ציציאן ואיל נ. כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 7420/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7420/12 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט י' עמית כבוד השופט צ' זילברטל המערער: ציציאן ואיל נ ג ד המשיבה: כלל חברה לביטוח בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בת"א 2376/07 שניתן ביום 24.7.2012 על ידי כבוד השופטת ח' וינבאום-וולצקי בשם המערער: עו"ד שלמה לוי בשם המשיבה: עו"ד דוד חיים חיות פסק-דין השופט י' עמית: 1. המערער, תושב השטחים, יליד 28.2.1967, נפגע בתאונת דרכים ביום 29.8.2006 בעת ששהה בישראל. עובר לתאונה המערער היה הבעלים של בית בד ועסק בסחר בזיתים ובייצור שמן זית וכבישת זיתים. המערער סבל מפגיעה רב-מערכתית והיה מאושפז במשך 43 ימים, במהלכם עבר מספר ניתוחים. נכותו העיקרית של המערער היא בתחום האורטופדי, והמומחה מטעם בית המשפט העמידה על 82%, כאשר חלק נכבד מהנכות קשור לכתף ימין, וכן לברך, לירך ולקרסול. בנוסף, נקבעה למערער נכות בשיעור של 10% בתחום כירורגית כלי דם, כך שנכותו הרפואית המשוקללת הכוללת של המערער הועמדה על 83.8%. המערער מתהלך כיום עם קב, והמומחית בתחום השיקומי התרשמה כי הוא מוגבל לעבודה מינהלית במשרה חלקית בישיבה, וכי יתכן שיזדקק בעתיד לכסא גלגלים לניידות למרחקים ארוכים. 2. בית המשפט קמא, לאחר ששמע עדים רבים שהעידו בפניו, העמיד את נכותו התפקודית של המערער על 70%. המחלוקת המרכזית בין הצדדים נתגלעה בשני נושאים והם: בסיס השכר ממנו יש לחשב את הפסד השתכרותו של המערער לעבר ולעתיד, ואם המערער ממשיך כיום להפעיל את בית הבד או לעסוק בדרך זו או אחרת במסחר בזיתים ובשמן זית. לסופו של יום, העמיד בית משפט קמא את בסיס השכר על 6,500 ₪ נטו לחודש, וקבע כי למערער נותר פוטנציאל השתכרות. נקבע כי אמנם המערער לא שב לפעילות כבעבר, אך בית המשפט לא השתכנע כי בית הבד חדל מכל פעילות וכנראה הוא פועל, גם אם במתכונת מצומצמת. לסופו של יום העמיד בית המשפט את הפיצוי בגין אובדן שכר על כ-394,000 ₪ לעבר ו-960,000 ₪ לעתיד (עד גיל 70). עוד נפסק לזכות המערער בראשי הנזק של הוצאות רפואיות, טיפולים, אביזרי שיקום (קביים, כסא גלגלים, תומך ברך, מדרסים וכיוצ"ב), עזרת צד ג' וניידות. סך הכל נפסק לזכות המערער פיצוי בסך של 2,286,152 ₪. 3. על כך נסב הערעור שלפנינו, בו הלין המערער על כל תג ותג בקביעותיו של בית משפט וקמא. מטבע הדברים התמקד הערעור בנושא בסיס השכר ואובדן כושר ההשתכרות של המערער. המערער הצביע על שורה של אינדיקציות המוכיחות, לטענתו, כי המחזור של בית הבד בשנים לפני התאונה עמד על מאות אלפי ₪ בשנה, ובשנים 2006-2004 עמד על כ-1,760,000 ₪, כאשר חלק הארי מהמכירות בסך של כמיליון וחצי ₪ נעשה לסוחר ישראלי בשם ג'השאן. המערער הפנה, בין היתר, לכרטסת של ג'השאן, לדו"חות רווח והפסד של רואה חשבון מטעמו ולאישור הרש"פ על היקף עסקאותיו בישראל בשנים 2006-2004 בהתאם לחשבוניות מע"מ. עוד הלין המערער על כך שבית משפט קמא הגיע למסקנה כי הוא עדיין ממשיך להפעיל את בית הבד. כך, לדוגמה, בית המשפט נתן משקל לכך שבית הבד נראה נקי ומצוחצח ועם מיכלים חדשים כאינדיקציה להפעלתו, בעוד שלטענת המערער היא הנותנת כי בית הבד אינו מופעל, אלא אך מתוחזק ונשמר עד אשר בנו יגדל ויטול לידיו את מושכות העסק. 4. אקדים ואומר כי דין הערעור להידחות. אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. במקרה דנן, הוצבה בפני בית משפט קמא משוואה בשני נעלמים – בסיס השכר עובר לתאונה והמשך השתכרותו של המערער לאחר התאונה - ובית המשפט עשה ככל שניתן לרדת לחקר האמת בשני נושאים אלה. 5. הניסיון להתחקות אחר בסיס השכר "נטו" של בעל עסק עצמאי-משפחתי אינו מן הדברים הקלים, על אחת כמה וכמה כאשר העסק נמצא בשטחים והנגישות של הצדדים למסמכים אינה קלה. אין חולק כי הדו"חות שערך רואה החשבון מטעם המערער לא הוגשו מעולם לרשויות המס ברש"פ, והמערער לא שילם מיסים לרש"פ עבור השנים 2006-2004. המשיבה חלקה על עצם נכונות המספרים הקשורים למחזור המכירות, אך גם בהנחה מיטבית כי יש לקבל נתונים אלה, קשה לעמוד על היקף ההוצאות מתוך המחזור, ואם ועד כמה יש לקחת בחשבון את הפחת או ההוצאות ההוניות הכרוכות ברכישת המכונות היקרות המשמשות את בית הבד ואשר נרכשו במאות אלפי דולרים, ובשורה התחתונה יש קושי "לחלץ" את שיעור הרווח. בנסיבות אלה, וכאשר קיימים נעלמים רבים לגבי היקף השתכרותו "נטו" של המערער עובר לתאונה, רשאי היה בית משפט קמא להעמיד את בסיס השתכרותו של המערער על 6,500 ₪ (כשילוש השכר הממוצע בשטחים). ועיקרו של דבר. גם בהנחה שבית משפט קמא קיפח את המערער בקביעת בסיס השכר, הרי שהשאלה העיקרית היא, אם אכן הפסיק המערער את פעילותו בתחום שמן הזית. מחומר הראיות עולה, כי ספק רב אם המערער חדל מכל פעילות בתחום, כטענתו. בית משפט קמא התרשם כי המערער ניחן בכישורים עסקיים ומתחבב בנקל על הבריות. בית משפט קמא תהה מדוע, על אף מגבלותיו הפיזיות, נבצר מהמערער להמשיך ונהל את בית הבד והתרשם כי את השיווק והממכר ואת קשירת הקשרים עם לקוחות ישנים כחדשים יכול המערער לעשות אף במומו, ולו באופן חלקי. המערער ממשיך להיות חבר בלשכת המסחר בשכם; ממשיך לקבל היתרי כניסה לישראל גם לאחר התאונה לצורך עסקיו; מועצת שמן הזית הפלסטינית אישרה כי למערער בית בד מודרני והוא מייצר כמות טובה של שמן בסטנדרטים בינלאומיים; המערער אף הוזמן להשתתף בכנס מרכז פרס לשלום במסגרת סדנה מקצועית לחקלאים ובעלי בד לפלסטינים; ועוד. בקיצור, דומה כי רב הנסתר על הנגלה לגבי היקף השתכרותו והיקף עסקיו הנוכחיים של המערער, כך שכנגד טרונייתו של המערער לגבי בסיס השכר שנקבע, עומדות השגות המשיבה על כך שבית משפט קמא זיהה את שיעור נכותו התפקודית עם שיעור אובדן ההשתכרות. קיצורו של דבר, שאיני רואה להתערב בקביעת בסיס השכר כמו גם בקביעת אובדן כושר ההשתכרות. 6. אף לא מצאתי ממש בהשגותיו הנוספות של המערער לגבי ראשי הנזק האחרים. אכן, הסכומים שנפסקו בגין טיפולי פיזיותרפיה והידרותרפיה הם על הצד הנמוך, אך זאת בהתחשב בעלויות הנמוכות של הטיפול בשטחים. כך, לדוגמה, לשיטת המערער עצמו עלות טיפול פיזיותרפיה עומדת על 17-13 ₪ לטיפול בלבד, ועל פי חוות הדעת המומחית בתחום השיקום הוא נזקק אך לסדרה של 10-8 טיפולים בשנה. 7. המערער הלין על כך שלא נפסק לזכותו סכום בגין ניתוחים עתידיים, אך הוא עצמו הבהיר בעדותו כי אין בדעתו לעבור ניתוחים אלה, שיש בהם כדי להפחית את נכותו הרפואית, אך ספק אם יועילו לאיכות חייו. 8. ולבסוף, ובראייה כוללת, הסכום הכולל של כ-2.3 מיליון ₪ שנפסק למערער, בן 39 בתאונה, הוא סכום סביר על פניו. כידוע, ביקורת ערכאת הערעור נעשית גם באספקלריה של סבירות השורה התחתונה, כאשר "סבירות התוצאה הסופית תופסת את עין הביקורת של ערכאת הערעור" (ע"א 11061/08 נגה חברה לביטוח בע"מ נ' ג'אברין בפסקה 17 לפסק דינו של השופט נ' הנדל (4.1.2011)). אשר על כן, דין הערעור להדחות, ובנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, כ' שבט התשע"ג (31.1.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12074200_E04.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il