מפלגת העבודה הישראלית נ. מר עופר שפר מנהל הבחירות בעיר חיפה

19 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7396/18 בג"ץ 7398/18 בג"ץ 7399/18 בג"ץ 7413/18 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט א' שטיין העותרים בבג"ץ 7396/18: 1. מפלגת העבודה הישראלית 2. עו"ד גיא בוסי – ממלא מקום ב"כ מפלגת העבודה הישראלית 3. רשימת חיים בחיפה 4. ד"ר עינת קליש רותם העותרים בבג"ץ 7398/18: 1. מר ברוך סלמה 2. מר יוסף אנקורי 3. מר משה בורר 4. מר אליהו עמרני 5. מר אוראל פדידה העותרים בבג"ץ 7399/18: 1. עינת קליש 2. רשימת חיים בחיפה 3. מפלגת העבודה הישראלית 4. עו"ד גיא בוסי – ממלא מקום ב"כ מפלגת העבודה העותרים בבג"ץ 7413/18: 1. רשימת "נכים ומנצחים בראשות גיל גולדרייך" 2. עו"ד גיל גולדרייך נ ג ד המשיבים בבג"ץ 7396/18: 1. מר עופר שפר מנהל הבחירות בעיר חיפה 2. רשימת אוהבי חיפה בראשות ישראל סביון 3. חיפה מתחדשת המשיבים בבג"ץ 7398/18: 1. מר עופר שפר מנהל בחירות בעיר חיפה 2. מפלגת העבודה הישראלית 3. עו"ד גיא בוסי – ממלא מקום ב"כ מפלגת העבודה הישראלית 4. רשימת חיים בחיפה 5. ד"ר עינת קליש רותם המשיבים בבג"ץ 7399/18: 1. בית המשפט המחוזי בחיפה 2. עופר שפר מנהל הבחירות בעיר חיפה 3. רשימת אוהבי חיפה בראשות ישראל סביון 4. רשימת "חיפה מתחדשת" בראשות דוד עציוני המשיבים בבג"ץ 7413/18: 1. בית המשפט המחוזי בחיפה 2. עופר שפר – מנהל הבחירות בעיר חיפה 3. רשימת אוהבי חיפה בראשות ישראל סביון 4. רשימת חיפה המתחדשת בראשות דוד עציוני 5. הירוקים של חיפה בראשותו של אביהו האן 6. חיפה מתעוררת בראשותו של מנדי זלצמן 7. אסי נחום עתירות למתן צו על תנאי בשם העותרים בבג"ץ 7396/18: עו"ד איתי הברמן; עו"ד מיכל רומנו ברטהולץ; עו"ד אורי הברמן; עו"ד מישל נגר בשם העותרים בבג"ץ 7398/18: עו"ד עמיחי ויינברגר בשם העותרים בבג"ץ 7399/18: עו"ד עמית חדד; עו"ד נועה מילשטיין בשם העותרים בבג"ץ 7413/18: עו"ד גיל גולדרייך בשם המשיבה 2 בבג"ץ 7396/18 והמשיבה 3 בבג"ץ 7399/18 ו-בבג"ץ 7413/18: עו"ד אורן כץ; עו"ד שחר לוינזון; עו"ד דן סביון בשם המדינה: עו"ד רועי שויקה נימוקי פסק-הדין השופט נ' הנדל: האם מפלגה רשאית להגיש שתי רשימות מועמדים בבחירות לרשויות המקומיות, במקרה שבו אחת הרשימות מוגשת גם מטעם גורם אחר? אם התשובה לכך שלילית – האם הגשה כזו היא בגדר ליקוי שניתן לתקנו, או שהרשימות פסולות ללא תקנה? אלה השאלות המצויות בלב ארבע העתירות שלפנינו, שתכליתן ביטול החלטת מנהל הבחירות בעיר חיפה לפסול את רשימת "חיים בחיפה" ("הרשימה"), וממילא את העומדת בראשה, ד"ר עינת קליש רותם ("המועמדת", שבסופו של דבר נבחרה לתפקיד ראשת העיר), מהתמודדות על ראשות העיר חיפה. השאלות המהותיות מוקפות במעטפת דיונית, המעלה את סוגיית גבולות התערבותו של בג"ץ בפסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים, הדן בעתירת בחירות. א. רקע עובדתי ודיוני הרשימה מושא המחלוקת הוגשה למנהל הבחירות על ידי מפלגת העבודה. לאחר הגשתה, הגישה מפלגת העבודה – יחד עם סיעה של מועצת העיר היוצאת – רשימה נוספת, "אוהבי חיפה" ("הרשימה הנוספת"). לאחר הגשת הרשימה הנוספת, החליט מנהל הבחירות לפסול את הרשימה, ונימק את החלטתו בשתיים: ראשית, לנוכח הגשת שתי הרשימות על ידי מפלגת העבודה, בניגוד להוראת חוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-1965 ("החוק" או "חוק הבחירות"), לפיה מפלגה יכולה להגיש רשימה אחת בלבד. שנית, לנוכח חתימת בא כוחה של מפלגת העבודה על שתי הרשימות, בעוד החוק קובע כי חתימת אדם על שתי רשימות שונות – בטלה. אשר לרשימה הנוספת, המנהל החליט שלא לפסלה, שכן היא הוגשה גם על ידי הסיעה היוצאת ונחתמה גם על ידי בא כוחה של הסיעה היוצאת. בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, דחה עתירה שהוגשה על החלטת מנהל הבחירות לפסול את הרשימה ואת המועמדת (עת"מ 30988-10-18, כב' הנשיא ר' שפירא). בית המשפט אימץ את שני נימוקיו של מנהל הבחירות לפסילת הרשימה – מפאת הגשת שתי רשימות על ידי מפלגת העבודה, ובשל חתימת בא כוחה על שתי הרשימות. כן דחה בית המשפט לעניינים מינהליים שתי טענות נוספות של העותרים. אחת, כי לא נפל פגם ברשימה, אלא רק ברשימה הנוספת, שהוגשה במועד מאוחר מזה שבו הוגשה הרשימה. טענה זו נדחתה, כך עולה, לנוכח התפיסה לפיה הגשת שתי רשימות על ידי אותה מפלגה גוררת את פסילת שתי הרשימות גם יחד. כאמור, בנסיבות העניין החליט מנהל הבחירות לא לפסול את הרשימה הנוספת משום שהוגשה גם על ידי סיעה של המועצה היוצאת. טענה שנייה שנדחתה היא כי הפגם שנפל ברשימה ניתן לתיקון לפי החוק, ומנהל הבחירות נדרש היה לתת לרשימה הזדמנות לתקנו. בעניין זה קבע בית המשפט כי לא מדובר באחד מסוגי הליקויים שאותם ניתן לתקן לפי החוק. מכאן העתירות שלפנינו. חלק מהעתירות, שהוגשו כולן בסמוך למתן פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, הוגש על ידי הגורמים שהוזכרו לעיל – הרשימה, המועמדת, מפלגת העבודה ובא כוחה. חלק אחר שלהן הוגש על ידי תושבי העיר חיפה או גורמים קשורים. יתכן שהיה מקום לדחות חלק מהעתירות בשל זהות העותרים, אך בראי איחוד הדיון בעתירות, ומכיוון שאין לעניין זה השפעה על התוצאה, נתייחס אל העתירות כאל מקשה אחת. העותרים שבו על הטיעונים שהועלו לפני בית המשפט לעניינים מינהליים ופורטו לעיל: לא נפל פגם בהגשת הרשימות, ולמצער בהגשת הרשימה, שהוגשה ראשונה בזמן; וכי גם אם נפל פגם ברשימה, מדובר