פלוני נ. משרד הביטחון/מתאם הפעולות בשטחים

2 בבית המשפט העליון עע"מ 73459-06-25 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט אלכס שטיין המערערים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני 5. פלוני 6. פלוני 7. פלוני 8. פלוני נגד המשיב: משרד הביטחון – ועדת המאוימים, מנהלת התיאום והקישור ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 9.6.2025, בעת"מ 35877-03-25, שניתן על-ידי השופטת ע' עובדיה תאריך ישיבה: ה' חשוון התשפ"ו (27.10.2025) בשם המערערים: עו"ד אהרון גבע בשם המשיב: עו"ד אסתי אוחנה פסק-דין המשנה לנשיא נעם סולברג: 1. ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 9.6.2025, בעת"מ 35877-03-25 (השופטת ה' עובדיה), שבו נדחתה עתירה נגד החלטת המשיב, מתאם פעולות הממשלה בשטחים – ועדת המאוימים (להלן: ועדת המאוימים או הוועדה), שלא להכיר במערערים כמאוימים ולהעניק להם היתרי שהייה זמניים בישראל. 2. בחודש אוגוסט 2024, פנו המערערים לוועדת המאוימים בבקשה לקבל היתרי שהייה זמניים בישראל עד להסדרת מעמדם באופן קבוע, בטענה למאוימות על רקע חשד למכירת קרקעות ליהודים. ביום 5.11.2024, תוחקר המערער 1, בשם כל המערערים, על-ידי קצין מאוימים. בעקבות התחקיר, התרשם קצין המאוימים כי "העסקה המדוברת לכאורה [לא] התבצעה כלל", וכי מסתמן שהיתר השהייה בישראל, מתבקש "לצרכי עבודה", ולא מפאת רדיפה או חשש ממשי לחייו; משכך, בקשת המערערים – נדחתה. ערר על החלטת קצין המאוימים – נדחה גם הוא, בהחלטת מרכזת הוועדה מיום 19.11.2024, תוך שהוטעם כי "רישומי המעברים של [המערער 1] מעידים על רצף קבוע של תנועה מאז שנת 2011 ועד סוף שנת 2023". 3. ביום 13.3.2025, הגישו המערערים לבית המשפט המחוזי עתירה נגד החלטה זו לדחות את עררם, וטענו, בין היתר, כי נשקפת סכנה ממשית לחייהם או לשלומם באזור, בשל החשד למעורבותם במכירת אדמות ליהודים; כי שגתה ועדת המאוימים בכך ששקלה את בקשתם אך על בסיס נתוני המערער 1, אשר בשונה מיתר המערערים רשאי להתגורר בישראל מכוח נישואיו לאזרחית ישראלית; וכי קביעת הוועדה, שלפיה לא נשקפת סכנה לחייהם, "עומדת בסתירה לתיעוד המוכיח בצורה שאינה משתמעת לשני פנים כי [המערערים] מאוימים בפועל ע"י הרשות הפלסטינית". 4. לאחר דיון במעמד הצדדים, דחה בית המשפט המחוזי את העתירה, בפסק דין מיום 9.6.2025. נקבע, כי עסקינן בעתירה אשר הוגשה בחלוף כארבעה חודשים מיום מתן ההחלטה בערר, וכי די בכך כדי לדחותה על הסף מחמת השיהוי שנפל בהגשתה. אף לגופם של דברים, נמצא כי לא עלה בידי המערערים להצביע על פגם מינהלי המצדיק התערבות בהחלטתה המקצועית של מרכזת ועדת המאוימים, וכי החלטת הוועדה התקבלה על יסוד בחינת כלל הראיות שעמדו לפניה, לרבות דו"חות המעברים, אשר הובילוה "למסקנה כי אלו אינם מבססים טענה לקיומה של מאוימות על רקע חשד לשיתוף פעולה עם ישראל או מכירת קרקעות לישראלים". בהקשר זה, הוטעם כי "כאשר מוכח כי מבקש נכנס לשטחי הרשות הפלסטינית בעת שנשקפת לו לטענתו סכנת חיים, גם אם עשה זאת משיקולים משפחתיים, יש בכך פעמים רבות משום אינדיקציה להחלשת אמינות גרסתו בדבר הסכנה שנשקפת לחייו בשטחי הרשות". כמו כן, אשר לטענת המערערים כי ההחלטה בעניינם התקבלה על יסוד נתוני המערער 1 בלבד, הודגש כי "[המערערים] הם שבחרו להעמיד את [המערער] 1 לתחקור בשם יתר [המערערים]", ועל כל פנים, צוין כי "נראה כי ההחלטה בערר התקבלה בהתבסס בין היתר על המסמכים שהוגשו בעניין כלל [המערערים] ועל חוות הדעת המקצועיות שהוגשו בעניין כלל [המערערים] על-ידי גורמי הב[י]טחון והמשטרה". על פסק דין זה הגישו המערערים ערעור לבית משפט זה, הוא הערעור שלפנינו. 5. לאחר ששמענו את טענות הצדדים מזה ומזה ועיינו במכלול החומר שלפנינו, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור – להידחות. נוכחנו, כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי; כי הממצאים העובדתיים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית של פסק הדין; וכי אין בפסק הדין טעות שבחוק. משכך, אנו מאמצים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בהתאם לסמכותנו שלפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלה בהליך דנן מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. 6. הערעור נדחה אפוא בזאת. המערערים ישאו בהוצאות המשיב בסך של 3,000 ₪. ניתן היום, ו' חשוון תשפ"ו (28 אוקטובר 2025). נעם סולברג משנה לנשיא יעל וילנר שופטת אלכס שטיין שופט