אלון נחום נ. אסף רפפורט

3 1 בבית המשפט העליון ע"א 741/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: אלון נחום נ ג ד המשיבים: 1. אסף רפפורט 2. דנה אייל ערעור על החלטת המפקחת על רישום מקרקעין בתל אביב-יפו מיום 27.12.2021 בתיק 5/375/2021 שניתנה על ידי המפקחת א' ארפי מודאי בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטת המפקחת על רישום מקרקעין בתל אביב-יפו (א' ארפי מודאי; להלן: המפקחת) מיום 27.12.2021 בתיק 5/375/2021 (להלן: ההליך) שלא לפסול עצמה מלדון בעניינם של המערערים. המערער והמשיבים הם הבעלים של דירות בבניין בתל אביב הרשום בפנקס הבתים המשותפים (להלן: הבית המשותף). אין מחלוקת כי למשך מספר שנים, ועד ליום 3.8.2020, שימש המערער כנציגות הבית המשותף (להלן: הנציגות). ביום 29.9.2020 הגישה הנציגות, באמצעות המערער, תביעה נגד המשיבה 2 ונגד בעלים של דירה נוספת בבית המשותף, לתשלום חלקם בהוצאות החזקה תקינה וניהול של הרכוש המשותף (תביעה 5/772/2020). כמו כן באותה תביעה דרשה הנציגות להורות על ביטול תוצאות אסיפה כללית שכינס המשיב 1 ביום 3.8.2020 ושבה נבחרה נציגות חדשה שהם המשיבה 2 ואדם נוסף שאינו צד להליך דנן (להלן: הנציג הנוסף). ההליך הועבר לטיפולה של המפקחת, ובמהלך בירורו עלה כי הצדדים חלוקים בעניין בחירת נציגות הבית המשותף. המשיבים טענו כי ביום 3.8.2020 נבחרה נציגות חדשה כדת וכדין, ואילו המערער טען כי נפלו פגמים בכינוס האסיפה הכללית וכי לפיכך אין תוקף להחלטות שהתקבלו בה. ביום 11.2.2021 התקיים דיון לפני המפקחת, וניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים שלפיה ייקבע מועד לכינוס האסיפה הכללית של בעלי הדירות בבית המשותף, אשר על סדר יומה מינוי נציגות לבית המשותף (להלן: פסק הדין הראשון). במסגרת פסק הדין הוסיפה המפקחת הוראות בין היתר בנוגע למועד התכנסות האסיפה הכללית, אופן ניהולה, המניין החוקי בה ועריכת הפרוטוקול. כמו כן נקבע במסגרת פסק הדין כי ההחלטות שתתקבלנה באסיפה תחייבנה את כל בעלי הדירות בבית המשותף וכי ספרי הנציגות ומלוא המסמכים המצויים בידי המערער יועברו לנציגות שתיבחר. בהתאם לפסק הדין, ביום 18.3.2021 התקיימה אסיפה כללית של בעלי הדירות בבית המשותף. לאחר קיום האסיפה, הגישו המשיבים בקשה "לאכיפת פסק הדין", בה טענו כי באסיפה שהתקיימה נבחרו המשיבה 2 והנציג הנוסף, אך משנוכח המערער בתוצאות הישיבה – הביא לסיום הישיבה ונמנע מלהעביר לנציגים שנבחרו את המסמכים שנקבע בפסק הדין הראשון שעליו להעביר. עוד נטען כי בתום הישיבה שלח המערער דוא"ל לבעלי הדירות אליו צירף פרוטוקול שקרי שלפיו נבחרו שלושה נציגים לנציגות – שהם המשיבה 2, הנציג הנוסף וגם אחיו של המערער, אף הוא בעל דירות בבית המשותף, וכן נטען כי המערער נבחר לגזבר הנציגות. נוכח האמור, דרשו המשיבים להורות למערער להעביר לאלתר את מלוא המסמכים שבידיו. ביום 24.3.2021 דחתה המפקחת את הבקשה לאכיפת פסק הדין הראשון וקבעה כי לא ניתן להיעתר לבקשה במתכונת שבה הוגשה, מאחר שהמפקחת "קמה מכיסאה" עם מתן פסק הדין, אך הוסיפה כי "אין באמור כדי לגרוע מהזכות העומדת [למשיבים] לפעול לאכיפת פסק הדין, לרבות באמצעות בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט" (להלן: ההחלטה מיום 24.3.2021). ביום 8.4.2021 הגישו המשיבים בקשה לכוף את המערער לקיים את פסק הדין הראשון באמצעות קנס או מאסר (להלן: בקשת הביזיון), והמערער, מצדו, טען כי קיים את פסק הדין הראשון במלואו. ביום 5.5.2021 התקיים דיון בבקשת הביזיון, שבסופו הודיעה המפקחת כי החלטה בבקשה תישלח לצדדים. ביום 19.5.2021 הגיש המערער בקשה לפסילת המפקחת. לטענתו, בהחלטה מיום 24.3.2021 נתנה המפקחת "ייעוץ משפטי" למשיבים, ובכך הראתה גם כי היא נותנת "אמון מלא" בגרסתם. כן הלין המערער על התנהלות המפקחת בדיון שהתקיים ביום 5.5.2021 וטען כי "ירדה לזירת ההתגוששות" והפכה ל"פרקליטה של המשיבים". עוד טען המערער כי המפקחת מאפשרת למשיב 1 לייצג את הדיירים מהבית המשותף אף שהוא אינו עורך דין ובכך היא מאפשרת לו להסיג את גבול מקצוע עריכת הדין וכן כי המפקחת "מעלימה עין" מפעולות שנטען שהמשיב 1 מבצע בניגוד לחוק. לבסוף