בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים
אזרחיים
ע"א 7320/98
וערעור שכנגד
בפני: כבוד
השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
המערערים: 1.
ע.ס.נ. מרכז אספקה ושיווק בע"מ
(והמשיבים בערעור שכנגד) 2. סאלח עכר
נגד
המשיבים: 1.
מעיינות הגליל המערבי סחר בע"מ
(והמערערים בערעור שכנגד) 2. מעיינות מרקטזול (1995) בע"מ
3. דוד הורוביץ
ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה בה"פ
30169/96 מיום 28.9.98 שניתן על ידי כבוד השופטת ש' וסרקרוג
בשם המערערים: עו"ד
איל שמעון
(והמשיבים
בערעור שכנגד)
בשם
המשיבים: עו"ד יצחק שמלה
(והמערערים
בערעור שכנגד)
פסק-דין
השופטת ד' ביניש:
1. לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של
בית-המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ש' וסרקרוג). בדיון שנערך בפנינו ביום 3.4.00
(הרכב השופטים אור, ביניש ופרוקצ'יה) הסכימו הצדדים כי פסק-הדין בערעור ובערעור
שכנגד יינתן על דרך פשרה על-פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב],
התשמ"ד-1984, בהסתמך על טיעוני הצדדים בכתב והמסמכים שיצורפו לסיכומיהם. כן
הוסכם כי בפסק-הדין יוכרעו מכלול הסכסוכים שבין הצדדים, כולל אלה בגינם הוגשו
הליכים אחרים, וכי יעוכבו כל ההליכים התלויים ביניהם בערכאות אחרות עד למתן
פסק-דין בתיק זה.
לאחר הגשת הסיכומים בתיק, וטרם ניתנה החלטה
כלשהיא לגופו של עניין על-ידי ההרכב, ביקש בא-כוח המשיבים את פסילתו של השופט אור.
אף כי השופט אור סבר שבנסיבות העניין לא קמה עילה לפסילתו, הרי בהתחשב בכך שמעמדת
בא-כוח המשיבים עלה שהסכמתו למתן פסק-דין על דרך פשרה אינה מובטחת אם ימשיך לשמש
אחד מחברי ההרכב, ביקש השופט אור מנשיא בית-המשפט העליון כי שופט אחר יצורף להרכב
תחתיו. בהתאם לכך, צורף להרכב השופט ריבלין.
2. בפתח הדברים נעיר כי על-פי הודעתו של בא-כוח
המערערים, ניתן ביום 2.8.99 צו פירוק כנגד המשיבה 2 (להלן: מרקטזול). עוד נעיר כי
לא הוברר די הצורך טיב הזיקה בין המשיבה 1 (להלן: מעיינות הגליל המערבי) לבין חברת
מרקטזול, לרבות שאלת קיומה והיקפה של המחאת זכויות וחובות בין שתי החברות. על כן,
לא ראינו להכריע בשאלות אלה.
לאחר שעיינו בסיכומי הצדדים בכתב ובחומר שצורף
להם, באנו למסקנות הבאות:
א. שותפות
לעניין טענת בא-כוח המשיבים לפיה נכרת הסכם
שותפות בין המשיב 3 (להלן: הורוביץ) לבין המערערים, במסגרתו הפך הורוביץ לשותף
בשיעור של 50% בנכסי המערערת 1 (להלן: עס"נ), מסכימים אנו עם קביעת בית-המשפט
המחוזי כי נוסח הסכם השותפות בכתב שהציג הורוביץ (נספח ט לתיק מוצגים מעודכן מטעם
המערערים) אינו אמין, וכי קיומו של הסכם השותפות לא הוכח. על כן, דין הטענה האמורה
להידחות.
ב. הסכם
המכר והתמורה בעד זכויות השיווק וההפצה של מוצרי חברת "טמפו"
אין חולק כי חברת מעיינות הגליל המערבי היתה
בעלת זכויות השיווק וההפצה של מוצרי חברת טמפו בצפון הארץ, ונקלעה לחוב בסך של
כ-2,610,000 ש"ח (נכון למרץ 1996) לחברת טמפו. חברת מרקטזול ניהלה היפרמרקט
בנכס ברח' לוחמי הגטאות 4, והחזיקה מבנה נוסף ברח' לוחמי הגטאות 6.