בליקוי הניתן לתיקון. כן נטען שבנסיבות העניין קיימת הצדקה כי בית משפט זה ידון בעתירות לגופן, ויקבלן. חלק מן המשיבים, מנגד, סומך את ידיו על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים. עוד נטען כי יש לדחות את העתירות על הסף, שכן הסוגיות המתעוררות אינן עומדות באמות המידה שנקבעו בפסיקה להתערבותו של בג"ץ בענייני בחירות, לאחר שניתן פסק דין על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים. הדיון נערך בפנינו ביום 22.10.2018, שמונה ימים לפני מועד הבחירות – 30.10.2018. לאחר שמיעת טענות הצדדים שאלנו את נציג היועץ המשפטי לממשלה האם – בהנחה שנפל ברשימה ליקוי שניתן לתקנו – עומד לרשות הרשימה די זמן לתקן את הליקוי, מבלי שייפגע מהלכן התקין של הבחירות או טוהרן. לאחר שיצא להתייעצות, השיב כי ניתן לתקן את הליקוי בתוך 24 שעות. בסופו של יום נתנו את פסק דיננו, בו קבענו כך: "לאחר שמיעת טענות כל הצדדים בדיון שנערך בפנינו, החלטנו לקבל את העתירה המופנית כנגד פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה, עת"מ 30988-10-18 מפלגת העבודה הישראלית נ' מנהל הבחירות (כב' הנשיא ר' שפירא), שדחה עתירה נגד החלטת מנהל הבחירות בעיר חיפה לפסול את עותרת 3 בבג"ץ 7396/18 (רשימת "חיים בחיפה") ואת מועמדותה של עותרת 4 בבג"ץ 7396/18 לכהונה כראשת העיר חיפה. תחת זאת, אנו מורים כי רשימת "חיים בחיפה" תהיה רשאית להגיש עד מחר, 23.10.2018, בשעה 17:00, רשימת מועמדים מתוקנת כדין לבחירות בעיר חיפה, וכן את ד"ר עינת קליש רותם כמועמדת לראשות העיר חיפה. לנוכח סד הזמנים, נימוקינו יינתנו בהמשך". כאמור בפסק הדין, סד הזמנים הוביל למתן פסק הדין ללא נימוקים. כעת הגיעה עת ההנמקה. דיון והנמקה ב. המסגרת הדיונית קודם שניגש לגופה של הכרעה, ניצבת בפנינו משוכה דיונית נכבדה. העתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים הוגשה מכוח סעיף 42 לחוק הבחירות: "(א) סירב מנהל הבחירות לאשר רשימת מועמדים... רשאי[ת] לעתור נגד הסירוב, לא יאוחר מהיום ה-17 שלפני יום הבחירות, בפני בית המשפט לענינים מינהליים... (ג) בעתירה לפי סעיף זה ידון בית המשפט לענינים מינהליים בשופט אחד ופסק דינו יהיה סופי". הלכה מושרשת היא כי הקביעה שפסק הדין יהיה סופי, אין פירושה שלא ניתן להגיש עתירה בנדון לבית משפט זה, ביושבו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ 6654/98 הלפרין נ' פקידת הבחירות לעיריית הרצליה, פ"ד נב(5) 348, 360-354 (1998), מפי השופט ת' אור, בהסכמת השופטים א' ברק ומ' חשין (להלן: עניין הלפרין)). הסופיות מתבטאת בכך שאין הליך ערעורי נוסף שבידי רשימת המועמדים לנקוט, ובכך שעתירה לבית משפט זה אינה בגדר "ערעור". גדריה של עתירה לבג"ץ שונים בתכלית מגדריו של ערעור בסדר דין רגיל. מטרתה אינה לבחון את נכונות פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים ואת החלטת מנהל הבחירות, וטעויות אינן עילה – כשלעצמן – להתערבות בפסק הדין. המבחנים להתערבות שונים, ומובילים לכך שבית משפט זה יתערב בפסק דין שניתן בעתירת בחירות רק במקרים "נדירים" (עניין הלפרין, עמוד 360) או "חריגים שבחריגים" (בג"ץ 7231/18 רשימת ג'בהת אלעמל אלבלדי נ' מנהל הבחירות למועצה המקומית מג'ד אלכרום, פסקה 27 (22.10.2018) (להלן: עניין אלבלדי)), שבהם נפגעת באופן קשה זכות יסוד. ידו הקפוצה של בית משפט זה נובעת, בין השאר, מהסיבה שבגינה הוגדר פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים כ"סופי" מלכתחילה: חשיבות השמירה על מהלכן התקין של הבחירות, ועל מסגרת הזמנים המסודרת שקבע המחוקק. לא מדובר בתכלית פורמלית, אלא בתנאי הכרחי המבטיח את הזכות לבחור ולהיבחר במובן הרחב: ניהול הבחירות באופן תקין, שמירה על השוויון בין המועמדים, הגנה על טוהר הבחירות וסיכול טעויות או אף תרמיות. פתיחת פתח שאינו מבוקר מספיק לחריגה מן הכללים שנקבעו עלולה להוביל לפריצת הסכר, תוך פגיעה קשה בבחירות, באינטרסים של מועמדים, רשימות ויחידים ובאינטרס הציבורי בכללותו. על כן הטענה שהעתירות נועדו להגן על זכות העותרים לבחור ולהיבחר אינה יכולה להצדיק דיון ענייני כשהיא לבדה, שכן אל מול זכות זו ניצבת זכות זהה ורחבה יותר של המועמדים המתחרים ושל הציבור כולו. מן הצד האחר, דווקא בשל חשיבות הבחירות בחברה דמוקרטית, במישור העקרוני ובמישור המעשי, אין להשאיר תחום זה מחוץ לדין ומחוץ לביקורת השיפוטית. האיזון בין חסרונו של הליך ערעור מחד גיסא, לצד ביקורת של בג"ץ במקרים חריגים מאידך גיסא – עונה על המורכבות שבין בית משפט לבין הליך הבחירות. מכאן פינה ומכאן יתד לכללים המחמירים לבחינת העתירות לגופן. מהם אותם מקרים חריגים ונדירים, שבהם תחצה עתירת בחירות את הסף הדיוני? בעניין הלפרין נזכרו מספר פרמטרים רלוונטיים. ראשית, העלאת טענה ממשית בדבר פגם חמור, היורד לשורש הדברים, בפעולת מנהל הבחירות או בפסק הדין. בפסיקה מאוחרת יותר נפרט שיקול זה לשלושה – "חריגה מסמכות, פגיעה משמעותית בכללי הצדק הטבעי או החלטה החורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות" (בג"ץ 6864/13 רשימת "חרדים לאלעד" נ' מנהל הבחירות לעיר אלעד, עמוד 5 (15.10.13)). שנית, האם מדובר בעניין בעל חשיבות חריגה הדורשת להעמיד הלכה על מכונה, או בהחלטה נקודתית המיישמת הוראות דין מפורשות. שלישית, האם ברקע ההתדיינות מצויה התרשלות של הרשימה או נציגיה (עניין הלפרין, עמודים 359, 361). בבג"ץ 5769/93 חמזה נ' פקיד הבחירות בשעב, פסקה 2 (25.10.1993) (להלן: עניין חמזה) הוזכר שיקול רביעי – האם בעתירה לבית משפט זה נטענות טענות שלא בא זכרן בטיעונים לפני בית המשפט המחוזי. יישום של שיקולים אלה ניתן למצוא בבג"ץ 6859/98‏ אנקונינה נ' פקיד הבחירות אור עקיבא‏, פ''ד נב(5) 433, 459-458 (1998) (להלן: עניין אנקונינה). לא למותר לציין שפסק הדין בעניין זה ניתן על ידי השופט ת' אור, בדומה לפסק הדין בעניין הלפרין (בהסכמת השופטים י' אנגלרד וי' טירקל), וזאת כשבועיים וחצי לאחר שניתן פסק הדין בעניין הלפרין. בעניין אנקונינה בוטל פסק הדין של בית המשפט המחוזי, שמנע מהעותר את ההתמודדות בבחירות, ונקבע כי יש להתיר את התמודדותו על יסוד השיקולים הבאים: בית המשפט המחוזי טעה ומנע מהעותר את זכותו היסודית להיבחר ללא צידוק; במעשי העותר לא נפלו מחדל או רשלנות; במקרים דומים לאלה של העותר הותרה ההתמודדות בבחירות; לא נפל שיהוי בהגשת העתירה, שנדונה שישה ימים לפני מועד הבחירות, והמפקח הארצי על הבחירות אישר כי קבלת העתירה תאפשר עמידה במועדים הדרושים לקיום הבחירות; למקרה "חשיבות כללית רבה, לצורך העמדת הלכה על מכונה, ועל מנת למנוע אי-בהירות ופגיעה נוספת, שלא לצורך, בזכות להיבחר. גם מבחינה זו יש צורך במיוחד בהתערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק" (שם, עמוד 459, מול האות ג). כפי שעולה מפסק דיננו, וכפי שיורחב להלן, יישום קריטריונים אלה על ענייננו הוביל אותנו למסקנה שקיימת הצדקה לדון בעתירות לגופן, בראי הפרמטרים שהוזכרו. הסבר מפורט יותר של קביעה זו מחייב אותנו להיכנס לעובי הקורה, וכך נעשה כעת. ראשית נדון בשאלה האם מותר למפלגה להגיש שתי רשימות למנהל הבחירות, כאשר אחת מן הרשימות מוגשת גם בשם גורם אחר. לאחר מכן נדון בתוצאה של הגשת שתי רשימות על ידי מפלגה אחת: האם מדובר בליקוי הניתן לתיקון, וכיצד על מנהל הבחירות לנהוג במקרה כזה. לבסוף, לאחר מתן מענה לשתי השאלות האמורות, נשוב ונשיב לשאלה האם מקרה זה מצדיק ביקורת והתערבות חריגה של בית משפט זה. ג. הגשת שתי רשימות בידי מפלגה אחת סעיף 35(א) לחוק הבחירות קובע כי "רשאיות להגיש רשימת מועמדים אחת בלבד כל... מפלגה". עניין זה פשוט ואין עליו עוררין, אלא שחלק מן העותרים טענו שאין דין רשימה המוגשת בשם מפלגה, כדין רשימה המוגשת במשותף בשם מפלגה וגורם נוסף, כגון סיעה של המועצה היוצאת. לפי קו זה, לא נפל כל פגם באופן הגשת שתי הרשימות – לא בכך ששתיהן הוגשו על ידי מפלגת העבודה, ולא בכך שבא כוח מפלגת העבודה חתם על שתי הרשימות. לתמיכה בטענה זו מצביעים העותרים על חלק מהוראות חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות), התשנ"ג-1993 ("חוק המימון"), המאפשרות, בנסיבות מסוימות, לסיעה בכנסת לממן יותר מרשימה אחת המתמודדת בבחירות לרשויות המקומיות. בית המשפט לעניינים מינהליים דחה טענה זו, וזו הייתה גם עמדת בא כוח היועץ המשפטי לממשלה. דעתי כדעתם בעניין זה. ראשית, פשט לשון החוק אינו מתיישב עם עמדת העותרים. סעיף 35(א) לחוק קובע כי מפלגה רשאית להגיש רשימת מועמדים אחת בלבד. קבוצה א' (ובענייננו, מפלגת העבודה) הגישה שתי רשימות, גם אם הרשימה השנייה הוגשה אף בידי קבוצה ב'. שנית, ובנוגע לניסיון להקיש מחוק המימון, חוק זה אינו עוסק בהתמודדות בבחירות, אלא באופן מימונן של רשימות. למרות שיש קשר בין הדברים, כל מסגרת נורמטיבית עומדת על רגליה היא. ההוכחה הטובה ביותר להבדלים המהותיים בין התחומים טמונה בהוראות החוקים עצמם. חוק המימון מאפשר במפורש לסיעה אחת של הכנסת לממן כמה רשימות, ואילו חוק הבחירות קובע במפורש כי כל סיעה של הכנסת רשאית להגיש רשימת מועמדים אחת בלבד. הנה כי כן, ההיקש מחוק המימון נשלל מלשון דברי החקיקה עצמם. בכך אין להסיק בצורה פסקנית שעמדת העותרים שגויה, שכן אף לא אחד מדברי החקיקה מתייחס ישירות לשאלת הגשתה של רשימה "משותפת" על ידי מפלגה שכבר הגישה רשימה לבדה. הצדדים לא העלו כל טענה במישור התכלית, וגם בדברי ההסבר לחוק הבחירות ותיקוניו אין רמז לתכליתו של סעיף 35(א). ברם, ניתן לשער שהאיסור על הגשה של יותר מרשימה אחת נעוץ בשיקולים של מניעת טעויות של בוחרים, שעלולות להתרחש אם גורם אחד יגיש יותר מרשימה אחת, וכן שיקולים של "תחרות הוגנת" בין הרשימות. שיקולים אלה תקפים גם ביחס להגשה של רשימה "משותפת" על ידי מפלגה שכבר הגישה רשימה לבדה, ויש בהם להסביר גם את ההבדל בין חוק הבחירות לחוק המימון. למצער, העותרים לא הצביעו על כל תכלית אחרת של ההסדר, המתיישבת עם עמדתם. עולה כי בצדק נקבע שהגשת שתי הרשימות על ידי מפלגת העבודה מנוגדת לדרישת סעיף 35(א) כי מפלגה תגיש רשימה אחת בלבד. קו טיעון חלופי הוצג על ידי חלק מן העותרים. לפיו, מפלגה לא יכולה להגיש שתי רשימות, גם לא במשותף, אלא שהגשה כזו אינה פוגמת ברשימה הראשונה שהוגשה, אלא רק ברשימה השנייה. לכן ברשימה לא נפל כל פגם, ולפיכך פסלה מנהל הבחירות שלא כדין. כדי להתמודד עם קו זה, נדון במבנה הכללי של חוק הבחירות. חיוני לבחון את הסוגיה על פי דרישות החוק, שנועדו לאזן ברגישות הנדרשת בין הזכות לבחור ולהיבחר לבין טוהר הבחירות. ד. פגמים ברשימת בוחרים ותוצאותיהם עיון בחוק הבחירות מלמד על שלושה סוגים מרכזיים של תוצאות פגמים, שעלולים ליפול ברשימת מועמדים לבחירות לרשויות המקומיות: "אי קבלת הרשימה" – פגמים שמונעים את קבלת הרשימה מלכתחילה; "ליקויים בני תיקון" – פגמים המתגלים ברשימה לאחר הגשתה שניתן לתקנם; ו"פסילת הרשימה" – פגמים המתגלים ברשימה לאחר הגשתה שאינם ניתנים לתיקון. הסוג הראשון של הפגמים – אי