פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 7415/15
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 7415/15
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט א' שהם
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. משרד הפנים
2. משרד הביטחון
3. ועדת מאוימים
עתירה למתן צו על תנאי
העותר:
בעצמו
בשם המשיבים:
עו"ד יונתן נד"ב
פסק-דין
השופט א' שהם:
1. לפנינו עתירה למתן היתר שהייה או רשיון ישיבה בישראל, לאור טענת העותר כי הינו "חשוף לסכנת חיים בשטחים בשל האשמות שהינו משתף פעולה עם כוחות הבטחון הישראליים". לעתירה צורפה בקשה למתן צו ביניים, שמטרתה להורות על עיכוב הרחקתו של העותר מישראל עד להכרעה בעתירה.
ביום 2.11.2015, הוריתי על מתן צו ארעי, האוסר על גירושו של העותר מתחומי מדינת ישראל עד למתן החלטה אחרת.
תמצית העתירה ועמדת המשיבים
2. במסגרת העתירה טוען העותר, תושב כפר יאטה בנפת חברון, כי הוא שוהה בישראל לסירוגין, באופן בלתי חוקי, מגיל 13. בסביבת מגוריו בחברון דבקה בו "הסטיגמה" כי הוא ומשפחתו משתפים פעולה עם כוחות הבטחון הישראליים, וכל אימת שהוא חזר להתגורר בשטחי הרשות הפלסטינית, סבל העותר, לטענתו, מגילויי התנכלויות של תושבי האזור, שכללו, בין היתר, זריקת רימונים ופצצות על בית מגוריו והצתה של רכבו. לדברי העותר, הוא אף נעצר ונחקר על ידי כוחות הבטחון הפלסטינים בשל החשד לשיתוף פעולה עם ישראל, ורק לאחר "התעללות קשה", הוא שוחרר ממעצר. במצבו הנוכחי, ובהעדר אישורי שהייה בישראל, אין ביכולתו של העותר, כך נטען, להשתלב בשוק העבודה בארץ. בשל רדיפתו בשטחי הרשות הפלסטינית הוא אף אינו יכול, לטענתו, למצוא את פרנסתו באזור מגוריו בחברון.
לטענת העותר, הוא פנה אל המשיב 1 "אין ספור פעמים", בבקשה להסדיר את מעמדו, "אך זו (כך במקור- א.ש.) לא הסדירה את מעמדי ואף לא נתנה לי אשרת שהייה". עוד צויין בעתירה, כי העותר פנה למשיבה 3 בבקשה שתכיר במעמדו כמאוים, ותעניק לו מעמד בישראל, אך פנייה זו טרם זכתה למענה, ומכאן העתירה שלפנינו.
3. המשיבים טענו בתגובתם המקדמית לעתירה, כי דינה להדחות על הסף מחמת העדר מיצוי הליכים, כמו גם מחמת העדר נקיון כפיו של העותר, טעמים שיפורטו להלן. עוד ביקשו המשיבים להשית על העותר הוצאות לטובת אוצר המדינה.
ביום 25.11.2015, ולמקרא תגובת המשיבים, התבקש העותר להודיע לבית המשפט האם הוא נכון למחוק את עתירתו, ללא צו להוצאות.
4. ביום 9.12.2015, ביקש העותר ארכה של חודש ימים למסירת הודעתו המבוקשת, וזאת מאחר שלטענתו, הוא פנה לאחרונה למת"ק חברון כדי לברר מדוע אין מנפיקים לו אישור כניסה לישראל כדין, "והתברר כי יש לי מניעה והגבלה במת"ק". לפיכך, כך נאמר בהודעה, העותר מעונין להגיש בקשה למת"ק "להסרת מניעה בטחונית ומשטרתית", כאשר החלטה בבקשתו העתידית עשויה להתקבל בתוך 60 ימים. מטעם זה, כך ניתן להבין מדבריו של העותר, התבקשה הארכה למסירת עמדתו באשר למחיקת העתירה.
המשיבים הביעו התנגדות למתן הארכה המבוקש, ומכל מקום עמדתם היא כי גם אם העתירה תעמוד על מכונה, יש להורות על ביטול הצו הארעי שניתן בעניינו של העותר, ביום 2.11.2015.
דיון והכרעה
5. דינה של העתירה להדחות על הסף. בהתאם לתשתית העובדתית המוצגת בתגובת המשיבים, ושהעותר לא חלק עליה, נראה בבירור, כי העותר טרם מיצה את ההליכים להסדרת מעמדו בישראל.
