פלוני נ. פלוני

החלטה בתיק רע"א 7306/16 בבית המשפט העליון רע"א 7306/16 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשת: פלונית נ ג ד המשיבות: 1. פלונית 2. פלונית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 35131-10-15 מיום 7.7.2016 שניתנה על-ידי השופט א' שוורץ בשם המבקשת: עו"ד אבי אורדו; עו"ד ליאור שטלז; עו"ד דביר רוזנפלד בשם המשיבה 1: עו"ד אורית מלכא; עו"ד לירון קופרשטיין לביא בשם המשיבה 2: עו"ד תומר רייף; עו"ד אורי רייכקינד פסק דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד לפי תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן: תקנות העיון), בגדרה ניתן לצד שלישי לעיין בכתבי הטענות שבהליך, באופן חלקי. אף שאין בדעתי לקבל את בקשת הצדדים המוסכמת לסגירת דלתיים בבקשת רשות ערעור זו, החלטתי לחסות את שמות הצדדים ולהציג את הרקע העובדתי בתמצית, ובאופן שאין בו כדי לחשוף את זהותם. זהו האיזון הנדרש בנסיבות, בין הערכים והאינטרסים המתנגשים. רקע 2. בין חברה א' (המבקשת) לחברה ב' (המשיבה 2) התנהל הליך משפטי – תביעה ותביעה שכנגד – שעניינו הסכם רכישה שנחתם ביניהן. בין הצדדים התקיים הליך גישור, שבסופו פנו הצדדים במשותף לבית המשפט וביקשו לדחות את שתי התביעות ההדדיות ללא צו להוצאות, וכמו כן להורות על הוצאת כתבי הטענות מתיק בית המשפט. בית המשפט נתן ביום 20.4.2016 פסק דין, והורה על דחיית התביעה והתביעה שכנגד, אולם קבע כי אין באפשרותו להורות על הוצאת כתבי הטענות מתיק בית המשפט – והפנה את הצדדים להגיש בקשה נפרדת להטלת חיסיון על ההליך. הצדדים עשו כן, ובית המשפט הורה על יסוד הסכמת הצדדים על סגירת דלתיים בהליך, במובן זה שהתיק יהיה סגור לעיון הציבור; וכמו כן נתן צו איסור פרסום תוכן כתבי הטענות. ברם, תוקף הצו הוגבל 'עד להחלטה אחרת' – וזאת משום שערב מתן פסק הדין הוגשה בקשה מאת צד שלישי לעיין בתיק, בקשה שטרם הוכרעה בעת ההיא. עניינה של בקשה זו במוקד בקשת רשות הערעור שלפני. 3. כאמור, יום לפני שניתן פסק הדין הנ"ל פנתה חברה ג' (המשיבה) לבית המשפט בבקשה לעיין בתיק בית המשפט מכוח תקנה 4 לתקנות העיון. לפי טענתה, לאמור בכתבי הטענות שבהליך עשויה להיות השפעה על זכויותיה של חברה ג' בנוגע להליך בוררות המתנהל בינה לבין חברה ב'. חברה א' התנגדה, בשל הטענה שחברה ג' היא מתחרה עסקית שלה, ובכתבי הטענות מצויים סודות מסחריים שלה. חברה ב' הצטרפה לאמור בטענותיה של חברה א'. לאחר שהוחלפו כתבי טענות בין הצדדים, הורה בית המשפט על קיום דיון בעל-פה. לאחר מכן נתן את החלטתו בבקשה. 