לפי הסכם מכר הנושא תאריך 29.2.96 בין חברת
מרקטזול לחברת עס"נ (להלן: הסכם המכר), מכרה מרקטזול לעס"נ ציוד ומלאי
סחורה מן העסק ברח' לוחמי הגטאות 4. בתמורה, היה על חברת עס"נ לשלם לחברת
מרקטזול 1,575,990 ש"ח (נכון למרץ 1996), על-ידי העברת הסכום על-חשבון החוב
האמור לחברת טמפו. מהסכם המכר עולה בבירור כי הסכום של 1,575,990 ש"ח היווה
תמורה למכר של ציוד ומלאי מהעסק שניהלה חברת מרקטזול ברח' לוחמי הגטאות 4, ולכך
בלבד. במהלך השנים 1996 עד 1997, שילמה עס"נ לטמפו 20 המחאות בסך 75,000
ש"ח כל אחת, ובסך הכל סכום של 1,500,000 ש"ח. בית-המשפט קמא קבע כי לא
ברור האם התשלום של 1,500,000 ש"ח מעס"נ לטמפו שולם בהתאם להסכם המכר
בין עס"נ למרקטזול, או שמא נעשה התשלום על-בסיס הסכם הפצה חדש בין עס"נ
לטמפו תוך התעלמות מחיוביה של עס"נ כלפי מרקטזול. עם זאת, הזמין בית-המשפט את
למערערים להציג אישור חתום על-ידי טמפו, כי הסכום שולם על-חשבון החוב של מעיינות
הגליל המערבי לטמפו (עמ' 21, 25 לפסק-הדין המחוזי).
בפנינו, הציגו המערערים מכתב מיום 28.2.00,
מטעם מורשי החתימה של טמפו (נספח ז לתיק מוצגים מעודכן מטעם המערערים). מן המכתב
עולה כי נוכח העברת 1,500,000 ש"ח מעס"נ לטמפו, זיכתה טמפו את מעיינות
הגליל המערבי בסכום האמור על-חשבון חובהּ לטמפו, למעט סכום של 299,000 ש"ח
אשר שולם על-ידי טמפו לבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ במסגרת פשרה בהליכי
כינוס. בגין כך, תבעה טמפו החזר של 299,000 ש"ח מן המשיבים, ובעניין זה לא
ראינו לחייב את עס"נ.
לאחר שעיינו בטיעוני הצדדים ובחומר שצורף להם,
שוכנענו כי יש לדחות את טענת בא-כוח המערערים, לפיה הוסכם בין הצדדים כי חברת
עס"נ תקבל את זכויות השיווק וההפצה של מוצרי חברת "טמפו" בלא תמורה
נוספת על זו בהסכם המכר. כמו-כן, לא ראינו להסתמך על נוסח ההסכם בנספח ה לתיק
המוצגים המעודכן מטעם המערערים, מאחר ולא ברורים המועד והנסיבות לעריכתו ומכיוון
שנוסח ההסכם חתום על-ידי טמפו בלבד. תחת זאת, מצטרפים אנו בהסכמה לקביעת בית-המשפט
המחוזי לפיה בתמורה להעברת זכויות השיווק וההפצה של מוצרי חברת "טמפו"
לידי חברת עס"נ החל ממרץ 1996, היה על חברת עס"נ לשאת ביתרת החוב לטמפו
(כ- 1,034,010 ש"ח נכון למרץ 1996).
בא-כוח המערערים צירף לסיכומיו מכתב מיום
12.11.00 מטעם מורשי החתימה של חברת טמפו (נספח ח1 לתיק מוצגים מעודכן מטעם
המערערים), לפיו הם מאשרים כי במסגרת העבודה המשותפת של טמפו עם עס"נ, ויתרה
טמפו "להורוביץ ולחברותיו" על יתרת החוב המגיעה לה מהם, למעט סכום שנפסק
לטובת טמפו בהתדיינות בפני השופט סוקול בת"א 14625/97 בבית-המשפט השלום
בחיפה. נוכח מסקנתנו כי היה על חברת עס"נ לשלם את יתרת החוב לטמפו תמורת קבלת
זכויות השיווק וההפצה של מוצרי טמפו, ובהתחשב באישור האמור של מורשי החתימה בטמפו,
אנו קובעים כי על עס"נ לשאת בסכום שנפסק על-ידי השופט סוקול בת"א
14625/97 בבית-המשפט השלום בחיפה. כמו-כן, על עס"נ להשיב את הערבות הבנקאית
של מעיינות הגליל המערבי על-סך 250,000 ש"ח (נכון ליום 26.3.96), אשר חולטה
על-ידי טמפו על חשבון החוב. טענת בא-כוח המערערים לפיה על המשיבים להשיב למרשיו
912,000 ש"ח בגין ויתור טמפו על יתרת החוב- נדחית.
