פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"א 7419/12
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 7419/12
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט צ' זילברטל
המערער:
מרדכייב עזריה
נ ג ד
המשיבים:
1. סולל בונה
2. איילון חברה לביטוח
3. רשות הנמלים והרכבות
4. אריה חברה לביטוח
5. רמט בע"מ
6. הפניקס חברה לביטוח
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בת"א 17664-06-11 שניתן ביום 01.08.2012 על ידי כבוד השופטת ב' טולקובסקי
בשם המערער:
עו"ד אליאב סורני
בשם המשיבים 2-1 ו-5:
עו"ד חיים מאיר
בשם המשיבות 3 ו-6:
עו"ד אילן עוזיאל
בשם המשיב 4:
עו"ד אמיר סילש
פסק-דין
השופט י' עמית:
1. המערער, יליד 1967, נפגע בתאונת עבודה ביום 5.8.2004. המשיבה 1 היא מעבידתו, המשיבה 3 היא מזמינת העבודה, המשיבה 5 היא הקבלן הראשי. המשיבות האחרות הן המבטחות ואציין כי אלו הגיעו להסדר פנימי לגבי חלוקת הפיצוי ביניהן נוכח כפל ביטוח בפוליסות השונות.
התאונה ארעה שעה שהמערער נתבקש לתקן את מכונת הכירסום המשמשת לחציבת המנהרה בתחנת הרכבת במודיעין. במהלך התיקון ניתק סלע מתקרת המנהרה ונפל על המערער, שהיה חבוש קסדת עבודה. בית משפט קבע כי האחריות לתאונה מוטלת על המשיבות 1 ו-3, בחלוקה של 25%-75% ביניהן בהתאמה, ונקבע כי אין להשית על המערער רשלנות תורמת.
2. מכאן נפנה בית המשפט להעריך את נזקיו של המערער. נוכח פערים בין חוות דעת המומחים מטעם הצדדים, מונו מספר מומחים על ידי בית המשפט בתחומים הבאים:
בתחום אא"ג – ד"ר רפפורט העמיד את נכותו של המערער על 10% בגין טינטון באוזן ימין; 10% בגין פגיעה בעצב המוח השביעי; ו-10% בגין הפחתה בתחושה כתוצאה מפגיעה בעצב המוח החמישי.
בתחום הנוירולוגי – פרופ' מלמד העמיד את נכותו של המערער על 10% בגין תסמונת נוירוטית פוסט-טראומטית; 10% בגין פגיעה בעצב החמישי; 20% בשל פציאליס כתוצאה מפגיעה בעצב השביעי.
בית משפט קמא קבע, כי הנכויות שנקבעו על ידי שני המומחים לגבי הפגיעה בעצב החמישי והשביעי הן חופפות, והעדיף את חוות דעתו של פרופ' מלמד.
בתחום האורטופדי – ד"ר פרי העמיד את נכותו של המערער על 5% בגין פריקת ירך שמאל; 10% בגין מצב לאחר שבר בשוק שמאל; 10% בגין צלקות.
סך הכל נכות רפואית משוקללת – 57%.
3. בהמשך בחן בית משפט קמא את אובדן כושר ההשתכרות שנגרם למערער, רתך במקצועו. נקבע כי לפגיעה בעצבי הפנים, היוצרת עווית ברורה וניכרת בפניו של המערער, במיוחד תוך כדי דיבור, יש השלכה תפקודית מסוימת הגורעת מכושר השתכרותו. לכך יש להוסיף את צירוף הנכויות בתחומים השונים, מה שמעצים את ההשלכה התפקודית, וכי גם על פי חוות דעתו של המומחה בתחום הרפואה התעסוקתית המערער אינו כשיר כיום לעבודה הדורשת הליכה ממושכת או הרמת משאות כבדים.
בשורה התחתונה הגיע בית משפט קמא למסקנה כי המערער לא איבד לחלוטין את כושר עבודתו, ויש להעמיד את אובדן ההשתכרות על 55%, אם כי יש להכיר באובדן כושר השתכרות מלא למשך 5 שנים מאז התאונה.
4. בהתאם לכך, ועל בסיס שכרו של המערער עובר לתאונה (12,000 ₪ משוערך ליום מתן פסק הדין), חישב בית משפט קמא את ראשי הנזק הבאים: הפסד שכר לעבר ולעתיד – 2,331,876 ₪; הפסדי פנסיה – 250,000 ₪; כאב וסבל – 450,000 ₪; ועזרת צד ג' בעבר ובעתיד – 100,000 ₪.
סך הכל נפסק לזכות המערער פיצוי בגובה 3,131,876 ₪. מסכום זה נוכו גמלאות המל"ל בסך 2,569,850 ₪, כך שהסכום הסופי שנפסק למערער הועמד על 562,000 ₪ (מאחר שהמשיבה 1 היא מעבידתו של המערער, הוא לא זכאי ל – 25% מסכום הפיצוי).
