איגור שצ'יגולסקי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7303/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7303/08 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ח' מלצר המערער: איגור שצ'יגולסקי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 10.7.08, בת.פ. 40061/07, שניתן על-ידי כבוד השופט צ' גורפינקל תאריך הישיבה: י"ד בכסלו התשס"ט (11.12.2008) בשם המערער: עו"ד רונן ישעיהו-דן בשם המשיבה: עו"ד דגנית כהן-ויליאמס פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב תוארו אירועים שהתרחשו בתאריך 19.2.07, בשעות הלילה, ובהם נטל חלק המערער. בשעה 22:00 לערך הוא הגיע, ביחד עם איגור וורוביוב (להלן: איגור) לחדר בבית מלון בו התגוררו אולג טטלבאום (להלן: אולג), אלכסנדר סבין (להלן: אלכסנדר) ויורי לוקשין (להלן: יורי). בשלב כלשהו, ושעה שכל המסובים היו תחת השפעה של משקאות אלכוהוליים שלגמו, ציין אחד הנוכחים כי אולג חולה באיידס. המערער פנה ליורי ושאל אותו אם ידע על מחלתו של אולג, ומשזה השיב בחיוב נראה כי הדבר עורר את זעמו של המערער, שהלם עם אגרופיו בפניו של יורי, ידו וחזהו. המערער הוסיף להכות את יורי שעה ארוכה, וגם את אלכסנדר הכה עם אגרוף בפניו. בעקבות תקיפתו החל יורי לדמם, והמערער הוביל אותו למקלחת כדי שישטוף את פניו. בהמשך מזג המערער ליורי כוס וודקה, ומשזה החל לוגם ממנה עזבו המערער ואיגור את המקום. ביציאתם מבית המלון הם פגשו את אולג, והמערער שאל אותו מדוע לא גילה לו את דבר מחלתו, ובהמשך הלם עם אגרופו בפניו, הפילו על הרצפה ובעט בו מספר בעיטות. המשיבה טענה כי תקיפתו של יורי בידי המערער גרמה לו חבלות בפניו ובית חזהו, ואלה גרמו למותו. בעקבות כך יוחסה למערער עבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, ועבירות נוספות, לפי סעיף 333 לחוק, יוחסה לו עקב החבלות שחבל באלכסנדר ואולג. 2. בהכרעת דין מפורטת קבע השופט המלומד של בית המשפט המחוזי, כי ראיות התביעה מעוררות קשיים, ובלשונו בעמ' 225: "אף עדות מעדויות התביעה אינה מתיישבת עם עדותה רעותה... בכל גרסה עולות תמיהות". עקב כך התקשתה הערכאה הראשונה לקבוע כיצד נגרם מותו של יורי, ואם תרמה לכך תקיפתו בידי המערער. אותם ספקות התעוררו הואיל ואנשי המחלקה לזיהוי פלילי מצאו בזירה ממצאים קשים אותם הגדיר בית המשפט כמעידים על "טבח", וספק אם ממצאים מסוג זה יכלו להיגרם עקב תקיפתו של יורי בידי המערער. עוצמתם של אותם ספקות גברה נוכח עדותם של אולג טיטלבאום ואיגור וורוביוב כי מצב החדר בו התרחשה התקיפה לא דמה למצבו שעה שהמערער עזבו. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי נוכח ממצאי הזירה, אין זה סביר כי יורי הצליח לחזור ולהסב עם חבריו וללגום וודקה, ועל רקע זה התעורר החשד כי תקיפתו של יורי על ידי המערער לא היתה היחידה, ואפשר שהוא היה קורבן לתקיפה נוספת בידי אחר. בנסיבות אלו לא מצא בית המשפט כי ניתן להרשיע את המערער בעבירת הריגה, אולם הוסיף (ראו עמ' 230) כי "יש בראיות שהציגה התביעה כדי לבסס מעל כל ספק סביר ביצוע מעשה גרם חבלה חמורה מצד [המערער] כלפי המנוח". בית המשפט קבע עוד, כי אותה עבירה מתקיימת גם בעניין תקיפתו של אולג טיטלבאום בידי המערער, אולם לא בעניינו של אלכסנדר סבין. נוכח האמור, הורשע המערער בשתי עבירות לפי סעיף 333 לחוק העונשין, ובהמשך דן אותו בית המשפט המחוזי לשנת מאסר ושנה מאסר על תנאי. 3. ערעורו של המערער מופנה בעיקרו כנגד הרשעתו, ולחלופין, כנגד העונש. באשר להכרעת הדין נטען, כי בכל הנוגע ליורי העבירה שיוחסה לו בכתב האישום היתה הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין בלבד, ועל כן הרשעתו בעבירה אחרת אינה יכולה לעמוד, הואיל ולא התקיימו התנאים שהציב סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1984, היינו, שהעבירה הוכחה בעובדות שהובאו בפני בית המשפט, ושניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן מפניה. 