פסק-דין בתיק ע"פ 7362/01
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 7362/01
בפני:
כבוד השופט א' מצא
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
המערער:
אוסאמה סעד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה שניתן
בת"פ 168/98 ביום 5.8.01 על ידי כבוד השופטת ש' שטמר
תאריך הישיבה:
כ"ג בכסלו תשס"ג
28.11.02)
בשם המערער:
עו"ד זכי כמאל
בשם המשיב:
עו"ד דודי זכריה
פסק-דין
השופט י' טירקל:
1. בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ש'
שטמר) הרשיע את המערער בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א)+(ג)
לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973 (להלן – "פקודת
הסמים") וגזר עליו מאסר לתקופה של 9 שנים, מתוכן 7 שנים לריצוי בפועל ושנתיים
על תנאי.
המערער ערער על הרשעתו ועל חומרת עונשו.
2. בית המשפט המחוזי השתית את הכרעתו על מספר
עובדות שלא היו שנויות במחלוקת, על דחיית גרסתו של המערער, על שקריו – בהודעותיו
במשטרה ובעדותו – ועל עדויותיהם של עדים שהפריכו את גרסתו של המערער. ואלה עיקרי
נימוקיו:
המערער נעצר במחסום משטרה כשהוא נוהג
ברכב פרטי מסוג סיאט איביזה (להלן – "הרכב") מכיוון כפר ורדים לכיוון
אזור התעשייה תפן. לרגלי המערער, סמוך למושב הנהג, נמצא שרוול שנגזר ממעיל דובון
ובו נמצאו שתי שקיות שהכילו הירואין, האחת במשקל 428 גר' נטו והשניה במשקל 502.15
גר' נטו. התברר כי השרוול נגזר ממעיל שהיה בשימושו של המערער, שנמצא בטנדר מסוג
פיג'ו שהיה אף הוא בשימושו של המערער (להלן – "הטנדר"). המערער היה מנהל
עבודה בחברה העוסקת בעבודות עפר, מים, ניקוז וביוב ובעבודתו שימש אותו הטנדר.
אולם, משום מה, במהלך עבודתו באותו יום באתר עבודה על כביש מעונה – עין יעקב, שאל
המערער את הרכב מגיא אבוטבול, שהוא בנו של מעסיקו (להלן – "גיא"). בית
המשפט דחה את הסבריו של המערער לתמיהה שהשתמש ברכב במקום בטנדר ולגבי מטרת נסיעתו,
ולא האמין לגרסתו כי לא ידע על הימצאותם של הסמים ברכב וכי הסמים היו של גיא.
בית המשפט שוכנע "מעבר לכל ספק
סביר, כי הנאשם [המערער – י' ט'] החזיק את הסם בידיעה שהסם נמצא ברכב, וכי המטרה
שעמדה לנגד עיניו היתה להוביל את הסם ליעדו, למכור אותו לרוכש הסם או למי מטעמו או
להחביאו". כמו כן קבע "התרשמותי, שלפיה הנאשם לא דיבר אמת בהודעותיו
במשטרה ובעדותו בביהמ"ש, התחזקה כתוצאה מהתרשמותי מהעדים וכן משקריו של
הנאשם, שמשקלם המצטבר נגד הנאשם הוא ניכר".
3. תמצית טענותיו של המערער היא, כי אין
ראיות הקושרות אותו לסמים, מלבד עצם הימצאותם ברכב, השייך לגיא. לדבריו, שאל את
הרכב מגיא על מנת להביא ממחסן החברה באזור התעשייה תפן צינור בקוטר צול באורך מטר
לצרכי העבודה. השרוול הוטמן בלי ידיעתו מתחת למושב הנהג ועקב עצירת הפתע במחסום
נזרק אל בין רגליו. לגיא היתה גישה נוחה לכל כלי הרכב של החברה וכן למעיל שהיה
בטנדר והוא אף נסע באותו היום ברכב ובטנדר. כך עשו שימוש בטנדר ובמעיל הדובון שהיה
בתוכו גם פועלים אחרים. טביעות אצבעותיו של המערער לא נמצאו על שקיות הסמים וכן לא
נמצאו על האולר שהיה ברשות המערער סיבים של המעיל שממנו נגזר השרוול. זאת ועוד.
לפי דו"חות המעקב של השוטרים שעקבו אחרי הרכב, לא נראה יוצא מן הרכב במהלך
הנסיעה, או מקבל או נוטל דבר מה. ספיקות אלה פועלים לזכותו. לחילופין טוען המערער,
כי העונש שהטיל עליו בית המשפט מופרז בהתחשב ברף הענישה המקובל בעבירות סמים
ובנסיבותיו האישיות.
4. דין הערעור להידחות.
