיית התחולה. עיון בחוות הדעת מעלה כי אכן אין בה אבחנה חד משמעית אלא הערכה הנובעת משקלולם של נתונים – נתונים כלליים לצד תלונות שהועלו במרוצת השנים על-ידי העותר. כשלעצמי, איני שוללת את האפשרות כי ייתכן ולא ניתן להגיע למסקנה חד-משמעית יותר, משהמומחה עצמו מציין כי בדרך כלל מאובחנת התופעה לאחר שנים. יחד עם זאת, עניין זה הוא בגדר שיקול דעתה המקצועי של המשיבה 2 ולא נמצא בטיעוני העותר טיעון אשר יצדיק התערבות בשיקול דעת זה. העתירה נדחית אפוא. ניתנה היום, כ"ד בסיוון תשס"ט (16.6.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08007430_B08.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il