איימן אבו קישק נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7314/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7314/04 ע"פ 7759/04 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות המערער בע"פ 7314/04: איימן אבו קישק המערער בע"פ 7759/04: מחמד מצרי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו שניתן בתפ"ח 1056/03 ביום 22.5.04 על-ידי כב' השופטים ב' אופיר תום, מ' סוקולוב, י' שנלר תאריך הישיבה: ו' באייר התשס"ו (4.5.06) בשם המערער בע"פ 7314/04: עו"ד אניס ריאד בשם המערער בע"פ 7759/04: עו"ד אביגדור פלדמן בשם המשיבה: עו"ד שאול כהן בשם שירות המבחן: גב' ג'ודי באומץ פסק-דין השופטת א' חיות: 1. המערערים (להלן: מצרי ו-אבו קישק), אזרחי ישראל ותושביה, הורשעו על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון בעבירות של קשירת קשר לסייע לאויב במלחמה לפי סעיפים 92 ו-99 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק), סיוע לאויב במלחמה לפי סעיף 99 לחוק, קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק וסיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(3) לחוק. מצרי הורשע גם בעבירה של מגע עם סוכן חוץ לפי סעיף 114(א) לחוק. כתב האישום שהוגש נגדם ושעל פיו הורשעו בעבירות המפורטות לעיל, כלל שלושה אישומים. באישום השני ובאישום השלישי יוחסו למצרי ולאבו קישק שני אירועים של השלכת בקבוקי תבערה לעבר מכוניות חולפות בכביש הסמוך ליישוב ג'לג'וליה בו הם מתגוררים. אחד הבקבוקים שזרק אבו קישק אף התנפץ והתלקח בסמוך לחלקו האחורי של רכב נוסע. אך האישום המרכזי בו הורשעו מצרי ואבו קישק הוא האישום הראשון. וזו תמציתו: בשלהי שנת 2002 פגש מצרי בטולכרם בנימר ח'ליל, פעיל בארגון הג'יהאד האיסלמי (להלן: נימר), וזה ביקש ממצרי לסייע בהחדרת מכונית תופת לישראל על מנת לפוצצה באמצעות טלפון סלולארי. מצרי בחן דרכים אפשריות לעשות כן. משלא צלח הדבר בידיו, הדריכו נימר כיצד להכין מכונית תופת בג'לג'וליה, אך מצרי לא מצא מקום הולם לבצע את הדבר ובאותו שלב הסכים להצעתו של נימר לסייע בהחדרת מחבל מתאבד לשטח ישראל. פעילי הג'יהאד האיסלמי (להלן: הפעילים) מסרו למצרי רשימת פריטים שעליו להכין לצורך הכנת מטען חבלה עבור המחבל וציידוהו לשם כך ב-2,000 ש"ח. מצרי אכן הקים מעבדת חבלה בביתו לשם ייצור המטען ואף ביקש מחברו, אבו קישק, לסייע לו באיתור מקום היכול להתאים לביצוע הפיגוע. אבו קישק נענה לפנייה זו והוביל את מצרי (בעוד זה עורך תרשים של הדרך), למחנה הצבאי "צריפין" שם הצביע על תחנת האוטובוס הסמוכה והציע לבצע בה את הפיגוע. כמו כן הוביל אבו קישק את מצרי למרכז העיר פתח תקווה והציע גם את האתר הזה כמקום אפשרי לביצוע הפיגוע, אך מצרי דחה את ההצעה. לאחר מכן, הכין מצרי תעודת זהות מזויפת עבור המחבל המתאבד והודיע לפעילים כי מעבדת החבלה מוכנה וכי נבחר מקום לביצוע הפיגוע. לשם הגדלת אפקט ההרס שבפיצוץ, נתבקש מצרי להכין תיק ובו תיבת מתכת אליה יוכנס מטען החבלה שיכין המחבל במעבדת החבלה בביתו של מצרי. מצרי הודיע כי אין ביכולתו לעשות כן ולפיכך הוסכם כי הפעילים ידאגו לתיבה. לאחר כל הדברים הללו הודיעו הפעילים למצרי כי המחבל המיועד התחרט אך מחבל אחר מעוניין לבצע את הפיגוע באמצעות מכונית תופת, וכי עליו להובילו ברכבו לתחנת האוטובוס שעליה דובר. מצרי פנה לעאבד, נאשם נוסף (להלן: עאבד), וביקש את עזרתו באיתור דירה בה יוסתרו המחבל ומעבדת החבלה, ועאבד הודיע שיבדוק זאת. בשלב זה נעצר מצרי. 2. משהורשעו