כדי לבסס הרשעה בעבירה של החזקת סם לפי
סעיף 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים, על התביעה להוכיח כי התקיימו שני המרכיבים של
העבירה: המעשה הפלילי שהוא ההחזקה בסם; המחשבה הפלילית שהיא הידיעה על החזקת הסם
(ראו: ע"פ 611/80 מטוסיאן נ' מדינת ישראל,
פ"ד לה(4) 85, 97 ואילך (להלן – "ענין מטוסיאן"); ע"פ 4667/93
מיכאלשווילי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (להלן
– "ענין מיכאלשווילי"); לפי סעיף 34כד לחוק העונשין, תשל"ז – 1977,
מוגדרת "החזקה" כשליטתו של אדם בדבר המצוי בידו, בידו של אחר או בכל
מקום שהוא, בין שהמקום שייך לו ובין אם לאו ---" (ראו גם: סעיף 8 לפקודת
הסמים המסוכנים; דעת המיעוט של הנשיא א' ברק בע"פ 250/84 הוכשטט נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(1) 813).
די בכך שחפץ מצוי בידיו של אדם או נמצא
בשליטתו כדי שתיווצר חזקה שבעובדה - המבוססת על נסיון החיים והשכל הישר - כי החפץ
מצוי בחזקתו. מכלול הממצאים יכול ליצור חזקה שבעובדה לפיה מי שהחזיק בסם גם ידע
שהוא מחזיק בסם. משנוצרה חזקה שבעובדה רשאי הנאשם, כמובן, לסתור אותה; אולם, מתן
הסברים שאינם אמינים, עלול דווקא לחזק את משקל הראיות היוצרות את החזקה שבעובדה
(ענין מטוסיאן, בעמ' 101-102 והאסמכתאות הנזכרות שם;
ראו גם: ע"פ 822/79, 336/80 חאלד ואח' נ' מדינת
ישראל, פ"ד לד(4) 718; ע"פ 112/89 כיאל נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(1) 459; ע"פ 1335/91
אבו פאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד
מו(2)120; ע"פ 1478/91 מדינת ישראל נ' רובבשי,
פ"ד מו(1) 835; ענין מיכאלשווילי; י'
קדמי על פקודת הסמים המסוכנים (מהדרה
מעודכנת, תשנ"ז), בעמ' 49).
כך נאמר, כי:
" --- המחשבה הפלילית איננה יכולה להיות מוסקת ברוב המכריע של
האישומים הפליליים, אלא מתוך מכלול הנסיבות החיצוניות. --- העדרה של הודעה או אף
הודאה גלויה וחד משמעית בדבר המחשבה, המקננת בליבו של פלוני הנאשם, אין בה כאמור
כדי לסכל את האפשרות להסיק מסקנות בדבר קיומה של המחשבה, המתלוות לביצועו של המעשה
הפלילי, הוא בנושא שלפנינו החזקתו של הסם המסוכן. מערכת נסיבות נתונה יכול ותיצור
חזקה שבעובדה, לפיה מי שהחזיק בסם גם ידע על מהות מעשהו --- חזקה שבעובדה היא
מסקנה הנובעת בעיקרה מנסיון החיים ומניתוח, המעוגן בהגיונם של דברים --- אשר
מלמדים על כך כי מערכת נסיבות פלונית איננה נוצרת או מתגבשת אלא עקב קיומה של
מחשבה פלילית פלונית, המתלווה לנתונים העובדתיים". (ענין מטוסיאן, עמ' 100).
עוד נאמר – בפרשה שבה נמצא סם בכמות
גדולה בארגז כלים תחת המושב האחורי במכונית - כי:
"--- עצם הימצאה של כמות כזאת של הסם בתוך המכונית מספקת לכאורה
כדי להוכיח את ידיעת המערער על הנעשה במכונית הנהוגה על ידו, והרי הוכחה זו לא
נסתרה במאומה, כי סיפורו של המערער לא היה ראוי לאמון" (ע"פ 246/68 ווגר נ'
היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כב(2) 477; ע"פ 444/75 לוי נ' מדינת
ישראל,
פ"ד ל(1) 614, 616; ענין מיכאלשווילי).
5. כאמור, לא היתה מחלוקת על הממצאים
העובדתיים העיקריים: המערער נעצר במחסום משטרה כשהוא נוהג ברכב מכיוון כפר ורדים
לכיוון אזור התעשייה תפן. לרגלי המערער, סמוך למושב הנהג, נמצא שרוול שנגזר ממעיל
דובון ובו נמצאו שתי שקיות שהכילו הירואין, האחת במשקל 428 גר' נטו והשניה במשקל
502.15 גר' נטו. התברר כי השרוול נגזר ממעיל שהיה בשימושו של המערער, שנמצא בטנדר
שהיה אף הוא בשימושו של המערער. יתכן שכל אחד מממצאים אלה כשלעצמו, לא היה בו די
כדי להסיק שנתקיימה מחשבה פלילית, אולם היא עולה מתוך צירופם זה לזה יחד, וכן
מצירופם למכלול הנסיבות והממצאים האחרים שיפורטו להלן, היוצרים חזקה שבעובדה, לפיה
המערער החזיק בסם שנמצא ברכב וגם ידע שהוא מחזיק בסם.
