חסן בילאל נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7315/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7315/13 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט צ' זילברטל המערער: חסן בילאל נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בת"פ 41687-02-13 שניתן ביום 17.9.2013 על ידי כב' השופטת י' שיטרית תאריך הישיבה: כ' באדר א התשע"ד (20.2.2014) בשם המערער: עו"ד נ' עבוד בשם המשיב: בשם שירות המבחן: עו"ד ש' משגב הגב' ב' וייס פסק-דין השופט צ' זילברטל: 1 ערעור על חומרת עונש שנגזר על המערער ביום 17.9.2013 על-ידי בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת י' שיטרית) בת"פ 41687-02-13. 2. נגד המערער הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום, אשר תוקן ביום 20.5.2013 במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים. כתב האישום המתוקן מייחס למערער עבירות של דרישת נכס באיומים לפי סעיף 404 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); החזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין וסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין. על פי המתואר באישום הראשון, ביום 13.2.2013 נכנס המערער, יליד 1989, לחנות מכולת בעיר מגוריו. לאחר שהמערער נטל שתי פחיות בירה, הוא ביקש מדורין, בעלת המכולת, שהייתה במקום עם בתה הקטינה בת ה-11, שתיתן לו גם חפיסת סיגריות, וכל זאת ללא תשלום. משהתנגדה דורין לבקשתו, כיוון המערער לעברה סכין, אותה נשא עימו ואשר הייתה מגולגלת בתוך שקית ואיים בפגיעה בה. באותה העת הגיעו למקום שני קרובי משפחתה של דורין, המערער יצא מפתח החנות ודרש מאחד מהם להביא לו בירה. או אז עברה במקום ניידת שיטור עירונית וקרובי המשפחה הזעיקו את השוטרים וכך הגיע האירוע לסיומו. במסגרת האישום השני נטען כי ביום 11.2.2013 נהג המתלונן, העובד כנהג הסעות תלמידים, במיניבוס בו ישבו 15 תלמידים בגילאי 9-7 שנים. המערער זרק לעבר המיניבוס בקבוק בירה מזכוכית שפגע בחלקו האחורי של הרכב. המתלונן ששמע רעש של פיצוץ בחלקו האחורי של המיניבוס עצר את הרכב וראה ששמשת החלון האחורי נשברה. עלות הנזק שנגרם למיניבוס היא 878 ש"ח. 3. ביום 21.5.2013 הורשע המערער על בסיס הודאתו במיוחס לו בכתב האישום המתוקן. יצוין, כי במסגרת הסדר הטיעון הסכימו הצדדים כי הם יטענו באופן חופשי לעונש. בטרם מתן גזר הדין הגיש שירות המבחן תסקיר בעניינו של המערער. מהתסקיר עלו, בין היתר, נסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות של המערער, נשירתו ממערכת החינוך כבר בגיל צעיר מאוד, בעיית שתיית האלכוהול וצריכת הסמים ממנה הוא סובל מגיל צעיר וכן קיומן של בעיות רפואיות שונות. עוד צוין, כי בנוגע לאישום הראשון טען המערער כי הוא כלל לא התכוון לפגוע בבעלת המכולת וכל רצונו היה לשתות, ובנוגע לאישום השני כי הוא ביצע את המעשה כשהיה נתון תחת השפעת אלכוהול. שירות המבחן סבר כי ענישה מרתיעה ומציבת גבולות ברורים דוגמת מאסר, עשויה להיות מתאימה ומפחיתה מהמסוכנות להישנות ההתנהגות העבריינית. 