אחמד עומר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7358/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7358/12 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערערים: 1. עומר אחמד 2. ח'יר אחמד 3. סעיד אחמד נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 11.9.12 בת"פ 55269-09-11 שניתן על ידי כבוד השופט א' אברהם תאריך הישיבה: ח' באדר התשע"ג (18.2.2013) בשם המערערים: עו"ד יחיא מאמון בשם המשיבה: עו"ד יריב רגב בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. שלושה אחים חברו לגבות באלימות חוב שלטענתם חב המתלונן לאחד מהם. עד מהרה מצא האחרון עצמו כלוא בקונטיינר, לאחר שהוכה ואוים, עד אשר הבטיח לשלם את החוב הנטען. האחים, שהורשעו בגין מעורבותם במעשים, מערערים כעת על גזרי דינם. 2. המערערים הם, כאמור, שלושה אחים. הם הורשעו, על-פי הודאתם, בעובדותיו של כתב אישום מתוקן שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 55269-09-11, השופט א' אליקים). המערער 1, הזמין אצל המתלונן עבודות נגרות בביתו ובהמשך התגלעה ביניהם מחלוקת. המערער 1 סבר כי המתלונן צריך להשיב לו כספים בסכום של כ-20,000 שקל. בתאריך 3.9.2011 הגיע המערער 1 עם אחד מאחיו, הוא המערער 2, בסמוך לביתו של המתלונן, והשניים הציעו לו להתלוות אליהם כדי לדבר איתם על כך. הם לקחו אותו עמם לחלקת אדמה בבעלות משפחתם, ושם המערער 1 תקף את המתלונן באמצעות אגרופן, כפת את ידיו באזיקים והכניס אותו לקונטיינר שנמצא במקום. השניים אמרו לו כי יישאר כלוא עד שישלם להם את חובו בכסף או בשווה כסף. כעבור זמן מה הגיע למקום גם המערער 3 שהצטרף אליהם ואמר אף הוא למתלונן שעליו להביא כסף או להישאר כלוא. בסופו של דבר, ולאחר שהמתלונן שב והבטיח כי ישלם את הסכום שנדרש ממנו, הוא שוחרר. 3. על בסיס העובדות המפורטות בכתב האישום הורשעו המערערים בעבירות שיוחסו להם. המערערים 1 ו-2 הורשעו בעבירות של סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וכליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק העונשין (כמבצעים בצוותא חדא). בנוסף לכך, הורשע המערער 1 בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין. המערער 3 שחלקו באירוע היה מצומצם יותר הורשע בעבירות של סיוע לסחיטה בכוח וסיוע לכליאת שווא. גזרי הדין שהושתו עליהם שיקפו את חלקם היחסי באירועים, כדלקמן: על המערער 1 הוטל עונש של 22 חודשי מאסר בפועל; על המערער 2 הוטל עונש של 16 חודשי מאסר בפועל; על המערער 3 הוטל עונש של 8 חודשי מאסר בפועל. על כל אחד מהם הוטל גם עונש של 8 חודשי מאסר על תנאי, כשהתנאי הוא שלא יעבור תוך שלוש שנים אחת מן העבירות שבהן הורשע או עבירת אלימות אחרת. כן נקבע שמתקופות המאסר שלהם תנוכה תקופת מעצרם. 4. הערעורים שבפנינו מכוונים – כולם יחד וכל אחד לחוד – כנגד העונשים שהשית בית המשפט קמא. יצוין כי בינתיים החלו המערערים 1 ו-2 בריצוי עונשם, בעוד ביצוע עונש המאסר של המערער 3 עוכב בהסכמה. 5. בא-כוחם של המערערים טען כי גזר הדין פירש את עובדותיו של כתב האישום מתוך מגמת החמרה. כמו כן, הוא טען גם כי העונשים שנגזרו על המערערים נטו לכיוון של החמרה. בהקשר זה, הוא הצביע גם על הפגיעה המצטברת במשפחה בשל השתתם של עונשי מאסר על שלושה אחים, שתורמים לכלכלתה. טענה נוספת התייחסה באופן ספציפי לעניינו של המערער 3, שאורך תקופת המאסר שהושתה עליו, בניכוי תקופת מעצרו, קרובה לששה חודשים. בנסיבות אלה, הוא ביקש להעמיד את עונש המאסר בפועל של המערער 3 על ששה חודשים, ולאפשר לו לרצות עונש זה בעבודות שירות. 6. בא-כוח המשיבה ביקש לדחות את הערעורים בהצביעו על חומרת העבירות שבהן הורשעו המערערים. מכל מקום, לשיטתו העונשים שהושתו עליהם אינם חורגים מרמת הענישה המקובלת. 7. לאחר שבחנו את הדברים, הגענו לכלל דעה שדין הערעורים להידחות. לא מצאנו אחיזה לטענה שבית המשפט קמא החמיר עם המערערים באופן שבו תיאר את מעשיהם, ואף איננו סבורים כי העונש שהושת עליהם חורג מהמקובל או הראוי בעבירות מן הסוג שבהן הורשעו. 8. העבירות שבהן הורשעו המערערים הן עבירות חמורות ביותר. הן חותרות תחת יסודות קיומה של חברה מתוקנת, שבה אדם צריך להיות סמוך ובטוח שיוכל לצאת את ביתו ולא להידרש ליישב סכסוכים עסקיים בתנאים של כליאה והשפלה. שיקול נוסף שיש להביאו בחשבון במסגרת ענישה בגין עבירות מסוג זה, כפי שציין השופט א' א' לוי בע"פ 6774/01 מדינת ישראל נ' אלעלווין (1.11.2001), הוא החשש של קורבנות לסחיטה מהגשת תלונות. כך, על הענישה בתחום זה לבטא לא רק את "מידת הכיעור שבעבירה" ואת "שאט הנפש שהיא מעוררת בלב השומע" אלא גם את החשיבות הנודעת לעידודם של קורבנות להעז ולבקש את הגנת החוק. במקרה דנן, ביצוע עבירות אף היה כרוך בפגיעה אישית במתלונן, שחווה אלימות וחרדה. עמידתו כנגד כמה שחברו נגדו מוסיפה לדברים משנה חומרה. 9. כידוע, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בעונש שגזרה הערכאה הדיונית, אלא במקרים בהם נפלה בגזר הדין טעות בולטת או כאשר העונש שנגזר על ידה חורג באופן קיצוני מהמקובל בנסיבות דומות (ראו למשל: ע"פ 3947/12 סאלח נ' מדינת ישראל, בפסקה 46 (21.1.2013)). למעשה, בענייננו העונשים שהושתו על המערערים אינם חמורים כלל ועיקר בנסיבות העניין וודאי שאינם חורגים מהמקובל. בנסיבות אלה אנו סבורים שדין הערעורים להידחות. 10. עם זאת, בשים לב למכלול הנסיבות האישיות שהוצגו בפנינו, אנו מורים שהמערער 3 יתייצב לריצוי עונשו ביום 1.7.2013. המערער 3 יתייצב לריצוי עונשו כאמור בימ"ר קישון לא יאוחר מהשעה 10:00, לאחר שיתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר. בכפוף לכך, יעמדו בעינם מכלול מרכיביו של גזר הדין כמפורט בפסקה 3 לעיל. 11. סוף דבר: המערערים הורשעו בעבירות חמורות, החותרות תחת סדרי החברה, ודין ערעורם להידחות. ניתן היום, י' באדר התשע"ג (20.2.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12073580_A08.doc שצ+הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il