פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
רע"פ 7422/98
בפני: כבוד השופט י' קדמי
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט י' אנגלרד
המערער: אחמד מוגרבי
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט
המחוזי בירושלים מיום 1.11.98
בת.פ. 188/98 שניתן על ידי כבוד השופט י'
צור
תאריך הישיבה: ח' באדר התשנ"ט (24.2.99)
בשם המבקש: עו"ד יעקב אריה
בשם המשיבה: עו"ד נאוה בן-אור
פסק-דין
זוהי בקשה למתן רשות ערעור כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ע.פ. 1887/98), לפיו נדחה ערעור שהגיש המבקש (המערער) כנגד פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים, בחמישה תיקים שהיו בפניו ואשר נדונו במאוחד.
המבקש הודה בבית משפט השלום לתעבורה בחמש עבירות של נהיגה בשעת שכרות על פי עיסקת טיעון שהשיג עם התביעה. בית המשפט לא אימץ את עיסקת הטיעון, לפיה הוסכם: שהתביעה תימנע מבקשה לגזור על המערער מאסר לריצוי בפועל ותבקש לגזור עליו שנה ומחצה פסילת רשיון, מאסר על תנאי לשמונה חדשים, פסילה על תנאי לארבעה חדשים וקנס. חלף זאת, גזר בית המשפט לתעבורה על המערער את העונש הבא: ארבעה חדשים מאסר לריצוי בפועל,
5,000 ש"ח קנס ופסילה בפועל מהחזק ברישיון נהיגה למשך 36 חדשים, כשלצידה פסילה על תנאי למשך 6 חדשים.
בית המשפט לתעבורה נימק את דחיית עיסקת הטיעון בשניים: ראשית - בכך שההסכם הינו בלתי סביר, בהתחשב בטיבן של העבירות שבהן הודה המבקש; ושנית - בהתחשב בחובתו של בית המשפט לגזור בשל עבירות מסוג זה עונשים מרתיעים. בית המשפט המחוזי, אליו פנה המבקש בערעור, לא מצא להתערב בגזר הדין של בית המשפט לתעבורה; ואף לא קיבל את הצעת ב"כ התביעה, להמיר את עונש המאסר בפועל בחודשיים מאסר בעבודות שירות.
בטיעונה בפנינו הסכימה ב"כ המדינה - בהגינותה כי רבה - כי בנסיבות הענין טעה ב"כ התביעה כאשר הסכים להימנע מלבקש עונש של מאסר לריצוי בפועל; ולמעשה - לא מצאה דופי בהחלטתו של בית המשפט לתעבורה שלא לאמץ את הסדר הטיעון ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי שלא להיעתר לערעור.
האזנו בקשב רב לטענותיו של ב"כ המבקש, שהתמקדו בקשיים שיגרמו למשפחת מרשו אם יהא עליו לרצות עונש של מאסר בפועל; אך לא מצאנו בטענות אלו - ואף לא בטענות האחרות שהעלה כנגד מידת העונש - בסיס למתן רשות לערעור שני.
המערער היה ער לכך שלבית המשפט שמורה סמכות של שיקול דעת, אם לאמץ את הסדר הטיעון או לדחותו; ואין בפי מרשו טענה-של-ממש כנגד דחיית ההסדר, פרט להשלכות הקשות שיש לעונש של מאסר ממשי על מרשו. השגות כנגד מידת העונש, כשלעצמן, אינן מצדיקות מתן רשות לערעור שני והבקשה נדחית.
ניתן היום, ט' באדר תשנ"ט (25.2.99).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
ה ח ל ט ה
המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום רביעי 10.3.99 עד לשעה 10.00 במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלם עד להתייצבותו, יהיה המערער משוחרר בערובה שלפיה הינו משוחרר כיום.
ניתנה היום, ט' באדר תשנ"ט (25.2.99).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98074220.H06