יורם יהודה[ אצל עו'ד רז משגב] נ. כב' הש'ופט אשר גרוניס

פסק-דין בתיק בג"ץ 739/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 739/10 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית העותר: יורם יהודה (אצל עו"ד רז משגב) נ ג ד המשיבים: 1. כב' השופט אשר גרוניס 2. לשכת עורכי הדין בישראל באמצעות הועד המרכזי 3. לשכת עורכי הדין, [ועד מחוז ת''א והמרכז 4. מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה 5. ביה''ד המשמעתי שליד לשכת עורכי הדין בישראל עתירה בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט י' עמית: לפנינו עתירה המופנית נגד שופט בית המשפט העליון א' גרוניס, לשכת עורכי הדין (הועד המרכזי וועד מחוז ת"א והמרכז), היועץ המשפטי לממשלה ובית הדין המשמעתי שליד לשכת עורכי הדין, הם המשיבים 5-1 בהתאמה. 1. במסגרת העתירה מבקש העותר להורות למשיבים 4-2 לנמק מדוע לא יסכימו להארכת מועד להגשתו מחדש של ערעור אותו הגיש העותר במסגרת עע"מ 9863/08 ואשר נדחה בשל אי הפקדת עירבון במועד, לאחר שניתנה ארכה להפקדתו. כמו כן מבקש העותר ליתן צו מוחלט הקובע כי יהא רשאי להגיש את הערעור הנ"ל תוך 30 ימים מיום שיקבל לידיו את מלוא תמורת מכר דירתו (בשל קשיי עמידה בתשלום העירבון). כן מבקש העותר להורות למשיבים 3 ו-5 ליתן טעם מדוע לא יימנעו מבירור קובלנה שהגישה המשיבה 3 למשיב 5 כנגד העותר (בד"מ (ת"א) פ/188/09) וזאת עד להכרעה בערעור – אשר יוגש אם תתקבל עתירתו דלעיל – ולקבוע כי המשיבים 3 ו-5 יהיו מנועים מלהעמיד את העותר לדין משמעתי באשמת התחזות לעורך דין פעיל, עד למתן פסק הדין בערעור. 2. השתלשלות העניינים פורטה בפסק דינו של כב' השופט גרוניס מיום 3.1.2010 (בש"ם 10491/09) ולנוחות הקורא נחזור בתמצית על הדברים: העותר הגיש לבית משפט זה ערעור (עע"מ 9863/09) על פסק דין שניתן בבית המשפט לעניינים מנהליים בתיק עת"מ (ת"א) 8557-11/06 מיום 12.10.08, בעניין השעייתו מחברות בלשכת עורכי הדין מיום 4.9.03 לחמש שנים. כבוד הרשמת גאולה לוין דחתה בקשתו של העותר להאריך המועד להפקדת עירבון עד שיעלה בידי העורר למכור את דירתו, כך שכספי תמורת הדירה ישמשו למימון הערבון. ערעור שהוגש על החלטתה של כבוד הרשמת נדחה על ידי כבוד השופט גרוניס בפסק דינו מיום 16.4.09 (בש"ם 2094/09). בפסק הדין נקבע כי על העותר להפקיד את העירבון עד ליום 1.7.09, שאם לא כן יימחק ההליך. ביום 31.5.09 נדחתה גם בקשה לעיון חוזר שהגיש העותר. ביום 13.8.09 החליט כבוד הרשם (השופט י' מרזל) לדחות את הערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים, מאחר שלא הופקד עירבון. על פסק דינו של כב' הרשם מרזל הגיש המערער ערעור נוסף (בש"ם 8583/09). שנדחה בפסק דינו של כבוד השופט גרוניס מיום 24.11.09. ביום 16.12.09 הגיש העותר בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, הוא פסק הדין שכאמור נדחה בשל אי הפקדת עירבון. הבקשה להארכת מועד נדחתה על ידי כבוד הרשמת ביום 20.12.09 (בש"ם 10077/09). על החלטה זו הגיש המערער ערעור (בש"ם 10491/09), שנדחה בפסק דינו של כבוד השופט גרוניס מיום 3.1.10. בפסק הדין קבע כבוד השופט גרוניס, כלהלן : "ההליך הערעורי על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים הגיע לסיומו, לאחר מסע ארוך ומפותל, ביום 24.11.09 (משדחיתי ערעור על פסק דינו של הרשם). לא קיימת בדין אפשרות לפתוח את העניין מחדש. אפילו הייתה קיימת אפשרות כאמור, הרי אין כל צידוק לפתוח פתח לחידושו של הערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים. זאת, לאחר שניתנו ארכות למערער להפקיד