רשקובסקי ולרי נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 736/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש המערער: רשקובסקי ולרי נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 18.12.96 בתפ"ח 109/96 שניתן על ידי כבוד השופטים ברלינר, גדות, גורפינקל תאריך הישיבה: כ באייר תשנ"ט (6.5.99) בשם המערער: עו"ד צבי אבנון בשם המשיבה: עו"ד עודד שחם בשם שרות המבחן למבוגרים: הגב' זהבה מור פסק-דין בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בביצוע עבירה של גרימת חבלה חמורה בכוונה מחמירה, והשית עליו עונש מאסר לתקופה של שתים עשרה שנים. הערעור שלפנינו סב על חומרת העונש. מעשה שהיה כך היה, שהמערער הגיע למכון עיסוי, כשהוא מצוייד באקדח ובשלב מסויים, לאחר שביקש לקיים יחסי מין עם אחת העובדות, וכשלא הגיע עמה להסכמה, החל לקלל את העובדות במקום. המתלונן, שהיה שומר במקום, דרש מן המערער לעזוב, אך זה שלף אקדח, דרש כסף מהעובדות ומהמתלונן, וכשזה לא נענה לו, ירה המערער במתלונן מטווח קרוב מאד ופגע בו באזור המותן. המתלונן נפצע באורח אנוש, ואך כפשע היה בין הפגיעה לבין מותו. בעוד המתלונן מתבוסס בדמו גנב המערער סכומי כסף מהעובדות ועזב את המקום. חרף הנסיבות האישיות שהסניגור המלומד פרש לפנינו - ובעיקר הנסיבות האישיות - היותו של המערער ומשפחתו עולים חדשים שלא הסתדרו בעבודה הראויה להם והטענה שהמערער ביצע את המעשה כשהיה במצב של שכרות - אין אנו סבורים שבית המשפט המחוזי חרג מרמת הענישה המצדיקה את התערבותנו. אנו מסכימים עם ב"כ המדינה, מר שחם, שאין משקל רב לטענת השכרות אם כי היה בהשפעת אלכוהול בכניסתו למכון העיסוי. לנוכח העובדות שבהן הודה המערער נראה לנו שהוא היה מודע לטיב מעשיו. הוגש לנו תסקיר מטעם שירות המבחן והוא - לפי החלטת בית משפט זה מיום 14.1.99. עיינו בו עיין היטב ולא מצאנו בתכנו עילה מספקת להקל בעונש. אנו דוחים את הערעור. ניתן היום כ באייר תשנ"ט (6.5.99). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97007360.B05