4. ביום 17.9.2013 ניתן גזר דינו של המערער. במסגרת גזר הדין קבע בית המשפט כי בהתאם להוראות תיקון 113 לחוק העונשין יש לקבוע שני מתחמים שונים ביחס לכל אחד מהאישומים. לצד זאת נקבע כי יש לגזור עונש כולל לכלל האירועים. מתחם הענישה שנקבע בגין האישום הראשון הוא בין 12 ל – 28 חודשי מאסר בפועל; מתחם הענישה שנקבע בגין האישום השני הוא בין 8 ל – 20 חודשי מאסר בפועל. לחומרה הביא בית המשפט בחשבון, בין היתר, את הסיכון הגלום במעשי המערער לשלום הציבור ובטחונו; את האמור בתסקיר בדבר הגורמים והמאפיינים הקשורים במערער ואשר מגבירים את הסיכון להתנהגות עבריינית בעתיד. מנגד, הביא בית המשפט בחשבון את הודאתו של המערער; עברו הנקי; נסיבות חייו הקשות והעובדה שהתמכרותו לאלכוהול השפיע עליו בביצוע המעשים. לאחר שבית המשפט בחן את המכלול האמור הוא קבע כי "ענישה ראויה ומידתית במקרה דנן צריכה לכלול בחובה רכיב עונשי ומוחשי על דרך השתת עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח...". על כן, גזר בית המשפט על המערער 27 חודשי מאסר בפועל בניכוי מעצרו מיום 13.2.2013; שנים עשר חודשי מאסר על תנאי שהמערער לא יעבור בתוך שלוש שנים כל עבירת אלימות מסוג פשע או עבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה; שישה חודשי מאסר על תנאי שמערער לא יעבור בתוך שלוש שנים כל עבירת אלימות מסוג עוון או עבירה של החזקת סכין שלא כדין; פיצוי למתלונן בסך 2,000 ש"ח; חתימה על התחייבות עצמית על סך 5,000 להימנע במשך שלוש שנים מלעבור כל עבירת אלימות, לרבות איום, או עבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה. כלפיי חומרת העונש הוגש הערעור שבפנינו. 5. במסגרת הערעור טוען המערער כי העונש שנגזר עליו חורג בחומרתו מרף הענישה הנוהג בעבירות בהן הורשע. לטענתו, לא היה מקום להשית עליו עונש מאסר העולה על פרק הזמן בו היה נתון במעצר עד לסיום משפטו. כך נטען, כי לא ניתן משקל מספק לאחריות אותה נטל על ביצוע המעשים, לחרטתו הכנה, לשיקול השיקומי ולנסיבות חייו הקשות, לעובדה כי עברו הפלילי נקי וזהו מאסרו הראשון, כמו גם לפוטנציאל הנזק שמאסר בפועל עלול לגרום לו. עוד טוען המערער כי היה על בית המשפט ליתן משקל לכך שלמעשיו לא התלוותה אלימות קשה, לא נעשה שימוש פעיל בסכין אשר נותרה בשקית, לכך שלא הייתה לו כל כוונה לפגוע במתלוננים ולכך שמעשיו אלו נעשו כשהוא נתון תחת השפעת אלכוהול. המערער מוסיף כי היה על בית המשפט ליתן משקל למצבו הרפואי והנפשי הקשה, ולעובדה כי התמכרויותיו נבעו מבריחתו מהתמודדות עם מצבו זה. כמו כן טוען המערער כי שגה בית המשפט משלא נתן משקל להסכם הסולחה שנערך בין משפחת המערער למשפחתה של דורין (בעלת המכולת). לטענת המערער עונש המאסר הממושך שהוטל עליו מנוגד לעיקרון ההלימה הקבוע בסעיף 40ב לחוק העונשין. לטענתו, ניתן היה להשיג את מטרות ההרתעה והגמול בתקופת מאסר קצרה בהרבה. באשר למתחמי הענישה שנקבעו, טוען המערער, כי במעשים דומים וחמורים מאלו המיוחסים לו נגזרו עונשים קלים באופן משמעותי מזה שנגזר עליו. 6. מנגד, טוענת המשיבה כי אין מקום להתערבות בעונש, אשר אינו חריג בחומרתו. באשר לנסיבות להתערבות להן טוען המערער, טוענת המשיבה, כי אלו כבר נשקלו והובאו בחשבון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. מכל מקום, טוענת המשיבה כי גם אם