פלוני נ. קופת חולים מאוחדת

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7336/18 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר המערערים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני 5. פלוני נ ג ד המשיבה: קופת חולים מאוחדת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 23.8.2018 בת"א 65536-12-17,שניתן על ידי כב' השופטת ח' וינבאום וולצקי תאריך הישיבה: י"ח באלול התשע"ט (18.9.2019) בשם המערערים: עו"ד אסף פוזנר בשם המשיבה: עו"ד דלית סוקול פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח' וינבאום וולצקי) בת"א 65536-12-17 מיום 23.8.2018 בגדרו נמחקה תביעת המערערים 3-1 בהיעדר עילה. רקע 2. המערערת 1 (להלן: המערערת) נולדה ביום 16.3.2000 כשהיא סובלת מתסמונת APERT הבאה לידי ביטוי במספר רב של מומים, והיא מוכרת כנכה בשיעור 100% במוסד לביטוח לאומי. המערערים 3-2 הם הוריה של המערערת (להלן: ההורים), והמערערים 5-4 הם אחיה של המערערת (להלן: האחים). 3. ביום 31.12.2017 הגישה המערערת באמצעות הוריה תביעה נגד קופת חולים מאוחדת, היא המשיבה, בעילה של "חיים בעוולה", בטענה כי התרשלותה של המשיבה במעקב אחר היריון האם הובילה ללידת המערערת במומה. 4. המשיבה הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל התיישנות, וטענה כי המקרה דנן נמנה עם קבוצת המקרים שבהם בעת מתן פסק הדין בע"א 1326/07 המר נ' עמית (28.5.2013) (להלן: עניין המר), בו בוטלה עילת "החיים בעוולה", טרם הוגשה תביעתה של המערערת, ותביעת הוריה התיישנה. משכך, בהתאם להוראת המעבר שנקבעה ברע"א 4512/13 בית החולים אגודת הסהר האדום (אל הלאל) נ' פלוני (28.8.2014), מועד ההתיישנות להגשת תביעתם של ההורים בעילה של הולדה בעוולה חל ביום 28.5.2015, כשנתיים וחצי לפני שהוגשה התביעה (וראו גם ההבהרה וההרחבה בעניין זה ברע"א 398/18 מדינת ישראל – משרד הבריאות נ' פלוני (15.3.2018)). 5. המערערים השיבו לבקשה, וכן ביקשו לתקן את כתב תביעתם על-ידי צירוף האחים כתובעים נוספים. המערערים טענו כי בשים לב למהות עילת ה"הולדה בעוולה", יש להאריך את תקופת התיישנות עילת תביעתם של ההורים לתקופה של 25 שנים, כאורך תקופת ההתיישנות החלה בתביעות קטינים. המערערים טענו עוד כי יש להכיר במערערת כ"נהנית" בתביעתם של הוריה, ואף משכך יש להאריך את תקופת ההתיישנות עד הגיע המערערת לגיל 25, וזאת בשים לב להיותה קטינה במועד התגבשות העילה. בבקשתם לתיקון כתב התביעה טענו המערערים, כי בנוסף להוריה, גם לאחי המערערת קיימת זכות להגיש תביעה בגין הולדתה בעוולה של המערערת, שכן אף הם חייבים במזונותיה מכוח סעיף 4 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959 (להלן: חוק המזונות). בהקשר זה נטען כי בהלכת המר נקבע שהבסיס להכרה בזכות ההורים להגשת תביעה בעילת "הולדה בעוולה" הוא חובתם של ההורים במזונות ילדיהם. באופן דומה, ועל דרך ההיקש, כך נטען, יש לאפשר אף לאחים של היילוד הפגוע, החבים כאמור במזונותיו, להגיש תביעה שכזו. מתן אפשרות כאמור לאחיה של המערערת, שהיו קטינים בעת לידתה, יאריך את תקופת ההתיישנות עד הגיע האחים לגיל 25, ויאפשר דיון בתביעה שהוגשה לגופה. 6. בפסק דינו קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה למחיקת התביעה על הסף בציינו כי תביעת ההורים התיישנה ועילת התביעה של המערערת בוטלה זה מכבר בהלכת המר. בית המשפט המחוזי הוסיף עוד כי טענות המערערים השונות נדחו בהלכת המר, שהיא ההלכה המחייבת בענייננו כיום. 7. הערעור דנן נסב על פסק דינו זה של בית המשפט המחוזי. המערערים שבים על טענותיהם, ומוסיפים כי במסגרת הלכת המר לא נדונו ובוודאי שלא הוכרעו טענותיהם השונות שהוצגו לעיל. המשיבים סמכו ידיהם על פסיקתו של בית המשפט המחוזי והדגישו כי בניגוד לטענת המערערים, טענותיהם העיקריות נדונו ונדחו במסגרת הלכת המר. דיון והכרעה 8. לאחר שמיעת טענות המערערים ועיון בתשובת המשיבה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. 9. המערערים מבקשים, בעיקרו של דבר, להשיג על הוראותיו המפורשות של סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, ועל קביעותיו של בית משפט זה במסגרת הלכת המר, בו בוטלה עילת "החיים בעוולה". הלכת המר שבה ואושרה בפסקי דין רבים שניתנו לאחריה, ואשר עסקו בין היתר אף בשאלת התיישנות עילת ההורים בגין הולדה בעוולה ובביטולה של עילת החיים בעוולה. 10. לא מצאתי עילה לבחון מחדש במסגרת הערעור הנוכחי את הלכת המר וההלכות שניתנו בעקבותיה ולרבות בעניין הוראות המעבר וסוגיית ההתיישנות של עילת ההורים בגין הולדה בעוולה. אמנם, כפי שצוין לא אחת, בית המשפט העליון אינו כפוף לתקדימיו, כקבוע בסעיף 20(ב) לחוק יסוד: השפיטה. ואולם, הובהר עוד כי סטייה מהלכה פסוקה "צריכה להיעשות בזהירות רבה, בחלוף זמן מאז נפסקה אותה הלכה, בדרך כלל על ידי הרכב מורחב, כאשר הטעמים לביטול ההלכה הקודמת גוברים על השיקולים התומכים בהמשך הדין הקיים, כגון הצורך לקיים יציבות, ודאות, עקביות והמשכיות" (ראו: בג"ץ 8150/15 דאוד אבו ג'מל נ' מפקד פיקוד העורף, פסקה 3 לפסק דינו של השופט צ' זילברטל (22.12.2015)). לא שוכנעתי כי המקרה דנן מצדיק, כאמור, לסטות מההלכה הפסוקה או לשנותה. 11. בנוסף לכך, אף לא מצאתי לקבל את בקשת המערערים לצרף את האחים לתביעה, ולהאריך את תקופת ההתיישנות בשל היותם קטינים בעת לידת המערערת. בניגוד להורים, לאחים אין כל עילת תביעה כנגד המשיבה בגין הולדתה בעוולה של המערערת, והטענה לפיה הם חבים במזונותיה (עניין הטעון בירור נוסף לנוכח הוראת סעיף 5 לחוק המזונות) אינה מקימה להם עילת תביעה כאמור. 12. עוד יצוין, בבחינת למעלה מן הצורך, כי יש לדחות את בקשת המערערים בעניין צירופם של האחים לתביעה אף בשל כך שהמערערים לא הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה מנומקת ומפורטת לתיקון כתב התביעה על-ידי הוספת עילה חדשה לתביעה - היא עילת ההולדה בעוולה. 13. לנוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה. לפנים משורת הדין ונוכח מצבה של המערערת לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ט באלול התשע"ט (‏19.9.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 18073360_R04.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1