קבלת הרשימה – נקבע בחוק ביחס לשני סוגי עניינים, ומונע את קבלת הרשימה על ידי מנהל הבחירות. המקרה הראשון קבוע בסעיף 35(ג): "[אל] רשימת מועמדים המוגשת על ידי קבוצת בוחרים... יצורף תצהיר של בא-כוח הרשימה המאמת את כל החתימות; בלא תצהיר כאמור לא תקובל הרשימה". קרי, בלא תצהיר מנהל הבחירות כלל לא יקבל את הרשימה. בעניין חמזה, וכפי שיורחב להלן, נקבע שמשמעות אי-קבלת הרשימה היא שלא ניתן לתקנה. מקרה שני של אי-קבלת הרשימה מוזכר בסעיף 35(ט): "מנהל הבחירות לא יקבל רשימת מועמדים שנעשה בה אחד משינויים אלה: החלפת מועמד פלוני במועמד אחר, מחיקה או הוספה של שם מועמד, שינוי סדר רישומו של מועמד ברשימה או שינוי המספר הסידורי שליד שם המועמד". לשון אחר, כאשר מוגשת רשימה ובה אחד מן השינויים האמורים, על מנהל הבחירות להימנע מלקבלה. הסוג השני של הפגמים מוגדר בחוק כ"ליקוי" הניתן לתיקון. כך נאמר בסעיף 40, שכותרתו "תיקון רשימות המועמדים": "הוגשה רשימת מועמדים שלא בהתאם לפרק זה, יודיע מנהל הבחירות, לא יאוחר מהיום ה-26 שלפני יום הבחירות, לבא-כוח הרשימה ולממלא מקומו על הליקוי, והם רשאים לתקן את הליקוי לא יאוחר מהיום ה-23 שלפני יום הבחירות, בכפוף להוראות אלה..." (סעיף 40 לחוק הבחירות). ניתן לראות כי מדובר במקרה שבו הפגם אינו מוביל לאי-קבלת הרשימה מלכתחילה, אלא מדובר בפגם המאפשר הגשה של הרשימה, תוך מתן הזדמנות לתקנו בהמשך. סעיף 40 החוק מוסיף ומונה מקרה אחד ספציפי המוגדר כליקוי הניתן לתיקון: "היה בין החותמים על רשימת מועמדים מי שלא היה זכאי לבחור, ייחשב הדבר לליקוי". מלבד זאת אין התייחסות לליקויים נוספים, אך מלשון החוק עולה הכלל, לפיו סטייה מהוראות פרק ד' לחוק הבחירות יוצרת פגמים מסוג של "ליקוי", שניתן לתקנם. זאת, למעט הפגמים מן הסוג השלישי, שאליהם נפנה כעת. הסוג השלישי של הפגמים – פסילת הרשימה – הוא כאלה שאינם מונעים את קבלת הרשימה מלכתחילה, אולם משהתגלו בדיעבד ברשימה – אין אפשרות לתקנם. פגמים אלה מובילים, למעשה, לפסילת הרשימה שהוגשה והתקבלה, ולפיכך ניתן לכנותם "פסול". שני מקרים נקבעו במפורש בסעיף 40 לחוק, ככאלה שאינם ניתנים לתיקון: "הוגשה רשימת מועמדים שלא בהתאם לפרק זה ...רשאים לתקן את הליקוי... (1)... אולם מספר בלתי מספיק של חותמים פוסל את הרשימה; (2) שינוי כאמור בסעיף 35(ט) פוסל את הרשימה". אם כן, הגשת רשימה עליה חתום מספר נמוך מדי של חותמים, או רשימה עם שינויים שהובאו לעיל, אינה מונעת את קבלת הרשימה מלכתחילה ("הוגשה רשימת מועמדים"). אולם היא מובילה לפסילת הרשימה לאחר שכבר הוגשה, ללא אפשרות לתקנה. פסול שלישי המנוי בחוק קבוע בסעיף 41(ב): "אין להחליף או להוסיף מועמדים ברשימת מועמדים לאחר שהוגשה, ואין להביא בה שינויים אחרים" (לקביעה זו נקבע בחוק חריג מסוים שאינו דרוש לענייננו). עולה כי כאשר רשימה הוגשה ולאחר מכן נמצא כי נפל בה פגם לנוכח מספר המועמדים – כגון מספר מועמדים נמוך מדי – אין אפשרות לתקן את הפגם ולשנות את מספר המועמדים או את זהותם. להשלמת התמונה נציין כי כל סעיפי החוק האמורים לא עוסקים ב"פגם" הנוגע למועדי ההגשה, אלא רק לפגמים ברשימות גופן. כמו כן, קיים סוג רביעי של פגם המנוי בחוק, שאינו דרוש לדיוננו: "נשללה זכותו של מועמד להיכלל ברשימת מועמדים... בשל עבירה שיש עמה קלון לפי סעיפים 7 ו-7א, ומספר המועמדים שבאותה רשימה פחת בשל כך משליש של מספר חברי המועצה העומדת לבחירה, לא יהא בכך בלבד כדי לפסול את הרשימה" (סעיף 41א(א) לחוק הבחירות). במקרה כזה, הרשימה מכילה בעת הבחירות מספר מועמדים הנמוך מהמינימום הנדרש. כאמור לעיל, לא ניתן לתקן רשימה על דרך של הוספת מועמד, אך בכל זאת הרשימה אינה נפסלת. נמצא שמדובר בפגם שאינו ניתן לתיקון, אך אינו פוסל את הרשימה. לאחר שסקרנו את סוגי הפגמים המנויים בחוק ואת תוצאותיהם, נשוב ונבחן את טענת העותרים. נזכיר כי האחרונים סבורים שהגשת הרשימה השנייה על ידי מפלגת העבודה אינה פוגמת ברשימה הראשונה. טענה זו מבוססת, כך עולה, על התיזה לפיה היה על מנהל הבחירות לדחות מלכתחילה את הרשימה השנייה מטעם המפלגה, וממילא נמצאת רק רשימה אחת מטעם מפלגת העבודה, וברשימה זו אין כל פגם. היינו, הגשת הרשימה הנוספת על ידי מפלגת העבודה היא פגם מן הסוג הראשון שנמנה לעיל, שמונע את קבלת הרשימה הנוספת מלכתחילה. דא עקא, לתיזה כזו – גם אם הייתי מניח שנובעת ממנה מסקנת העותרים, ואיני משוכנע בכך – אין זכר בחוק הבחירות. כאמור, החוק קובע בפירוש את שני מקרים שבהם מנהל הבחירות לא יקבל כלל רשימת מועמדים (סעיפים 35(ג), 35(ט) לחוק). הוראה כזו לא נקבעה ביחס לרשימה המוגשת בידי מפלגה שכבר הגישה רשימה אחרת. על כן, במקרה מעין זה שלפנינו, מנהל הבחירות רשאי היה לקבל את הרשימה. אם לאחר קבלתה נמצא בה פגם (לבדה או בעת בחינתה לצד רשימה נוספת), מדובר בפגם מן הסוג השני או השלישי, ויחולו המנגנונים בחוק שנועדו להתמודדות עם פגמים אלה. על זאת נרחיב את הדיון בהמשך. מסקנה זהה עולה גם מתוך היקש לסעיף 37 לחוק, הקובע כי "מי שהסכים להכללת שמו בשתי רשימות מועמדים או יותר, ימחוק מנהל הבחירות את שמו מכל הרשימות". והנה, לא נקבע כי שמו יימחק מהרשימה השנייה שהוגשה, אלא מכל הרשימות. המחוקק גרס אפוא כי פגם של כפילות דבק בשתי הרשימות יחדיו, ללא שיקולים כרונולוגיים. לפיכך יש לקבוע כי גם במקרנו שתי הרשימות שהוגשו מטעם המפלגה נפגמו. כאמור, כך במישור הפגם. סוגיה נפרדת, שבה נדון להלן, היא נפקותו של הפגם. בשולי הדיון נזכיר כי אחת מטענות מנהל