פלוני נ. בית הדין השרעי העליון

1 5 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7357/20 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת ע' ברון העותרים: 1. פלוני 2. פלונית 3. פלוני 4. פלונית 5. פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין השרעי לערעורים 2. נשיא בית הדין השרעי לערעורים 3. קאדי בית הדין השרעי לערעורים 4. קאדי בית הדין השרעי לערעורים 5. בית הדין השרעי בחיפה 6. קאדי בית הדין השרעי בחיפה 7. פלונית 8. היועץ המשפטי לממשלה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד מוסטפה לידאוי בשם הייעוץ המשפטי של בתי הדין השרעיים: עו"ד מוחמד דיק בשם המשיבה 7: עו"ד מוסא סואעד פסק-דין השופט ע' פוגלמן: עתירה זו מכוונת נגד צווי ירושה שניתנו בהליכים שהתנהלו לפני בית הדין השרעי בחיפה ובית הדין השרעי לערעורים. המוריש (להלן גם: המנוח) נפטר בשנת 2019, והותיר אחריו אישה (להלן: האלמנה או העותרת) וארבעה ילדים – שני בנים ושתי בנות (להלן יחד: הקטינים), הם העותרים בעתירה זו. לאחר פטירת המנוח הוגשה על ידי עורך דין מטעם האלמנה בקשה לצו ירושה לבית הדין השרעי בחיפה (להלן: בית הדין). לבקשה צורפו מסמכים בכותרת "דו"ח בשבועה – כתב סמכות" ובהם ניתנה לבית הדין השרעי סמכות ליתן צו ירושה, הן על ידי האלמנה, בשמה ובשם הקטינים, הן על ידי אמו של המנוח (היא המשיבה 7 בענייננו; להלן גם: החמות). ביום 3.6.2019 ניתן צו ירושה על ידי בית הדין, ובו נקבע כי עיזבון המוריש יתחלק כדלקמן: לחמות זכויות ב-18/144 מהעיזבון (12.5%); לאלמנה זכויות ב-24/144 מהעיזבון (כ-16.6%); לכל אחד מבניו של המנוח 34/144 מהעיזבון (כ-23.6%); ולכל אחת מבנותיו של המנוח 17/144 מהעיזבון (כ-11.8%) (להלן: הצו הראשון). באותו יום הוגשה מטעם האלמנה "בקשה למתן רשות לחתום במקום קטינים" בבקשה למתן צו ירושה, וזו אושרה על ידי בית הדין. ביום 13.6.2019 רשמה האלמנה (באמצעות בא כוחה הנוכחי) את זכויות יורשי המנוח (לרבות החמות) בלשכת רישום המקרקעין – בחלוקה האמורה על בסיס הצו הראשון. ביום 24.6.2019, תוקן צו הירושה לבקשת החמות כך שהחלקים של החמות ושל האלמנה הוחלפו (קרי: נקבע כי החמות מחזיקה בזכויות ב-24/144 מהעיזבון והאלמנה בזכויות ב-18/144 מהעיזבון; להלן: הצו השני). לאחר התיקון הגישו העותרים בקשה לביטול הצו השני, בין היתר בטענה שהאחרון ניתן בחוסר סמכות (נוכח פגמים בהסכמתם להקנות לבית הדין סמכות בעניינם) ובאופן המקפח את זכויות בנותיו של המנוח. ביום 17.11.2019 קיבל בית הדין את הבקשה וביטל את הצו השני, בקבעו כי הצו מנוגד להוראת סעיף 155(ג) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה או החוק), שלפיה בית דין דתי מוסמך לנהוג לפי הדין הדתי כל עוד זכויות הירושה של קטינים ופסולי דין לא יהיו פחותות מזכויותיהם על פי חוק הירושה. בית הדין קבע כי חלוקת הזכויות בעיזבון המנוח לפי הוראות חוק הירושה הייתה מזכה כל אחד מהקטינים בשמינית מהעיזבון (12.5%), וצו הירושה, שניתן בהתאם לדין השרעי, הקצה פחות מכך לבנותיו של המנוח. בצד האמור, בית הדין דחה את טענת האלמנה שלפיה הסכמת הקטינים לסמכות בית הדין טעונה מינוי אפוטרופוס וקבע כי האלמנה היא האפוטרופוס הטבעי על הקטינים ולא נדרש מינוי נוסף. החמות ערערה על פסק הדין וביום 22.1.2020 קיבל בית הדין השרעי לערעורים (להלן: בית הדין לערעורים) את הערעור והחזיר לבית הדין את הדיון בצו הירושה. הודגש כי בית דין שרעי מחויב ליתן צו ירושה בהתאם לדין השרעי, ועל מנת לעמוד בדרישות חוק הירושה