סנ"צ רון קציר נ. המפקח הכללי של משטרת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 7362/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7362/07 בג"ץ 9847/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר העותר בבג"ץ 7362/07: העותרת בבג"ץ 9847/07: סנ"צ רון קציר רס"ר אילנה דרור נ ג ד המשיב בבג"ץ 7362/07 ובבג"ץ 9847/07: המפקח הכללי של משטרת ישראל עתירות למתן צו על-תנאי ולצו ביניים בשם העותר בבג"ץ 7362/07 והעותרת בבג"ץ 9847/07: עו"ד מאיר אבירם בשם המשיב בבג"ץ 7362/07 והעותרת בבג"ץ 9847/07: עו"ד יעל ברלב פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. העותרים בשתי העתירות שלפנינו משרתים במשטרת ישראל. המשיב החליט על הוצאתם לקיצבה של העותר בבג"ץ 7362/07 (להלן - העותר) והעותרת בבג"ץ 9847/07 (להלן - העותרת). העתירות המונחות לפנינו מופנות נגד החלטותיו אלה של המשיב. בגידרן של העתירות נתבקש אף צו ביניים המונע את הפסקת שירותם של העותרים במשטרה. 2. העותר הינו יליד שנת 1951 ומשרת כראש ענף בטיחות במשמר הגבול בדרגת סגן ניצב. שירותו במשטרה החל בחודש אוגוסט 1986. על פי חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] התש"ל-1970 (להלן - חוק הגמלאות), עוד ביום 31.5.07 הגיע העותר לגיל ממנו מוסמך המשיב להורות על הוצאתו לקיצבה. עם זאת, בהחלטתו של המשיב הוארך שירותו של העותר עד ליום 31.1.08, מועד הגיעו של העותר לגיל 57. העותר ביקש הארכת שירות נוספת. ביום 26.7.07 הובא עניינו בפני ועדה בראשות ראש אגף משאבי אנוש. ראש אגף משאבי אנוש המליץ למשיב לא להאריך עוד את שירותו של העותר. ואכן, ביום 22.8.07 נמסר לעותר, כי שירותו לא יוארך מעבר ליום 31.1.08 וכי חופשת הפרישה שלו תחל ביום 31.8.07. משכך, הגיש העותר ביום 29.8.07 את עתירתו. ביום 30.8.07 הוצא צו ארעי המונע את הפסקת שירותו של העותר במשטרה. 3. העותרת נולדה בשנת 1950 ושירתה בתפקידה האחרון במשטרת ישראל כיומנאית ודרגתה רס"ר. שירותה במשטרה החל בשנת 1986. כבר ביום 31.5.06 הגיעה העותרת לגיל ממנו מוסמך המשיב להורות על הוצאתה לקיצבה. על אף האמור, הוארך שירותה של העותרת לבקשתה בשנה ושלושה חודשים, עד ליום 31.8.07. העותרת הגישה בקשה להארכת שירות נוספת. ביום 29.7.07 התקיים דיון בעניינה של העותרת בוועדה בראשות סגן ראש אגף משאבי אנוש. הוועדה המליצה למשיב שלא לקבל את בקשתה של העותרת להארכת שירות נוספת. ביום 8.11.07 נמסר לעותרת, כי המשיב דחה את בקשתה וכי עליה לצאת לקיצבה. עם זאת, על מנת לאפשר בדיקה נוספת של עניינה נדחה מועד הפרישה פעם נוספת, ליום 31.1.08. 4. לטענת העותרים, החלטת המשיב בדבר הוצאתם לקיצבה התקבלה מחמת גילם ובהתאם למדיניות הפרישה המַפְלה של המשיב. מדיניות פרישה זו נפסלה בפסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 10076/02 יורי רוזנבאום נ' נציב שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 12.12.06) (להלן - עניין רוזנבאום). עוד טוענים העותרים, כי ההסדרים החדשים שגיבש המשיב אין בהם חידוש ואף הם מפלים. לגישתם, ארעו לאחרונה שינויים חקיקתיים, ובמרכזם חקיקתו של חוק גיל פרישה, התשס"ד-2004 (להלן - חוק גיל פרישה). בחוק זה הועמד גיל הפרישה האחיד על 67 