4. בהחלטה נקבע כי נקודת המוצא לבחינת שאלת העיון היא עקרון הפומביות, אך יש לאזנה עם אינטרסים אחרים, כגון ההגנה על סודות מסחריים. בהקשר הקונקרטי, נקבע כי הטיעון לפיו חברה ג' היא מתחרה עסקית של חברה א' הוא "טיעון כללי" בלבד, ולא הוצגו טעמים של ממש המצדיקים את מניעת העיון. עם זאת, בית המשפט הניח כנקודת מוצא כי החברות הן אכן מתחרות עסקיות; מצד שני, התחשב בית המשפט באינטרס של חברה ג' לעיין במידע לצורך הליך הבוררות המתנהל נגד חברה ב'; לפיכך, התיר בית המשפט את העיון, תוך השמטת סעיפים שונים מכתבי הטענות ותוך השמטת מרבית הנספחים לכתבי טענות אלו, מתוך הנחה שהללו אינם רלבנטיים להליך הבוררות. כמו כן קבע בית המשפט כי חברה ג' תתחייב כלפי חברות א' וב' שלא תמסור במישרין או בעקיפין את כתבי הטענות שיימסרו לה לצדדים שלישיים, ותשמור על המידע בסודיות לצרכיה בלבד. בקשת רשות הערעור 5. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני. המבקשת היא חברה א', הסבורה כי שלא כדין התיר בית המשפט לחברה ג' – היא המשיבה – לעיין בכתבי הטענות, ולו באופן חלקי. אציין כי המבקשת השיגה על ההחלטה במסגרת הדיונית של בקשת רשות ערעור, אולם לעמדתה בנדון דידן קנויה לה זכות לערער. 6. לפי טענת המבקשת, האיזון שערך בית המשפט הוא שגוי, וזאת משום שמדובר במתחרות עסקיות. במצב כזה, קבעה הפסיקה כי על מבקש העיון מוטל נטל מוגבר להצדקת העיון במידע המכיל סודות מסחריים של מתחרהו. בענייננו אין הצדקה כזו, וזאת משום שעל אף טענת המשיבה, אין במידע זה כדי להועיל לה בהליך הבוררות, וכל מטרת העיון היא 'לדוג' סודות מסחריים של המבקשת. כמו כן טענה המבקשת טענות באשר לתום לבה של המשיבה, וטענות בדבר הרחבת חזית במסגרת הדיון בבקשת העיון; בנוסף נטען שהיה על בית המשפט להתחשב בכך שההליך הופסק עקב הסכם גישור סודי, שאחד המניעים לחתימתו היה הצורך לחסות את ההליך בפני צדדים שלישיים; לבסוף, נטען כי בית המשפט שגה בכך שלא הורה להשמיט את כל הסעיפים והנספחים המתייחסים להיבטים שאינם רלבנטיים להליך הבוררות אף לשיטת המשיבה. 7. לטענת המשיבה, יש לדחות את הבקשה. לטענתה, בניגוד לעמדת המבקשת, אין לראות בה משום מתחרה עסקית של המבקשת ואין לה אינטרס בחשיפת מידע מסחרי שלה כשלעצמו, למעט מידע שיש בו כדי לסייע לה בהליך הבוררות נגד חברה ב'. בית המשפט המחוזי איזן כדבעי בין האינטרסים של הצדדים, הורה על חשיפה חלקית של כתבי הטענות, ואין מקום להתערב בהחלטתו. דיון והכרעה 8. אקדים ואומר כי נוסחת האיזון הכללית שקבע בית המשפט, לפיה ניתן להתיר למשיבה לעיין בכתבי הטענות באופן חלקי, כך שייחשף לעיניה רק מידע שעשוי להועיל לה בהליך הבוררות – מקובל עלי במלואו. אף על-פי כן, החלטתי להשתמש בסמכותי שלפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לקבל את הבקשה ולדון בה כבערעור – וזאת משום שמקובלת עלי עמדת המבקשת לפיה ראוי לשנות קמעא את הישום הקונקרטי של איזון זה ולהורות על השמטת מעט קטעים נוספים מכתבי הטענות. 