יש לאפשר ליורשים הבגירים להעביר מחלקם ליורשים הקטינים, כפי שנעשה במקרים דומים. במקרה דנן, כך צוין, החמות אמנם הביעה נכונות לתיקון צו הירושה אולם עמדתה לא פורטה, ולפיכך הוחזר התיק לבית הדין לבחינת תיקון הצו ובלבד שלא יפחת חלקן של הקטינות בעיזבון המנוח מחלקן לפי הוראות החוק. ביום 1.3.2020 ניתן פסק דין וצו ירושה מתוקן על ידי בית הדין, וזאת לאחר שהחמות ויתרה על חלק מהזכויות שהוקצו לה על מנת לעמוד בדרישות החוק. לפי צו הירושה המתוקן, השלישי במספר, עיזבון המנוח יחולק כדלקמן: לחמות זכויות ב-22/144 מהעיזבון (כ-15.3%); לאלמנה זכויות ב-18/144 מהעיזבון (12.5%); לכל אחד מבניו של המנוח זכויות ב-34/144 מהעיזבון (כ-23.6%); ולכל אחת מבנותיו של המנוח זכויות ב-18/144 מהעיזבון (12.5%) (להלן: הצו השלישי). ביום 10.9.2020 דחה בית הדין לערעורים ערעור שהגישה האלמנה על הצו השלישי. בפסק דינו דחה בית הדין לערעורים את טענות העותרת נגד סמכות בית הדין לדון בצו הירושה, נוכח ההסכמה בכתב שניתנה מצד כל הנוגעים בדבר, כנדרש בסעיף 155(א) לחוק הירושה. בית הדין לערעורים עמד על כך שהאלמנה היא האפוטרופסית החוקית של הקטינים ועל כן אין צורך במינוי אפוטרופוס חיצוני עבורם. עוד נקבע כי יש לדחות את טענות האלמנה בקשר להגשת הבקשה לצו ירושה על ידי עורך דינה הקודם, שנעשתה לכאורה ללא הסכמתה ומבלי שהובהרה לה משמעות הקניית הסמכות לבית הדין. בהקשר זה צוין כי בדיון קודם לפני בית הדין לא התכחשה האלמנה לכך שחתמה על כתב הסמכות, וייפוי הכוח שניתן לעורך דינה ניתן כחודש לאחר פטירת המנוח ולא בימים ספורים אחריו, כטענתה; וכי אין מקום לאפשר למתדיין להתנגד לסמכות בית הדין לאחר שמתברר לו שההכרעה השיפוטית אינה לטובתו. כן הובהר כי עצם העובדה שאמו של המנוח יורשת אותו אינה פוגעת בזכויות הקטינים והאלמנה באופן ששולל את סמכותו של בית הדין; וכי לא נפל פגם בהפחתת חלקה של החמות בעיזבון (בהמשך להסכמתה) לטובת בנותיו של המנוח, במטרה לעמוד בדרישות החוק. מכאן העתירה דנן, שבה טוענים העותרים כי יש לבטל את הצו השלישי משום שהוא מנוגד להוראות סעיף 155 לחוק הירושה, הן בנושא התנאים לרכישת הסמכות על ידי בית הדין (לפי סעיף 155(א)), הן בנושא הדרך שבה חולקו הזכויות בצו (בניגוד לכאורה להוראת סעיף 155(ג)). לטענת העותרים, האלמנה חתמה על הבקשה למתן צו ירושה בבית הדין מבלי שהוסברו לה ההשלכות לכך; מבלי שנתנה הסכמתה למתן הצו לפי הדין השרעי; ומבלי שביקשה מלכתחילה את ייצוגם של עורכי הדין שדאגו להוצאת הצו (והיא אף לא נשאה בשכרם או בתשלום אגרת בית הדין). עוד טוענים העותרים כי מכל מקום הבקשה שהגישו לביטול צו הירושה משמעה ביטול ההסכמה להתדיין לפני בית הדין השרעי. כמו כן לשיטת העותרים חלה חובה למנות אפוטרופוס חיצוני לקטינים לפני מתן ההסכמה האמורה מטעמם, ולפיכך ממילא זו אינה קבילה. עוד נטען כי מתן הזכויות לחמות בעיזבון במסגרת צו ירושה לפי הדין השרעי, גורם לעותרים לנזק בלתי הפיך בניגוד לתכליתו של סעיף 155(ג) לחוק. בהחלטתי מיום 16.11.2020 התבקשו תגובות המשיבה 7 והיועץ המשפטי לבתי הדין השרעיים. היועץ המשפטי לבתי הדין השרעיים סבור כי יש לדחות את העתירה, מפני שאינה מצביעה על עילה להתערבותו של בית משפט זה. נטען כי העותרים והחמות הביעו הסכמתם בכתב לתת סמכות לבית הדין לדון בצו הירושה, וכי לפי סעיף 155(א) לחוק לא נדרשת הסכמת הצדדים להחלת הדין השרעי. על כן סבור היועץ המשפטי לבתי הדין כי לא נפל פגם בסמכות בית הדין במקרה דנן. נטען כי הצו השלישי שניתן בענייננו עונה על