חיים גתי נ. קבוץ אפק

פסק-דין בתיק ע"א 731/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 731/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: חיים גתי נ ג ד המשיב: קיבוץ אפק ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות (השופט ד' מאזן) מיום 3.1.2010 בת.א. 1798-06, בקשה מספר 11, לפיה החליט שלא לפסול עצמו בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט השלום בקריות (השופט ד' מאזן) בת"א 1798-06, בקשה מספר 11 מיום 3.1.2010, לפיו החליט שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. בין הצדדים התנהלו הליכים בבית המשפט המחוזי בנוגע לשאלת חברותו של המערער בקיבוץ אפק, הוא המשיב בהליך שלפניי. שם עתר המערער להצהיר כי הוא עדיין חבר קיבוץ. תובענה זו נמחקה לבקשת המערער, וזאת לאחר שבמסגרת הטיפול בהליך העלה טענות כלפי עורכי הדין שייצגו אותו. המשיב הגיש תביעה בבית משפט השלום למתן צו פינוי, לסילוק יד וכן תובענה כספית נגד המערער. במסגרת תביעה זו עלתה שוב שאלת חברותו של המערער בקיבוץ. המערער טען בתחילה כי אינו כשיר להיות בעל דין וכי הוא חסוי, אך טענותיו נדחו משלא המציא ראיות לכך. בית המשפט הורה למערער לפנות לקבלת ייעוץ משפטי. רק ערב יום ההוכחות פנה המערער לבא כוחו וזה קיבל על עצמו את הייצוג. בעם סיום מועד ההוכחות, ביום 16.12.2009, ביקש המערער להגיש בקשה לגילוי מסמכים. בית המשפט דחה את הבקשה לאור השלב בו נמצאת התביעה - סיום הליך ההוכחות וטרם הגשת הסיכומים בתיק, וכן, לאור העובדה שגם בהליך אותו הגיש בעבר וגם עתה - בהליך אותו כינה ספיח לתובענה שנוהלה בבית המשפט המחוזי - לא פירט המערער איזה מסמכים דרושים לו לניהול הגנתו. בית המשפט סבר כי אין למערער אלא להלין על עצמו, על הדרך בה בחר לנהל עניינו, נוכח עמימות גרסאותיו והוויתור הלא מובן על ההליך העיקרי בו נקט בבית המשפט המחוזי. בית המשפט ציין כי לו היתה בפניו בקשה מבוססת המבקשת להציג ראיה חדשה או מסמכים חדשים, היה נעתר בחיוב לבקשת המערער. ואולם, אין הוא מאפשר מסע דיג באיתור ראיות נוספות בשלב בו נמצא ההליך. לאחר מתן החלטה זו סיכמו הצדדים טיעוניהם בתיק. בית המשפט דחה את בקשת המערער לשחרר את בא כוחו מייצוגו והורה, לאחר שמיעת סיכומי בא כח המשיב ובשים לב לכך שהמערער לא יוכל להתמודד עם הטענות שהועלו, כי בא כח המערער יסכם את טענותיו. עם סיום הסיכומים הודיע המערער כי הוא מסתפק בהם וכי הוא מוותר על סיכומים מטעמו. עתה ממתין התיק למתן פסק דין. 2. המערער הגיש בקשה לפסילת בית המשפט מלשבת בתיק בטענה כי קבע בהחלטתו כי תביעת הפינוי שלפניו הינה ספיח לתיק העיקרי שהגיש המערער בבית המשפט המחוזי. המערער טען כי בכך גיבש בית המשפט דעתו לגבי התביעה וכי אין ביכולתו להכריע בתיק באופן אובייקטיבי. המערער תהה מדוע לא הרשה בית המשפט לשחרר את בא כוחו מייצוגו וכן הלין על דחיית בקשתו לגילוי מסמכים. בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי נסיבות הבקשה אינן מצדיקות פסילה. בית המשפט הסביר כי סיווג התיק כתיק עיקרי או ספיח אין בו כדי להקים עילת פסלות וכי אין בהתבטאות זו משום נקיטת עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים, לאור האופן בו הובעה ומן המסגרת הדיונית במסגרתה באה לידי ביטוי. בית המשפט הוסיף כי הורה לבא כח המערער לסכם את טיעוניו, חרף ההודעה כי המערער פיטר אותו, מתוך דאגה לאינטרס המערער לסכם את טיעוניו בצורה מיטבית וכדי לא להעמידו בעת סיכום טענותיו בעמדה חלשה. בית המשפט הוסיף כי המערער לא ביקש להציג כל ראיה חדשה ולכן לא איפשר מסע דיג בשלב בו נמצא ההליך. בית המשפט ציין כי השגה על החלטותיו צריכה להיעשות בדרך של ערעור רגילה, וכי החשש לקיום משוא פנים כלפיו, הינו סובייקטיבי גרידא שאינו מקים עילת פסלות. מכאן הערעור לפניי. 