משנוצרה חזקה היה על המערער לסותרה. האם
מסר המערער גרסה עובדתית אמינה המטילה ספק סביר בממצאים וסותרת את החזקה שבעובדה?
לענין זה קבע בית המשפט המחוזי שאינו מאמין לגרסת המערער כי לא ידע על הימצאותם של
הסמים ברכב ודחה את גרסתו, לפיה הסמים היו של גיא. בית המשפט קבע שגיא לא היה
מסתכן בהשארת הסמים ברכב כשהם לא מוחבאים וכן לא היה מסתכן בהשאלת הרכב לאחר. עוד
קבע "התרשמותי, שלפיה הנאשם לא דיבר אמת בהודעותיו במשטרה ובעדותו
בביהמ"ש, התחזקה כתוצאה מהתרשמותי מהעדים וכן משקריו של הנאשם, שמשקלם המצטבר
נגד הנאשם הוא ניכר". בקביעות כאלה אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב. די בכך
כדי לקבוע שלא עלה בידי המערער לסתור את החזקה כי החזיק בסם מסוג הירואין וכי ידע
שהוא מחזיק בסם כזה.
מסקנות אלה נתמכות גם בראיות נוספות, אף
ללא צורך בקביעה הנזכרת של בית המשפט המחוזי לענין האמון. המערער לא נתן הסבר מספק
המניח את הדעת להימצאותם של הסמים ברכב בו נהג ולהימצאות מעיל הדובון הגזור שהיה
בשימושו בטנדר. המערער שאל את רכבו של גיא ולא נסע בטנדר שהיה, בדרך כלל, בשימושו.
המערער טען, כי מטרת נסיעתו היתה הבאתו של צינור בקוטר צול מאזור התעשייה תפן,
הנמצא 10 דקות נסיעה מהאתר בו עבד, בעוד שמעבידו העיד שקיים מחסן של צינורות
במעונה, במרחק של כק"מ מאתר העבודה. זאת ועוד. הרכב היה תחת מעקב של המשטרה.
לפי דו"חות המעקב נסע המערער בדרך פתלתלה "לכיוון מושב עין יעקב, למושב
מעונה, לאזור הכביש הראשי, משם הוא הסתובב ועבר לכביש העולה לעין יעקב, אחר כך הוא
עלה על שביל עפר לכיוון בית הקברות, אחר כך הוא נסע בכפר ורדים מכיוון תרשיחא,
ומשם הוא פנה לאזור התעשיה תפן". המערער לא נתן הסבר אמין מדוע נסע ברכבו של
גיא ומדוע נסע בדרך פתלתלה זאת והתעכב בדרכים משך כחצי שעה. יתר על כן, המערער
העלים את מסלול נסיעתו הפתלתלה – כפי שדווח עליה בדו"חות המעקב – מעדותו
במשטרה וגם לכך לא נתן הסבר אמין. גם תגובותיו של המערער כאשר נעצר ובתחנת המשטרה
מעוררות חשד בדבר חפותו. כשנשאל בתחנת המשטרה האם יש בחבילה קמח, ענה "לא,
אבל הפסקתי להתעסק עם השטויות האלה כבר מזמן". כל אלה יוצרים התרשמות כי
המערער ניסה להרחיק עצמו מן העבירה על ידי העלמת עובדות. התרשמות זאת מחזקת את
משקלן של הראיות, המקימות חזקה שבעובדה כי המערער שהחזיק בסם ברכב גם ידע שהוא
מחזיק בסם (ענין מטוסיאן; ראו גם, בין
היתר: ע"פ 543/79, 622, 641 נגר נ' מדינת ישראל,
פ"ד לה(1) 113, 141; ע"פ 20/89 אמסלם נ' מדינת
ישראל, פ"ד מד(1), 573 ,עמ' 585-586; ע"פ 3514/91 סלימאן נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5) 126). מכאן, שהמערער
הורשע בדין.
6. משמצאנו כי בדין הורשע המערער, לא מצאנו
מקום להתערב בעונש שנגזר עליו: מאסר לתקופה של 9 שנים, שמהן 7 שנים לריצוי בפועל
ושנתיים על תנאי. מדובר בהחזקת כמות גדולה של סם מסוג הירואין במשקל כולל של
כקילוגרם. העונש שהוטל הולם את מדיניות הענישה בעבירות כאלה, אפילו מביאים בחשבון
נסיבות אישיות, ובמיוחד כאשר מדובר במערער שעברו אינו נקי.
הערעור על שני חלקיו נדחה.
ש
ו פ ט
השופט א' מצא:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
השופטת א' פרוקצ'יה:
אני מסכימה.
ש
ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י'
טירקל.
ניתן היום, כ"ה בטבת תשס"ג
(30.12.02).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש
ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 01073620_M01.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il