4. את הטענה האחרונה בדבר הזדמנות להתגונן, אין בידנו לקבל. בסעיף 4 לכתב האישום נאמר כי "המערער הכה את יורי באמצעות אגרופיו, בידו ובחזהו". ובסעיף 5 נאמר כי תקיפתו של יורי בידי המערער נמשכה כרבע שעה. העולה מכך הוא כי דרך תקיפתו של יורי בידי המערער ותוצאתה נטענו גם נטענו בכתב האישום, ולפיכך לא נהיר לנו איזה קו הגנה אלטרנטיבי היה יכול המערער לנקוט לו ידע מראש כי הוא עלול להיות מורשע בעבירה לפי סעיף 333 לחוק גם בעניינו של יורי. גם את הטענה לפיה לא הוכח שתקיפתם של יורי ואולג בידי המערער גרמה "חבלה חמורה", אין בידנו לקבל. "חבלה חמורה" הוגדרה בחוק העונשין כ"חבלה העולה כדי חבלה מסוכנת, או הפוגעת או עלולה לפגוע קשות או לתמיד בבריאות הנחבל או בנוחותו...". אלכסנדר סבין מסר בחקירתו (ראו נ/17, עמ' 1) כי המערער "התחיל לתת אגרופים בפנים של יורי וגם נתן לו אגרוף באף ויצא לו דם". בעדותו בבית המשפט מסר אלכסנדר כי "אחרי שדם הפסיק לרדת הוא היה כחול כולו, כולו מכוסה בדם". גרסתו של עד זה עוררה קשיים, הואיל ובשלב מסוים הוא יצא מהחדר בשליחות המערער כדי לקנות בקבוק וודקה, וכאשר שב יורי היה כבר חבול. לעניין זה העיד אלכסנדר: "אני ראיתי את המכות האחרונות, אחרי שהגעתי... אלו היו אגרופים... היה דם, הרבה מאוד". גם מעדות המערער עצמו עולה כי הוא חבל ביורי כאשר פגע עם מרפקו בעינו, אף שנראה כי תאור זה הוא תיאור מינורי הואיל והמערער גם העיד שיורי החל מדמם ועל כן נאלץ להוביל אותו למקלחת כדי שישטוף את פניו. אותה חבלה בפנים עולה גם מדו"ח הנתיחה (ראו ת/23), ולהשקפתנו די באלה כדי לקבוע כי המערער גרם ליורי חבלה חמורה, לפחות במובן זה שמדובר בחבלה "העלולה לפגועי קשות או לתמיד בבריאות הנחבל או בנוחותו". ובאשר לתקיפתו של אולג בידי המערער, זו נסמכת על מספר ראיות: עדותו של אולג טטלבאום ("קיבלתי מכות [מהמערער]. מכות אגרופים בפנים... פעם ראשונה מכה אחת, שאלתי מה קרה והוא עוד פעם נתן לי אגרוף, נפלתי על הרצפה והוא איזה שלוש או ארבע פעמים בעט בי ברגל... כל ראשי היה בצבע כחול וגם נפיחויות בגוף. פנס בעין"); עדותו של פואד זבדי (ראו עמ' 12: "לאחר כחמש דקות, הבחור ששכב על הרצפה [אולג] נכנס למלון לבדו... וראינו שיש לו סימנים על הפנים, פצע בעין - נפוחה, בראש, במצח, בצוואר, נזל לו קצת דם"); עדותו של אלברט שמילוב (ראו עמ' 15: "הבחור ששכב [אולג] עלה לחדר, היו עליו סימני מכות, בלחי, כמו בתמונה [ת/25]"); וכן התצלום ת/25 והתקליטור ת/26. נוכח אותן ראיות שוב אין ספק כי בית המשפט המחוזי היה רשאי לקבוע כי אולג נחבל חבלה חמורה, ומכאן השקפתנו כי לא נפל בהכרעת הדין דבר המצדיק את התערבותנו. 5. זו גם השקפתנו ביחס לעונש. המערער חטא באלימות קשה על רקע של מה בכך. אלימות זו חייבה עונש אשר יכלול בין רכיביו מאסר בפועל. לא מצאנו כי העונש שנגזר למערער חורג מרמת הענישה הנוהגת, אדרבא, נראה הוא בעינינו מתון, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור על שני חלקיו. המערער יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ביום א' בטבת התשס"ט (28.12.08), עד לשעה 10:00. ניתן היום, י"ז בכסלו התשס"ט (14.12.2008). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08073030_O03.doc/צש מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il