אדמון עסאף נ. מינהל מקרקעי ישראל, מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"א 7303/01 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7303/01 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט א' גרוניס המערער: אדמון עסאף נ ג ד המשיב: מינהל מקרקעי ישראל, מדינת ישראל ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 30.7.01 בת"א 10771/96 שניתן על-ידי כבוד השופט מ' נאמן תאריך הישיבה: כ"ד באלול תשס"ג (1.9.02) בשם המערער: עו"ד ו' מנסור בשם המשיב: עו"ד צ' אילוז פסק-דין השופט א' מצא: ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי (השופט מ' נאמן), ולפיו נדחתה תובענת המערער למתן פסק-דין הצהרתי, בדבר היותו הבעלים של 1/32 חלקים בכל אחת מן החלקות 3, 5, 7, 11 ו-12 בגוש 18799 (להלן: המקרקעין). 2. על-פי הסכם שנכרת ביום 21.4.66 רכשה המשיבה, מאת שישה מבין בעלי הזכויות במקרקעין, את חלקיהם בכל אחת מן החלקות. רשימת המוכרים, שנמנו בהסכם, כללה את המערער וחמישה מבני-משפחתו, אך במקום המיועד לחתימות המוכרים (בדף האחרון של ההסכם) מופיעות רק חמש חתימות. בעקבות כריתת ההסכם הוחתמו המוכרים, לפני הנוטריון הציבורי, על ייפויי-כוח בלתי-חוזרים, שלפיהם הסמיכו את המשיבה להעביר את זכויותיהם במקרקעין. באחד מייפויי הכוח, שנחתם ביום כריתת ההסכם, הופיעו שמותיהם של חמישה מבין ששת המוכרים - בכללם שמו של המערער - ולצידם חתימות הנחזות כחתימותיהם. ביום 25.8.68, ובטרם נרשמו המקרקעין על שמה, מכרה המשיבה את הזכויות במקרקעין לצדדים שלישיים. עסקאות אלו, וכן עסקאות נוספות בהן העבירו הרוכשים את הזכויות לצדדים אחרים, לא הושלמו ברישום. ביום 11.11.90 נרשמו על המקרקעין, לבקשת המשיבה, הערות אזהרה לטובתה; וביום 20.9.95 נרשמו המקרקעין על שמה. ביום 4.2.98 קבע בית המשפט המחוזי בנצרת (בה"פ 451/97) את מצב זכויותיהם של הצדדים השונים בחלקות השונות; וביום 15.7.99 נרשמו המקרקעין על-שמות אותם צדדים בהתאם לאמור בפסיקתא שערך בית המשפט. 3. בתובענה שהגיש לבית המשפט המחוזי (ביום 31.12.96) טען המערער, כי מעולם לא הסכים למכור את חלקו במקרקעין, שכלל לא חתם על הסכם המכר שנערך ביום 21.4.66 ואף לא קיבל כל תמורה עבור חלקו במקרקעין. על-כן, טען המערער, יש להשיב לו את זכויותיו במקרקעין, ובהיעדר אפשרות לכך - להעניק לו זכויות בקרקע חלופית. המשיבה טענה, כי המערער היה צד לעסקת המכר, חתם על ייפוי הכוח הנוטריוני, שלפיו הסמיך אותה להעביר את זכויותיו במקרקעין, וכן קיבל תמורה עבור חלקו. בתצהיר, שהיווה את עדותו הראשית במשפט, העיד המערער, כי על ההסכם לא מופיעה חתימתו, ואף לא חתימה הנחזית כחתימתו, ואילו החתימה המופיעה ליד שמו בייפוי הכוח הנוטריוני אינה חתימתו אלא חתימה מזויפת. כן העיד המערער, כי משנודע לו כי המשיבה העבירה את המקרקעין לאחרים פנה למשיבה, וכי רק בעקבות פנייתו נרשמו הזכויות בבעלותה. המשיבה לא ביקשה לחקור את המערער על האמור בתצהירו, ואף לא הביאה ראיות לסתירת גרסתו. 