והדבר צריך לחול גם על העותרים, כך נטען. 5. בעתירתם ניסו העותרים להיתלות בשינויים החקיקתיים שארעו, לרבות חקיקתו של חוק גיל פרישה. שינויים חקיקתיים אלה התבצעו אמנם לאחר הגשת העתירות בעניין רוזנבאום, אך עובר למתן פסק הדין וההכרעה בהן. פסק הדין בעניין רוזנבאום מתייחס לשינויים אלה וקובע כי אין להם השלכה מהותית על שנקבע בו (ראו שם, פיסקה 1). משכך הדבר, אין לנו צורך לבחון שינויים חקיקתיים אלה, אלא נקודת המוצא לשם ההכרעה בעתירות המונחות בפנינו מצויה בפסק הדין בעניין רוזנבאום. בפסק דין זה הוחלט, כי הנוהל הפנימי שהיה קיים במשטרה, המורה על הוצאה כפויה לקיצבה בגיל 55 של שוטר ששירת עשר שנים, דינו להיבטל. עם זאת צוין, כי עשויות להיות לביטול הנוהל השלכות עומק משמעותיות מבחינת תכנון כוח האדם במשטרה. לכן נקבע, כי הכרזת הבטלות של הנוהל תושעה למשך שמונה עשר חודשים מיום מתן פסק הדין. פסק הדין ניתן ביום 12.12.06. עד תום שמונה עשר החודשים, כך הוחלט, יישמרו הסדרי הפרישה הקיימים, אולם המשיב יהיה רשאי לקבוע הסדרים מיוחדים לתקופת ביניים זו (ראו שם, פיסקה 20). נכון להיום, תקופת ביניים זו טרם נסתיימה. החלטות המשיב שלא להאריך את שירותם של העותרים נתקבלו במהלך תקופת ביניים זו. גם העתירות המונחות לפנינו, התוקפות החלטות אלה, הוגשו במהלך תקופה זו. עתירתו של העותר הוגשה ביום 29.8.07. עתירתה של העותרת הוגשה ביום 19.11.07. על פי האמור בפסק הדין בעניין רוזנבאום, רשאי היה המשיב להמשיך בתקופת הביניים בהסדרי הפרישה הקודמים. לפי אותם הסדרים, בכפוף למקרים חריגים, רשאי היה המשיב להוציא שוטרים לקיצבה עם הגיעם לגיל מסוים. כך נעשה אף בעניינם של העותרים. כלומר, הפסיקה בעניין רוזנבאום אין בה כדי להועיל לעותרים, שכן עניינם בא בגדר תקופת הביניים. נדמה, כי כבר מטעם זה דינן של העתירות להידחות. 6. יצוין, כי על אף האפשרות להמשיך עם הסדרי הפרישה הקודמים עד לתום תקופת הביניים, גובשו על ידי המשיב הסדרי פרישה חדשים לתקופה זו. לפי הסדרים אלה, נבחנת בקשה להארכת שירות מעבר גיל 57 באופן פרטני על ידי ועדה לשקילת הארכת שירות בראשות ראש אגף משאבי אנוש או סגנו. בפני הוועדה מובאים נתונים שונים על השוטר, לרבות התפקידים בהם נשא, הערכותיו התקופתיות, עברו המשמעתי ונתוני הקיצבה לה הוא זכאי. בהסדרי הביניים הותוו גם השיקולים שעל הוועדה לשקול בבחינת בקשתו של השוטר להארכת שירותו. בין שיקולים אלה ניתן למנות את מידת התאמתו של השוטר להמשיך למלא בתפקידו, עמדת מפקדיו לגבי הארכת השירות וסוג התקן אותו הוא ממלא. שיקול נוסף שיש לבחון הינו האם השוטר הוא בעל מומחיות מיוחדת בתחום עיסוקו. עוד נקבע בהסדרי הביניים, כי בבוא הוועדה לבחון בקשה להארכת שירות של שוטר מהמגזר הייעודי נבדקת כשירותו להמשיך בתפקידו ומידת תרומתו הייחודית למשטרה. במצב בו הוועדה סבורה כי אין לקבל את בקשת הארכת השירות, מעבירה היא את עמדתה למשיב לשם החלטתו. המשיב הצהיר בפנינו, כי פועל הוא לפי הסדרים אלה החל מיום 16.9.07. אכן, כפי שציין המשיב בתגובתו לעתירות, הסדרי ביניים אלה אינם משנים מן היסוד את מדיניותו הקודמת. עם זאת, יש בהם הקפדה על מתן אפשרות לכל שוטר ושוטרת לשטוח את טענותיהם ובקשותיהם בפני הוועדה. הסדרים אלה אף מביאים לשיפור, גם