עדני ברק נ. עיריית חדרה

פסק-דין בתיק עע"ם 7327/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"ם 7327/11 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג המערערות: 1. חברת ברק עדני יוסף בע"מ 2. שולמית עדני נ ג ד המשיבה: עיריית חדרה ערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה בעת"ם 32431-08-10 מיום 5.9.2011 שניתן על-ידי השופט ר' סוקול תאריך הישיבה: י' באדר התשע"ד (12.03.2014) בשם המערערות: עו"ד מרדכי סטורזי בשם המשיבה: עו"ד דוד אבידן; עו"ד נעם ליברמן פסק-דין השופט נ' סולברג: ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט ר' סוקול) מיום 5.9.2011 בעת"ם 32431-08-10, בגדרו התקבלה חלקית עתירתן של המערערות ונקבע כי יש לבטל את הדרישה לתשלום היטל תיעול ואגרת צנרת מים שנשלחה אליהן מטעם המשיבה, אולם נותרה על כנה הדרישה לתשלום היטל סלילה. רקע עובדתי 1. המערערות הן הבעלים של המקרקעין הידועים כגוש 10054 חלקה 7 (להלן: המקרקעין), שטח של כ-13 דונמים, שאף שייעודם לחקלאות, בנויים עליו מבנים המשמשים את מפעלן של המערערות, שגודלו כ-3,300 מ"ר. 2. ביום 9.2.2010 שלחה המשיבה למערערות דרישת תשלום בגין היטלי פיתוח, בה נרשם כי "בהכרזת מועצת העיר בישיבתה מס' 2-09/13, באזור הנכס ובמתחם הרכב בוצעו ומבוצעות עבודות פיתוח של התשתיות העירוניות" (סעיף 3 למכתב הדרישה). על כן, ובהתאם לחוקי העזר העירוניים, נדרשו המערערות לשלם היטל ביוב בסך של 254,751.05 ₪, אגרת הנחת צינורות בסך של 252,601.12 ₪, היטל תיעול בסך של 141,238.98 ₪, והיטל סלילה בסך של 1,515,022.20 ₪. 3. השגות שהגישו המערערות נגד דרישת התשלום נדחו, ומכאן עתירתן, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים ביום 18.8.2010. בעתירה נטען כי על-פי חוק העזר לחדרה (סלילת רחובות), התשנ"ה-1994 (להלן: חוק העזר לסלילה) וחוק העזר לחדרה (אספקת מים), התשכ"ז-1967 (להלן: חוק העזר לאספקת מים), רשאית העירייה לגבות היטל רק מבעלי נכסים גובלים לעבודות התשתית, ואילו עבודות הסלילה והנחת צנרת המים המפורטות בהחלטת מועצת העיר 2-09/13 מיום 28.1.2009, אשר אליה הפנה מכתב הדרישה, מתבצעות ברחוב דוד שמעוני, אזור המרוחק מהמקרקעין ואינו גובל בהם. בנוגע להיטל התיעול נטען באופן דומה כי המקרקעין אינם מצויים באזור האיסוף של עבודות התיעול. לגבי היטל הביוב הגישו המערערות ערר לוועדת הערר על-פי חוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב-1962, ולפיכך הוחרג נושא זה מהעתירה. 