4. לבירור השאלה, אם המערער חתם על איזה מהמסמכים, מינה בית המשפט, בהסכמת הצדדים, מומחית לכתב-יד. בחוות-דעתה קבעה המומחית, כי הסכם המכר אינו נושא את חתימת המערער. בדיקת החתימות שעל גבי ייפוי הכוח עוררה את חשדה של המומחית, שכל חמש החתימות שעל גבי מסמך זה, בכללן החתימה הנחזית כחתימת המערער, נכתבו בידי אותו אדם. על יסוד בדיקה השוואתית שערכה ציינה המומחית, כי היא נוטה לדעה שהחתימה המופיעה ליד שמו של המערער לא נכתבה על-ידו. המומחית הוסיפה, שכדי לבסס את ממצאי חוות-דעתה, הריהי זקוקה לחתימות שנכתבו באקראי על-ידי המערער, כולל חתימות משנים קודמות, וכן דוגמאות מחתימותיהם של ארבעת המוכרים האחרים, שהחתימות המופיעות על ייפוי הכוח מיוחסות להם; אלא שבא-כוח המערער הודיע לבית המשפט, כי אין בידו לספק למומחית את מבוקשה, מפני שלא ניתן למצוא חתימות של המערער משנים קודמות ומפני שכל החותמים האחרים על ייפוי הכוח מסוכסכים עם המערער ואין המערער יכול להביאם לשיתוף פעולה עם המומחית. 5. בית המשפט המחוזי קבע כי המערער, אף אם לא חתם על הסכם המכר, הרי שחתם על ייפוי הכוח הנוטריוני. מכאן שהיה צד לעסקת המכר והעביר למשיבה את זכויותיו במקרקעין. על חוות-דעתה של המומחית לכתב-יד לא היה בית המשפט מוכן לסמוך; הן לנוכח הודעת המערער, כי אין בידו להמציא למומחית דוגמאות מחתימות ישנות שלו, והן - ובעיקר - לנוכח חשדה של המומחית שכל החתימות המופיעות על גבי ייפוי הכוח הנוטריוני נכתבו בידי אותו אדם. חשד זה לא עלה בקנה אחד עם אישורו של הנוטריון, בגוף ייפוי הכוח, שכל חמשת החותמים על המסמך התייצבו לפניו וזוהו בעזרת שני עדים מזהים. האפשרות שהנוטריון עשה יד אחת עם אחד החותמים ועם העדים שנכחו בזמן החתימה על ייפוי הכוח, במטרה לזייף את ייפוי הכוח, נשללה על-ידי השופט כבלתי-מתקבלת על הדעת; ומששלל את חשדה האמור של המומחית, שוב לא היה מוכן לייחס משקל אף לממצאים האחרים שנקבעו על-ידה. טעמים נוספים לדחיית התובענה היו אי-צירופם, כנתבעים נוספים, של הצדדים השלישיים שרכשו מן המשיבה את הזכויות במקרקעין, והעובדה שהמערער הגיש את תביעתו לבית המשפט כשלושים שנה לאחר מועד כריתת ההסכם, מבלי שציין בתביעתו מתי נודע לו כי זכויותיו במקרקעין נמכרו ללא ידיעתו. 6. בערעורו על פסק הדין חזר המערער על טענותיו, כי מעולם לא היה צד להסכם המכר, לא חתם על ייפוי הכוח ולא קיבל כל תמורה עבור המקרקעין. לביסוס עמדתו סמך המערער, בין היתר, על חוות-דעתה של המומחית לכתב-יד, התומכת בגרסתו. כן טען, כי הנטל להוכיח כי הוא אשר חתם על ייפוי הכוח רבץ על כתפי המשיבה. בתשובתה לערעור הטעימה המשיבה, כי הנטל להוכיח שהחתימה המופיעה ליד שמו בייפוי הכוח היא חתימה מזויפת היה מוטל על המערער, ולטענתה, המערער לא עמד בנטל זה. כן טענה המשיבה, כי השתהות המערער בהגשת תביעתו היוותה נימוק מוצדק נוסף לדחיית תביעתו. 7. אני סבור כי הערעור בדין יסודו. אמת נכון הדבר, כי נטל השכנוע ביחס לטענתו, כי הוא לא חתם על ייפוי הכוח הנוטריוני, רבץ על המערער. כך מתחייב מן הכלל שלפיו נושא תובע בנטל השכנוע לגבי כל הטענות העובדתיות המרכיבות את עילתו, לרבות עובדות הנושאות אופי שלילי (ע"א 296/82 נבנצאל נ' ג'רסי ניוקליאר - אבקו איזוטופוס אינק., פ"ד מ(3) 281, 301). וכך מתחייב - אף ביתר שאת - מסעיף 19 לחוק הנוטריונים, התשל"ו-1976, הקובע חזקה ראייתית באשר לנכונות האמור באישור של נוטריון אשר ניתן לפי החוק האמור (השוו: