אהרון אמנון אהרון אמנון נ. מדינת ישראל

2 בבית המשפט העליון עפס"פ 73257-09-24 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא יצחק עמית המערער: אהרון אמנון נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום לתעבורה באשדוד בתיק תת"ע 2913-12-23 מיום 23.9.2024 שניתן על ידי כב' השופטת א' חנה בר בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה באשדוד (כב' השופטת א' חנה בר) מיום 23.9.2024 בתת"ע 2913-12-23 ובתת"ע 2914-12-23 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. נגד המערער, שמייצג את עצמו, מתנהל הליך תעבורה בגין שני דו"חות על נהיגה במהירות מופרזת. המערער ביקש להישפט וכפר באשמתו – לטענתו, הרכב אמנם בבעלותו אך בזמן ביצוע העבירות לא הוא זה שנהג ברכב, אלא אדם אחר שנפטר בינתיים. ביום 23.9.2024 התקיים דיון הוכחות. כעולה מהפרוטוקול, בתחילת הדיון המותב שוחח עם המערער מחוץ לפרוטוקול "והסביר לו את העובדה כי מכוח הבעלות ברכב הוא נושא באחריות לכל עבירה המבוצעת ברכבו וזאת כאמור בחוק" (פרוטוקול הדיון מיום 23.9.2024, עמוד 1, שורות 11-10). בעקבות כך, ביקש המערער לפסול את המותב בשל כך שדעתו "נעולה" ולהעביר את התיק למותב אחר. כעולה מהפרוטוקול, בא-כוח המשיבה התנגד לבקשת הפסלות. המותב דחה את הבקשה וקבע כי העובדה שהסביר למערער את הדין אין בה כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים או להצביע על הטיה לטובת המשיבה. לאחר מכן, המשיך הדיון – כפי שצוין בפרוטוקול, בית המשפט הסביר למערער "שבגלל שמי שהחזיק ברכב לטענתו, במועד ביצוע העבירה, נפטר, אי אפשר להסב את הדוח על הנפטר. לכן, יש לנאשם גם היום זכויות שעומדות בפניו לנהל את החוק [כך במקור, צ"ל תיק – י"ע]. לנאשם גם יש זכות לדבר עם התביעה ולהגיע להסדר טיעון כאשר הודאה היא מכוח בעלות". לאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסדר טיעון, המשיבה הציגה את ראיותיה במסגרת פרשת התביעה. המערער סירב להציג את פרשת ההגנה, חזר על דרישתו להעברת התיק למותב אחר וביקש כי יתאפשר לו להגיש ערעור על ההחלטה בבקשת הפסלות. בסופו של דבר דחה בית המשפט את הדיון בפרשת ההגנה למועד אחר. 2. מכאן הערעור שלפניי. המערער טען כי עמדת המותב "נעולה" וכי עוד בטרם הדיון החליט המותב בדבר אשמתו של המערער. נטען, בין היתר, כי כבר בתחילת הדיון שהתקיים ביום 23.9.2024 המותב הבהיר למערער ש"אין ל[ו] סיכוי"; כי המותב סירב לשמוע את שיש למערער להגיד והתעלם ממנו; וכי המותב הפגין יחס מזלזל ופוגע כלפי המערער במהלך הדיון. עוד טען המערער כי חלק ניכר מדברי המותב ומדבריו שלו לא תועד בפרוטוקול, וכי המותב בחר מה יצוין בפרוטוקול לפי נוחות הדברים בעיניו. 3. לאחר שעיינתי בערעור הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. ראשית, באשר לטענות המערער כי פרוטוקול הדיון לא משקף את שנאמר בדיון, נפסק לא אחת כי בקשת פסלות אינה תחליף לבקשה לתיקון הפרוטוקול, וזאת בפרט במצב שבו חלק מהדיון נערך מחוץ לפרוטוקול (ע"פ 3779/21 ישיבת אורחות תורה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה כרמיאל, פסקה 12 (7.6.2021); ע"פ 4368/19 האמער נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (24.7.2019)). אולם גם בהתעלם מכך, איני סבור כי האמירות המיוחסות למותב מקימות עילת פסלות, כמפורט להלן. 4. כידוע, המבחן לפסילת שופט, הקבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הוא אם מתקיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. איני סבור כי נסיבות אלו מתקיימות בענייננו. כפי שעולה מהחומרים שלפניי, במהלך הדיון הבהיר המותב למערער את המצב המשפטי החל עליו בהתאם לקבוע בסעיף 27ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. בשים לב להקשרם המלא של הדברים, כמו גם להבהרת המותב מהמשך הדיון כי "ישמע את טיעוני הנאשם במסגרת ההליך המשפטי של ניהול הראיות בתיק", איני סבור כי עלה בידי המערער לעמוד ברף הגבוה להוכחת חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. בהקשר זה אף נפסק כי הבעת עמדה משפטית באשר לפירושו של חוק אין בה כשלעצמה כדי להקים עילה לפסלות המותב (ע"פ 205/21 חאלד נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (22.2.2021)). אשר לטענות המערער כי המותב התעלם ממנו ולא הקשיב לו, הרי שהמבחן לפסלות שופט הוא מבחן אובייקטיבי, ולא מספיקה תחושה סובייקטיבית של המערער כדי להקים עילה לפסילת המותב (ע"א 7085/23 אוריון נ' גולדפינגר, פסקה 6 והאסמכתאות שם (31.12.2023)). עוד נפסק כי אופן ניהול הדיון על ידי בית המשפט אינו מקים כשלעצמו עילת פסלות (ע"פ 8431/23 אבוחצרה נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (30.11.2023)). בנסיבות העניין, איני סבור כי הטענות שפירט המערער מלמדות על נעילת דעתו של המותב כלפיו, אלא ניכר כי המותב ניסה שוב ושוב לאפשר למערער להציג את טענותיו ולקדם את בירורו הענייני של ההליך. אין בכך כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. 5. סוף דבר, שהערעור נדחה. ניתן היום, כ"ט תשרי תשפ"ה (31 אוקטובר 2024). יצחק עמית ממלא מקום הנשיא