ע"א 7376-16
טרם נותח

סוג הליך ערעור אזרחי (ע"א)

פסק הדין המלא

-
פסק-דין בתיק ע"א 7376/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7376/16 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור המערער: עו"ד סורני אליאב נ ג ד המשיבים: 1. בנק לאומי למשכנתאות בע"מ 2. עו"ד איתן ברקאי ערעור על החלטת בית משפט השלום בקרית גת מיום 7.9.2016 בת"א 64555-10-13 שניתנה על ידי כבוד השופט א' זבולון תשובה מטעם המשיב 1 מיום 27.10.2016 תשובה מטעם המשיב 2 מיום 9.11.2016 בשם המערער: בעצמו בשם המשיב 1: עו"ד גל תורג'מן בשם המשיב 2: בעצמו פסק-דין 1. ערעור על החלטת בית משפט השלום בקרית גת (השופט א' זבולון), מיום 7.9.2016 בת"א 64555-10-13 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 2. המערער הגיש תביעה נגד המשיבים במסגרתה העלה טענות נגד התנהלות הבנק, הוא המשיב 1, בעסקת רכישה של דירה. המשיבים ביקשו לסלק את התביעה על הסף בטענות התיישנות, שיהוי והעדר עילה. ביום 16.6.2015 קיבל בית המשפט את הבקשה ומחק את התביעה בעילה של העדר יריבות. המערער הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ע"א 6347-09-15). בית המשפט המחוזי (השופטת ר' ברקאי) קיבל ביום 18.7.2016 את הערעור בהסכמת בעלי הדין תוך שמירת טענותיהם. נקבע, כי התיק יוחזר אל בית משפט השלום כדי שידון בטענות ההתיישנות והשיהוי אשר עלו במסגרת הבקשות לדחייה על הסף שהגישו המשיבים. כן נקבע כי אין באמור כדי לחסום את המשיבים, ככל שיידרשו במסגרת הדיון בתביעה לגופה, לטעון כנגד קיומה של עילת תביעה. הדיון הוחזר, איפוא, לידי השופט א' זבולון, שהורה על השלמת טיעונים. לאחר השלמת טיעוניו, הגיש המערער בקשה לפסילת בית המשפט מלהמשיך לדון בעניינו, בטענה שלפיה טענות ההתיישנות והשיהוי כבר נדונו והוכרעו על ידו וכי פסק בהן לטובת המשיבים. לכן, כך טען, אין בית המשפט רשאי לדון באותו נושא שנדון והוכרע לפניו. 3. בית המשפט (השופט א' זבולון) דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי עיון בפרוטוקול הדיון ובהכרעת בית המשפט המחוזי מיום 18.7.2016 מעלה כי בהסכמת הצדדים התקבל הערעור, כך שהדיון הושב לפניו לשם הכרעה בסוגיות ההתיישנות והשיהוי שבהן טרם הכריע. לפיכך, כך נקבע, נשמט הבסיס לבקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי ההחלטה בעניין טענות ההתיישנות והשיהוי תינתן בנפרד. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. 4. לטענת המערער, בהחלטה מיום 16.6.2015 קיבל בית המשפט את טענות המשיבים לעניין ההתיישנות והשיהוי, וכי ההחלטה משקפת עמדה חריפה וחד משמעית נגדו. במסגרת החלטה זו קבע בית המשפט כי "ככל שקיימת עילת תביעה בעניין זה בידי התובע, הרי שאין מחלוקת בין הצדדים, כי משפינוי הדירה האמורה בידי רוכשיה – משפחת קרילוב, נעשה בתאריך 8.2.99, ... הרי שכבר באותה עת, מלוא המידע היה בידי התובע ולא יכולה להיות מחלוקת כי מהמועד האמור ועד למועד הגשת התובענה כאן, חלפו למעלה מ-7 שנים". לדעת המערער, ניגוד העניינים שבו נמצא בית המשפט מתעצם נוכח העובדה שמדובר במותב דן יחיד, באופן שמשמעותו של הדיון המחודש היא שבית המשפט יישב כערכאת ערעור על החלטתו הקודמת באותו נושא. לדברי המערער, בית המשפט המחוזי החזיר את הדיון לבית המשפט קמא רק לשם השלמת טיעונים, אך לא ניתנה הרשאה לבית המשפט לדון בניגוד עניינים. לפיכך, מבקש המערער לקבל את הערעור ולהעביר את הדיון בעניינו לידי מותב אחר. 5. המשיב 1 הגיש תשובתו לערעור. לטענת המשיב 1, יש לדחות את הערעור. זאת, שכן בית המשפט קמא דחה את התביעה בשל העדר עילה וקבע מפורשות כי לא מצא להכריע בסוגיות ההתיישנות והשיהוי. לדברי המשיב 1, המערער הסכים במהלך הדיון בערעורו מיום 18.7.2016 "שהענין יחזור אל בית המשפט קמא לבחינת טענת ההתיישנות", וכי בהתאם להסכמה זו ניתן פסק דין שלפיו הוחזר הדיון בסוגיות אלו לבית משפט השלום. לפיכך, לדעת המשיב 1, יש לדחות את