4. המשיבה טענה מנגד, כי עבודות התשתית מתבצעות בכמה רחובות בקרבת המקרקעין, וכן כי צפויות עבודות נוספות ב"עורף המקרקעין" (ראו דברי ב"כ המשיבה בעמוד 5 לפרוטוקול הדיון מיום 27.12.2010), ולפיכך אין כל פגם בדרישה לתשלום ההיטלים. המשיבה ציינה שההכרזות בדבר סלילת הרחובות מצויות במספר החלטות שונות, עוד מיום 16.6.2004, מיום 11.12.2003 ומיום 18.12.2002, ולא רק בהחלטה מיום 28.1.2009. המשיבה הוסיפה כי אף אם נפלה טעות בציון ההחלטה הרלבנטית בדרישת התשלום, אין בכך כדי לפגוע בתוקף הדרישה. עיקרי פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים 5. באשר להיטל הנחת הצינורות והיטל התיעול קבע בית המשפט לעניינים מנהליים כי המשיבה לא הוכיחה שעבודות אלה התבצעו באזור המקרקעין, ומשכך יש לבטל חיובים אלה. אשר להיטל הסלילה, נקבע כי ההגדרה ל"נכס גובל" בחוק העזר לסלילה היא רחבה ו"אין הכרח לקשר ישיר של צמידות בין הנכס נשוא החיוב לרחוב שבו מבוצעות עבודות התשתית. עם זאת נדרשת זיקה מינימאלית" (פסקה 18 לפסק הדין). עבודות הסלילה המתבצעות מכוח החלטות העירייה הנ"ל מבוצעות במתחם גדול ורחב היקף, ו"קשה לראות בעבודות אלו כגובלות בנכס של העותרות המרוחק מהן". עם זאת, "מסתבר כי העירייה מבצעת, או עומדת להתחיל בביצוע, עבודות גם בעורף הנכס... אין ספק שעבודות אלו גובלות בנכס". 6. בית המשפט התייחס לכך שדרישת התשלום הפנתה להחלטת מועצת העיר מיום 28.1.2009, וקבע כי אף ש"החלטה זו אינה לגמרי ברורה ואין בה אזכור מפורש של חלקת העותרות... רשימת החלקות שבהן יבוצעו העבודות כוללת חלקות סמוכות רבות. כך, למשל, מוזכרת... החלקה הצמודה בעורף הנכס ועל פי התכנית הכביש צפוי לעבור בגבולה ובצמוד לחלקת העותרות. יוצא שאף שהדברים אינם לגמרי ברורים, הרי שההחלטה מתייחסת למכלול העבודות במתחם, לרבות העבודות בחלקות הגובלות עם חלקת העותרות, ודי בכך כדי להכשיר את הדרישה" (פסקה 22). עוד נקבע כי "די בקיומו של צו התחלת עבודה לפרויקט כולו, ובקיומה של זיקה מספקת בין הנכס לחלק מהכבישים, כדי להכשיר את הדרישה לתשלום היטל סלילה" (פסקה 20). עיקרי טענות הצדדים בערעור 7. המערערות הגישו ערעור נגד חיובן בהיטל סלילה. ב"כ המערערות טען כי בית המשפט לעניינים מנהליים שגה בקובעו כי מתבצעות עבודות סלילה ב'עורף הנכס', בשטח הגובל בנכס. לשיטתו, תצלומי אויר של האזור מוכיחים כי עבודות הדרך שבוצעו ב'עורף הנכס', שהוא למעשה רחוב גן שמואל, מנותקות ומופרדות מהנכס מצדו הדרומי על-ידי שטח חקלאי נרחב שבו מצויה חורשת עצי אקליפטוס, והוא אינו שייך למערערות. אף אם קיימת תכנית לבצע סלילה בעתיד גם ב'עורף הנכס', זוהי תכנית תיאורטית גרידא, שקיים סיכוי רב שלא תעבור, לטענת ב"כ המערערות, נוכח התנגדות צפויה של ארגוני הגנת הסביבה להריסת החורשה. בית המשפט הסתמך באופן מוטעה על כך שקיים צו התחלת עבודה לפרוייקט כולו, שכן צו כזה לא הוצג בבית המשפט. מסקנת ב"כ המערערות היא, "שאין כל קשר בין התכנית שבוצעה (ברחוב דוד שמעוני מתחם הרכבת) לבין התכנית התיאורטית גרידא, בעורף הנכס, ככל שאכן קיימת תכנית שכזו, שלא הוצגה כלל ולא פורטה כלל בפני ביהמ"ש הנכבד קמא" (עמוד 3 לסיכומי המערערות). ב"כ המערערות הדגיש כי "נושא עבודות העורף לא זכה לשום דיון מהותי, בהליך קמא" (שם, בעמוד 5). 