המערערים בדין על פי הודאתם, גזר בית משפט קמא על מצרי 18 שנות מאסר ושנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים ועל אבו קישק נגזרו 11 שנות מאסר ושנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. בגזר הדין קבע בית משפט קמא כי קיים קשר ישיר בין אירועי האישומים השונים וכי מצרי, שפעילותו הרציפה במתן סיוע לאויב ניצבת ברף העליון של העבירה, הוא הדמות המרכזית בפרשה. חומרה יתרה במעשיו של מצרי מצא בית המשפט בכך שפעל תוך ניצול חופש התנועה שלו כאזרח ישראלי. אשר לנסיבותיו האישיות, ציין בית המשפט כי העובדה שהינו אדם נורמטיבי מחייבת התייחסות חמורה יותר למעשיו. בית המשפט דחה את טענת מצרי כי ניסה להתחמק ממה שהוטל עליו, והדגיש את מעורבותו האקטיבית בפעילות ההכנה לקראת הפיגוע ואת רתימתם של אבו קישק ועאבד למעשיו. עם זאת, התחשב בית משפט קמא בהודאתו של מצרי ובשיתוף הפעולה מצידו מעת מעצרו. אשר לאבו קישק, בית המשפט עמד על חומרת מעשיו, והדגיש גם לגביו את העובדה שאלה בוצעו על ידו כאזרח נגד מדינתו. יחד עם זאת ציין בית המשפט כי מתסקיר שירות המבחן עולה שאבו קישק הינו בעל אישיות תלותית וכי ברקע ביצוע העבירות עמד רצונו להשתייך והיותו נתון ללחץ חברתי. עוד ציין בית המשפט כי אבו קישק נטל אחריות על מעשיו, הביע חרטה ושיתף פעולה ואת כל אלה זקף בית המשפט לזכותו. 3. בערעור שהגיש טוען מצרי כי בבסיס העונש הקשה שנגזר עליו עמד השיקול לפיו קיימת "מכת מדינה" שבה אזרחים ערבים מנצלים את זכויותיהם האזרחיות לצורך שיתוף פעולה עם ארגוני טרור. שיקול זה, כך נטען, הופך את תהליך גזירת העונש לעניין מכאני המבוסס על "מחירון" ומתעלם מן הפן האינדיבידואלי שבענישה. מצרי אף טוען כי שיקול זה מבטא אפליה כלפי ערביי ישראל, שכן כל עבריין מנצל את חירויותיו לשם פגיעה בחוק ואין הדבר נזקף לחובתו. מצרי מוסיף וטוען כי בית משפט קמא התעלם מעברו הנקי ומכך שגורמים עוינים הביאוהו לבצע את העבירות תוך ניצול גילו הצעיר. לטענת מצרי, ניסה להימנע משיתוף פעולה עימם ולדחות את בקשותיהם, ובכך תרם לסיכול הפיגוע. עוד טוען מצרי כי העונש שנגזר עליו חורג מרף הענישה המקובל. בראיון שערך עימו שירות המבחן ביקש מצרי להדגיש כי בביצוע העבירות נהג בפזיזות והושפע מלחץ רגשי שהפעילו עליו חברים כשסיפרו לו כי רבים מחבריו נהרגו באינתיפאדה. מצרי הסביר כי לא האמין שהכוונות לביצוע פיגוע רציניות וראה את מעשיו כסוג של משחק, וכי לא ביצע את העבירות עבור בצע כסף. לבסוף, ציין מצרי כי הוא מבין את חומרת מעשיו וכי ברצונו לקיים אורח חיים נורמטיבי בעתיד. 4. אבו קישק טוען בערעורו כי חלקו בפרשה נשוא האישום הראשון היה שולי, כי אין לו כל קשר לתכנונים שנעשו להחדרת מכונית תופת לישראל וכי כאדם חלש אופי נגרר על ידי מצרי לביצוע העבירות. עוד טוען אבו קישק כי משהבין את חומרת מעשיו של מצרי ניתק את הקשר עימו וביקש שלא יפנה אליו בעניין זה עוד. אבו קיש מוסיף וטוען כי יש להקל בעונשו נוכח טיב העבירות בהן הורשע, נוכח החרטה הכנה שהביע וכן נוכח הודאתו במעשים, גילו הצעיר, עברו הנקי והעובדה שמעשיו לא גרמו כל נזק. 5. דין הערעורים להידחות. מצרי ואבו קישק היו מעורבים, כל אחד כחלקו, בתכנון ובסיוע להוציא אל הפועל פיגוע תופת אשר נועד לזרוע הרס וחורבן בתוככי מדינת ישראל. תוכנית הזדון פשטה ולבשה צורה ועמדה בפני מימוש אך מעצרו של מצרי הוא שמנע, ככל הנראה, את הדבר. השניים אף השליכו בקבוקי תבערה אל עבר כלי רכב נוסעים בכביש הסמוך לג'לג'וליה ורק נס הוא כי לא נגרמו פגיעות בנפש