6. ביום 6.7.2014, פנה העותר בכתב, באמצעות בא כוחו דאז, אל המשיבה 3 בבקשה להתיר את שהייתו בישראל על רקע מאויימותו (להלן: הבקשה). ביום 21.7.2014, נמסר לעותר כי פנייתו אינה כוללת טענות קונקרטיות ופרטניות בדבר מאויימות כלשהי, וכי "יש צורך בפירוט תאריכים של האירועים המצויינים במכתבך, עם אילו גורמים שיתף פעולה ואת השתלשלות האירועים [...]". שמונה ימים מאוחר יותר, ביום 29.7.2014, הגיש העותר עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 5237/14; להלן: העתירה הקודמת).
לאחר קבלת תגובתם המקדמית של המשיבים לעתירה הקודמת, ניתן ביום 6.1.2015, פסק הדין אשר קבע כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת אי מיצוי הליכים "מה גם שבהעדר החלטה של הרשות המוסמכת [...] לא קמה עילה לסעדים שנתבקשו בעתירה". בפסק הדין הובהר, כי ככל שהעותר עומד על טענתו, לפיה נשקפת לו סכנת חיים אם ישוב לשטחי הרשות הפלסטינאית, הרי שיש בידיו לפנות לקצין המאויימים במת"ק, ולבקש היתרי שהייה בישראל, עד שתתקבל החלטת המשיבה 3 בבקשתו. מאחר שבתגובתם לעתירה הקודמת, לא עמדו המשיבים על פסיקת הוצאות לטובתם, נמנע בית משפט זה מהשתת הוצאות על העותר במסגרת פסק דינו.
7. אלא שגם לאחר מתן פסק הדין בעתירה הקודמת, וחרף האמור במכתבה של המשיבה 3 מיום 21.7.2014, טרם השלים העותר את מסירת המידע המלא למשיבה 3, הדרוש לה לשם בחינת בקשתו. תחת זאת, ובחלוף כעשרה חודשים מיום דחיית עתירתו הקודמת, בחר העותר לשוב ולפנות בעתירה נוספת לבית משפט זה.
בנסיבות אלו, ברי כי העותר טרם מיצה את ההליכים אל מול הרשות המוסמכת לטפל בבקשתו, וממילא אין בפנינו כל החלטה, אותה ניתן להעביר תחת שבט ביקורתו של בית משפט זה. לפיכך, אין מקום להדרש לטענותיו ויש לדחות את העתירה על הסף (בג"ץ 7006/15 פן-דור תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל רשות המיסים אגף המכס ומע"מ (10.12.2015); בג"ץ 4358/15 אורייס נ' משרד הפנים (25.6.2015); בגץ 7726/14 פלוני נ' מדינת ישראל - משרד הפנים (10.2.2015)).
8. טעם נוסף לדחיית העתירה על הסף, מושתת על העדר נקיון כפיו של העותר. עיון קצר בעתירה מגלה שתוכנה דומה, אם לא זהה, לעתירה הקודמת שהגיש העותר לבית משפט זה, אלא שדבר הגשת העתירה הקודמת לא צויין כלל בעתירה שלפנינו. יתר על כן, העותר לא צירף לעתירה את פנייתו למשיבה 3; לא פירט את תגובתה של המשיבה 3 לפנייתו; והגדיל לעשות כאשר טען "כי טרם התקבלה תשובה מטעמה בענייני", אף שאין מדובר בדברי אמת. גם טענתו של העותר, לפיה הוא פנה "אין ספור" פעמים למשיב 1, והלה לא נתן מענה לפניותיו, אינה נתמכת בראיות. המשיבים הבהירו בתגובתם, כי מבדיקת המערכת הממוחשבת של רשות האוכלוסין וההגירה עולה, כי העותר לא הגיש אליה בקשות כלשהן.
כידוע, המנעות מחשיפת מלוא העובדות והמסמכים הרלוונטיים בפני בית המשפט, ובפרט הסתרת קיומם של הליכים משפטיים קודמים בעניינו של העותר, מצדיקים את דחיית עתירתו על הסף (בג"ץ 6749/15 מטר נ' משרד הפנים - מדינת ישראל (22.12.2015); בג"ץ 5146/15 חדד נ' משרד החינוך (21.9.2015); בג"ץ 3384/13 זעאקיק נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבנייה ביו"ש (27.10.2014)).
9. יודגש, כי אף אם העותר אכן פנה, לאחרונה, לקצין המאויימים במת"ק, על מנת לקבל היתר שהייה זמני בישראל, פנייה עליה המליץ לו בית המשפט כבר במסגרת פסק הדין בעתירה הקודמת, אין בכך משום טעם לקבלת העתירה או לדחיית מתן ההחלטה בה.
10. סוף דבר, דינה של העתירה להדחות על הסף.
העותר ישא בהוצאות בסך 5,000 ₪ לטובת אוצר המדינה.
לנוכח דחיית העתירה, הצו הארעי, שניתן על ידי ביום 2.11.2015, מבוטל בזאת.
ניתן היום, י"ב בטבת התשע"ו (24.12.2015).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15074150_I04.doc יא
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il