טענת המערער שלפיה בית המשפט קמא יושב "כערכאת ערעור על עצמו". המשיב 1 טוען עוד כי היה על המערער להעלות טענת פסלות כבר במסגרת הדיון בבית המשפט המחוזי או מיד לאחר מתן פסק דינו, אך המערער המתין עד לאחר הגשת השלמת טיעונים, והעלה את טענת הפסלות רק לאחר כחודש ימים מעת שנודע לו על החזרת העניין לבית המשפט קמא. לכן, לדעת המשיב 1, יש שיהוי בהעלאת טענת הפסלות ואף חוסר תום לב בהעלאתה. לגופו של עניין טוען המשיב 1 כי החזרת דיון להשלמות אצל אותו מותב היא עניין שבשגרה אשר אינו מקים עילת פסלות. המשיב 1 מציין כי ערעור הפסלות אינו מנומק כדין; אף לא צורף תצהיר ואף לא בקשת הפסלות ותגובת המשיבים לבקשה. 6. המשיב 2 מצטרף לתשובת המשיב 1. בנוסף, טוען המשיב 2, כי לא היה מסכים לקבל את הערעור שהגיש המערער לבית המשפט המחוזי אלמלא הסכים המערער להחזרת הדיון לידי השופט א' זבולון בבקשת המשיבים לסילוק התביעה על הסף. לדברי המשיב 2, המערער מנוע מלהעלות טענת פסלות, שכן לא רק שהוא לא העלה טענה זו בהזדמנות הראשונה – בעת הדיון בערעורו – אלא שהסכים להחזרת הדיון לידי השופט א' זבולון; כשהוחזר הדיון, הגיש המערער השלמת טענותיו ללא כל הסתייגות. בכך, לטענת המשיב 2, החמיץ המערער את ההזדמנות הראשונה שהייתה לו לטעון טענת פסלות. המשיב מציין כי התנהלות המערער "מלמדת על שיטה פסולה של הרדמת הצד שכנגד, המאפיינת אותו". לפיכך, טוען המשיב 2 כי יש לדחות את הערעור תוך חיוב המערער בהוצאות לדוגמה. 7. דין הערעור להידחות. כידוע, ככלל, אין מניעה כי בית משפט ידון מחדש בעניין שהוחזר לו על ידי ערכאת הערעור – בהעדר הנחייה מפורשת אחרת. כך אמנם נעשה במקרה דנן (ע"א 7088/15 יוניון מוטורס בע"מ נ' רובין (15.11.2015)). עצם הדיון המחודש בתביעה, בהתאם להנחיית ערכאת הערעור, אין בו כדי להביא לפסילת המותב (ע"א 6273/15 זאבי נ' רום (22.10.2015); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 272 (2006), להלן: מרזל). ויובהר: אף הבעת עמדה או דעה בהליך קודם אינה מקימה, בדרך כלל, חשש ממשי למשוא פנים. בוודאי נכונים הדברים כשמדובר באותו תיק ממש (ע"א 3639/16 חברת אולמי אחים סעיד אל-דאהוד בע"מ נ' אולמות ומסעדות דאוד 2001 בע"מ (17.5.2016); מרזל, עמודים 266-265). 8. במקרה דנן, בהמשך להחלטת בית משפט השלום מיום 16.6.2015, שחלקה צוטט לעיל בפסקה 4, כתב השופט א' זבולון בנוגע לטענת ההתיישנות כי "לעניין זה לא מצאתי להכריע שכן סבורני, כי על הבקשה למחיקת התובענה להתקבל בעילה של העדר יריבות, אותה מצאתי לקבל". לאמור: בית המשפט הכריע רק בטענת העדר היריבות שהעלו המשיבים, ועל בסיסה קיבל את הבקשה לסילוק התביעה, אך לא הכריע בטענות התיישנות והשיהוי. כאמור, בית המשפט המחוזי החזיר את הדיון בטענות ההתיישנות והשיהוי לבית המשפט קמא על מנת שיכריע בהן, ולא הורה על שמיעת הטענות בהרכב אחר. בנסיבות אלה, לא מתעורר חשש ממשי כי דעתו של בית המשפט ננעלה בנוגע לתוצאות ההליך ואין הצדקה להעברת הדיון לידי מותב אחר (השוו לנסיבות המתוארות בע"א 2991/15 פסגות נריה בע"מ נ' רשות המיסים בישראל (10.5.2015)). משכך, לא קמה עילה לפסילת בית המשפט מלהמשיך לדון בעניינו של המערער. 9. לבסוף, אפנה לתקנה 471ג(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המורה על אופן הגשת ערעור פסלות: "הערעור יוגש בכתב בשלושה עותקים, תוך עשרה ימים מהיום שבו הודעה לבעל הדין החלטת השופט; בערעור יפורטו כל נימוקי ההתנגדות להחלטה ויצורפו לו תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה, ההחלטה נושא הערעור, הבקשה לפי תקנה 471ב, התגובה לבקשה, ופרוטוקול הדיון בבקשה;" (ההדגשות שלי, מ.נ). כאמור, הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות כל אחד מהמשיבים בסך של 2,000 ש"ח. ניתן היום, ‏ו' בכסלו התשע"ז (‏6.12.2016). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16073760_C01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il