9. ראשית אציין כי השאלה אם עסקינן בהחלטה אחרת, המצריכה מתן רשות על מנת לערער עליה, או שלמבקשת מוקנית זכות ערעור, הושארה בצריך-עיון ברע"א 5349/13 דומיקאר בע"מ נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ, פסקה 7 (29.8.2013) (להלן: עניין דומיקאר; וראו רע"א 5097/08 כהן נ' מתב-מערכות תקשורת בכבלים בע"מ, פסקה 7 (26.1.2010). אך השוו להחלטת השופט צ' זילברטל ברע"א 7142/12 נעום נ' בית החולים המשפחה הקדושה (28.10.2012), שלעמדתו קיימת זכות ערעור בכגון דא). לדידי, על פני הדברים, נדרשת בענייננו רשות ערעור. זאת משום שהחלטה בבקשה לעיון היא החלטה אחרת, הטפלה להליך העיקרי, אף שהיא החלטה המסיימת את ההתדיינות ביחס למבקש העיון. יחד עם זאת, בשל טיבה של החלטה מעין זו – המסיימת את ההתדיינות של מבקש העיון כך שלא יוכל לערער עליה במסגרת פסק דין סופי, ובדומה להחלטה אחרת הניתנת לאחר מתן פסק דין, אמות המידה למתן רשות ערעור בכגון דא הן ליברליות (ראו: רע"א 4036/14 מסעודין נ' מנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב (29.12.2014)); הרשות תינתן בין היתר במצבים שבהם המבקש מעלה טענה לפיה יש בהחלטה משום פגיעה של ממש בזכויותיו, כגון חשיפת סודות מסחריים כנטען כאן. מכל מקום, אותיר אף אני שאלה זו בצריך עיון. כידוע, כאשר בעל דין מגיש הליך ערעורי במסגרת של בקשת רשות ערעור, רשאי בית המשפט לדון בה באופן זה, אף אם מוקנית לבעל הדין זכות ערעור (רע"א 8660/15 טסה נ' גרינברג, פסקה 9 (27.1.2016)). בעניין שלפנינו, בהתחשב בהיקפה של הסוגיה, בתוצאה שאליה הגעתי, ובספק בדבר קיומה של זכות ערעור – סבורני כי ניתן להותיר שאלה זו בצריך עיון ולדון בבקשה בהתאם למסגרת הדיונית שבה הוגשה. 10. לגוף העניין: נקודת המוצא, הנגזרת מעקרון פומביות הדיון, היא כי לכל אדם זכות לעיין בתיק בית המשפט. עם זאת, זכות זו היא זכות יחסית ויש לאזנה עם האינטרסים של בעלי הדין ושל צדדים שלישיים, כגון פגיעה בפרטיותם או באינטרסים מסחריים, ואף באינטרס הציבורי (רע"א 1026/14 רובין נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (16.3.2014); ע"א 3976/04 בורנשטיין נ' קבוצת כרמלטון בע"מ (25.10.2004); עניין דומיקאר, פסקה 8). כאשר עסקינן במתחרה עסקי, החמירה הפסיקה עם מבקש העיון: "על המבקש שיימסר לידיו מידע המכיל סודות מסחריים של אחר, לעמוד בנטל מוגבר לשכנע כי כפות המאזניים נוטות לטובתו באופן המצדיק את הפגיעה בבעל הסוד המסחרי [...] כאשר מדובר בבקשה לעיון שעלולה להוביל לחשיפתו של סוד מסחרי, יש ליתן את הדעת, בלשון תקנה 4(ד) לתקנות העיון, ל"ענינו בתיק של המבקש", ולאזנו מול הפגיעה הצפויה בבעל הדין בהליך [...] ברי, כי דברים אלו נכונים שבעתיים, כאשר מבקש העיון הוא מתחרהו העסקי של בעל הסוד המסחרי" (שם, פסקאות 9-10; ההדגשה במקור). 11. יחד עם זאת, מדובר באיזון בין אינטרסים. האיזון נובע מעוצמת האינטרס של המבקשת מזה ושל המשיבה מזה, ועוצמה זו נגזרת מכמה שאלות עובדתיות. ראשית: האמנם יש לראות את המבקשת והמשיבה כמתחרות עסקיות? שאלה זו נתונה במחלוקת בין הצדדים. לאחר העיון דומני כי התשובה מורכבת. דייני אם אומר כי אין תחרות עסקית ישירה בין הצדדים, הגם שיתכן שהמידע העסקי של המבקשת יכול, במצבים מסוימים, להועיל למשיבה בהתקשרויות עתידיות עם צדדים שלישיים. במצב דברים כזה, אין עוצמת הפגיעה במבקשת כה חריפה, מה גם