ג. שימוש בציוד ומלאי סחורה שלא נכללו בהסכם
המכר
לטענת בא-כוח המשיבים, המערערים עשו שימוש שלא
כדין בציוד, במלאי סחורה ובשישה-עשר כלי-רכב שהיו למרשיו בעסק ברח' לוחמי הגטאות 4
ובמבנה ברח' לוחמי הגטאות 6, על-אף שהפריטים האמורים לא נמכרו לעס"נ במסגרת
הסכם המכר בין הצדדים. מומחה מטעם המשיבים העריך את שווי הציוד שלפי הטענה נלקח
שלא כדין מהמבנה ברח' לוחמי הגטאות 6, בסך 259,500 ש"ח נכון ליום 8.10.96. שווי
הציוד שלפי הטענה נלקח שלא כדין מהעסק ברח' לוחמי הגטאות 4 הוערך על-ידי המשיבים
בסך 911,938 ש"ח, ושווי המלאי הוערך על-ידם בסך 250,000 ש"ח נכון ליום
29.2.96. שווי כלי-הרכב שלפי הטענה עשו בהם המערערים שימוש שלא כדין, הוערך בסך
724,300 ש"ח נכון לפברואר 96'. מנגד, טען בא-כוח המערערים כי רשימת הציוד
והמלאי שלטענת המשיבים נלקחה שלא כדין היא מופרזת, ורוב פרטיה הועברו כדין לרשות
עס"נ במסגרת הסכם המכר בין הצדדים. לעניין כלי-הרכב, מודים המערערים כי עשו
שימוש בשני רכבים מסוג רנו, אולם לטענתם שילמו תמורתם למשיבים 50,000 ש"ח,
במסגרת התדיינות בין הצדדים בבית המשפט המחוזי בחיפה.
בנוגע לציוד ולמלאי בעסק שברח' לוחמי הגטאות 4
- לא ברור מהו היקף הציוד והמלאי שהמערערים עשו בהם שימוש שלא כדין. הקושי נובע,
בין היתר, מכך שהמשיבים לא פרטו במדויק מהו הציוד והמלאי שהועבר למערערים במסגרת
הסכם המכר בין הצדדים. בהתחשב בכך, יעמוד פיצוי המשיבות 2-1 בגין השימוש שנעשה
בציוד ובמלאי ברח' לוחמי הגטאות 4 על 20% משיעור תביעתן (20% מסך 1,161,938
ש"ח נכון ליום 29.2.96).
בנוגע לציוד במבנה שברח' לוחמי הגטאות 6 -
איננו רואים להתערב בקביעת בית-המשפט קמא לפיה המערערים הבריחו ציוד מרח' לוחמי
הגטאות 6, תוך הפרת צו מניעה זמני שעמד בתוקף אותה עת. עם זאת, לא הובאו ראיות
מספיקות כדי לזהות במדויק את הציוד האמור. בהתחשב בכך, יעמוד פיצוי המשיבות 2-1
בגין הציוד מרח' לוחמי הגטאות 6, על 60% משיעור תביעתן (60% מסך 259,500 ש"ח
נכון ליום 8.10.96).
לעניין כלי הרכב - אנו סבורים כי פיצוי הולם
(לאחר הפחתת 50,000 ש"ח ששולמו למשיבים כפי שצויין לעיל) הינו 250,000
ש"ח נכון לפברואר 96'.