5. על כך נסב ערעורו של המערער, אשר לא הניח ידו מכל תג ותג בפסק הדין. המערער טען, בין היתר, כי היה על בית המשפט להעמיד נכותו התפקודית ואובדן כושר השתכרותו על 100%; כי בחישוב הפסדי השכר צריך היה לקחת בחשבון את השבחת שכרו בעתיד; וכי היה מקום לפסוק לו סכומים גבוהים יותר בגין פנסיה וכאב וסבל. עוד טען המערער, כי לא היה מקום לנכות את מלוא תגמולי המל"ל אלא רק 55% על פי הנכות התפקודית שנקבעה לו, וכי היה מקום לקבוע שכל אחת מהמשיבות תשא באחריות בשיעור של 100%, ולמצער, היה מקום להעלות את חלקה של מזמינת העבודה באחריות.
6. אומר בקצרה, כי אין ממש בטענת המערער לניכוי חלקי של גמלאות המל"ל. אין חולק כי כל תגמולי המל"ל משולמים למערער בגין הנכויות שנגרמו לו בעקבות התאונה, כך שיש לנכותם במלואם ללא קשר לנכות התפקודית שנקבעה בבית המשפט. זאת, להבדיל ממצב בו הנכות הרפואית הכוללת שנפסקת על ידי בית המשפט מהווה רק חלק מהנכות הרפואית הכוללת המוכרת על ידי המל"ל ואינה נובעת כולה מהתאונה (רע"א 1459/10 המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח (27.3.2011); רע"א 3953/01 עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 350 (2003)).
גם הטענה להטלת אחריות של 100% על כל אחד מהמעוולים אינה נהירה לי. מכל מקום, על פי נסיבות התאונה כמפורט על ידי בית משפט קמא בפסק דינו, בוודאי שאין מקום להגדלת שיעור האחריות שהוטל על מזמינת העבודה.
7. אשר לנכות התפקודית שנקבעה למערער, וליתר דיוק אובדן כושר ההשתכרות, הרי שמדובר בנושאים הנמצאים בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, שהתרשמה ישירות מהמערער ומהראיות שהובאו בפניה, ואיני רואה מקום להתערב בקביעתה. בהקשר זה אציין, כי לא ירדתי לסוף דעתו של המערער שהפנה לחוות דעת המומחה התעסוקתי, וביקש ללמוד ממנה כי איבד 75% מכושר עבודתו. נהפוך הוא, בחוות הדעת נקבע כי המערער לא איבד למעלה מ-75% מכושרו לעבודה, והוא מסוגל לעבודה לפי כישוריו (ללא הליכה ממושכת או הרמת משאות חריגים) בהיקף של 66% משרה.
בנוסף, המערער לא הניח כל תשתית ראייתית לטענתו, כי לצורך חישוב הפסד השתכרותו לעתיד היה על בית המשפט לקחת בחשבון השבחה מסוימת בשכרו. מכל מקום, גם אם אניח לזכות המערער כי היה מקום להגדלת-מה של שכרו לעתיד, הרי שנוכח סכום הפיצוי הכולל שנפסק, אין מקום להתערבות בית משפט זה כערכאת ערעור בנושא.
ולבסוף, איני רואה ממש בהשגותיו של המערער לגבי הפיצוי שנפסק לו בראשי הנזק של כאב וסבל ואובדן פנסיה.
8. המערער הלין גם על כך שנוכח התוצאה הסופית חויב לשלם את יתרת אגרת בית המשפט המחוזי, המסתכמת בעשרות אלפי שקלים.
בנקודה זו אין למערער אלא להלין על עצמו. מאחר שהדיון בתיק החל בבית משפט השלום, מונו מומחים בערכאה זו, והוא עתר להעברת הדיון לבית המשפט המחוזי רק לאחר שניתנה הצעת בית המשפט לפשרה, ולמרות תגמולי המל"ל הגבוהים.
ובכלל, קיימת נטיה מופרזת להגיש תביעות לבית המשפט המחוזי, גם כאשר ברור – במיוחד ככל שתגמולי המל"ל המשתלמים לנפגע מסתכמים בסכום נכבד – כי סכום התביעה לא יעלה על תקרת סמכות בית משפט השלום. תופעה זו נובעת מההנחה המוטעית כי בית משפט שלום "רגיל" לפסוק סכומים נמוכים יותר, ולכן עדיף לתובע לשים פעמיו לבית המשפט המחוזי. לטעמי, ראוי לתובעים לכלכל מעשיהם במחשבה תחילה, תוך הערכה נכוחה ובתום לב של גובה התביעה. מכל מקום, על מנת להפחית את שכיחותה של תופעה זו, נועדה "הסנקציה" בדמות תשלום יתרת האגרה, שבמקרה דנן אכן היתה במקומה.
9. סופו של דבר, שדין הערעור להדחות על כל חלקיו וראשיו, והרבה לפנים משורת הדין אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"ח באדר התשע"ג (28.2.2013).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12074190_E07.doc עכב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il