פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק עע"מ 7372/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"ם 7372/16 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת י' וילנר המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. ד"ר שלמה זוסמן – מנהל האגף לבריאות השן, משרד הבריאות 2. ד"ר חגית דומב הרמן – ממונה על בירור תלונות ברפואת שיניים, משרד הבריאות 3. משרד הבריאות 4. ד"ר אלכס רובינשטיין 5. מ.י.ס השתלות שיניים בע"מ 6. יצחק סבאג ערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט י' מרזל) בעת"ם 18464-05-15 מיום 24.5.2016 תאריך הישיבה: כ"ח בטבת התשע"ח (15.1.2018) בשם המערער: בעצמו בשם המשיבים 3-1: עו"ד שרון אבירם; עו"ד יונתן ברמן בשם המשיבים 5-4: עו"ד דוד טובול פסק-דין השופט ע' פוגלמן: ערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט י' מרזל), שדחה את עתירת המערער נגד החלטת המשיבים 3-1 שלא לנקוט באמצעים משמעתיים כלפי המשיב 4 ולא להורות על הקמת ועדת בדיקה לפי חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (להלן: חוק זכויות החולה), בעקבות תלונתו של המערער כלפי המשיב 4. 1. נעמוד בקצרה על הרקע הצריך לענייננו. המערער פנה למשיבה 5, שהפעילה מרפאת שיניים בה עבד המשיב 4, בבקשה לעבור טיפולי השתלת שיניים. בפנייה ובמהלך הבדיקה הראשונית לא ציין המערער כי הוא נשא HIV. למחרת, נערכה שיחה טלפונית בין המערער לבין מנהל המרפאה, הוא המשיב 6. במהלך שיחה זו מסר המערער למנהל המרפאה כי הוא נשא HIV. בתגובה ציין מנהל המרפאה כי המרפאה אינה מבצעת טיפולים מהסוג המבוקש בנשאי HIV והפנה את המערער לבית החולים אסף הרופא. בשיחה נוספת בין מנהל המרפאה לבין המערער באותו יום נמסר לאחרון כי המרפאה אינה מבצעת את הטיפולים האמורים בשל העלות הגבוהה שלהם. בעקבות התשובה שקיבל, הגיש המערער תובענה לבית משפט השלום נגד המשיבים 5-4 בטענה כי אלו הפלו אותו שלא כדין. בפסק דין מיום 23.7.2014 קבע בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ל' הר ציון) כי המשיבים 5-4 לא הפלו את המערער במתן טיפול רפואי (להלן: פסק הדין בהליך האזרחי). נקבע כי לא ניתן למערער טיפול רפואי בשל עמדת המשיב 4, שלפיה מבחינה מקצועית אין זה נכון לבצע טיפול מהסוג המבוקש בנשאי HIV; וכי אי חשיפת מצבו הרפואי של המערער הביאה למשבר ביחסי האמון בין הצדדים. ערעור שהגיש המערער על פסק הדין בהליך האזרחי נמחק לאחר חזרתו של המערער מהערעור לאור המלצת בית משפט. בקשת המערער לביטול פסק דין אחרון זה נדחתה (בקשת רשות לערער על פסק הדין נדחתה אף היא, ראו רע"א 2075/15 פלוני נ' רובינשטיין (30.6.2015)). עוד נציין, כי לאחר שהגיש המערער את התובענה האזרחית, פנה הוא למשיב 1 בעניין הפליית נשאי HIV בטיפולי שיניים (להלן: התלונה). במענה ראשוני לפנייתו זו צוין כי אין מניעה שנשא HIV יעבור טיפול שיניים הכולל שתלים; וכי כמו לגבי כל מטופל – יש צורך לוודא שמבחינת בריאות כללית, המטופל כשיר לעבור את הטיפול. במקביל, פעלו המשיבים 3-1 לבחינת טענות המערער מול הגורמים הרלוונטיים במרפאה. 2. לאחר מתן פסק הדין בהליך האזרחי, בחודש ספטמבר 2014 ביקש המשיב 3, משרד הבריאות (להלן: המשרד), לקבל את התייחסותו של המערער לפסק הדין. משתגובתו של המערער לא הגיעה תוך 4 חודשים ממועד הפנייה, הודיע המשרד למערער ביום 5.1.2015 על סיום הטיפול בפנייתו. במאמר מוסגר יצוין כי המרפאה נסגרה והמשיב 4 חדל מלכהן כרופא אחראי. 3. בחודש מרץ 2015 פנה המערער למשרד וביקש כי ימשיך בבירור התלונה. ביום 22.4.2015 החליט המשרד שאין מקום להמשיך בבירור התלונה כמבוקש, על יסוד הטעמים שעליהם נעמוד להלן. על החלטה זו נסבה העתירה שהוגשה לבית משפט קמא, בגדרה התבקשו הסעדים המפורטים ברישת הדברים. 4. בפסק דין מפורט ומנומק דחה בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט י' מרזל) את העתירה וקבע כי אין מקום להתערב בהחלטת המשרד. בית המשפט דחה את טענת המערער כי הגורם הרלוונטי להחליט בתלונתו הוא ועדה שימנה שר הבריאות בהתאם לסעיף 47 לפקודת רופאי השיניים [נוסח חדש], התשל"ט-1979 או לחילופין ועדת בדיקה לפי חוק זכויות החולה. לאחר מכן, נפנה בית המשפט לבחון את טענות המערער לגופה של ההחלטה. נקבע כי החלטת הרשות להתחשב במסגרת שיקוליה בפסק הדין בהליך האזרחי כראייה מנהלית בעלת משקל של ממש היא סבירה; וכי נוכח כך (ומטעמים נוספים שפורטו) התשתית הראייתית שעליה התבססה החלטת המשרד לא הייתה בלתי סבירה. בית המשפט הוסיף ועמד על מידת ההתערבות המצומצמת בבחינת שיקול הדעת הנתון לגורמי מקצוע בהחלטות מן הסוג דנן, שלא לפתוח בהליכים משמעתיים ולא למנות ועדת בדיקה. צוין כי החלטת המשרד התבססה בין היתר על הטעמים הבאים: עמדת המשרד בדבר סמכותו של רופא להעניק טיפול המתאים לתפיסתו המקצועית; עמדת המשרד שלפיה מסירת מידע רפואי שלם ונכון נדרשת לשם מתן טיפול רפואי מתאים ומשפיעה על הצלחת הטיפול; וכן קביעותיו העובדתיות של בית המשפט בתובענה האזרחית, שדחה את טענות המערער להפלייתו. על יסוד הנימוקים האמורים, מצא בית המשפט כי אין עילה להתערבות בהפעלת סמכותה של הרשות במקרה דנא, ודחה את העתירה. 5. לכך מכוון הערעור שלפנינו. בערעורו, חוזר המערער על הטענות אותן העלה לפני בית המשפט לעניינים מינהליים. לדבריו, שגה בית המשפט בהכרעותיו, ובהינתן הראיות המנהליות הקיימות היה מקום לקבוע כי החלטת המשרד חורגת ממתחם הסבירות ולקבל את עתירתו. המשיבים מצדם מבקשים כי נותיר את פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים על כנו. 6. לאחר ששקלנו את טיעוניהם המפורטים של בעלי הדין, בכתב ובעל פה, מצאנו כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין, כי ממצאים אלה תומכים במסקנות המשפטיות, אשר אין לגלות בהן טעות שבחוק. אשר על כן החלטנו לדחות את הערעור בגדר סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין, אין אנו עושים צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ח בטבת התשע"ח (‏15.1.2018). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16073720_M22.doc אש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il