יהודה יזרעאלי נ. מועצה מקומית קרית טבעון

בבית המשפט העליון בש"מ 7307/19 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערערים: 1. יהודה יזרעאלי 2. רינת טרכטנברג 3. שאול ארצי 4. דליה ארצי נ ג ד המשיבות: 1. מועצה מקומית קרית טבעון 2. וועדה מקומית לתכנון ובניה קרית טבעון ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין מיום 7.10.2019 בבש"מ 5911/19 פסק דין לפנַי ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין מיום 7.10.2019 בבש"מ 5911/19, במסגרתה נדחתה בקשת המערערים להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה מיום 7.8.2019 בעע"מ 5213/17. ביום 9.9.2019 הגישו המערערים לבית משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק הדין, לאחר שניסיונם להגיש את הבקשה לדיון נוסף בחלוף המועד הקבוע בתקנות לא צלח. הבקשה להארכת מועד נשענה על טענתם כי כאשר ניסה בא-כוחם להגיש את הבקשה לדיון נוסף במסגרת המועד הקבוע בדין, מזכירות בית המשפט סירבה לקלוט את הבקשה למרשם והודיעה לו כי ניתן להגיש את הבקשה רק לאחר תום פגרת בתי המשפט. עוד טענו המערערים כי דברים דומים נמסרו להם בשיחות טלפוניות על ידי המזכירות ועל ידי מרכז המידע של מערכת בתי המשפט. בהחלטתו מיום 7.10.2019 דחה הרשם את הבקשה, תוך שציין כי לא עלה בידי המערערים להציג במקרה זה "טעם מיוחד" המצדיק את מתן הארכה המבוקשת. נקבע כי המזכירות לא סירבה לקבל את הבקשה באופן גורף. סירוב המזכירות התייחס רק לשעת הגשת הבקשה בזמן פגרת בית המשפט. אדרבא אף נאמר למערערים במפורש כי הנטל לבדוק אם ימי הפגרה באים במניין הימים אם לאו לצורך הגשת בקשה לדיון נוסף, מוטל על בא כוחם. כן נקבע כי אף אם יונח לטובת המערערים כי טענותיהם בקשר למזכירות בית המשפט נכונות, הדבר לא יועיל להם. הרשם עמד על כך שהכללים החלים בנוגע למועד להגשת בקשה לדיון נוסף הם כללים ידועים ומושרשים, והמערערים לא הרימו את הנטל להוכיח כי הטעות הנטענת הייתה בלתי נמנעת באורח סביר. עוד ציין הרשם כי אף אם נכונה טענתם של המערערים כי הבקשה שהגישו בזמן הפגרה נדחתה מהמרשם, הייתה בידיהם האפשרות להגיש בזמן אמת השגה על החלטת המזכירות. השגה כאמור לא הוגשה. לבסוף, הרשם גם ציין כי סיכוייו הלכאוריים של ההליך, כאשר פסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף נדחה על בסיס תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), אינם תומכים בהיעתרות לבקשת הארכה. במסגרת הערעור טוענים המערערים כי הרשם התעלם בהחלטתו מכך שהבקשה אכן הוגשה במועד הקבוע על פי דין, לשיטתם, ונדחתה מהמרשם בטעות. בכל מקרה בנסיבות העניין יש לדון את המערערים לקולא ולא לחומרה. דין הערעור להידחות. כידוע, שיקול דעתו של רשם בית המשפט בעניינים כגון דא הינו רחב ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (בש"מ 6039/18 בצלאל נ' הוועדה המחוזית לתכנון ירושלים, פסקה 8 (17.10.2018); בש"א 7847/18 פלוני נ' פלונית, פסקה 3 (6.11.2018)). החלטת הרשם מושא הערעור מנומקת ומפורטת ולא מצאתי כי נפל בה כל פגם המצדיק התערבות. לגופם של דברים, תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, קובעת כי עתירה לדיון נוסף "תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין, אולם רשאי הרשם להאריך את המועד אם הראה העותר טעם מיוחד לכך". פרשנותה של התקנה נדונה מספר פעמים על ידי בית משפט זה וההלכה בעניין מושרשת, ברורה ועקבית. היינו ימי הפגרה באים במניין הימים לעניין המועד להגשת עתירה לדיון נוסף (ראו לדוגמה: בש"א 8010/14 פלג נ' פבריקנט את סלנט גרופ בע"מ, פסקה 4 (18.1.2015); בש"א 6927/11 רוכמן נ' קיבוץ מענית (24.1.2012)). בענייננו כפי שנקבע על ידי הרשם, המערערים הם אלו שפעלו שלא כהלכה, כאשר מנגד הרשם לא מצא דופי בהתנהלות המזכירות. בכל מקרה גם אם אניח כי אכן נמסר לבא-כוח המערערים כי לא ניתן להגיש את הבקשה במהלך ימי הפגרה, על בעל דין להסתמך על הפסיקה בנושא ולא על מידע שנמסר על ידי מזכירות בית המשפט או מרכז המידע. בנסיבות אלה, אכן אין "טעם מיוחד" בפיהם של המערערים אשר מצדיק את הארכת המועד המבוקשת. שיקול נוסף התומך בדחיית הבקשה, כפי שציין הרשם, הוא העובדה שמדובר בעתירה לקיום דיון נוסף בפסק דין שדחה ערעור על בסיס תקנה 460(ב) לתקנות, וסיכויי ההליך הלכאוריים הנמוכים בנסיבות אלה (ראו: בש"א 5060/19 עו"ד שכיב אבו רוקן נ' כיוף (25.7.2019)). הערעור נדחה אפוא. ניתן היום, ‏ט' בחשון התש"ף (‏7.11.2019). ש ו פ ט _________________________ 19073070_N01.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il