3. המערער, שאינו מיוצג, שב ומעלה בערעורו את אותן הטענות שהעלה בבקשת הפסלות. המערער מתאר את נסיבות הגשת התביעה על ידו בבית המשפט המחוזי, גם שם טען טענות נגד השופט שניהל את ההליך. לטענתו, התביעה הנוכחית אינה ספיח של התביעה הקודמת ומדובר בטעות חמורה. המערער משיג על כך כי חרף פיטורי בא כוחו, הורה בית המשפט לאחרון לסכם בתיק. לטענתו, בקשתו לגילוי מסמכים ולקיום דיון הוכחות נוסף היתה לגיטימית ונועדה לפזר את ה"ערפל" שהמערער אחראי לו, כביכול, ולהצביע על כך שהקיבוץ נהג באורח לא חוקי כלפיו. לדעתו, דעת בית המשפט ננעלה כבר בדיון קדם המשפט והוא מציין כי הוא "חסוי" משנת 1981. 4. דין הערעור להידחות. ראשית, אבהיר כי בית המשפט בהחלטתו מיום 16.12.2009 קבע כי נתן מספר אורכות כדי לאפשר למערער להמציא ראיות המלמדות על כך שהוא חסוי, אך המערער לא ניצל אותן וגם במסגרת ערעור זה טענותיו נטענו בעלמא. לפיכך, יש לדחות טענה זו בשל העדר הוכחה לה. שנית, הלכה היא כי אין די בתחושות סובייקטיביות של מי מן הצדדים וכי יש צורך בחשש ממשי המבוסס על נסיבות אובייקטיביות כדי להקים עילת פסלות (ע"א 5128/01 ועד עובדי בנק לאומי לישראל נ' שושנה לוי (לא פורסם, 15.10.2001)). במקרה דנן לא העלה המערער ולו טעם בודד אשר יכול להוות עילה לפסילת בית המשפט. כל שעולה מערעורו הוא חוסר שביעות רצונו מהחלטות בית המשפט ומאופן ניהול המשפט: טענות המערער נגד החלטת בית המשפט הדוחה את בקשתו לגילוי מסמכים ולקיום דיון הוכחות נוסף מקומן בהליכי ערעור רגילים, ולא בערעור פסלות, שכן הלכה פסוקה היא כי השגות הנובעות מאי שביעות רצון מהחלטות בית המשפט ומאופן הדיון על ידו, מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין (ע"א 771/10 ליגד השקעות ובנין בע"מ נ' קנפלר נדלן בע"מ (7.3.2010); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-174 (2006)). ואכן, מתגובת המשיב לבקשה לפטור מערבון שהגיש המערער עולה כי המערער הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר ממתינה להכרעה. אשר להערת בית המשפט כי התביעה המתנהלת בפניו הינה ספיח לתביעה שהגיש המערער בבית המשפט המחוזי, בית המשפט התבטא כאמור נוכח התובענה שהגיש המערער בעבר להצהיר על חברותו במשיב, בעוד שבהליך שלפניו שאלת מעמדו של המערער עלתה במסגרת טענת הגנה בתביעת הפינוי שהגיש המשיב. בנסיבות אלו, אין לראות בכינוי התביעה כספיח משום נקיטת עמדה באשר לתוצאות ההליך או בשימוש בכינוי זה משום "נעילת" דעתו של בית המשפט באשר לתוצאות התביעה. אשר לאי שחרור בא כח המערער מייצוגו, בית המשפט הסביר זאת בדאגה לאינטרס המערער לסכם את טיעוניו בצורה מיטבית, והראיה היא כי בסופם ויתר המערער על הצגת סיכומים מטעמו. בנסיבות אלה, לא מצאתי יסוד לטענת המערער כי ההחלטות שקיבל בית המשפט, בין אם הן צודקות ובין אם הן מוטעות לגופן, ולעניין זה אין אני נדרשת, ואופן ניהול הדיון על ידו, מקימים עילת פסלות ומעוררים את אותה אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפיו. משלא קמה עילת פסילה כאמור, הרי שדין הערעור להידחות ללא צו להוצאות. ניתן היום, י"ח באייר התש"ע (2.5.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10007310_N03.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il