כתוצאה מכך. החוט המקשר בין האישומים שבהם הורשעו המערערים הינו האופי החבלני והעוין של המעשים אשר נועדו לפגוע בביטחונה של מדינת ישראל ובביטחון תושביה. העובדה כי מצרי ואבו קישק הינם אזרחי ישראל מוסיפה, כפי שקבע בצדק בית משפט קמא, נופך של חומרה למעשים. אכן, עבירות ביטחון חמורות הן יהא מבצען אשר יהא, אך הן חמורות פי כמה כאשר מבצעיהן נמנים עם אזרחי המדינה ותושביה החוברים אל הגרועים שבאויבי המדינה ומסייעים בידם לבצע פעולות טרור. על הצורך להחמיר בענישת אזרחים ישראלים המעורבים בעבירות ביטחון, עמד בית משפט זה, בין היתר, בע"פ 10680/04 מדינת ישראל נ' כנעאנה, תק-על 2005(4) 1102 (2005) בציינו: אין צורך שנרחיב בדברים אודות מלחמת החורמה שמנהלת ישראל כנגד הטרור. מלחמה זו היא על זכותם של אזרחי ישראל, גברים כנשים, ילדים כקשישים, לחיות בביטחון בארצם. כשמאבק עיקש זה מתנהל, קיים המשיב, אזרח ישראלי, קשר אינטנסיבי ומתמשך עם חבר בארגון טרור ואף תמך במעשיו - בתיאום מפגשים - בקשר בין זה האחרון לבין אחיו גם משנודע לו כי השניים פועלים במשותף נגד ביטחונה של מדינת ישראל. גם לו קיבלנו הטענה כי פרטיה המדויקים של הפעילות הביטחונית המשותפת לחוסאם ולעג'ווה לא היו ידועים למשיב, הרי שאין כל ספק כי הוא הבין שבתאמו מפגשים נוספים בין השניים הוא תורם לפעילות נגד מדינתו וכי ייתכן והוא מקל או תורם לפעילות שבסופה ייפגעו חפים מפשע. ... אכן, בימים אלה בהם נעשה מאמץ עילאי להבטיח את שלומם של אזרחי המדינה כולם מפני אלה המבקשים לפגוע בהם, קיימת חשיבות בענישה מרתיעה שתביא למשיכת היד מעיסוק בכל פעילות שיש בה להקל או לסייע לפעילותם של ארגוני הטרור (שם, בפיסקה 7; ראו גם: ע"פ 5755/04 מדחת נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(4) 1135 (2005); ע"פ 3289/05 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 10.10.05)). 6. אכן, העונש שהוטל על כל אחד מן המערערים במקרה שלפנינו מגיע עדי הרף העליון של הענישה לו עתרה המשיבה במסגרת הסדר הטיעון, והעונשים אינם קלים כלל ועיקר. אולם, איננו סבורים כי יש מקום להתערב בהם. מצרי היה מעורב עד צוואר בפעולות ההכנה לקראת הוצאת הפיגוע מן הכוח אל הפועל. הוא הקים בביתו מעבדת חבלה; גייס למשימה את אבו קישק ועאבד; בחן ואיתר מקום הומה אדם לביצוע הפיגוע ואף היה נכון להסתיר את המחבל המתאבד ולהובילו אל מקום הפיגוע, לאחר שהכין עבורו תעודת זהות מזויפת. הנה כי כן, מצרי פעל לאורך זמן בנחישות ובהתמדה בסייעו לפעילי הג'יהאד האיסלמי שעימם קיים מגע, במטרה להוציא אל הפועל פיגוע תופת בישראל. העונש שהושת עליו אף שהינו חמור הולם את חומרת מעשיו. הוא הדין בעונש שנגזר על אבו קישק. בניגוד לטענה שהעלה, איננו סבורים כי תרומתו למעשי העוולה שבהם הורשע היתה שולית. אבו קישק היה פעיל מאוד בכל הנוגע למציאת מקום מתאים לביצוע הפיגוע. הוא הוביל את מצרי לשני מקומות שאותם בחר כמקומות פוטנציאליים לצורך כך והעובדה כי מצרי, שהיה הדומיננטי מבין השניים, הוא שגרר אותו לפעילות זו וכן להשלכת בקבוקי התבערה, קיבלה ביטוי בהפרש העונשים שביניהם. בנסיבות אלה לא מצאנו, כאמור, מקום להקל בעונשו של מי מן המערערים. אשר על כן, אנו דוחים את הערעור בע"פ 7314/04 ובע"פ 7759/04. ש ו פ ט ת השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת א' חיות. ניתן היום, ‏‏י"ח אייר, תשס"ו (16.05.06). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04073140_V04.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il