פלוני נ. שירותי בריאות כללית הנהלה ראשית

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7325-03-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ העותר: פלוני נגד המשיבים: 1. שירותי בריאות כללית הנהלה ראשית 2. שירותי בריאות כללית במכון מור (מתו"ר) 3. בית הדין האזורי לעבודה באר שבע 4. בית הדין הארצי לעבודה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין הנשיא יצחק עמית: עניינה של העתירה דנן בבקשת העותר כי נורה על ביטול החלטותיהם של בתי הדין לעבודה בעניינו, וכן על פסיקת פיצוי כספי לטובתו בגין נזקיו. לחלופין, מבוקש שנורה על השבת העותר לטיפול אצל המשיבות 2-1 (להלן: המשיבות) בכפוף לשורת תנאים, וביניהם פסיקת פיצויים לטובתו ופתיחת הליך לפי פקודת בזיון בית המשפט בעניין המשיבות. 1. הרקע לעתירה דנן פורט בהרחבה בפסק דין שניתן אך לאחרונה בעתירה קודמת שהגיש העותר לבית משפט זה (בג"ץ 76462-01-26 פלוני נ' בית הדין הארצי לעבודה (1.2.2026) (להלן: פסק הדין הקודם)), ומשכך אעמוד אך על עיקרי הדברים. בתמצית, העותר הוא נפגע פעולות האיבה, הסובל מפגיעה עצבית-תפקודית בגינה טופל בגרייה מגנטית מוחית במכון מור באשדוד עד להפסקת הטיפול בחודש נובמבר 2025. הצדדים חלוקים באשר לנסיבות שהובילו להפסקת הטיפול, ואולם לשם הכרעה בעתירה שלפנינו איננו נצרכים להידרש למחלוקת זו. מכל מקום, על רקע הפסקת הטיפול, הגיש העותר לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע תביעה נגד המשיבות ובצידה בקשה לצו עשה זמני שיורה על המשך מתן הטיפול שם (צ"ו 55542-11-25; להלן: ההליך). בקשה זו נדחתה, אולם בהמשך, בעקבות בקשת רשות ערעור שהגיש העותר לבית הדין הארצי לעבודה, נקבע כי העותר זכאי להמשיך ולקבל טיפול. לצד זאת, צוין כי ההחלטה בדבר הצורך בקיום פגישת הערכה רפואית ראשונית ("אינטייק") נוספת בשלב זה מסורה לשיקול הדעת המקצועי של המשיבות (בר"ע 41406-12-25; להלן: פסק הדין מיום 25.12.2025). בעקבות זאת, ערכה המשיבה 1 פגישת "אינטייק" לעותר, ובסיומה הותנתה חזרתו של העותר לטיפול בכך שיימצא במעקב על ידי רופא שמכיר אותו. מנגד, העותר טען כי המשיבות מפרות בכך את פסק הדין מיום 25.12.2025 וכי עליהן להשיבו לטיפול לאלתר. טענות אלו נדונו ונדחו הן על ידי בית הדין האזורי לעבודה הן על ידי בית הדין הארצי לעבודה, ועתירה שהגיש העותר נגד החלטות אלו לבית משפט זה – נדחתה אף היא במסגרת פסק הדין הקודם. 2. ביני לביני, ההליך הוסיף להתנהל וביום 22.2.2026 הודיעו המשיבות לבית הדין האזורי לעבודה כי על בסיס הערכה פסיכיאטרית עדכנית שערכו לעותר – טיפול בו באמצעות גרייה מגנטית מוחית עלול להזיק לו ולהגביר את הסיכון להחמרה במצבו. מנגד, הודיע העותר כי משהמשיבות הצהירו שאינן מסוגלות להעניק לו טיפול הרי שההליך הזמני התייתר, וביקש כי בית הדין האזורי יפסוק לטובתו פיצוי כספי בסך 500,000 ש"ח. לבקשת בית הדין, המשיבות הגישו את חוות דעת המומחה שעליה הסתמכו בהודעתן מיום 22.2.2026, ובתגובה טען העותר כי ההליך כולו נוהל באופן פסול ושקרי וכי חוות הדעת כוללת זיופים ובדיות ויש לפסלה. בהחלטה מיום 1.3.2026 קבע בית הדין האזורי כי ההליך בבקשת העותר לסעד זמני "מוצה" והגיע לכדי סיום. קביעה זו נשענה, בעיקרו של דבר, על העמדה המקצועית של המומחה מטעם המשיבות כמו גם על הודעת העותר עצמו לפיה ההליך הזמני התייתר. בית הדין האזורי ציין כי טענות העותר בדבר אחריות המשיבות לנזקיו תתבררנה במסגרת המשך בירור ההליך, כאשר צוין כי דיון קדם משפט צפוי להתקיים ביום 15.3.2026 (להלן: ההחלטה מיום 1.3.2026). 