הבחירות, שאותה אימץ בית המשפט לעניינים מינהליים, קשורה לדרישה שרשימה המוגשת על ידי מפלגה או סיעה של המועצה היוצאת תהיה חתומה על ידי בא כוח המפלגה או הסיעה: "רשימת מועמדים המוגשת על ידי... מפלגה, תיחתם בידי בא-כוח... המפלגה או ממלאי מקומם" (סעיף 35(ז) לחוק). בד בבד, סעיף 35(ד) קובע כי "מי שחתם על יותר מרשימת מועמדים אחת – חתימותיו בטלות". מנהל הבחירות ובית המשפט פירשו את הדיבר "מי שחתם" כחל גם על בא כוח מפלגה או סיעה. לפי פרשנות זו, חתימת בא כוחה של מפלגת העבודה, המופיעה על גבי שתי הרשימות, גוררת את בטלות שתי החתימות. לכן נמצאה הרשימה ללא חתימת בא כוח, בניגוד לדרישת סעיף 35(ז) לחוק, וגם מטעם זה לא ניתן היה לאשר את הרשימה. חלק מן העותרים משיגים על קביעה זו. הסוגיה האם בא-כוח אחד יכול לחתום על שתי רשימות מועמדים אינה נדרשת להכרעתנו, שכן כאמור – בכל מקרה צדק מנהל הבחירות בטענתו הנוספת, לפיה מפלגת העבודה לא יכולה להגיש שתי רשימות, וזאת מכוח סעיף 35(א). לכן יש לקבוע שנפל פגם ברשימה. נציין רק כי סעיף 35(ד) לחוק, לפיו בטלה החתימה הכפולה, מופיע מיד לאחר סעיף 35(ג), שזוהי לשונו: "רשימת מועמדים המוגשת על ידי קבוצת בוחרים תיחתם בידי המגישים...". קריאת שני הסעיפים יחד יוצרת הסדר לפיו בוחר אחד אינו יכול להגיש שתי רשימות מועמדים, בדומה למפלגה או סיעה של המועצה היוצאת. מכיוון שהעניין אינו נדרש להכרעה, נאמר רק כי יתכן שאין זה רצוי, מבחינת שיקולי המדיניות, שבא-כוח אחד יחתום על שתי רשימות, בשל התחרות האינהרנטית ביניהן. ואם כך הדבר, רצוי שהעניין יובהר מפורשות בחוק. נעבור אפוא לדון בשאלה האם מדובר בליקוי שניתן לתקנו, או בפגם שאין אחריו כל תקנה לרשימה. ה. רשימה לקויה או פסולה? כאמור, חוק הבחירות מבחין בין שלושה סוגי פגמים שנפלו ברשימת מועמדים, כאשר שניים מתוכם מאפשרים את קבלת הרשימה. ההבדל בין שני הסוגים האחרונים הוא בתוצאות הפגם – האם מדובר ב"ליקוי" הניתן לתיקון, או בפגם המביא לפסילת הרשימה ללא אפשרות תיקון. השאלה שבה נרחיב כעת היא כיצד ניתן להבחין בין שני סוגי הפגמים, ומתי ניתן לתקן את חלקם. כך קובע סעיף 40 לחוק: "הוגשה רשימת מועמדים שלא בהתאם לפרק זה, יודיע מנהל הבחירות, לא יאוחר מהיום ה-26 שלפני יום הבחירות, לבא-כוח הרשימה ולממלא מקומו על הליקוי, והם רשאים לתקן את הליקוי לא יאוחר מהיום ה-23 שלפני יום הבחירות, בכפוף להוראות אלה: (1) היה בין החותמים על רשימת מועמדים מי שלא היה זכאי לבחור, ייחשב הדבר לליקוי, אולם מספר בלתי מספיק של חותמים פוסל את הרשימה; (2) שינוי כאמור בסעיף 35(ט) פוסל את הרשימה". הסעיף מתייחס להגשת רשימה בניגוד לכללים הקבועים בפרק ד' לחוק, שכותרתו "רשימות מועמדים". בתוך פרק ד' נכלל גם סעיף 35(א), הקובע את "כלל ייחוד הרשימה", לפיו מפלגה יכולה להגיש רק רשימת מועמדים אחת. ניתן לראות כי היחס בין שני סוגי הפגמים הקבועים בסעיף 40 אינו סימטרי, אלא מדובר בכלל ובחריג. הכלל הוא שפגם לפי פרק ד' מוגדר כ"ליקוי" הניתן לתיקון בתוך שלושה ימים. שני החריגים הם הגשת רשימה ובה מספר נמוך מדי של חותמים, וכן הגשת רשימה שבוצעו בה שינויים: החלפת מועמד, מחיקה או הוספה של מועמד, שינוי סדר רישומו של מועמד או שינוי המספר הסידורי שליד שם המועמד. במקרים כאלה לא מדובר בליקוי הניתן לתיקון, אלא בפגם המוביל לפסילת הרשימה. כן מובהר כי רשימת מועמדים שעליה חתום מי שאינו זכאי לבחור – ניתנת לתיקון. הבהרה זו יש לקרוא על רקע הדמיון בין מקרה זה למקרה של מספר חותמים מועט מדי, ורצון המחוקק להבהיר כי המקרה של חותם שאינו זכאי לבחור בא בגדר הכלל. ההסדר החקוק מעלה את שאלת גבולות הכלל והחריגים. בפרט, נשאלת שאלת רוחבם של החריגים, והאפשרות לקבוע בפסיקה מקרים חריגים שלא נמנו במפורש בחוק. נראה כי יש שני יסודות בפסיקה שמבהירים את הכללים המחייבים. נדבך אחד הוא לשון החוק ה"צרה": הכלל מתיר לתקן כל פעולה המנוגדת להוראות פרק ד' לחוק הבחירות, מלבד ההוראות המפורשות של החוק המונעות תיקון. פרשנות כזו הוצעה בעבר, כך נדמה, באמרת אגב של בית משפט זה (בג"ץ 686/78 אבן נ' פקיד הבחירות לפתח תקווה, פ"מ לב(3) 584, 587-586 (1978)). יש יתרון בנדבך זה, שכן הוא צומח מהחוק ולשונו. נדבך פרשני נוסף נקבע בעניין חמזה, שעסק בסוג הפגמים הראשון דלעיל – המובילים לכך שאין לקבל את הרשימה מלכתחילה. נדבך זה אינו סותר את הנדבך הקודם אלא משלים אותו. באותו עניין נדונה רשימת בוחרים שלא לוותה בתצהיר אימות, כנדרש לפי סעיף 35(ג) לחוק. העותרים טענו, בין היתר, שמדובר בליקוי הניתן לתיקון, ובית המשפט דחה עמדה זו לנוכח הוראות סעיף 35(ג) כי "בלא תצהיר כאמור לא תקובל הרשימה". בית המשפט קבע כי לאור הוראה זו, "אין אנו מגיעים כלל לגדרו של סעיף 40, שכן רשימה שלא היה מקום ל'קבלה' אינה ניתנת כלל לתיקון" (עניין חמזה, פסקה 3), וזאת הגם שבעניין חמזה התקבלה הרשימה בתחילה ונפסלה לאחר מכן. אם כן, חריג נוסף לכלל בדבר תיקון ליקויים הוא סוג הפגמים הראשון שנזכר למעלה, המונעים את קבלת הרשימה. רוצה לומר, החוק מבחין בין רשימה שניתן לקבל ורשימה שלא ניתן לקבל. רשימה שניתן לקבל עשויה להיפסל ועשויה להיות מתוקנת. אך קביעה שאין לקבל את הרשימה מראש מעמידה את הפגם ככזה שאינו ניתן לתיקון, שהרי לא היה מקום לקבלה כלל. בהחלטת מנהל הבחירות אין כדי לשנות את עמדת המחוקק בנדון. תימוכין לפרשנות כזו של החוק ניתן למצוא בלשון סעיף 40 עצמו – "הוגשה רשימת מועמדים שלא בהתאם לפרק זה... רשאים לתקן את