אם לא אופטימלי, במצב שהיה קיים עובר למתן פסק הדין בעניין רוזנבאום, שכן מאפשרים הם בחינה פרטנית טובה יותר של עניינם של כל שוטר ושוטרת. אכן, לא הובררה בפנינו עד תום מידת השינוי של הסדרי הביניים לעומת הסדרי ההוצאה לקיצבה הקודמים של המשיב. ואולם ברי, כי אין מקום להתערבותנו בהסדרי הביניים שגובשו, ובפרט לאור השיפור המסוים לעומת המדיניות הקודמת של המשיב ולאור תקופת הביניים שניתנה לו לשינויה, ואשר עומדת לקראת סיום. 7. עניינם של העותרים נבחן במסגרת הסדרי הביניים החדשים. העותר עמד בפני הוועדה וניתנה לו האפשרות לשטוח את טענותיו. לאחר הדיון בוועדה, המליץ ראש אגף משאבי אנוש למשיב לא להאריך את שירותו של העותר. המלצה זו התבססה על עמדת מפקדיו של העותר. יצוין, כי מתגובת המשיב עולה, כי מפקד משמר הגבול החדש מעוניין לחולל שינוי בתפקיד אותו ממלא העותר, וסבור הוא שרקע שירותו והכשרתו של העותר אינם מתאימים לאופיו החדש של התפקיד. המלצתו של ראש אגף משאבי אנוש נבעה אף מן הטעם שהעותר לא העלה בפני הוועדה סיבה מהותית להארכת שירותו, פרט למיקסום תנאי הפרישה שלו. המלצתו של ראש אגף משאבי אנוש אושרה על ידי המשיב, שהחליט שלא לקבל את בקשת הארכת השירות. עוד יצוין, כי מתגובת המשיב עולה, כי נעשו ניסיונות לשבץ את העותר בתפקיד אחר, אך ניסיונות אלה כשלו בשל אילוצי תקציב ובהתחשב בהכשרתו ובניסיונו הספציפי של העותר. אף עניינה של העותרת הובא בפני הוועדה. במסגרת הדיון בוועדה, הובאה עמדתו של מפקדה של העותרת, לפיה אין להאריך את שירותה לאור מידת תרומתה למשטרה, הערכותיה התקופתיות וסוג התקן אותו היא תופסת. העותרת שטחה בפני הוועדה את נסיבותיה האישיות שבגינן מעוניינת היא להאריך את שירותה. העותרת הצביעה על כך שהיא אם חד-הורית, שאימצה לפני שנים ספורות ילד שהיה בגיל 7 שנים. בסופו של יום, המליצה הוועדה שלא לקבל את בקשת העותרת להארכת שירות, וזאת בהתחשב במידת תרומתה למשטרה ובכך ששירותה כבר הוארך בעבר. המלצה זו נתקבלה על ידי המשיב. 8. כל אחד מן העותרים שירת שנים רבות במשטרה. בהחלט ניתן להבין את רצונם להמשיך לשרת ולתרום לארגון בו פעלו במשך שנים. עם זאת, לא ניתן להתעלם משיקולים מערכתיים, שלעיתים גוברים הם על רצונותיהם ושיקוליהם של הפרטים הפועלים בגדרו של הארגון. העותרים מוצאים עצמם בתקופת הביניים, לאחר פסק הדין בעניין רוזנבאום ולפני אימוצם של ההסדרים החדשים, שאמורים להתקבל בחודש יוני הקרוב. כל אחד מן העותרים לא הצליח להראות כי נפל פגם בשיקול הדעת שלא להאריך את שירותו. כאמור, העותרים עמדו בפניי הוועדה ושטחו טענותיהם בפניה. בפני הוועדה הובאו גם עמדות מפקדיהם של העותרים שאינם מעוניינים בהארכת שירותם של העותרים. נעשה אף ניסיון שכשל לשיבוץ העותרים בתפקיד אחר. משמצאנו שעניינם של העותרים נבחן לפי הסדרי הביניים החדשים ומשהעותרים לא הצביעו על פגם המצדיק התערבות בהחלטות שלא להאריך את שירותם, אין מנוס מדחיית עתירותיהם. 9. אי לכך, העתירות נדחות. צו הביניים שהוצא בבג"ץ 7362/07 מבוטל. אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ט באדר ב' התשס"ח (26.3.08). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07073620_S08.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il