ד. זכויות שיווק והפצה של מוצרים אחרים מלבד
מוצרי חברת טמפו
לטענת בא-כוח המשיבים, המערערים עשו שימוש שלא
כדין בזכויות שיווק והפצה של מוצרים אחרים מלבד מוצרי טמפו, שמרשיו עסקו בעבר
בהפצתם ובשיווקם. מומחה מטעם המשיבים העריך את שווי זכויות השיווק וההפצה של
המוצרים האחרים, בסך 1,582,008 ש"ח נכון ליום 29.2.96. בא-כוח המשיבים הוסיף
כי אף אם תתקבל טענת המערערים לפיה הם אינם המפיצים והמשווקים של המוצרים האמורים,
הרי המערערים נטלו ממרשיו את עסקם באופן ששלל מהם יכולת להפיץ ולשווק מוצרים
אחרים, ובגין כך יש לחייב את המערערים בפיצוי.
דין הטענות האמורות להידחות. המשיבים לא הביאו
כל ראיה לכך שהמערערים עשו שימוש כלשהוא בזכויות שיווק והפצה של מוצרים אחרים מלבד
מוצרי טמפו. העובדה שהמשיבות 2-1 מכרו לעס"נ ציוד ומלאי וכן זכויות שיווק
והפצה של מוצרי טמפו, אין בכוחה כשלעצמה כדי להטיל על עס"נ חובה לפצותן על
העדר היכולת להמשיך ולשווק מוצרים אחרים.
ה. החזר חובות של לקוחות חברת מרקטזול שניגבו
על-ידי המערערים
לטענת בא-כוח המשיבים, ביום מסירת העסק
למערערים לפי הסכם המכר, היתה יתרת החובות של לקוחות חברת מרקטזול בסך 1,166,535
ש"ח. לפי הטענה, המערערים גבו את חובות לקוחותיה של מרקטזול, אך לא העבירו
למשיבים את הכספים שניגבו.
טענת בא-כוח המשיבים בפנינו בדבר אי החזר
חובות שניגבו, לא הועלתה באופן מפורש בפני בית-המשפט המחוזי. מעדותו של הורוביץ
בפני בית-המשפט קמא (עמ' 121, 123 לפרוטוקול) אף עולה כי חובות של לקוחות רבים של
חברת מרקטזול ניגבו על-ידי המערערים, והועברו למשיבים על-פי הסדר שהוסכם עליו בין
הורוביץ למערער 2 (להלן: עכר). בהתחשב בכך, רואים אנו לקבוע כי עס"נ תפצה את
המשיבות 2-1 בגין אי החזר חובות שניגבו על-ידה, בשיעור של 10% משיעור תביעתן (10%
מסך 1,166,535 ש"ח נכון ליום 29.2.96).
ו. דמי שכירות בנוגע לנכס ברח' לוחמי הגטאות
אין חולק כי עובר למרץ 1996, שכרה חברת
מרקטזול את הנכס ברח' לוחמי הגטאות 4 משותפות פלגים אחזקה ונכסים (להלן: פלגים).
עוד אין חולק כי ביום כריתת הסכם המכר בין מרקטזול לעס"נ, נכרת הסכם שכירות
בין פלגים לעס"נ, לפיו זכויות השכירות שהיו למרקטזול בנכס ברח' לוחמי הגטאות
4, עברו לעס"נ. על-פי האמור בהסכם השכירות, תנאי השכירות שחייבו את פלגים
ועס"נ, הם אלה שנקבעו בהסכם שכירות מיום 10.4.95. עס"נ שהתה בנכס האמור
החל ממרץ 1996. המועד המדוייק של פינוי הנכס על-ידי עס"נ שנוי במחלוקת
עובדתית בין הצדדים: המערערים טוענים כי פינו את הנכס ביום 22.6.99, ואילו המשיבים
טוענים כי יום פינוי הנכס היה 30.7.99. בין הצדדים מחלוקת נוספת בשאלה מה היו דמי
השכירות החודשיים שהיה על עס"נ לשלם לפלגים עבור הנכס ברח' לוחמי הגטאות 4,
והאם שולמו. נוכח הזיקה בין הורוביץ לפלגים, הסכימו הצדדים כי נכריע במחלוקת בנוגע
לדמי השכירות עבור הנכס ברח' לוחמי הגטאות 4, אף כי פלגים אינה צד פורמלי בתיק
לפנינו.