8. ב"כ המערערות חזר על שטען בעתירה, כי החלטת מועצת העיר מיום 28.1.2009, שהיא הבסיס לדרישה, מראה באופן חד-משמעי כי מקרקעי המערערות אינם כלולים בשטחי הסלילה, ומכאן ש"מכתבי הדרישה לא עסקו כלל בעבודות העורף, אלא אך ברח' דוד שמעוני, הרחוק מעבודות העורף כרחוק מזרח ומערב" (עמוד 5 לסיכומי המערערות). לדברי ב"כ המערערות, סעיף 3 לחוק העזר לסלילה, העוסק בסלילת רחוב, דורש החלטה של מועצת העירייה, הכרזה ופרסום בעיתון יומי, "דא-עקא שאף אחת מהדרישות הנ"ל... לא הוצגה ולא הוכחה בפני ביהמ"ש הנכבד קמא" (שם, בעמוד 7). 9. ב"כ המערערות הוסיף וטען כי דרישת התשלום פוגעת בשוויון כיוון שהופנתה רק כלפי המערערות, ואילו יתר התושבים המתגוררים באזור שבו מתבצעות העבודות לא קיבלו דרישה דומה כלשהי. 10. ב"כ המשיבה טען מנגד כי לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. ראשית נטען כי יש לדחות את הערעור על הסף, בשל אי-ניקיון כפיים, על רקע הימנעותן של המערערות מלגלות בעתירתן ובהודעת הערעור כי הן מקיימות פעילות עסקית במקרקעין, בניגוד לייעודה החקלאי של הקרקע. טעם נוסף לדחייה על הסף, על-פי הטענה, נעוץ בכך שהעתירה הוגשה בשיהוי. 11. לגופו של עניין, נטען כי בית המשפט המחוזי קבע כי המקרקעין של המערערות גובלים בשטח עבודות הסלילה, ועל קביעה זו חל הכלל הידוע לפיו לא יתערב בית המשפט שלערעור בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית. מכל מקום, הכרזת העירייה "מציינת במפורש את עבודות הסלילה במסגרת תוכנית חד/1276 (להלן: התכנית), יוצא איפוא כי תוכנית חד/1300 (פורסמה למתן תוקף בי.פ. 6025 מיום 26.11.09) המהווה שינוי לתוכנית, כוללת את חלקה [כך במקור – נ' ס'] הגובלת פיזית בחלקת המערערות המצויה בגוש 10054 חלקה 6, כחלק מתוואי הסלילה" (פסקה 38 לסיכומי המשיבה). אשר לטענה כי הכרזת העירייה לא נקבה במפורש בנכס המערערות, נאמר כי היא אינה רלוונטית, נוכח העובדה לפיה "הכרזת העירייה נוקבת רק במספרי החלקות המיועדות להיסלל ואינה מתיימרת לפרט את רשימת כלל בעלי הנכסים הגובלים בעבודות אלו, שכן השאלה 'מיהו נכס גובל' הינה שאלת [צ"ל שאלה] משפטית ואינה נוגעת לעניין הכרזת העירייה, כלל ועיקר" (שם, בפסקה 40). ב"כ המשיבה הוסיף כי המונח "נכס גובל" פורש בפסיקה בהרחבה, ו"כל עוד מתקיימת זיקת הנאה ולו מינימאלית, בין ביצוע העבודות המוניציפאליות לבין הנכס מושא החיוב, די בכך כדי להקים חובת השתתפות בהקמת התשתיות העירוניות" (שם, בפסקה 43). 