טען המערער כי המפקחת ציטטה מדברי המשיבים מבלי לבדוק את אמיתותם ונמנעה מלהכריע בבקשות שהגיש או לבחון ראיות התומכות בטענותיו ובהן הקלטה של אסיפת הדיירים שהוקלטה, כך נטען, בהסכמת המשתתפים באסיפה. המשיבים טענו כי דין הבקשה להידחות, וביום 27.12.2021 נתנה המפקחת פסק דין, בו נדחתה בקשת הפסלות והוכרעה בקשת הביזיון. בנוגע לבקשת הפסלות קבעה המפקחת כי זו הוגשה בשיהוי מאחר שהיא מבוססת בין היתר על דברים שנכתבו בפסק דין הראשון ובהחלטה מיום 24.3.2021, וכי די בכך כדי לדחותה. עם זאת, גם לגופו של עניין קבעה המפקחת כי דין הבקשה להידחות, מאחר שטענות המערער מתייחסות להחלטות דיוניות שניתנו, שעליהן יש להשיג באמצעות "הליך ערעור" ולא באמצעות הליך פסלות. הובהר כי שאלות ששאלה המפקחת בדיונים שהתקיימו, נועדו להבהיר עניינים השנויים במחלוקת בין הצדדים, וכי אין בהן כדי ללמד על כך שדעתה "ננעלה". בהקשר זה ציינה המפקחת כי טענות המערער בעניין הועלו באופן "כוללני", מבלי להפנות לשאלה ספציפית ששאלה ושממנה למד על משוא הפנים, כביכול, שהוא מייחס לה. לאחר שדחתה את בקשת הפסלות, הכריעה המפקחת בבקשת הביזיון, וקבעה כי המערער הפר את החיוב שנקבע בפסק הדין הראשון וכי אם לא ימציא לידי הנציגות הנבחרת את "מלוא ספרי הנציגות" עד למועד שנקצב, ישלם המערער קנס יומי בסך של 150 ש"ח. כן חייבה המפקחת את המערער בהוצאות המשיבים בסך של 3,000 ש"ח. מכאן הערעור שלפניי, שהועבר ללשכתי לאחר שהסתיימו הליכים שניהל המערער בנוגע לבקשה שהגיש לפטור מהפקדת ערובה. המערער חוזר על טענותיו ומוסיף, בין היתר, ציטוטים מן הדיון שהתקיים לפני המפקחת ביום 5.5.2021. לטענתו, מציטוטים אלה עולה כי המפקחת "טוענת בשם המשיבים" ומנסה "לייצר עבור המשיבים גרסה שאינה נתמכת בטענות ובראיות שהוצגו", וכן כי מדובר בשאלות "מכוונות" עבור המשיבים. עיינתי בערעור ובנספחים שצורפו לו, ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. בפתח הדברים יצוין כי אף שהמפקח על רישום המקרקעין אינו מכהן כשופט, ובחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, המסדיר את תפקידו וסמכויותיו, אין הוראה המסדירה את סוגיית פסלותו מלשבת בדין, כבר נפסק, בין היתר, נוכח מאפייני ההליך לפני המפקח על רישום המקרקעין, כי בית משפט זה מוסמך לדון בערעור על החלטתו בבקשת פסלות (ראו: ע"א 5086/07 פולק נ' בן מאור, פסקה 4 (7.2.2008)). בהתאם לכך, ערעורים מעין אלה אכן נדונים כדבר שבשגרה (ראו, מני רבים: ע"א 3679/13 גולן נ' חיו (10.6.2013); ע"א 7306/19 פתחי נ' ארבוב (8.12.2019); ע"א 3644/21 שמעון נ' פאדי (1.6.2021)). בענייננו, הערעור עוסק כולו בהחלטות דיוניות שנתנה המפקחת, שהדרך להשיג עליהן היא בהליכי הערעור הקבועים בדין, ולא בהליכי פסלות שופט (ראו: ע"א 3096/21 פלונית נ' פלוני, פסקה 5 (18.5.2021) (להלן: עניין פלונית)). כמו כן יוער כי הציטוטים שפירט המערער בערעור לא הוצגו בפני המפקחת, ולפיכך, לא הייתה לה הזדמנות להתייחס אליהם ואין מקום לבחינתם לראשונה במסגרת הערעור (ראו: עניין פלונית, בפסקה 6). אך גם לגופו של עניין לא מצאתי כי השאלות שצוטטו חורגות מגדר השאלות שאותן רשאי המותב היושב בדין לשאול, במטרה להבהיר סוגיות הטעונות הבהרה. בכך אין כדי להקים עילת פסלות (ראו והשוו: ע"א 5609/20 סיסו נ' עמידר – החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, פסקאות 12-11 (8.10.2020)). זאת ועוד – משניתן פסק הדין בבקשת הביזיון, הוכרעו למעשה השאלות שבהן נדרשה המפקחת לדון בגדרי ההליך וכבר נפסק כי הליכי פסלות שופט הם הליכים הצופים פני עתיד, המיועדים לבחון אם השופט – ובמקרה זה המפקחת על המקרקעין – יכול להמשיך לשבת בדין בהליך מסוים, אם לאו (ראו: ע"א 5058/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (28.7.2022)). משהסתיים ההליך בין הצדדים בפסק הדין, דין הערעור להידחות גם מטעם זה. מכל הטעמים המפורטים לעיל, הערעור נדחה. משלא התבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ד' באב התשפ"ב (‏1.8.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22007410_V07.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1