עידו חברוני נ. מפקד יחידת מיטב

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7397/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ח' כבוב כבוד השופטת ר' רונן העותר: עידו חברוני נ ג ד המשיבים: 1. מפקד יחידת מיטב 2. סגנית מפקד יחידת מיטב עתירה למתן צווים על תנאי; תגובה מקדמית מטעם המשיבים; תשובה לתגובה מטעם העותר בשם העותר: עו"ד שמואל הורביץ; עו"ד נדב גדליהו בשם המשיבים: עו"ד אילנית ביטאו פסק-דין השופט ח' כבוב: בעתירה שלפנינו נתבקשנו להורות למשיבים לבוא וליתן טעם, מדוע לא "יקבע כי יש להעניק לעותר מעמד של "בן ישיבה" ובהתאם לאפשר לעותר להגיש בקשתו לקבלת צו דחיית שירות לפי פרק ג'1 לחוק [שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 – ח' כ']; [...] מדוע לא יבוטלו הפקודות הקיימות בעניין "חוזר בתשובה", עד שינסחו פקודות חדשות וראויות; מדוע לא יפרסמו לעיון הציבור את הפקודות המוזכרות בתקנה 2(ב) לתקנות [שירות ביטחון (תנאים נוספים לדחיית שירות לתלמידי ישיבות והוראות שונות), התשע"ח-2017 – ח' כ']". העובדות הצריכות לעניין על-פי האמור בכתב העתירה, היא "עוסקת בצעיר שגדל בבית דתי, ירד מהדרך ('חזר בשאלה') ולמד במוסדות חילוניים, ובהמשך 'התחזק' ('חזר בתשובה') ועבר לישיבה בה לומד כיום ואף התחתן עם אישה תורנית". ביום 21.02.2022, פנה העותר למשיבים, באמצעות בא-כוחו עו"ד שמואל הורביץ, בבקשה שיכירו בו כבן ישיבה, כדי שיוכל לקבל צו דחיית שירות, לפי פרק ג'1 לחוק [שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986. יוער, כי בפתח הפנייה נכתב ש"הח"מ הוא ב"כ הנדון ומשכך אודה לקבלת העתק תיקו האישי המלא ולרישום הייצוג במערכות צה"ל". ביום 03.03.2022, השיבו גורמי הגיוס במיטב. בתשובתם צוין כי העותר נקרא להליכים לקראת גיוס ביום 20.12.2020, ובו ביום השלימם; וכי בהתאם לכך נקבע, כבר ביום 14.01.2021, כי מועד גיוסו יהיה ביום 11.07.2022, ובהמשך הוקדם המועד ליום 10.07.2022. לגופם של דברים, השיבו גורמי הגיוס במיטב, כי הם מוכנים לקיים לעותר ריאיון לבחינת פנייתו, באופן חריג ולפנים משורת הדין, וזאת משום שבקשות מסוג זה יש להגיש לפחות חצי שנה עובר למועד הגיוס. ריאיון כאמור נקבע ליום 13.03.2022, וקוים במועדו. ביום 03.04.2022 פנה העותר באמצעות בא-כוחו לקבלת סיכום הריאיון שנערך עמו, ומתן החלטה מנומקת בכתב, כדי שיוכל "לכלכל צעדיו"; וזאת לטענתו משהבין, בשיחת טלפון אגבית, כי בקשתו נדחתה. ביום 11.05.2022, השיבו גורמי הגיוס, תוך צירוף תמלול הריאיון, כי לא ניתן להכיר בעותר כתלמיד ישיבה או כחוזר בתשובה. זאת משום שהוא בעל רקע דתי מינקות, כפי שעולה מתמלול הריאיון שצורף, שם העיד כי אורח החיים בבית בו גדל הינו דתי מאז ומעולם, וכי בני המשפחה שומרים שבת, מקפידים על תפילות בשבת וכי הוא עצמו "הלך עם כיפה וציצית מאז ומתמיד"; וכן משום שאינו לומד בישיבה מוכרת באופן סדיר. טרם חתימה הובהר כי מועד גיוסו, ביום 10.07.2022, עומד