מגן ביטחון נ' ראש המטה הכללי - צה"ל ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7387/23 לפני: כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט ח' כבוב העותרת: מגן ביטחון נ ג ד המשיבים: 1. ראש המטה הכללי - צה"ל 2. ראש אגף כח אדם - צה"ל 3. ראש מטה אגף כח אדם - צה"ל 4. דובר צה"ל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד עדי נוי; עו"ד רן פריימרק פסק-דין השופטת ג' כנפי-שטייניץ: עניינה של העתירה שלפנינו בפניות שונות של העותרת למשיבים 4-2, בהן התבקשה "הפעלת סמכותם בשורה של סוגיות הנוגעות במישרין ובאופן מובהק, לחברים בעותרת". העותרת מלינה על כך שלא קיבלה מענה לפניותיה אלה, ומבקשת כי נורה למשיבים להפעיל את סמכותם בשורה של עניינים כמפורט באותן פניות, ואף נורה על העמדתם של המשיבים 4-2 לדין משמעתי בשל אי-מתן מענה לפניותיה. העותרת היא עמותה רשומה המונה, לדבריה, למעלה מ-500 חברים – פורשים משירות קבע בצה"ל ובני ובנות זוגם, וכן בני ובנות זוגם של משרתי קבע – אשר שמה לה למטרה לקדם את זכויותיהם של הפורשים והמשרתים בצה"ל. כעולה מן העתירה, בין החודשים נובמבר 2022 ועד אפריל 2023, העבירה העותרת למשיבים 4-2 שמונה פניות בכתב בעניינים שונים הנוגעים, לטענת העותרת, לזכויות חבריה ולזכויות "יתר הפורשים והמשרתים בצה"ל". במסגרת פניות אלה ביקשה העותרת, בין היתר: כי המשיבים יענו על שאלותיה בנוגע לכוונת צה"ל לפרסם תגובה לכתבות שעניינן בתנאי השכר של משרתי ופורשי צה"ל; כי יועברו לעותרת פרטי מידע שונים בקשר עם זכויות המוענקות למשרתי קבע במסלול הפנסיה הצוברת; כי ישולם מענק חד-פעמי מסוים לפורשים ששירתו בתקופת הזכאות שנקבעה למענק, ופרשו במהלכה; כי תיבחן מחדש ההחלטה לשנות הגדרות של מערכי נגדים באופן המביא לשינוי בגיל הפרישה של הנגדים; וכי יושהו הליכי פיטורין של קצינים בדרגת רס"ן שנעשו בעילה של צמצום כוחות סדירים. לטענת העותרת, משלא זכתה למענה לפניותיה אלה, לא נותרה ברירה בידיה אלא להגיש את העתירה דנן. לאחר עיון בעתירה על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות על הסף, מבלי להידרש לתגובת המשיבים. העותרת מבקשת כי נורה למשיבים "להפעיל את סמכותם" בשורה של סוגיות הנוגעות לזכויות משרתי הקבע והפורשים משירות זה. מן הפירוט שלעיל, שאינו ממצה, עולה כי העותרת כורכת בעתירתה מספר רב של עניינים, אשר המשותף להם, לשיטתה, הוא שכולם "נוגעים לזכויות חבריה". מכנה משותף רחב זה, אינו מצדיק דיון מאוחד בשלל עניינים, המבוססים כל אחד על תשתית עובדתית ומשפטית שונה, במסגרת עתירה אחת (וראו: בג"ץ 1755/21 עמותת אנשי האמת נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה 2 (15.3.2021); בג"ץ 7331/12 שמיר נ' רשות האכיפה (11.12.2012)). העתירה אף אינה מניחה תשתית עובדתית או משפטית לדיון באותן סוגיות באופן המאפשר בירורן, ודינה להידחות אף מטעם זה (ראו: בג"ץ 2768/15 עמותת הרצליה למען תושביה נ' עיריית חיפה, פסקה 2 (1.11.2015); בג"ץ 8606/20 ואפעאל נ' משרד האנרגיה, פסקה 11 (24.2.2021)). דומה כי אף העותרת עצמה מכירה בכך שלא