12. ב"כ המשיבה לא חלק על הטענה לפיה לא הוצג צו התחלת עבודות, אך הצביע על כך שהעבודות תואמות את התב"ע שבתוקף וכי ישנן "עבודות סלילה המבוצעות דה-פקטו במתחם הרכבת" (שם, בפסקה 7). אשר לטענת ההפליה, נטען כי המערערות "מקיימות בנכס פעילות עסקית ב'שימוש חורג' בלא היתר ובניגוד לחוק, שלא כיתר בעלי הנכסים" (פסקה 7 לסיכומי המשיבה). 13. לגבי הטענות כי נפלו פגמים בדרישת התשלום, נטען כי "הפרטים שנמסרו למערערת במסגרת דרישת התשלום תואמים את כללי הפרוצדורה ודרישות הדין", ולחלופין, כי אין בפגמים הנטענים כדי להביא לבטלות הדרישה, לאור כלל הבטלות היחסית. תמצית ההליכים לאחר הגשת הערעור 14. ביום 7.11.2012 התקיים דיון בערעור בבית משפט זה, בסיומו ניתנה החלטה לפיה יוחזר התיק לבית המשפט לעניינים מנהליים לצורך מענה על שתי שאלות שנותרו בלא תשובה מספקת, ואלו הן: "א. האם רחוב פרנק, באזור בו הוא גובל בחלקתם של המערערים, היא חלקה 7, נסלל על ידי המשיבה ובעבורה, והאם היא נשאה בהוצאות הסלילה. ב. מה המרחק מן הקצה הצפוני-מערבי של חלקה 7 ועד לכביש הקרוב שנסלל או שצפוי להיסלל על ידי המשיבה, ומה מצוי בשטח שמפריד בין הקצה הנזכר של החלקה לבין הכביש האמור. בעקבות זאת יש לקבוע האם מדובר בנכס גובל". 15. לאחר שהצדדים השלימו את טיעוניהם, ניתנה ביום 9.6.2013 החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים. 16. במסגרת הדיון בשאלה הראשונה, נחלקו הצדדים באשר לזהות הגוף שסלל את קטע הכביש הגובל בחלקת המערערות. בעוד שהמשיבה טענה כי ביצעה את עבודות הסלילה באמצעות חברת דוריסף בע"מ וחברת שערי חדרה בע"מ (להלן: החברות המפתחות), טענו המערערות כי סללו אותו קטע כביש בעצמן, באמצעות חברת תנופה. סעיף 1 להסכם הפיתוח שנכרת בין המשיבה לבין החברות המפתחות הגדיר את עבודות התשתית כ"עבודות לביצוע תשתיות צמודות ותשתיות על שטחים המיועדים לצרכי ציבור בחלק מהמתחם ובסביבותיו המסומן בירוק בתשריט המצורף להסכם זה כנספח א'". בית המשפט לעניינים מנהליים ציין כי "התשריט האמור לא הוגש לעיוני ולא ניתן ללמוד האם עבודות התשתית כללו גם את חלק הרחוב הגובל בחלקת העותרות. בסעיף 2(ב) להסכם נאמר כי העבודות יבוצעו על פי תכניות, מפרטים, כמויות וכדומה המצורפים להסכם. גם צירופים אלו לא הוצגו לעיוני". אלה ועוד הובילו את בית המשפט המחוזי למסקנה לפיה "המשיבה לא השכילה להוכיח כי רחוב פרנק בקטע הגובל בחלקת העותרת נסלל על ידה או בעבורה או כי היא נשאה בהוצאות הסלילה" (פסקה 10 להחלטה). 17. אשר לשאלה השנייה, נקבע כי על-פי חוות דעת שהגישו המערערות, המרחק הקצר ביותר של הפינה הצפונית-מערבית של חלקה 7 מהרחבת הדרך של רחוב גן שמואל הוא 23.43 מ"ר. בית המשפט המחוזי ציין כי עיון בתצלומי האויר ובצילומים שהוגשו העלה כי השטח שבין חלקת המערערות לבין העבודות הצפויות, נטוע בעצי אקליפטוס, אך סבר כי נוכח הגדרת "נכס גובל" בסעיף 3 לחוק העזר לסלילה, לפיו, "נכס גובל" הוא גם "נכס שבינו לבין רחוב גובל או קטע מרחוב גובל יש... נטיעות, שדרה או כיוצא באלה...", וכן "בשים לב לכך שהמרחק בין החלקה לכביש הצפוי אינו רב, כאשר שטח הביניים אינו משמש לכל פעילות פרט ל'נטיעות', וכאשר אין כל סיבה נראית לעין השוללת מעבר בין הדרך שתיסלל לחלקה" (פסקה 15 להחלטה), הרי שהמקרקעין הן נכס גובל לעבודות הסלילה. 18. לאחר שניתנה החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים הנ"ל, הגיש ב"כ המערערות הודעה ביום 13.6.2013 והשלמת טיעון ביום 7.7.2013, בהן נטען כי בית המשפט לעניינים טעה בקובעו כי נכסן מהווה "נכס גובל", וזאת נוכח המרחק בינו לבין עבודות הסלילה העתידיות, ובעיקר נוכח חציצת חורשת עצי האקליפטוס. ב"כ המערערות הוסיף וטען כי בית המשפט לעניינים מנהליים ביסס את הדיון בשאלת הנכס הגובל על כך ש"העירייה הכריזה על סלילת המשך רחוב גן שמואל (נספח 14 להשלמת הטיעון)" (פסקה 11 להחלטת בית המשפט לעניינים מנהליים), אולם אותו נספח 14 עוסק בתכנית חד/1276, שאינה חלה על רחוב גן שמואל, אלא עניינה במעבר מעל מסילת הרכבת חדרה, המצוי במרחק של כ-900 מטרים מערבית לנכס המערערות, ולגביו קבע בית המשפט בפסק דינו באופן מפורש כי אינו גובל בנכס המערערות. 19. ביום 14.8.2013 הגיש ב"כ המשיבה טיעון משלים מטעמה, בגדרו נטען כי קביעת בית המשפט לעניינים מנהליים לפיה סלילת רחוב פרנק לא נעשתה על-ידהּ, מוטעית, ואינה עולה בקנה אחד עם הראיות שהוגשו. 20. בתיק המוצגים שצרפה המשיבה לטיעון המשלים בערעור, נכלל מוצג 2 – הטיעון המשלים של המשיבה בבית המשפט לעניינים מנהליים ביום 10.2.2013 "על צרופותיו", וכן מוצג 3 – "פרסום הכרזת העירייה בדבר סלילה בגוש 10054 חלקה 6, כנספח 17 לטיעון המשלים". במהלך הדיון שהתקיים לפנינו ביום 12.3.2014 ולאחריו (בהודעת המשיבה מיום 28.4.2014), התברר כי "נספח 17", אשר נחזה להיות חלק מהטיעון המשלים בבית המשפט לעניינים מנהליים, לא הוגש בפועל לבית המשפט לעניינים מנהליים מעולם, והוצג לראשונה רק בבית משפט זה. נספח 17 הוא "הודעה על הכרזת סלילת כבישים ומדרכות" (להלן: נספח 17), שפורסמה ב"מעריב" ביום 3.2.2011, לפיה "עיריית חדרה החליטה בישיבת המועצה מס' 13 14-10 מיום 21 בדצמבר 2010... לאשר החלטה בדבר סלילת הרחבת כבישים ומדרכות" ועניינה בתכנית חד/1300, על-פי הפירוט המצויין בהודעה. ההחלטה מיום 21.12.2010 המוזכרת בהודעה, היא תכנית חד/1300, העוסקת בין היתר בסלילת רחוב גן שמואל, הוא הרחוב המצוי בעורף המקרקעין. דיון והכרעה 21. לאחר שקילת טענות הצדדים, אשר הוצגו בהרחבה הן בכתב, הן בעל-פה, ולאחר עיון במכלול החומר שצורף לתיק, באתי למסקנה כי דינו של הערעור להתקבל. 