בעינו. ביום 14.06.2022, הגיש בא-כוח העותר "בקשה מטעמים מיוחדים למתן צו דחיית שירות באיחור (לחילופין: ערעור מעמד חוזר בתשובה)" [כך במקור – ח' כ']. בגדרה, שטח טיעוניו נגד ההחלטה לדחות את בקשתו על שני ראשיה. דהיינו, הן מהטעם שלא למד בישיבה מוכרת באופן סדיר; הן מהטעם שהוא בעל רקע דתי ועל כן, בהתאם לפקודות הצבא, אינו יכול להיות מוכר כחוזר בתשובה לצורך תקנה 2(ב) האמורה. טרם חתימה הוער, כי בהתאם למועד גיוסו הצפוי של מרשו, ביום 10.07.2022, מצופה כי יינתן מענה לבקשה, לא יאוחר מיום 01.07.2022 – אחרת "אאלץ לפנות בעתירה מתאימה". יוער, כי לפי האמור בתגובת המשיבים "פניה זו הועברה ישירות למדור בני ישיבות בעוד שהגורם האמון על הטיפול בנושא הוא מדור פניות במיטב, לפיכך ועקב שגגה לא הועברה הפניה להמשך טיפול". יצוין, כי בד בבד עם בקשה זו הוגשה גם בקשה לדחיית מועד גיוסו של העותר – וזאת מכיוון שמועד חתונתו, עם בחירת ליבו, קבוע ליום 04.07.2022. בקשה זו נשלחה בשנית יומיים לאחר מכן, ביום 16.06.2022. בהמשך לכך, נופק לעותר ביום 30.06.2022, צו גיוס חדש הקובע את מועד גיוסו ליום 07.11.2022. בימים 17.08.2022 ו-12.09.2022, הגיש העותר, באמצעות בא-כוחו, בקשות "לזירוז המענה" כלשונו. ביום 29.09.2022, נשלח לעו"ד הורביץ מענה נוסף מטעם גורמי הגיוס במיטב. בגדרו הובהר, כי לאחר עיון, לא מצא מפקד מיטב מקום לשנות מהחלטת ראש מדור בני ישיבות שלא להכיר במרשו כחוזר בתשובה. זאת, תוך שהוא עומד על המסגרת המשפטית ויישומה בנסיבות העניין. בתוך כך הובהר, שוב, כי העותר לא למד באופן סדיר, מיום שמלאו לו 16 שנים לפחות, בישיבה, במוסד חינוך תרבותי ייחודי, או בחטיבה עליונה שנתונה בפיקוח של אגף החינוך הדתי, ותוך שהוזכר כי בקשתו גם לא הוגשה במועד המתאים. כן הובהר, כי העותר, שגדל בבית דתי והתנהל כאדם דתי בצעירותו, גם לא עומד בנוהל לפיו מעמד של חוזר בתשובה יינתן למי שהוא בעל רקע חילוני לחלוטין (ושמשכך הייתה לו מניעה לעמוד בדרישות תקנה 2(א) לתקנות שירות ביטחון (תנאים נוספים לדחיית שירות לתלמידי ישיבות והוראות שונות), התשע"ח-2017 (להלן: תקנות שירות הביטחון)). משכך הובהר כי צו הגיוס הקורא את העותר להתגייס ביום 07.11.2022 נותר בעינו. על אף שגורמי הצבא שבו ובחנו את עניינו, העותר מיאן להשלים עם עמדתם, וביום 02.10.2022 הגיש, גם בזו הפעם באמצעות עו"ד הורביץ, "בקשה לעיון חוזר והתראה טרם פנייה לערכאות". לבקשה זו הצטרפה, לטענת עו"ד הורביץ, גם מרשתו האחרת, עמותת "איחוד הישיבות בארץ ישראל" וזאת מפאת עקרוניות טענותיו בכל הנוגע להגדרת הצבא את מי שהם "חוזרים בתשובה" או "בעלי תשובה". טרם חתימה ביקש עו"ד הורביץ לקבל מענה ענייני לבקשתו לעיון חוזר עד ליום 24.10.2022; ולא, כלשון הבקשה, "אאלץ לפנות לערכאות המתאימות". כמו כן הגיש עו"ד הורביץ, בשם מרשו, באותו היום, תלונה לנציב קבילות החיילים על "טיפול מיטב בערעור" שהגיש ביום 14.06.2022. העתירה, התגובה לה