הליקוי...". הנה, כאשר הוגשה רשימה ניתן לתקנה, אך הסעיף אינו עוסק במקרים שבהם הרשימה כלל לא "הוגשה" מפני שמנהל הבחירות אינו רשאי לקבלה (וזאת גם אם קיבלה בפועל מחמת שגגה). פרשנות זו אומצה גם בעניין הלפרין (עמוד 362)). אגב, באותו עניין נדון סעיף 35(ט) לחוק הבחירות, הקובע כי "מנהל הבחירות לא יקבל רשימת מועמדים שנעשה בה אחד משינויים אלה...". כיום, בעקבות תיקון החוק משנת 2018, סעיף 35(ט) מצויין במפורש גם במסגרת סעיף 40 לחוק, הקובע כי פגמים לפיו אינם ניתנים לתיקון. עולה, אם כן, שתיקון החקיקה לא שינה את דינו של פגם זה, שהיה ונותר בלתי ניתן לתיקון, גם אם בטעות קיבל מנהל הבחירות את הרשימה בניגוד לאמור בחוק. יושם אל לב כי על פני הדברים, ישנו רציונל אחד החורז כחוט השני את כל המקרים שבהם הפגם אינו ניתן לתיקון, לפי החוק והנדבך שנוסף לו בפסיקה: היכולת לדעת על הפגם מעיון ברשימה עצמה. כך הוא ביחס לחריגים הקבועים במפורש בחוק – הגשת רשימה עם מספר נמוך מדי של מועמדים וחותמים, או הגשת רשימה שנערכו על גביה שינויים. פגמים אלה גלויים על פני הכתוב. האמור נכון גם ביחס למקרים שנדונו בעניין חמזה ואלבלדי – הגשת רשימה ללא תצהיר אימות או הגשת מועמדות ללא כתב הסכמה. מנגד, הדוגמא ההפוכה המפורשת בחוק, שבה ניתן לתקן את הליקוי, היא הגשת רשימה שעליה חתם מי שאינו זכאי לבחור. ודוק, מקרים של חוסר זכאות לבחור אינם גלויים וברורים על פניהם, בשונה מיתר הפגמים שהוזכרו עד כה. הזכאות לבחור תלויה, למשל, ברישום בפנקס הבוחרים – נתון שאינו גלוי בהכרח לכל הגורמים המעורבים בהגשת הרשימה. ההיסטוריה הפסיקתית מלמדת כי לעיתים אפילו הרשויות עצמן אינן מודעות לבעיות שונות הקשורות לזכאות לבחור, וזהו אחד החריגים שנקבעו בפסיקה להתערבותו של יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית בהחלטת מנהל הבחירות, אפילו תוך חריגה מסדי הזמנים הקבועים בחוק הבחירות, בהסכמת בא כוח היועץ המשפטי לממשלה (ראו למשל ה"ש 9/21 גיבור נ' מנהלת הבחירות באפרת (18.10.2018); ה"ש 7/21 בן משה נ' מנהל הבחירות לעיריית רמת גן (15.10.2018); לוי נ' מנהלת הבחירות במעלה אדומים (7.10.2013)). אם כן, מדובר בנתון שבא כוח הרשימה או נציגיה אינם יכולים לדעת אותו בהכרח בעת הגשת הרשימה, וללא אפשרות לתקנו בדיעבד עלולה להיגרם תוצאה קשה. כשלעצמי, סבורני כי יש לצעוד בנתיב שהתווה המחוקק. אמנם מבחן הבודק האם ברשימה נפל פגם הגלוי על פני הדברים הוא בעל יתרונות, ומסוגל להרתיע במידה משמעותית יותר מפני פגמים שונים ברשימות; ברם, המחוקק לא קבע את מבחן הפגם הגלוי לשם הבחנה בין סוגי הפגמים. ההכרעה הנורמטיבית הוצבה בנקודה שונה: כלל לפיו ניתן לתקן ליקויים, לצד חריגים המנויים במפורש בחוק, לרבות המקרים שבהם נאמר בחוק כי אין לקבל את הרשימה מלכתחילה. ביסוד הכרעה זו מצויה העדפה מסוימת של הזכות לבחור ולהיבחר על פני הרתעה מוחלטת מפני הגשת רשימות לקויות. בטרם ניישם את הדברים, נוסיף רק כי למבחנים האמורים יש להוסיף את האפשרות לתקן טעויות נוספות ומינוריות שעלולות ליפול בהגשתה של רשימה, כגון השמטה מקרית של פרט מסוים, סיכולי אותיות וכיוצא באלה טעויות סופר קטנות, שאינן מנוגדות במפורש לאחד מסעיפיו של פרק ד' לחוק הבחירות (ראו גם חוברת ההדרכה למנהלי הבחירות לרשויות המקומיות 45 ("שלושת הליקויים שאינם פוסלים רשימה באופן מיידי") (משרד הפנים, 2018. להלן: חוברת ההדרכה למנהלי הבחירות)). עוד יש להדגיש כי כל האמור כאן מכוון לבחירות לרשויות המקומיות, בהתאם לקבוע בחוק הבחירות העוסק ברשויות המקומיות, ואין להקיש מכאן בהכרח לעניין הבחירות לכנסת, הנשלטות על ידי דברי חקיקה אחרים. זאת תורת פרשנות החקיקה. על הפרשן לשבת – או שמא לעמוד – מול החוק כולו. יש לקראו במלואו, על מבנהו, רבדיו וסיווגיו, ולתור אחר הגיונו הפנימי. מכך יש לזקק את תכליתו. מצויד בכלי זה, השופט ניגש להכריע בשאלות הנדרשות. לסיכום נקודה זו, נדגיש כי רב המתח בין הזכות לבחור ולהיבחר ובין טוהר הבחירות. להשקפתי, נכון להיצמד להוראות המחוקק. קביעת כללים שונים שאינם מעוגנים בחוק עלולה ליצור אי-ודאות ופגיעה בשוויון. יש לזכור כי חוק הבחירות הוא פרי ניסיון, ונועד לא רק לאתר את הקשיים אלא לפתור אותם. עד כאן הצגנו את הפרשנות שנכון לתת לסעיף 40 לחוק, וכעת ניגש ליישום הדברים. בנסיבות העניין הפגם שנפל ברשימה הוא בר תיקון. לפי המבחן המתבסס על לשון החוק, שהוא המבחן הראוי, סעיף 35(א) או סעיפים אחרים אינם מלמדים כי מדובר בפגם שאינו ניתן לתיקון או שמונע את קבלת הרשימה מלכתחילה, ולכן מדובר בליקוי שחובה לאפשר את תיקונו. אגב, תוצאה זו נותרת בעינה גם אם מביטים על הסוגיה במשקפי "הפגם הגלוי". כאן הדגש הוא על כך שבעת הגשת הרשימה לא נפל בה כל פגם. כזכור, הרשימה הוגשה לפני הרשימה הנוספת, ולכן במועד הגשתה היא הייתה המפלגה היחידה שהוגשה מטעם מפלגת העבודה. הנה כי כן, לפי כל הגישות יש לאפשר לרשימה לתקן את הליקוי. נותרו שתי שאלות. הראשונה – כיצד ניתן לתקן את הליקוי בנסיבות העניין. לכך ניגש כעת. לאחר מכן נשוב למסגרת הדיונית, שכן גם אם נפלה שגגה בפעולת מנהל הבחירות, וגם אם המצב בר תיקון – עדיין יש להוסיף ולבחון האם המקרה על נסיבותיו מצדיק את התערבותו של בית משפט הגבוה לצדק בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בעתירת בחירות. ו. אופן תיקון הליקוי – יישום בנסיבות המקרה מהו האופן שבו יש לתקן את הליקוי שנפל בפעולת הרשימות, דהיינו הגשת רשימה כדין חלף הרשימה הלקויה? עיקר