לטענת המשיבים, דמי השכירות המוסכמים שהיה על
עס"נ לשלם לפלגים הם 5000$ לחודש. כראיה, הפנו המשיבים להסכם שכירות מיום
1.1.91, בו נקוב הסכום האמור. זאת ועוד; בא-כוח המשיבים טען בסיכומיו כי על
המערערים לשאת בדמי שכירות ראויים עבור הנכס האמור, בסך 19,600$ לחודש. מנגד, טענו
המערערים כי דמי השכירות המוסכמים היו 1950$ לחודש, וכראיה הפנו להסכם מיום
10.4.95 הקובע את הסכום האמור. במחלוקת זו, ראינו לקבל את עמדת המערערים: מאחר
והסכם השכירות בין פלגים לעס"נ קבע כי עס"נ תיכנס בנעליה של מרקטזול בכל
הקשור לתנאי השכירות תוך הפנייה להסכם מיום 10.4.95, ומאחר ובהסכם מיום 10.4.95
שנכרת בין פלגים למרקטזול הוסכם על דמי שכירות חודשיים בסך 1950$, באנו למסקנה כי
דמי השכירות המוסכמים בין הצדדים היו 1950$ לחודש. טענת המשיבים לתשלום דמי שכירות
ראויים, נדחית.
האם שילמה עס"נ את דמי השכירות המוסכמים
עבור החודשים בהם שהתה בנכס? לטענת בא-כוח המערערים, עבור החודשים מרץ 1996 עד
אוקטובר 1996 שילמה עס"נ את דמי השכירות החודשיים באופן הבא, שהיה מקובל על
שותפות פלגים: במהלך החודשים מרץ עד ספטמבר 1996, נטלו בני משפחתו של הורוביץ
מעס"נ סחורה בשווי של 26,029 ש"ח על חשבון דמי השכירות המגיעים לפלגים;
עס"נ שילמה את יתרת דמי השכירות המוסכמים עבור החודשים מרץ עד אוקטובר 1996
באמצעות שלוש המחאות בסך 20,000 ש"ח לפקודת הורוביץ והמחאה נוספת בסך 2,762
ש"ח לפקודת פלגים. עבור התקופה מנובמבר 1996 עד מאי 1999 הפקידה עס"נ
מדי חודש סכום של 1950$ בתיק הוצל"פ, נוכח עיקול שהטילה טמפו על פלגים.
מאחר והמערערים לא צרפו לסיכומיהם ראיה של ממש
אודות תשלום שלוש המחאות בסך 20,000 ש"ח לפקודת הורוביץ על-חשבון דמי השכירות
לפלגים עבור חודשים מרץ עד אוקטובר 1996, על עס"נ לשלם לפלגים 20,000
ש"ח (נכון ליוני 1996). כמו כן, לא ברור עד כמה החשבוניות שצרפו המערערים
אמנם מתייחסות לקניות שערכו בני משפחתו של הורוביץ בעס"נ על-חשבון דמי
השכירות המוסכמים. על כן, ראינו לקבוע כי עס"נ תשלם לפלגים 20% מסך 26,029
ש"ח (נכון למאי 1996). בנוסף, המערערים לא הציגו בפנינו ראיה על תשלום דמי
השכירות המוסכמים בעד חודש יוני 1999. בהתאם לכך, על עס"נ לשלם לפלגים 1950$
דמי שכירות עבור חודש זה, אלא אם תוצג ראיה לפיה הופקד הסכום האמור בתיק
ההוצל"פ.
ז. השריפה בנכס ברח' לוחמי הגטאות 4
בא-כוח המשיבים טען כי בשנת 1998, כאשר הנכס
ברח' לוחמי הגטאות 4 היה בחזקת עס"נ, פרצה בנכס שריפה בעטיה של המערערים, אשר
גרמה לנזקים. בקשתו היא כי נפסוק פיצויים בגין נזקי השריפה.
בהתחשב בכך שלא הובאו די ראיות בנוגע לשאלת
האחריות לשריפה ולנזקיה, ונוכח העובדה שבא-כוח המערערים לא נתן הסכמתו להכרעה
בשאלות אלה על דרך פשרה, איננו רואים להכריע בהן.