והתשובה לתגובה מכאן העתירה שלפנינו, שנכתבה על-פי הנטען רק בסיוע עורך-דין, מכספי תרומה, והוגשה על-ידי העותר בעצמו כבלתי מיוצג; וזאת אך ביום 06.11.2022 – קרי יום אחד עובר לתאריך גיוסו המיועד של העותר. מועד שנדחה, לבקשתו, כבר ביום 30.06.2022, נוכח חתונתו. וגם זאת – חודשים רבים לאחר שנודע לו הטעם לדחיית בקשתו להכיר בו כחוזר בתשובה, שנמסר לו בכתב כבר ביום 11.05.2022. לשם שלמות התמונה יצוין, כי בגדרי העתירה הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים, שנדחתה בהחלטתי מיום 07.11.2022, בשים לב למועד הגשת העתירה. במסגרת העתירה מעלה העותר טענות רבות, מן הגורן ומן היקב, הן ביחס לעניינו הפרטני, אך בעיקר בכל הנוגע לטענותיו "העקרוניות" שעניינן הוראות, פקודות ונוהלי הצבא, ביחס לחוזרים בתשובה. לשיטת העותר "בשורה התחתונה המשיבים לא מפרסמים בשום צורה את הנהלים לגבי "חוזרים בתשובה", הפקודות שלהם לא עדכניות, סותרות ומבלבלות – אך גם לפי רוח הדברים שהם מעלים השורה התחתונה היא שהפקודה דורשת שינוי באורח החיים ולא מונעות מהעותר דנן לקבל מעמד אך משום שגדל בבית דתי". אשר על כן נטען, בשים לב גם לעמדת גורמי הגיוס במיטב בבג"ץ 6894/20 בר חן נ' מפקד יחידת מיטב (28.06.2021), כי "[הואיל] ואין מחלוקת שהעותר אכן שינה את אורחות חייו [...] הרי שדי בכך לקבוע כי ההחלטה בעניינו התקבלה בחוסר סמכות ודינה להתבטל ומשכך יש לאפשר לעותר לקבל מעמד בן ישיבה". טענת העותר היא, כי נקלע למצב "אבסורדי" כאשר מצד אחד אינו יכול להיות מוכר כבן ישיבה, משיצא בשאלה, ולא למד במוסדות תורניים כנדרש; וכאשר מצד שני אינו יכול להיות מוכר כחוזר בתשובה, משגדל כדתי בבית שומר מצוות. מנגד, טענו המשיבים בתגובתם כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת השיהוי הניכר בהגשתה. בנוסף, ובבחינת למעלה מן הנדרש, טענו המשיבים כי דין העתירה להידחות אף לגופה, בהיעדר עילה להתערבות בית המשפט בהחלטת רשויות הגיוס. אשר לשיהוי הוטעם, כי משהעתירה הוגשה רק יום אחד עובר למועד גיוסו של העותר, הלכה למעשה, לא נותרה בידי בית המשפט או המשיבים שהות מספקת לבחון את טענותיו, עובר למועד גיוסו. זאת, חרף העובדה שהעותר פנה למשיבים לראשונה, באמצעות בא-כוחו, כבר בחודש פברואר 2022; בקשתו נדחתה כבר בחודש מארס 2022; ובחודש ספטמבר 2022 נדחה גם ערעורו בנדון. בשים לב לכל אלה, טוענים המשיבים כי אין להשלים עם התנהלות העותר, ויש לדחות את עתירתו על הסף מחמת השיהוי שנפל בהגשתה. עוד נטען, כאמור, כי לא נפל כל פגם בהחלטת רשויות הגיוס לדחות את בקשת העותר להכיר בו כבן ישיבה או לַחֲלוּפִין כחוזר בתשובה, דין העתירה להידחות אף לגופה – בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית. שכן, בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות שירות ביטחון, צו דחיית שירות ייתנן למועמד לשירות ביטחון שלמד, או לומד, באופן סדיר, בחטיבה עליונה במוסד חינוך בפיקוח אגף