הקושי בהקשר זה נעוץ בסד הזמנים הרלוונטי בנסיבות המקרה. לפי סעיף 40, על מנהל הבחירות להודיע לאחד מנציגי הרשימה על הליקוי לא יאוחר מהיום ה-26 לפני הבחירות. לאחר מכן עומדים לרשותם שלושה ימים לתקן את הליקויים שנמצאו ברשימה. אצלנו נערכו הבחירות ביום 30.10.2018, ומכאן שמנהל הבחירות נדרש להודיע לאחד מנציגי הרשימה על הליקוי שנפל בה עד ליום 4.10.2018. תיקון הליקוי היה צריך להיעשות עד ליום 7.10.2018. ואולם, מכיוון שמנהל הבחירות סבר כי הפגם שנפל ברשימה אינו ליקוי הניתן לתיקון, הוא פעל לפי לוח זמנים אחר הקבוע בחוק. לפי סעיף 42, סירוב לאשר רשימת מועמדים צריך להינתן לנציגי הרשימה עד 20 יום לפני הבחירות – 10.10.2019. אצלנו ניתנה ההודעה ביום 9.10.2018. עוד קובע הסעיף כי נגד החלטת המנהל ניתן לעתור בתוך שלושה ימים לבית המשפט לעניינים מינהליים, כפי שעשו העותרים. עוד קובע סעיף 42 כי פסק הדין בעתירה המינהלית צריך להינתן לא יאוחר מ-12 יום לפני מועד הבחירות, ובענייננו – 18.10.2018. ביום זה אכן ניתן פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים. חלק מהעתירות שלפנינו הוגש בתוך יום – 19.10.2018. חלק אחר שלהן הוגש בתוך שלושה ימים – 21.10.2018. הדיון נערך בפנינו ביום 22.10.2018 – שמונה ימים קודם למועד הבחירות – וביום זה ניתן פסק דיננו. מהאמור ניתן להיווכח כי הדיון בפנינו נערך לאחר המועד האחרון הקבוע בחוק לשם תיקון ליקויים – 23 יום קודם למועד הבחירות. לא זו אף זו, הוא נערך לאחר שחלף גם המועד האחרון למתן פסק דין בעתירה קמא – 12 ימים לפני מועד הבחירות. מכאן הקושי הקשור לסד הזמנים. הקושי מתגבר על רקע פסיקתו של בית משפט זה, לפיה ככלל – מגבלת סד הזמנים הנוגעת להגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים רלוונטית גם להגשת עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 6905/98 ארד נ' פקיד הבחירות למועצה המקומית בנימינה‏, פ''ד נב(5) 414, 419-418 (1998)). יחד עם זאת, הפסיקה הכירה בחריגים לכלל, שבהם "לא ניתן יהיה לפנות לבית-המשפט הגבוה לצדק בתוך התקופה האמורה של שנים-עשר ימים. המדובר בעיקר במצב שבו פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים ניתן במועד האחרון הקבוע לכך בחוק, באופן שהפנייה לבית-המשפט הגבוה לצדק חייבת 'לגלוש' אל תוך המסגרת של שנים-עשר הימים... מחובתו של מי שמבקש כי בית-המשפט הגבוה לצדק יעשה שימוש חריג בסמכותו, לפעול בכל המהירות האפשרית" (שם, עמוד 419). זה המצב גם אצלנו. בעניין אנקונינה, לדוגמא, נערך הדיון בבית משפט זה ביום 4.11.1998, כאשר הבחירות היו אמורות להתקיים שישה ימים לאחר מכן – ביום 10.11.1998. בכל זאת נתן בית המשפט סעד ההופך את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ומתיר לעותר להתמודד בבחירות. הדברים אף עולים מהדין עצמו, שכן יצירת מחסום זמנים בלתי עביר הייתה מאיינת, הלכה למעשה, את האפשרות לפנות לבית משפט זה בעתירה, לאחר שניתן פסק דין מכוח סעיף 42 לחוק. כאמור – אפשרות כזו קיימת על פי דין, ומכאן שאין מנוס לחרוג מסד הזמנים במקרים מסוימים. אם כן, סד הזמנים כשלעצמו אינו בהכרח מכשול בלתי עביר, אפילו כאשר מדובר בשישה ימים לפני יום הבחירות. כזכור, אצלנו נערך הדיון שמונה ימים לפני יום הבחירות. כל זאת, כמובן, בכפוף לאפשרות המעשית לתת את הסעד המבוקש מבלי שהדבר יפגע בהליך הבחירות. לפי הלכת הלפרין והפסיקה העוקבת, הדיון הענייני בעתירה בבית משפט זה תלוי גם בלוחות הזמנים. יש חשיבות לא רק לשיהוי הסובייקטיבי של העותר, אלא גם לאפשרות האובייקטיבית לתת סעד אפקטיבי שלא יפגע בהליך הבחירות. יתכן שלא יהא מנוס מדחיית עתירה על הסף, הגם שמבחינת כל יתר הפרמטרים נדרש היה לדון בה ולקבלה, מפאת חוסר האפשרות המעשית לתת את הסעד המבוקש. הרי פרט לחריגים מוגדרים וצרים ביותר, אין לדחות את יום הבחירות. לכן יש להוסיף ולבחון האם אצלנו סד הזמנים המעשי מאפשר את מתן הסעד. הצגנו שאלה זו לבא כוח היועץ המשפטי לממשלה במהלך הדיון, ונענינו כי עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא כי ככל שייקבע כי מדובר בליקוי הניתן לתיקון, ראוי להקציב לנציגי הרשימה פרק זמן בן 24 שעות לשם תיקון הליקוי. לאמור, הובהר כי עוד לא נחצה קו הזמן המונע באופן מעשי את תיקון תוצאות הליקוי. נוסיף כי כעת, במועד מתן הנימוקים, המציאות הוכיחה כי הליך הבחירות אכן לא נפגע בעקבות מתן הסעד, והבחירות התנהלו כסדרן. ז. ובחזרה למסגרת הדיונית בפתח הדיון עמדנו על המשוכה הדיונית. סקרנו את אמות המידה להתערבותו של בית משפט זה בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בעתירת בחירות, תוך הפניה לפסקי הדין המנחים, וציינו בקצרה שענייננו מצדיק התערבות. כעת, לאחר שהעמקנו דון, נבאר קביעתנו זו. ראשית, וכפי שהוזכר זה עתה, לא נפל שיהוי בהליכים שנקטה הרשימה, ואף לא נחצתה הנקודה שהחל ממנה תיקון הליקוי יוצר קשיים מעשיים מכריעים, בהיבט של תקינות וטוהר הבחירות. בהיבט זה יש חשיבות להסכמת היועץ המשפטי לממשלה. שנית, נפל פגם בפעולת מנהל הבחירות, שנדרש היה להודיע לרשימה על הליקוי ולתת לה שלושה ימים לתקנו. אי-מתן הודעה כזו הוא בגדר חריגה – במחדל – מסמכותו על פי חוק הבחירות. שלישית, לאחר דיון עולה כי לא נפל דופי בפעולת נציגי הרשימה בעת הגשתה. נכון כי סוגיה זו מעלה מורכבות. אם נקודת הייחוס של הבחינה היא מפלגת העבודה, ולא הרשימה, הרי שהייתה מודעות מלאה להגשתן של שתי הרשימות, לפחות לאחר מעשה. ההגשה