ח. דמי שכירות בנוגע למבנה ברח' לוחמי הגטאות 6
אין חולק כי עובר למרץ 1996, שכרה מרקטזול
מבנה ברח' לוחמי הגטאות 6 בעד 2000$ דמי שכירות חודשיים. בין החודשים יוני 1996 עד
אוקטובר 1996 עשתה עס"נ שימוש במבנה האמור. לטענת המשיבים, הם שילמו בחודשים
הללו 2000$ דמי שכירות חודשיים, אף שבאותו זמן היה המבנה ברח' לוחמי הגטאות 6 בשימושה
של עס"נ. לעומת זאת, טענת המערערים היא כי הטענה האמורה של המשיבים אינה
מבוססת, ועל כן יש לדחותה.
המשיבים אמנם לא הציגו ראיה לכך ששילמו את דמי
השכירות עבור המבנה ברח' לוחמי הגטאות 6 בחודשים יוני עד אוקטובר 1996. עם זאת,
המערערים לא מכחישים כי עשו שימוש במבנה ברחוב לוחמי הגטאות 6 בחודשים האמורים,
בלא שהציגו הסכם שכירות עם בעלי המבנה או ראיה לכך שדמי השכירות שולמו על-ידם. זאת
ועוד; בעדותו בפני בית-המשפט קמא הודה עכר כי לפחות לגבי חלק מן החודשים בהם שהה
במבנה ברח' לוחמי הגטאות 6, לא שילם דמי שכירות. בהתחשב בכך, על עס"נ לשלם
למשיבות 2-1 80% משיעור תביעתן, כלומר- דמי שכירות חודשיים בסך 1600$ עבור החודשים
האמורים.
ט. אחריות אישית של עכר?
לטענת המשיבים, יש להטיל חיוב אישי על עכר,
עקב כך שנהג כלפיהם בחוסר תום-לב. בהתחשב בנסיבות בעניין, ונוכח סכום הערבות
שהפקידה עס"נ בבית המשפט המחוזי, איננו רואים להטיל חבות אישית על עכר.
3. סיכומם של דברים; חברת עס"נ תשלם למשיבות
2-1 (אשר טיב הזיקה ביניהן, לרבות שאלת המחאת הזכויות והחובות ממעיינות הגליל
המערבי למרקטזול, לא הובהרו די הצורך בפנינו) את הסכומים הבאים:
- הסכום
שנפסק לטובת טמפו על-ידי השופט סוקול בת"א 14625/97 בבית-המשפט השלום בחיפה.
- 250,000 ש"ח (נכון ליום חילוט הערבות:
26.3.96).
- 20% מסך 1,161,938 ש"ח (נכון ליום
29.2.96).
- 60% מסך 259,500 (נכון ליום 8.10.96).
- 250,000 ש"ח (נכון לפברואר 1996).
- 10% מסך 1,166,535 ש"ח (נכון ליום
29.2.96).
- 1600$ דמי שכירות חודשיים עבור החודשים
יוני-אוקטובר 1996.
כמו כן, תשלם עס"נ לשותפות פלגים את הסכומים הבאים:
- 20,000 ש"ח (נכון ליוני 1996).
- 20% מסך 26,029 ש"ח (נכון למאי 1996).
- 1950$
(נכון ליוני 1999), אלא אם תוצג ראיה לפיה הופקד הסכום האמור בתיק ההוצל"פ.
כאמור, שאלת האחריות לשריפה בנכס ברח' לוחמי
הגטאות 4 ונזקיה נותרה ללא הכרעה.
בנסיבות העניין, כל צד יישא בהוצאותיו. התיק
יועבר לרשם בית- המשפט העליון לשם שערוך הסכומים שצויינו בפיסקה 3 לפסק-הדין,
בתוספת ריבית.
ש
ו פ ט ת
השופט א' ריבלין:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
השופטת
א' פרוקצ'יה:
אני
מסכימה.
ש
ו פ ט ת
לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופטת ד'
ביניש.
ניתן היום, י"ג באייר התשס"ב
(25.4.2002).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש
ו פ ט ת
_________________
העתק
מתאים למקור 98073200.N08 /צש
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
רשם
בבית
המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית
המשפט פתוח להערות והצעות:
[email protected]
לבתי
המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il