22. שתי שיטות ידועות למימון תשתיות מוניציפליות, האחת היא שיטת ההיטל והשנייה היא שיטת דמי ההשתתפות (לדיון רחב ומקיף בקטגוריות אלה ראו עפר שפיר אגרות והיטלי פיתוח ברשויות מקומיות 111-192 (כרך א', מהדורה שנייה 2005) (להלן: שפיר)). השיטה לפיה פעלה המשיבה בענייננו, היא גם השיטה המקובלת כיום – שיטת ההיטל. בשונה משיטת דמי ההשתתפות, שיטת ההיטל "מנתקת עצמה מעבודת תשתית או מקטע תשתית ספציפיים, באשר החיוב על פיה אינו מיועד לכסות עלויותיה של עבודה מסוימת דווקא" (שם, בעמוד 114). עם זאת, "בחוק הביוב וכן בכל שאר חוקי העזר המוניציפליים המסדירים את מימונן של שאר התשתיות המוניציפליות, נדרש כתנאי, במובן של נסיבה המגבשת את החיוב בהיטל, ביצועה של עבודת תשתית מסוימת, ולחילופין נדרש חיבורו של הנכס מושא החיוב למערכת התשתית המוניציפלית, הגם שמבחינת סכום החיוב אין עוד למעשה כל קשר וזיקה לעלותה או לערכה של המערכת הסמוכה לנכס" (שם, בעמוד 122). על מנת שהרשות המקומית תוכל לחייב אדם בהיטל סלילה, נדרש ביצועה של תשתית מסויימת, בעלת זיקה לנכס. 23. סעיף 3 לחוק העזר לסלילה קובע כי "העירייה רשאית... להחליט על סלילת הרחוב בבת אחת או בשלבים או להחליט לסלול חלק מרחוב, מיד או לאחר זמן או להחליט על הרחבת רחוב, כולו או מקצתו, מיד או לאחר זמן", וכי "ראש העיריה יפרסם בעתון יומי הודעה על החלטת העיריה". סעיף 4(א) לחוק העזר לסלילה, הנושא את הכותרת "היטל", קובע כך: "חייב אדם שהוא בעל נכס גובל ביום התחלת סלילה או אחריו... בתשלום היטל בעד סלילת כביש ובעד סלילת מדרכה". ביצוע עבודות סלילה על-ידי העירייה מתבצע אפוא בדרך של החלטת העירייה, שהודעה עליה פורסמה בעתון יומי, ובעלי נכס גובל בעבודות אלה חייבים בהיטל סלילה "ביום התחלת הסלילה או אחריו". 24. בעניין דנן, נשלחה למערערות דרישת תשלום המסתמכת על החלטת המועצה מיום 28.1.2009. כפי שנקבע בפסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים, עניינה של החלטה זו בביצוע עבודות סלילה באזורים שונים, כחלק מפרוייקט מתחם הרכבת, עבודות ש"אינן גובלות כלל ועיקר בנכס" (פסקה 19 לפסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים). המשיבה לא ערערה נגד קביעה זו, ומכאן שאין לדון בחיוב בהיטל בהתבסס על עבודות אלה. מכל מקום, בית המשפט לעניינים מנהליים קבע בהחלטתו מיום 9.6.2013 כי המשיבה לא הוכיחה שהיא זו שביצעה את עבודות הסלילה ברחוב פרנק, ואיני רואה הצדקה להתערב בקביעה זו. 25. בית המשפט לעניינים מנהליים קבע, עם זאת, בפסק דינו, כי דרישת ההיטל מוצדקת לאור טענות המשיבה כי במסגרת פרוייקט מתחם הרכבת עתידות להתבצע עבודות ב"עורף הנכס". בעניין זה סבורני כי נפלה שגגה בפסיקתו של בית המשפט לעניינים מנהליים. 