הכפולה לא נבעה אפילו משגגה או חוסר תשומת לב שניתן היה למנוע, אלא מעמדה שגויה לפיה ניתן להגיש את שתי הרשימות. יחד עם זאת, נקודת הייחוס הרלוונטית אינה המפלגה אלא הרשימה. כאן המצב סבוך יותר. מן הצד האחד, הרשימה אינה נפרדת לחלוטין מן המפלגה. ההחלטה לרוץ יחד כורכת את גורלן וחושפת כל אחת מהן להשלכות של פעולות רעותה. ברם, קביעה זו אינה נכונה לכל דבר ועניין. ניתן להבחין, למשל, בין תוצאות פעולותיה של מפלגת העבודה ביחס לרשימה עצמה, ובין תוצאות פעולותיה ביחס לעניינים אחרים, החורגים מענייניה של הרשימה. במקרה הראשון, ניתן לייחס ללא קושי מיוחד את פעולות המפלגה גם לרשימה. טול מצב שבו הייתה מוגשת הרשימה ללא תצהיר מתאים. במקרה כזה לא הייתה הרשימה יכולה להיתלות בבא כוחה של המפלגה, שהיה אמור להגיש את הרשימה כדין, שכן מדובר בענייניה של הרשימה עצמה, ושלוחהּ כמותה הוא. שונים הם פני הדברים ביחס לפעולות אחרות של המפלגה, שאינן נוגעות לרשימה אלא לרשימות אחרות. לא יהא זה הוגן להטיל על הרשימה אחריות מלאה גם לאלה, בבחינת אחריות שילוחית חמורה. סוף כל סוף לא הותכו המפלגה והרשימה לכדי יישות משפטית אחת. לכן גם בהיבט זה יש הצדקה להתערבותנו, ולכל הפחות אין בשיקול זה כדי למנוע אותה. בכך שונה ענייננו מהמקרים שנדונו בעניין אלבלדי. שם נפל בכל המקרים פגם גלוי על פני הרשימה כבר בעת הגשתה, ומדובר בהתרשלות של נציגיה. בעיניי נכון היה מלכתחילה לאפשר את תיקון הפגם באחת העתירות שנדונו שם – עניין המועצה האזורית ערערה – שעסקה בחסרונו של כתב הסכמה מטעם מועמד; ואולם מצטרף אני בכל לב לתוצאה שם, הואיל ובכל מקרה – ובזה העיקר לדעתי – לנוכח ההתרשלות ההליך לא עמד במבחן הסף הדיוני של עתירה לבג"ץ, בראי מבחני הלכת הלפרין. די היה בכך להצדיק את דחיית העתירה. לעומת זאת, מוסכם היה בענייננו כי המועמדת לראשות העיר לא התרשלה, ולמצער לא הוכח כל פגם בהתנהלותה. זאת, בשל הדרך שבה הוגשו שתי הרשימות על ידי גורם אחר. רביעית, הסוגיות שנדונו בהליך דנן הן תקדימיות, וטרם הוכרעו בפסיקת בית המשפט העליון באופן שבו נעשה הדבר כעת. לא זו בלבד, אלא שבערכאות קמא ניתן למצוא תוצאות שונות ואף סותרות, לפחות ברוח הדברים, גם אם ניתן לנסות ולהבחין בין המקרים השונים. נדרשים אנו אפוא להעמיד הלכה על מכונה, וזהו שיקול המצדיק את הדיון בעניין לגופו, כפי שנקבע בעניין הלפרין ובעניין אנקונינה. עניין זה מטה אף הוא את הכף לדיון בעתירות לגופן. השילוב של ארבעת הטעמים מוביל למסקנה שלפנינו אחד מאותם מקרים חריגים ונדירים, שבהם יש הצדקה לדון בעתירת הבחירות ואף לקבלה. שלא בשולי הדיון, נוסיף כי יתכן שתיק זה מצביע על צורך להתקין תקנות נוספות. המציאות מלמדת כי לוחות הזמנים הדוחקים שנקבעו עלולים להוביל לתוצאות קשות, גם מבחינת האינטרס הציבורי. במקום להתמודד עם שוקת שבורה בדיעבד, כדאי לאפשר מרווח זמן רחב יותר, לשם איתור ומניעת תקלות. הדברים נכונים ביחס לליקויים שניתן לתקנם, ואף ביחס לפגמים המובילים לפסילת הרשימה ללא יכולת תיקון. הגם שאין זו מחובתו של מנהל הבחירות לתת ייעוץ משפטי לנציגי הרשימות ולערוך להן הגהה משפטית סופית, דומה שלפחות בחלק מהמקרים שבהם מדובר בפגם גלוי ביותר, ראוי ליצור מנגנון המאפשר הגשה של רשימה חדשה כדין, כבר בשלב הסף. הצעה זו אינה עומדת על כרעי הניתוח התיאורטי של חוק הבחירות, אלא על רגליה האיתנות של המציאות, הנתמכות במשענת הקנה החסון של נהלי משרד הפנים עצמם. כך, למשל, נקבע בעמוד 40 לחוברת ההדרכה למנהלי הבחירות, ביחס לפגם הפוסל את הרשימה ללא יכולת תיקון: "במידה ובבדיקה ראשונית בעת קבלת הרשימה תמצא כי מספר התומכים הרשומים בטופס אינו מגיע למספר המינימאלי הנדרש, עליך להסביר למגישים כי הגשת הרשימה כפי שהיא, תביא לפסילתה באופן סופי ולא ניתן יהיה לתקנה לאחר הגשתה". ודוקו, הסבר בזמן אמת, ולא קבלה של הרשימה ומשלוח הודעה בדיעבד על פסלותה ללא יכולת לתקן. לא נעלמו מעינינו טענות באי כוח המדינה הנוגעות לעומס הרב על מנהלי הבחירות ועל הקושי לדקדק בזמן אמת בכל קוץ ותג; אך עדיין ניתן להעלות על הדעת מנגנונים שונים שישפרו – ולו באופן חלקי – את המציאות של פסילת רשימות בשיעור לא מבוטל, במטרה לחזק את הזכות לבחור והזכות להיבחר. אחרון, נכון להבהיר ולהמשיך להבהיר את מקומם הגיאוגרפי של פגמים שונים – אי-קבלה, ליקוי הניתן לתיקון, ופסלות הרשימה. חיוני, ככל שניתן ודווקא לנוכח הדרישות הקפדניות המופנות כלפי מגישי רשימות, כי הוראות הדין תהיינה בהירות ומאירות. סופו של דיון, וכאמור בפסק דיננו, התוצאה היא כי החלטת מנהל הבחירות ופסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה שאישר אותה – בטלים. תחת זאת קבענו כי רשימת "חיים בחיפה" תהיה רשאית להגיש רשימת מועמדים מתוקנת כדין, בתוך כ-24 שעות ממועד מתן פסק הדין. בנסיבות העניין, לרבות דחיית חלק מטענות העותרים, לא ראינו לתת צו להוצאות במסגרת פסק הדין. ש ו פ ט השופט ע' גרוסקופף: אני מסכים לפסק דינו היפה של חברי, השופט נ' הנדל. ש ו פ ט השופט א' שטיין: חברי, השופט נ' הנדל, כתב פסק דין ממצה המספק פתרון נכון לכל הבעיות המשפטיות שעלו בגדרי התיק הנוכחי. אני מסכים עם כל נימוקיו, וכמובן גם עם התוצאה שאליה הוא הגיע. ש ו פ ט אשר על כן, הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' הנדל. ניתן היום, ‏כ"ח בשבט התשע"ט (‏3.2.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 18073960_Z07.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1