3. מכאן העתירה שלפנינו. טענות העותר מכוונות הן כנגד הכרעות בתי הדין לעבודה הן כנגד התנהלותן של המשיבות. ביחס לבתי הדין לעבודה נטען, בין היתר, כי אלו לא אכפו את פסק הדין מיום 25.12.2025 וחרגו מסמכותם בכך שהוסיפו לו תנאים; פגעו בזכויות היסוד של העותר; התעלמו מבקשותיו; ודחו ללא נימוק את בקשותיו לפי פקודת בזיון בית המשפט. בפרט טוען העותר, כי ההחלטה מיום 1.3.2026 מותירה אותו ללא סעד אפקטיבי ומול "ריק נורמטיבי". לדברי העותר, הוא מעולם לא סירב לקבל טיפול אלא רק עמד על כך שהטיפול יינתן כדין. נוסף על האמור, מלין העותר גם על התנהלות המשיבות, וטוען כי הטיפול בו בוצע ללא רישום סדור וכן כי המשיבות הפסיקו את הטיפול בו בפתאומיות וללא כל צידוק. מוסיף העותר וטוען כי המשיבות הגישו לבתי הדין לעבודה מסמכים רפואיים כוזבים ומזויפים במטרה לשבש את ההליכים המשפטיים בעניינו. להשלמת התמונה יצוין כי לאחר הגשת העתירה הגיש העותר בקשות שונות, בין היתר, לצירוף נספחים. יובהר כי כלל הכתובים שהוגשו היו מונחים בפנינו. 4. לאחר שנתנו דעתנו לעתירה ולנספחיה מצאנו כי דין העתירה להידחות על הסף, בהיעדר עילה להתערבותנו. כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין לעבודה, ומשכך הוא יתערב בהחלטות בתי דין אלה רק במקרים חריגים ונדירים שבהם נפלה טעות משפטית מהותית בסוגיה עקרונית ושיקולי הצדק מחייבים התערבות בנסיבות העניין (ראו מני רבים: בג"ץ 513-01-26 וותד נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 8 ‏(4.2.2026‏)‏; בג"ץ 40897-10-25 רובין נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 6 ‏(‏6.11.2025‏);‏‏ בג"ץ 52776-10-25 פלוני נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 7 ‏(4.11.2025‏)).‏ אמת מידה זו מצומצמת עוד יותר שעה שעסקינן בהחלטות שעניינן במתן סעד זמני (בג"ץ 21403-12-25 ברדה נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 6 (18.12.2025); בג"ץ 2630/20 אבראהים נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 8 ‏(26.4.2020‏)). העתירה שלפנינו אינה באה בגדר מקרים חריגים אלו. איננו מקלים ראש בנסיבותיו האישיות של העותר ובתסכולו המובן על רקע רצונו למצות את כל האפיקים האפשריים על מנת לקבל את הטיפול הרפואי שלו הוא סבור שהוא זקוק נוכח מצבו הרפואי. ואולם, ומבלי לגרוע מכך, העתירה שלפנינו אינה המסגרת הדיונית המתאימה, משאינה באה בגדר המקרים החריגים המאפשרים את התערבותו של בית משפט זה. מרבית טענות העותר הן טענות ערעוריות במובהק, שנטועות עמוק בנסיבותיו האישיות ובסכסוך הפרטני שבינו לבין המשיבות. הכרעותיהם של בתי הדין לעבודה מנומקות כראוי ומתייחסות למכלול השיקולים שצריכים לעניין, ולא שוכנענו כי נפל בהן פגם מן הסוג המצדיק את התערבותנו. נוסף על האמור, טענותיו של העותר בעניין ההחלטה מיום 1.3.2026 לוקות באי-מיצוי הליכים, שכן הדרך להשיג על החלטה של בית הדין האזורי לעבודה היא באמצעות פנייה לבית הדין הארצי לעבודה (בג"ץ 6097/21 סלע נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 5 ‏(11.10.2021‏); ‏ בג"ץ 2502/21 ג'נאים נ' עיריית באקה אל ג'רביה, פסקה 3 ‏(‏13.4.2021‏))‏‏‏. מעבר לכך, וכפי שציין בית הדין האזורי לעבודה, מקומן של חלק ניכר מטענות העותר – כמו גם חלק מן הסעדים שהתבקשו על ידו בהליך דנן – להתברר במסגרת המשך בירור ההליך ולא במסגרת עתירה זו. 5. בשולי הדברים, אך שלא בשולי חשיבותם, אנו שבים על המלצת בית הדין האזורי לעבודה לפיה טוב יעשה העותר אם יפנה לקבלת סיוע משפטי או ייצוג מקצועי. כמו כן, מבלי להביע עמדה ביחס למחלוקות לגופן, אנו מקווים כי המשיבות ימצאו את הדרך להעניק לעותר את הטיפול המיטבי לו הוא זקוק לטובת שיקומו מבלי להזדקק להתדיינויות משפטיות נוספות. אשר על כן, העתירה נדחית בזאת. בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ח אדר תשפ"ו (17 מרץ 2026). יצחק עמית נשיא עופר גרוסקופף שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת