מדינת ישראל נ. פלוני

פסק-דין בתיק עע"ם 7345/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים עע"ם 7345/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו מיום 04.08.2010 בעת"מ 8648-12-09 שניתן על ידי כבוד השופטת אסתר קובו תאריך הישיבה: כ"ב באדר ב' התשע"א (28.03.2011) בשם המערערת: עו"ד יוכי גנסין; עו"ד רועי שויקה בשם המשיב: עו"ד יעל כץ מסטבאום פסק-דין הנשיאה ד' ביניש: פסק-הדין נשוא ערעור המדינה ניתן על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו. בפסק-הדין קבע בית המשפט קמא כי דינו של העותר שהוא נתין אריתריאה אשר הסתנן לישראל דרך גבול מצרים ב-11.06.2008 כדין כל השוהים הבלתי חוקיים הבאים מאריתריאה, ומדינת ישראל מכירה בצורך ליתן להם הגנה ולהימנע מלהחזירם לאריתריאה. לפיכך החליט בית המשפט קמא לבטל את צו ההרחקה שהיה תלוי ועומד נגד המשיב ואף לשחררו ממשמורת בה היה נתון לאחר שהוצא נגדו צו הרחקה בשנית. מן הראוי לציין שהמדינה סברה, לאחר שבחנה את העניין פעם נוספת, כי אכן לא ניתן יהיה להחזיר את המשיב לאריתריאה, אך עם זאת סברה כי יש להשאיר את צו ההרחקה על כנו – כפי שנעשה לגבי יוצאי אריתריאה המסתננים לישראל – תוך שמוענק להם רישיון זמני לשהות בישראל על פי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל. וזו לשון סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה כפי שתוקן בשנת 2001: "2. (א) שר הפנים רשאי לתת – (1) ... ... (5) רישיון זמני לישיבת ביקור למי שנמצא בישראל בלי רישיון ישיבה וניתן עליו צו הרחקה – עד ליציאתו מישראל או הרחקתו ממנה". אשר לטענת המדינה כי כנגד המשיב שלפנינו יש ליתן צו משמורת, הרי טענה זו הייתה מבוססת על חומר מודיעיני ביטחוני המצוי ברשותה, ולפיו יש בשהייתו של המשיב בישראל כדי לסכן את ביטחון המדינה בשל קשרים שיש לו עם גורמים עוינים שהם מבריחי אמצעי לחימה מסודן. נוכח הזמן שחלף אין המדינה מבקשת כיום להחזיר את המשיב למשמורת. עוד טענה המדינה כי למשיב אין מעמד של פליט וזאת לאחר בדיקה פרטנית של עניינו, אולם לשיטתה, אפילו היה פליט אין הוא זכאי להגנה בשל הסיכון הביטחוני הנשקף ממנו. המשיב אכן אינו פליט אך כיום אין המדינה חוזרת על הטענה שיש להחזירו לאריתריאה, ואף מוכנה היא להכיר בכך שאין להרחיקו לאריתריאה בשל הסיכון הצפוי לו עם החזרתו למולדתו. בקשת המדינה המערערת לפנינו כי יושב על כנו צו ההרחקה. המדינה תעניק למשיב רישיון על פי סעיף 2(א)(5) הנ"ל כמו לכל המסתננים מאריתריאה השוהים כאן, ועם זאת תנסה להרחיקו למדינה שלישית. בהיעדר מידע מודיעיני או פלילי חדש, לא יוחזר המשיב למשמורת. באת-כוח המשיב טענה לפנינו כי אינה מתנגדת לחידוש צו ההרחקה בתנאים שהמדינה טענה להם של חידוש הרישיון לפי חוק הכניסה. לאחר ששמענו טענות הצדדים החלטנו לקבל את ערעור המדינה בחלקו ולבטל את פסק-דינו של בית המשפט קמא באופן חלקי, כך שנגד המשיב יוצא צו הרחקה ויינתן לו רישיון שהייה זמני על פי סעיף 2(א)(5) הנ"ל, ודינו לעניין זה יהיה כרבים אחרים שהגיעו מאריתריאה. ההחלטה שלא להחזירו למשמורת תישאר על כנה. נוסיף עוד כי שלא כבית המשפט קמא, איננו מקלים ראש בחומרת המידע הביטחוני המצביע על קשריו המסוכנים של המשיב. אלא שהמידע מתייחס לתקופה שהייתה סמוכה להגעתו ארצה ומקובלת עלינו עמדת המדינה כי המשיב ייעצר רק אם יתקבל מידע עדכני נוסף וכי ניתן יהיה להרחיקו למדינה שלישית ולכך אין באת-כוחו מתנגדת. אשר על כן הערעור מתקבל בחלקו. צו ההרחקה יושב על כנו ויינתן למשיב רישיון שהייה זמני כאמור. על המשיב לקיים את התנאים שנקבעו בסעיף 19 לפסק-הדין במלואם. ההוצאות שנפסקו נגד המדינה בפסק-הדין בסך של 15,000 ₪ יבוטלו. איננו פוסקים הוצאות בהליך שלפנינו. ניתן היום, כ"ב באדר ב' התשע"א (28.03.2011), בפני באי-כוח הצדדים. ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10073450_N05.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il