המערער סובל מבעיות רבות, הרי שלא ניתן להצביע על תהליך שיקומי משמעותי אותו הוא עובר. המשיבה הדגישה את החומרה שבמעשי המערער, האיום וההפחדה שבהם, כמו גם הפוטנציאל לסיכון חיי אדם הגלום בהם. 7. בתסקיר שהוגש ערב הדיון בערעור ציין שירות המבחן כי למערער רקע פסיכיאטרי, הוא מוכר למערכת הפסיכיאטרית, מאובחן כסובל מחרדה ומטופל תרופתית. על אף שימוש מסיבי בסמים עובר למאסרו, המערער לא התמיד בטיפול גמילה בכלא בשל קשייו לעמוד בכללים, ועתה הוא ממתין להשתלב מחדש בטיפול כאמור. הוסף כי התנהגות המערער בכלא תקינה. 8. לאחר עיון סבורני כי ראוי להקל במידת מה בעונשו של המערער. אכן, המעשים שביצע אינם קלים, בלשון המעטה, ועל-כן מתחייב להטיל עליו עונש מאסר בפועל. אלא שלטעמי לא ניתן משקל מספיק למספר נתונים ושיקולים, שאמנם הוזכרו בגזר הדין, אך סבורני שבכוחם המצטבר היה להביא לקיצור משך המאסר. מדובר במי שזו הרשעתו הראשונה ומכאן שגם מאסרו הראשון. במצב דברים זה, כאשר מדובר בנאשם שזו לו הפגישה הראשונה עם מערכת המשפט הפלילי, יש מקום לאפשר לו ליהנות מהתקווה שילמד את לקחו לעתיד, במיוחד כאשר הוא נושא בעונש החמור מכל, עונש של מאסר בפועל. זאת ועוד, נסיבות המעשים מצביעות על כך שאלו לא נעשו ממניעים פליליים מובהקים ואין בנסיבות אלה ללמדנו שמדובר במי שבחר בביצוע עבירות כדרך חיים ואימץ נורמות התנהגות עברייניות. נהפוך הוא, לכאורה נראה שהמערער ביצע את העבירות בהן הורשע לרקע מצב אישי ונפשי לא פשוטים, לרבות בעיות נפשיות המוכרות למערכת הפסיכיאטרית. נתונים אלו בוודאי שאינם יכולים להצדיק את המעשים, אך יש בהם כדי להקהות במשהו מחומרתם, במיוחד שמדובר באדם שעד כה לא היה מעורב בפלילים. בנוסף, שני האירועים שבגדרם בוצעו העבירות אינם מצויים ברף החומרה הגבוה של אותן עבירות. אמנם במעשים אלה טמון פוטנציאל לגרימת נזק גוף, אך בסופו של דבר לא נגרם נזק מסוג זה והתנהלות המערער מצביעה יותר על העדר גבולות והתעלמות מהחוק מאשר על נחישות מודעת לעבור על החוק. אמנם המערער לא נמצא מתאים לשילוב בהליך טיפולי-שיקומי, וכאמור לא היה מנוס משליחתו למאסר בפועל, אלא שיש מקום לילך כברת דרך לקראתו, נוכח המכלול האמור ובמיוחד משמדובר במאסר ראשון של נאשם שעברו היה נקי עובר להליכים הנדונים ושזקוק בעיקר לטיפול נוכח המצב אליו נקלע עוד בהיותו קטין, בחלקו מכורח נסיבות שלא היתה לו שליטה עליהן. יש לקוות שההליך הפלילי והעונש שהוטל על המערער יביאו אותו ואת משפחתו להבנה שיש לעשות כל שניתן, בסיוע הרשויות, כדי לשלב את המערער בהליך שיקומי-טיפולי לאחר שישתחרר ממאסרו, וההקלה המסוימת בעונש, עליה אמליץ לחברי, תהווה אף היא תמריץ בכיוון זה. מה גם שהעונש המוצע מצוי במתחם שנקבע ויש בו ביטוי לחומרת המעשים. אם תשמע דעתי, נפחית מעונש המאסר אותו נושא המערער, שישה חודשים, כך שעונש זה יעמוד על 21 חודשי מאסר. יתר רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם. ש ו פ ט השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט צ' זילברטל. ניתן היום, ‏כ"ה באדר א התשע"ד (‏25.2.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13073150_L02.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il