החינוך הדתי. ברם – תנאי זה לא מתקיים בעניינו של העותר, שלמד במוסד חינוך חילוני, ולא שמר על רצף לימודי נדרש. לעמדת המשיבים זהו הדין גם בכל הנוגע לבקשת העותר להכיר בו כחוזר בתשובה, חלף בן ישיבה; בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות שירות ביטחון. זאת, לא רק משום שבקשתו הוגשה באיחור, אלא מכיוון שמממצאי הריאיון שנערך לעותר, לפנים משורת הדין, עולה כי העותר גדל בבית דתי, וכי הוא בעצמו שמר על אורח חיים דתי שכלל שמירת שבת, חבישת כיפה ולבישת ציצית. זאת ועוד נטען, כי העותר בעצמו מסר כי הפסיק ללמוד בתיכון החילוני רק בכיתה י"ב, נרשם לישיבה אך "לא התחבר ללימודי גמרא", ועל כן עבר ללמוד בכולל, באופן שהביא להתרשמות רשויות הגיוס כי מדובר במי שאינו נמצא באופן רציף בישיבה. משכך, הן ראש מדור בני ישיבות, הן מפקד מיטב, לא מצאו להיעתר לבקשתו. אם בכך לא סגי, הובהר, כי החלטת רשויות הגיוס לא התבססה רק על עובדות אלו, אלא גם על בחינה כוללת של נסיבות חייו, תוך התעמקות בשאלה האם מדובר במי שחל בעניינו "שינוי עמוק באורחות חייו – והגעת רשויות הגיוס לכלל מסקנה כי לא נמצאו בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים להכיר בו כחוזר בתשובה. עוד נטען, כי מהתנהלות העותר עולה החשש כי מדובר במועמד לשירות ביטחון שנקט בפרקטיקה של בקשות חלופיות, מ"שהבין ככל הנראה כי אינו בקריטריונים המוקדמים לקבלת מעמד [של בן ישיבה – ח' כ']". בשולי תגובתם ציינו המשיבים, במענה לטענות בדבר "חוסר בהירות בפקודות הצבא בכל הנוגע לחוזרים בתשובה", כי "לא קיימות פקודות נוספות אשר מכוחן פועלים המשיבים בהקשר זה"; וכי יש לדחות על הסף כל ניסיון להיבנות מטענות שעלו בעתירות קודמות. עוד נטען, בראי הטענות בדבר אי-פרסום ההוראות שעניינן הגדרת חוזר בתשובה, כי מטרתן להכווין את פעולות רשויות הגיוס, וכי סעיף 2ב לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, קובע הסדר בהקשר זה. כן הודגש כי המידע מונגש, בין היתר, במסגרת מוקד הפניות של מיטב. בו ביום שהוגשה תגובת המשיבים, הודיע העותר כי ייצוגו הוסדר גם ביחס לעתירה, בידי עו"ד הורביץ; בד בבד עתר לקבלת רשות להשיב לתגובה. רשות כאמור ניתנה בהתאם להחלטתי מיום 15.01.2023. בכל הנוגע לשיהוי נטען בתשובה לתגובה, כי "במקרים רבים בעבר הוגשו עתירות נגד המשיבים לאחר מיצוי הליכים ממושך שכלל מספר פניות ותשובות, שלאחריו הוגשה עתירה בסמוך למועד הגיוס – והעתירה נדונה לגופה", וכי "לא לחינם קיווה העותר שפנייה נוספת טרם עתירה תביא לשינוי ההחלטה בעניינו, שכן בפועל במקרים רבים ערעור או פנייה נוספת מביאים לכך", ותוך שהוער כי "אין להתעלם מהקושי בהסדרת הייצוג של העותר לצורך הגשת העתירה". עוד נטען כי העתירה לא לוקה בשיהוי סובייקטיבי, שכן העותר נהג באקטיביות ולא ישן על זכויותיו, וכי אין שיהוי אובייקטיבי, שכן המשיבים הסכימו שלא לאכוף את גיוסו ומשכך אין מעשה עשוי. כן נטען, ביחס ל"טעם בגינו נשלל מעמד