את העירבון אך הוא לא עשה כן. אעיר, כי נכון שבפסק דיני מיום 16.4.09 קבעתי כי הערעור יימחק אם לא יופקד העירבון ואילו בהמשך החליט כבוד הרשם לדחות את הערעור. הגם שבאופן תיאורטי קיים הבדל בין דחייה למחיקה, הרי במקרה הנוכחי אין להבדל כל נפקות מעשית. המערער עושה שימוש לרעה בהליכי משפט. תיאור הדברים שהובא לעיל מלמד כי המערער מטריד את בית המשפט בבקשות חוזרות ונישנות באותו עניין. נעיר, כי התיאור שהבאנו אינו כולל את כל ההליכים שננקטו על ידי המערער. ההליכים הרבים גורמים לבזבוז זמן שיפוטי ומינהלי. בנסיבות העניין ראוי להשית הוצאות לטובת אוצר המדינה. שיעור ההוצאות יהא מתון, אך אם המערער ימשיך בהגשתם של הליכים חסרי שחר, לא יהיה מנוס מהגדלתם של הסכומים". 3. הנה כי כן, טרם יבש הדיו על פסק הדין מיום 3.1.2010 וכבר הניח העותר בפנינו עתירה זו. טענתו המרכזית של העותר בעתירה דנן היא, כי לא הצליח לעמוד בדרישת תשלום העירבון בשל מצוקה כלכלית הנובעת מהליכי גירושין בהם הוא מצוי מאז שנת 2001 ובשל אי הצלחתו למכור את דירת מגוריו ולקבל תמורתה בהליכי כינוס נכסים. העותר מלין על כך שערעורו (עע"מ 9863/08) נדחה בחוסר סמכות על ידי כבוד הרשם, בעוד היה עליו להימחק בלבד, באשר, לשיטתו של העותר, מחיקה מאפשרת לפתוח את ההליך מחדש. העותר מציין כי בשל העובדה שעל פסיקת בית משפט זה במותב יחיד לא ניתן לעתור לקיום דיון נוסף, ראה לנכון להגיש את העתירה דנן כמוצא אחרון. העותר מבקש לגזור גזירה שווה מההלכות העוסקות בביקורת שיפוטית כנגד נושאי תפקידים במדינה לעניין הגשת עתירה נגד שופט, וכן טוען כי "העדר הסכמת משיבים 4-2 לבקשת הארכת המועד להגשתו מחדש של הערעור שנמחק, לוקה בחוסר סבירות קיצוני" וכיוצא באלה טענות. כן התייחס העותר לקובלנה שהוגשה נגדו בשנת 2008 על ידי המשיבה 3 המייחסת לו עבירה של התחזות לעורך דין פעיל בשל ציון התואר "עורך דין" לצד שמו בעודו בתקופה השעייה (בין העותר ללשכת עורכי הדין יש מחלוקת לגבי תקופת ההשעיה לריצוי בפועל שהוטלה על העותר וגם בעניין צבירת תקופת ההשעיה הגיש העותר עתירה מנהלית שנדחתה). לטענת העותר, על בית המשפט למנוע את בירור הקובלנה עד להכרעה בערעור מטעמי צדק. עינינו הרואות, כי העותר ממאן לקבל עליו את הדין, ולאחר שנדחו בקשותיו שוב ושוב, הגיש את העתירה שבפנינו. 4. דין העתירה להידחות על הסף מן הטעם הפשוט שבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור נוספת על החלטות אחרות של בית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים (ראו לדוגמא, בג"צ 2398/02 רביד נ' בית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית משפט לערעורים (לא פורסם, 22.4.02); בג"צ 4828/05 פלוני נ' כב' השופטת א' פרוקצ'יה, בית המשפט העליון (לא פורסם, 15.6.05); בג"צ 4421/08 חלמיש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.5.08); בג"ץ 5952/08 פלונית נ' בית המשפט העליון (לא פורסם, 3.7.08). ובקיצור, משנדחתה בקשתו של העותר להאריך את המועד להגשת הערעור, אין לאפשר לו לחזור ולתקוף החלטה זו בדרך של הגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. אין לי אלא להצטרף לדברי כב' השופט גרוניס כי העותר עושה שימוש לרעה בהליכי משפט, והגשת העתירה דנן מלמדת כי העותר לא הפנים את הדברים. 5. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. העותר ישלם לאוצר המדינה הוצאות בסך של 10,000 ש"ח. ניתן היום, י"ז בשבט תש"ע (1.2.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10007390_E01.doc עכב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il