עליא נימר נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 740/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 740/07 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרים: 1. עליא נימר 2. יאסר נימר 3. לאילי נימר 4. מחמד נימר 5. נצר נימר נ ג ד המשיב: שר הפנים עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרים: עו"ד צבי ששון בשם המשיב: עו"ד אורן פונו פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. זו עתירה למתן מעמד של תושב בישראל לעותר 5, נצר נימר (להלן – העותר), תושב האזור, מכוח נישואיו לעותרת 1, עליא נימר, אזרחית ישראל (להלן – העותרת). 2. לפי הנטען בעתירה, העותר, יליד שנת 1951, והעותרת, נשואים זו לזה במשך שנים רבות. במהלך הנישואין נולדו ילדיהם, העותרים 2-4. בעבר, לפני למעלה משבע שנים, פנו העותרים למשרד הפנים בבקשה למתן מעמד לעותר. בקשתם סורבה, נוכח עבר פלילי של העותר. בעקבות עמדה זו של משרד הפנים, פנו העותרים, פעמיים – בשנת 1999 ובשנת 2001, לבית משפט זה. העתירה הראשונה נדחתה, לאחר שבית המשפט מצא כי אין מקום להתערב בשיקול דעתו של המשיב, תוך שהוא מציין כי אין מניעה שהעותרים יחדשו את בקשתם לכשיעבור זמן סביר (בג"ץ 7039/99, החלטה מיום 1.5.00). העתירה השניה נדחתה אף היא, מחמת היותה מוקדמת (בג"ץ 4058/01, החלטה מיום 24.9.2001). 3. לטענת העותרים, מאז ועד היום, נהג העותר בדרך הישר מבלי שביצע כל עבירה, קלה כחמורה. נוכח זאת, אף צייד אותו הממשל בהיתרי תנועה ובכרטיס מגנטי. לטענתם, הם פנו מספר פעמים לסניף משרד הפנים בבאר-שבע, אך שם נאמר להם שיקבלו זימון לכשיגיע תורם. עמדה זו, מנוגדת, לטענתם, לעמדתו הקודמת של משרד הפנים, לפיה בקשתם תטופל במועד מאוחר יותר. מכאן עתירתם. 4. בתשובתה מציינת המדינה, כי רק ביום 15.4.07, כשלושה חודשים לאחר הגשת העתירה, הוגשה בקשה מטעם העותרים למשרד הפנים, וכי אין בידי המשרד כל אינדיקציה לקיומה של פנייה קודמת. המדינה מוסיפה, כי בשלב זה, עניינו של העותר נבחן על ידי גורמי המינהל, וטרם נתקבלה החלטה בעניינו. 5. בתגובת העותרים לתשובת המדינה הם אינם מכחישים כי פנייתם למשרד הפנים בוצעה רק לאחר הגשת העתירה הנוכחית. עם זאת, הם מציינים כי יש לראות בבקשתם המקורית מלפני למעלה משבע שנים כבקשה שעודנה תלויה ועומדת. כמו כן, מוסיפים העותרים טענה חדשה, ולפיה, משרד הפנים, בהתאם לנוהגו, לא צפוי לספק לעותר היתר שהייה במהלך התקופה שבה בקשתו מטופלת, וכי תקופה זו עלולה להימשך אף כשמונה חודשים. על יסוד זאת מבקשים הם כי אם עתירתם תידחה, למצער, יינתן להם סעד למניעת הרחקת העותר לתקופה שבמהלכה בקשתו מתבררת. 6. פשיטא, שאין לראות בבקשת העותרים, שנדחתה כבר לפני שנים רבות, ושלאחריה לא נקטו העותרים בכל פעולה, כבקשה שעודנה תלויה ועומדת. מכל מקום, מאחר שממילא בקשתם החדשה נבחנת בימים אלה על ידי הגורמים המוסמכים, עתירתם הינה מוקדמת ודינה להידחות על הסף. אין אף מקום להיענות לבקשתם למתן סעד למניעת הרחקת העותר מן הארץ עד לבירור בקשתו במשרד הפנים. אף בקשה זו מקדימה את המאוחר, שכן אין כל נתון בדבר פנייה לגורם מוסמך בענין זה, טרם הפנייה לבית המשפט זה. מעבר לכך, על פי הנטען בעתירה, העותר אינו מנוע כניסה לישראל, וניתנים לו היתרי תנועה וכרטיס מגנטי. נוכח האמור, ולאחר שבמשך שנים רבות העותר נמנע מלחדש את בקשתו המקורית למתן מעמד, ומאחר שלא חל כל שינוי מהותי בנסיבות חייו, אין מקום לשינוי המצב הקיים. 7. העתירה נדחית, איפוא. הסעד הארעי שניתן ביום 6.3.2007 מתבטל בזאת. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ט באייר תשס"ז (17.5.07). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07007400_R07.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il