ניתן לדון בבקשותיה לגופן במתכונת המאוחדת והכללית בה הוגשה העתירה, מקום שהיא מציינת בעתירתה כי נמנע ממנה, בשל היעדר תשובה לפניותיה, "לנסח עתירות סדורות בכל נושא ונושא (ואף לבחון את הצורך בכך)". אוסיף, כי משלא נפרשה התמונה העובדתית המלאה הדרושה להכרעה, אף לא נתחוור האם עומד לנפגעים הליך קונקרטי למיצוי טענותיהם. כך, למשל, בענייני שכר משרתי הקבע או סיום שירותם – עומד לרשותם של משרתי הקבע סעד חלופי בדמות הגשת ערר לוועדת ערר בהתאם למתווה הסטטוטורי הקבוע בסעיף 4(א) לחוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (הליכים לעניין החלטות הנוגעות לחיילים בשירות קבע), התש"ע-2010, שעל החלטתה ניתן לערער, בזכות או ברשות, לפי העניין, לפני בית המשפט לעניינים מנהליים (לפירוט בעניין זה ראו: בג"ץ 6939/13 מלובני נ' שר הביטחון, פסקה 4 (28.1.2014)). אשר לסעד שעניינו בחיוב המשיבים ליתן "מענה ענייני ומנומק" לפניות העותרת. העותרת סומכת סעד זה על סעיף 2(א) לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958 (להלן: חוק ההנמקות), הקובע חובת מתן תשובה במועד שנקבע בחוק, לבקשה בכתב מעובד ציבור "להשתמש בסמכות שניתנה לו על פי דין". עם זאת, לא פורט בעתירה ובפניותיה של העותרת באופן ברור, באלו סמכויות בדיוק מדובר. עיון בפניותיה שצורפו לעתירה מעלה, כי אלה כוללות בחלקן הגדול דרישות להעברת מידע לעותרת או למתן מענה לשאלות שונות (וראו למשל את פניות העותרת מן הימים 14.11.2022 ו-22.2.2023). אציין כי באשר לפניות לקבלת מידע לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, עומד לעותרת סעד חלופי והיא אף נקטה הליכים משפטיים לשם קבלתו. כך, לפי המתואר בעתירה, הגישה העותרת שמונה עתירות, לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים, שרובן נמחקו לאחר שניתן מענה לפניותיה, ומיעוטן עודנו תלוי ועומד. העותרת לא פירטה בעתירתה לאלה מפניותיה ניתן מענה ומדוע נדרש הליך נוסף לשם כך, וגם במישור זה נעדרת העתירה תשתית עובדתית ומשפטית הולמת הנדרשת לבירורה. יובהר, כי אין בדחיית הסעדים האמורים כדי לקבוע כי המשיבים פטורים ממתן מענה לפניות העותרת. על הרשות המוסמכת לבחון פניות המתקבלות בידה ולהשיב להן, בהתחשב בכלל נסיבות העניין, תוך זמן סביר – גם אם מדובר במענה הדוחה את הבקשה שהועלתה בפניה. ואכן, בענייננו, פניותיה של העותרת לא זכו להתעלמות מוחלטת: ביום 19.7.2023 נשלחה לעותרת הודעה מטעם הפצ"רית, ולפיה הפניות הועברו לגופים הרלוונטיים, תוך הבהרת הצורך במתן מענה בהקדם. מהעתירה אף עולה כי המשיבים ערכו מספר פגישות עם העותרת, שנועדו לברר חלק מפניותיה, ואולם לא צוין מתי נערכו הפגישות ומה נאמר בהן. בנסיבות אלה, ובמתכונת הכללית והחסרה שבה הוגשה העתירה כמפורט לעיל – לא קמה בעת הזו עילה להתערבותנו. נוכח כל האמור, העתירה נדחית אפוא על הסף. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ז' בחשון התשפ"ד (‏22.10.2023). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 23073870_X01.docx מנ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il