העותר כחוזר בתשובה, כי "בעוד שעובר לתגובתם לעתירה בחנו המשיבים את עניינו של העותר דרך משפחתו וסביבתו ולא כשלעצמו – הרי שבתגובה לעתירה הם מציגים גרסה חדשה". זאת ועוד נטען, כי בניגוד לעמדת המשיבים, בענייננו, אין מדובר בטקטיקה של בקשות חלופיות, אלא בשתי עילות החוסות תחת אותה בקשה. כן נטען כי לאורך השיג ושיח שהתנהל בין הצדדים אגב מיצוי ההליכים לא עלה עניין מועד חזרתו של העותר בתשובה, כנסיבה בעטיה אין להכיר בו כחוזר בתשובה, אלא רק נושא הרקע המשפחתי ממנו בא. דיון והכרעה לאחר שעיינו בעתירה, בתגובה המקדמית, ובתשובה לה – הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף מחמת השיהוי שנפל בהגשתה, וכן לגופה בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית. כידוע, במרוצת השנים התפתחו בפסיקתו הענפה של בית משפט זה שורה של עילות סף דוגמת אי מיצוי הליכים, אי ניקיון כפיים, חוסר בשלות, מעשה עשוי, שיהוי ועוד, אשר בהתקיימן ובהתאם למבחנים שנקבעו בהקשרן, יורה בית המשפט על דחיית העתירה בלא לדון בטענות המועלות בה לגופן (ראו: יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ג 1685 (2014); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד 276-275 (2017)). יוער, כי דעתי שלי אינה נוחה מן המועד בו הוגשה העתירה, יום אחד עובר למועד גיוסו של העותר שהיה ידוע מבעוד מועד, וכאשר העילה בעטיה נדחתה בקשת העותר מחודש פברואר, הייתה ידועה לו ולבא-כוחו למצער מראשית חודש מאי אשתקד, לא כל שכן מאז חודש מארס אשתקד. במקרים אחרים מסוג זה, בית משפט זה פסק וחזר ופסק, כי יש בהגשת עתירה בנסיבות אלו כדי להציבו בסד זמנים דחוק, עד כדי בלתי אפשרי לבירור העתירה, המקים טעם של ממש לדחות עתירות כאמור מחמת שיהוי, גם כאשר מדובר בעתירה ראויה שנכון לבררה (ראו, מיני רבים: בג"ץ 1240/18 שדולת הנשים בישראל נ' הוועדה לבחירת שופטים (19.02.2018)). ודוק, במקרה שלפנינו, גם לאחר שניתנה לעותר תשובה ברורה בכתב מטעם גורמי הצבא, הוא בחר לעשות בטענותיו קַרְדֹּם לַחְפֹּר בּוֹ, והתמהמה בהגשת עתירה לבית משפט זה, בסד זמנים שיאפשר את בירורה. היטיב לתאר מצב מסוג זה השופט א' ברק, בקבעו: "אמת הדבר, בטרם יפנה אדם לבית משפט זה, עליו לפנות לשלטונות כדי לשכנעם בצדקתו. אך בעשותו כך, אל לו להשהות את פנייתו לבית משפט זה יתר על המידה. מתוך החומר שלפנינו עולה כי היה צריך להיות ברור לעותרת עוד בספטמבר 1976 כי נסיונותיה לשנות את עמדת המשיבים לא יעלו יפה. היה עדיף לפנות, אם רצתה בכך, סמוך אחר תאריך זה לבית משפט זה. עותר אינו יכול להתגבר על טענת שיהוי בכך שהוא מתעקש, אינו מוכן לראות בסירוב שהוא מקבל סוף פסוק, וממשיך להתכתב עם הרשויות. דבר זה נכון הוא במקום שהפניות הן חד צדדיות. אך דבר זה נכון גם במקום שהרשויות באדיבותן משיבות לפונה שוב ושוב, כי אין בידן לשנות החלטתן. במשא ומתן שכזה מגיע רגע מסוים, אשר ממנו ואילך מחד גיסא, פניות נוספות הן מיותרות ואינן