26. חוק העזר לסלילה מאפשר למשיבה לדרוש היטל מבעל נכס גובל "ביום התחלת הסלילה או אחריו" (סעיף 4 לחוק העזר לסלילה הנ"ל). אף אם נפרש את המילים "יום התחלת הסלילה" בדרך נוחה למשיבה, כך שאינן מכוונות למועד תחילה העבודות בפועל, אלא נסתפק בקיומן של תכניות לביצוע העבודות, הרי שבעניין דנן לא הונחה אף לא תשתית מינימאלית לחיוב בהיטל. תכנית חד/1300, מכוחה עתידות להתבצע העבודות ב"עורף הנכס", פורסמה למתן תוקף רק ביום 26.11.09 – כעשרה חודשים לאחר שליחת מכתב הדרישה. ביום 9.2.2010, הוא יום משלוח הדרישה, לא הייתה תכנית תקפה לביצוע העבודות ברחוב גן שמואל ואף לא החלטה של העירייה לגביהן. ודוק: ההחלטה התקבלה רק ביום 21.12.2010 – יותר משנה וחצי לאחר משלוח דרישת התשלום למערערות. 27. בבית המשפט לעניינים מנהליים לא הוצגו תכניות מפורטות של העבודות הצפויות (ראו פרוטוקול הדיון מיום 20.1.2011), אך פסק הדין התבסס על כך שניתן צו תחילת עבודה לפרוייקט כולו. מבלי לדון בשאלה האם די בקיומו של צו כזה על מנת ליצור חבות בהיטל מכוח זיקה לעבודות שטרם הסתיים תכנונן, יש לקבל את טענת המערערות, שלא הוכחשה על-ידי המשיבה, לפיה צו כזה לא הוגש לבית המשפט, ולפיכך לא היה מקום להסתמך עליו. 28. בנסיבות אלה, דרישת התשלום נשלחה כאשר לא קמה עדיין החבות בהיטל. כדבריו של המלומד שפיר בספרו הנ"ל: "את ההיטל ראוי וניתן להטיל לראשונה ב'נקודת האל חזור' של התקנת קטע התשתית הרלוונטי. רוצה לומר, העיתוי הראשוני להטלת החיוב בהיטל הוא בשעה שבה ביצוע העבודות להתקנת התשתית מושא ההיטל יוצא מגדר של משאלת לב בשל שאיפה או תכנון עתידיים והופכת למציאות שהרשות המקומית מתכוונת, ומחויבת, ליצור ולקיים" (שפיר, לעיל בעמוד 231). נוכח העובדה שדרישת התשלום נשלחה בטרם נוצרה החבות בהיטל, הריהי בטלה מעיקרה. 29. בשולי הדברים נעיר כי הוטרדנו מהתנהלותה של המשיבה בנוגע לנספח 17. העובדה שהשלמת הטיעון שהוגשה לבית המשפט המחוזי ביום 10.2.2013, אליה צורף כביכול נספח 17, מפנה לנספחים 1-16 אך לא מזכירה כלל את נספח 17, מעלה תמיהות. 30. לאור האמור, אציע לחברי לקבל את הערעור, לבטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי, משום שלדרישת התשלום מיום 9.2.2010, שלא הוּצאה בהתאם להוראות הדין, אין בסיס. נוכח זאת, מתייתר הצורך לדון בשאלה האם המקרקעין הנדונים הם "נכס גובל" כמשמעותו בסעיף 4 לחוק העזר לסלילה, וגם לא נחווה דעתנו בשאלת תוקפה של דרישת התשלום אם יֵעשה התיקון הדרוש. טענותיהם של הצדדים שמורות להם. עוד אציע כי המשיבה תשא בהוצאות המערערות בסך של 15,000 ₪. ש ו פ ט הנשיא א' גרוניס: אני מסכים. ה נ ש י א השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נֹעם סולברג. ניתן היום, כ' באייר התשע"ד (20.5.2014). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11073270_O07.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il