שתרופה חלקית תימצא לה בהתחייבות של המשיבה לשמור על סודיות ושלא למסור את המידע במישרין או בעקיפין לצדדים שלישיים. שנית, עד כמה נחוץ המידע למשיבה? גם בכך חלוקות דעות הצדדים, ולאחר שעיינתי במידע שמדובר בו ובהחלטות הבורר דומני כי אין מדובר ב'מסע דיג' בעלמא, ואכן יש למשיבה אינטרס לגיטימי בעיון במידע. בהקשר זה אציין כי אף לדידי, בדומה לעמדת בית המשפט המחוזי, אין בדברי הבורר בסוגיית גילוי המסמכים בהליך הבוררות כדי לסטות ממסקנה זו. לבסוף: מהו היקף הסודות המסחריים שייחשפו? בהקשר זה דומני כי המתווה שבהחלטת בית המשפט המחוזי אינו מוביל לחשיפת סודות מסחריים שיפגעו במבקשת באורח קשה. מכלול שיקולים אלו מלמד כי ברמת העיקרון, האיזון שקבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו הריהו נכון וראוי בנסיבות העניין. אוסיף ואציין כי לא ראיתי בטענות הקשורות להרחבת חזית ולחוסר תום לב כבעלות משקל במידה שיש בהן כדי להשליך על מסקנה זו. 12. על אף האמור, לאחר העיון בכתבי הטענות דומני כי הצדק עם המבקשת בכך שאף לפי נוסחת האיזון שנקבעה על-ידי בית המשפט המחוזי ראוי להורות על השמטת קטעים נוספים מכתבי הטענות. המידע שבקטעים הללו כולל מידע מסחרי של המבקשת, כזה שלא ראיתי כיצד יש בו כדי להועיל באופן ממשי למשיבה. בהקשר זה אציין כי חלק מהחומר שהותר לעיין בו נוגע להיבטים הקשורים להליך הבוררות (וליתר דיוק: להסכם הייעוץ שבבסיסו) אף שלא נדונו בהליך במישרין, אך לעמדתי – כדין הורה בית המשפט המחוזי על גילויו, משום שהוא רלבנטי למיצוי זכויות המשיבה לפי הסכם זה. 13. לאור האמור אני קובע כי מעבר להשמטות שנקבעו בהחלטת בית המשפט המחוזי, יושמטו גם הקטעים הבאים מכתבי הטענות: (א) מנספח 1 לכתב התביעה של המשיבה 2, יושמט פרק ג(VIII). אעיר כי התרת העיון בנספח זה, שהוא למעשה כתב תביעה בהליך משפטי אחר, מעוררת שאלה מורכבת לנוכח העובדה שהיתר העיון בו 'עוקף' למעשה את הוראות תקנות העיון בקשר אליו. יחד עם זאת, לנוכח זהות הצדדים וקרבת הנושאים באותו הליך ובהליך דנא, די להורות במסגרת זו על השמטת הפרק הנ"ל. (ב) מכתב התביעה של המשיבה 2 יושמטו הנספחים: 11, 12, 14, 16-18. (ג) מכתב התביעה של המשיבה 2 יושמט פרק ב(VIII) ופרק ב(X); כמו כן יושמטו סעיפים 50-51; בסעיף 67 לכתב התביעה של המשיבה 2, ככל שהמבקשת חפצה בכך, היא רשאית להשחיר את המילים "ומבלי [...] בופאלו". (ד) מכתב התביעה שכנגד שהגישה המבקשת יושמטו סעיפים 21-25; 30-32; פרק י, למעט כותרתו וסעיף 78.2. מלבד הערות אלו, תיוותר החלטת בית המשפט המחוזי על כנה. 14. סוף דבר, החלטתי לקבל את בקשת הרשות לערער ולדון בבקשה כבערעור; הערעור נדחה בעיקרו, למעט האמור בסעיף 13 לעיל. המבקשת תמלא אחר דברי פסק דין זה בתוך 20 יום. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ו בטבת התשע"ז (‏24.1.2017). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16073060_O08.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il