המגבלה הקבועה בסעיף 155(ג) לחוק, כתוצאה מוויתור החמות על חלק מזכויותיה, באופן שעולה בקנה אחד הן עם חוק הירושה הן עם הדין השרעי. עוד נטען כי האלמנה היא האפוטרופסית החוקית של הקטינים, ואין צורך במינוי אפוטרופוס נוסף; וכי התנהלותה בהליכים דנן מלמד כי זו אכן פעלה בשמם. לבסוף נטען כי העותרים לא הגישו עתירה בעניין פסק הדין של בית הדין השרעי לערעורים מיום 22.1.2020, שהורה כזכור על בדיקת אפשרות לתיקון הצו עקב עמדת החמות שהייתה מוכנה לוותר על חלקים מחלקה בעיזבון לטובת הבנות, ומשכך אף נפל שיהוי בעתירה דנן. גם לעמדת החמות העתירה אינה עומדת באמת המידה הנוהגת בפסיקה להתערבות בית משפט זה בפסקי הדין של בית הדין לערעורים. לטענתה העתירה מופנית כלפי קביעות עובדתיות של בית הדין לגבי הסכמת העותרים להתדיין לפני בית הדין. נטען כי הצו השלישי ניתן בסמכות, ועומד בהוראות סעיף 155 לחוק הירושה. ממילא, כך החמות, האלמנה השתתפה בדיונים בבית הדין השרעי, וטענתה לחוסר סמכות הועלתה רק לאחר תיקון הצו הראשון, והיא לוקה בחוסר תום לב. בהקשר זה טוענת החמות כי האלמנה רשמה את הזכויות שנקבעו בצו הראשון בלשכת רישום המקרקעין, באמצעות בא כוחה הנוכחי, באופן שמעיד על הסכמתה לסמכותו של בית הדין ליתן צו ירושה לפי הדין השרעי ומקים השתק שיפוטי נגד טענותיה בעתירה דנן. עוד נטען כי האלמנה היא האפוטרופסית הטבעית של הקטינים, כך שאין צורך במינוי אפוטרופוס חיצוני. לאחר שבחנתי את העתירה, התגובות לה, ונספחיהן, מצאתי כי דין העתירה להידחות על הסף בהעדר עילה להתערבות. הלכה היא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין שניתנו על ידי בתי דין דתיים, והתערבותו שמורה למקרים חריגים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי וסטייה מהוראות החוק, או למקרים שבהם נדרש סעד מן הצדק שאינו בסמכות בית הדין (בג"ץ 496/20 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים, פסקה 8 (24.3.2020); בג"ץ 1488/19 פלונית נ' בית הדין השרעי בירושלים, פסקה 8 (20.5.2019) (להלן: בג"ץ 1488/19); בג"ץ 6081/14 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים בבאקה אל-גרביה, פסקה 3 (22.2.2015)). המקרה דנן אינו נמנה על המקרים האמורים. טענות העותרים לפגמים בהסכמתם לתת סמכות לבית הדין השרעי הן ערעוריות באופיין, ומכוונות להכרעה עובדתית של בית הדין השרעי לערעורים (בג"ץ 1488/19, פסקה 9). אף טענת העותרים על כך שהסכמתם של הקטינים להתדיין לפני בית הדין הייתה צריכה להינתן רק באמצעות אפוטרופוס חיצוני שימונה להן נבחנה ונדחתה מספר פעמים על ידי בתי הדין, שעמדו בהקשר זה על הוראות סעיפים 14 ו-28 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. בראי המכלול האמור ואמת המידה שעליה עמדתי, הטענות בעתירה אינן מקימות עילה להתערבות בית משפט זה. לכך יש להוסיף את העובדה שהעותרים, ובהם האלמנה, רשמו את זכויותיהם מכוח הצו הראשון באמצעות בא כוחם הנוכחי בלשכת רישום המקרקעין, באופן שמקשה על קבלת טענתם להיעדר הסכמה מצדם להקנות סמכות לבית הדין בעניין הירושה. זאת ועוד, אף לגופו של הצו, בהינתן התיקון האחרון שנעשה בו, איני סבור כי העתירה מגלה עילה להתערבות בית משפט זה לפי אמות המידה שעליהן עמדתי. אשר על כן, העתירה נדחית בהעדר עילה להתערבות. העותרים יישאו בהוצאות המשיבה 7 בסך 7,000 ש"ח. ניתן היום, ‏י"ט בשבט התשפ"א (‏1.2.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 20073570_M02.docx עא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1