מועילות מבחינת החובה הראשונית לפנות לראשות לפני פנייה לבית משפט זה ומאידך גיסא, ממנו מתחילה לרוץ תקופת שיהוי שתעמוד בעוכרי העותר ברצותו לפנות לבית משפט זה" (בג"ץ 410/78 מילס ישראל בע"מ נ' שר האוצר פ"ד ל"ג(1) 271, 273-272 (1979)). לא זו אף זו, כלל נקוט בבית-משפט זה, כי אין הוא מגיש סעד למי שישן על זכויותיו, ולעתים אף השהיה קצרה יחסית של חודשים ואף של שבועות תהא בעוכרי עותר (בג"ץ 734/80 חכם נ' מנכ"ל משרד הבריאות פ"ד לה(4) 690, 697 (1981)). כך גם במקרה שלפנינו. ויובהר, כי ניסיונו של העותר להיבנות מהסכמת המשיבים שלא לאכוף את גיוסו, אגב בקשה מטעמם למתן ארכה – עמדה שנבעה מסד הזמנים הבלתי אפשרי שהוא יצר במחדלו או שמא במעשיו – דינו דחייה מכל וכל. לא זו אף זו, סבורני, כי כך או אחרת, דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו. כלל נקוט הוא כי בית משפט זה אינו מחליף את שיקול דעתן של רשויות שלטוניות מוסמכות בשיקול דעתו-שלו, וזאת משום שאין זה תפקידו של בית המשפט לבקר את תבונתה של ההחלטה המנהלית אלא את חוקיותה (ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ב 625-619 (2010); וראו גם את שנפסק אך לאחרונה בבג"ץ 6798/22 כהן נ' צבא ההגנה לישראל, פסקה 15 (22.01.2023)). בעתירה דנן לא הוצג פגם בהחלטת רשויות הצבא, או בדרך קבלתה, המצדיקה התערבות כאמור; ולא הונחה תשתית עובדתית או משפטית המקימה עילה להתערבות עקרונית של בית המשפט בהנחיות הצבא, בכל הנוגע לתבחינים של הכרה במועמד לשירות ביטחון כחוזר בתשובה. יובהר, כי טענות העותר בדבר 'מקצה שיפורים' נסתרות למקרא סיכום הריאיון שנערך עמו מיום 15.03.2022, וכן למקרא המכתב שנשלח לבא-כוחו ביום 29.09.2022, לאחר שמפקד מיטב נדרש לערעורו. טרם חתימה יוער בנוגע לייצוגו של העותר. קשה, עד לא ניתן, להתעלם מכך שהעותר שלפנינו יוצג על-ידי עו"ד הורביץ במשך חודשים ארוכים מול רשויות הגיוס – אך בישורת האחרונה העתירה הוגשה על-ידו כבלתי מיוצג. בעתירה אמנם הוטעם בהקשר זה, כי "בסד הזמנים הקיצוני שנוצר ע"י חוסר מענה המשיבים, נדחק העותר למצב שבו התאפשר לו לקבל ייעוץ לכתיבת העתירה אך טרם הסדיר את הייצוג בעתירה"; אולם ניתן רק לתמוה על דברים אלה, ועל מטרתם, לנוכח העובדה שבמכתבים שיצאו תחת ידו וחתימתו של עו"ד הורביץ, כבר בימים 14.06.2022 ו-02.10.2022, נכתב במפורש כי הוא ייאלץ לפנות לערכאה שיפוטית, בהיעדר מענה לטענות מרשו עד למועד שנקב. הדברים תמוהים עוד יותר בשים לב לכך שמיד עם הגשת התגובה המקדמית מטעם המשיבים הוסדר הייצוג, על יסוד ייפוי כוח מיום 13.02.2022, בגדרו אין זכר לאופן הייצוג הנטען בכתב העתירה. סוף דבר: העתירה נדחית בזאת. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך כולל של 5,000 ש"ח. ניתן היום, ‏כ"ג באדר התשפ"ג (‏16.3.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22073970_C11.docx עק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1