ע"א 380/88 טוקאן נ' אלנששיבי, פ"ד מה(5) 410, 418). משמעות הדבר היא, כי על המערער הוטל לשכנע את בית המשפט - ברמה הנדרשת לפי מאזן ההסתברויות - כי החתימה המופיעה על ייפוי הכוח והנחזית כחתימתו, לא נכתבה על-ידו אלא זויפה בידי אחר. כלום עמד המערער בנטל השכנוע שרבץ עליו? לשאלה זו יש, לדעתי, להשיב בחיוב. יש לזכור כי ענייננו בהוכחת עובדה בעלת יסוד שלילי, שלגבי הוכחתה כדי הרמת נטל הבאת הראיות, לשם העברתו אל הצד שכנגד, ניתן, ככלל, להסתפק בכמות פחותה של ראיות (ע"א 414/66 פישביין נ' פול על-ידי מזרח שירות לביטוח, פ"ד כא(2) 453, 462-461; ופרשת נבנצאל, ע"א 296/82 הנ"ל, שם). בתצהירו, שהיווה עדות ראשית מטעמו, העיד המערער, כי מעולם לא חתם על ההסכם או על ייפוי הכוח וכי מעולם לא קיבל כל תמורה עבור זכויותיו במקרקעין. בהגשת תצהירו יצא המערער ידי חובת נטל הבאת הראיות שרבץ עליו, ומשבחרה המשיבה שלא לחקרו על האמור בתצהירו, התחייבה המסקנה כי האמור בתצהירו מהווה - לפחות לכאורה - ראיה בעלת משקל לביסוס גרסתו. בכך הועבר נטל הבאת הראיות אל שכמה של המשיבה, אלא שהמשיבה לא הביאה כל ראיה שמטרתה לסתור את גרסת המערער. כך, למשל, לא קראה למתן עדות את מי מבני-משפחתו של המערער, שהיו צדדים לעסקת המכר ושלכאורה חתמו על ייפוי הכוח, או את מי מהנוכחים האחרים במעמד החתימה על ייפוי הכוח. הכלל, אמנם, הוא, כי "נטל הבאת הראיות אינו גוזר את גורל ההכרעה במשפט, אלא רק את מהלכו של המשפט"; ומכאן ש"הצד האחר - אשר אינו נושא בנטל השכנוע - עשוי לזכות במשפט גם אם לא עמד בנטל הבאת הראיות, אם בית-המשפט לא שוכנע כי הראיות שהביא הצד הראשון מבססות את טענתו במידת הוודאות הדרושה לשם עמידה בנטל השכנוע" (דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813, 833). אך בנסיבות פרשתנו - ומשחדלה המשיבה מלחקור את המערער ואף מלהביא ראיה לסתירת גרסתו - התחייבה, לטעמי, המסקנה, כי המערער הוכיח את טענתו במידת הוודאות הנדרשת לפי מאזן ההסתברויות, וכי בכך עמד בנטל השכנוע. גרסת המערער אמנם לא שכנעה את בית המשפט המחוזי, אך בית המשפט לא קבע - ומשלא נחקר המערער על תצהירו, אף לא יכול לקבוע - כי הוא מפקפק באמינותו של המערער. נמצא כי אין המדובר בהכרעה המבוססת על אי-מתן אמון בגרסת המערער, או בהעדפת גרסת עד אחר על פני גרסתו. 8. המומחית לכתב-יד ציינה בחוות-דעתה כי היא נוטה לדעה שהחתימה המופיעה ליד שמו של המערער בייפוי הכוח לא נכתבה על-ידי המערער. חוות-דעת זו, שבאה מפי מומחית שמונתה על-ידי בית המשפט, חיזקה עד מאוד את גרסת המערער. אלא שבית המשפט המחוזי החליט שלא לייחס משקל לממצאיה של המומחית. אכן, הלכה היא כי בית המשפט איננו חייב לקבל עדות מומחה אשר מונה על-ידו, ורשאי הוא לדחותה, כולה או מקצתה, וסמכות ההכרעה נשארת לעולם בידיו (ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' קנג' אבו סאלח, פ"ד נ(1), 499, 508). ואולם, גם הכרעה מסוג זה נתונה לביקורתה של ערכאת הערעור. אני בכל הכבוד סבור, כי בית המשפט המחוזי הרחיק לכת בפסלו לחלוטין את חוות-דעתה של המומחית. אף אם אין להתערב בהערכתו ביחס לממשות החשד שהטילה המומחית בכל החתימות שעל גבי ייפוי הכוח, הרי שבנסיבות העניין לא היה בית המשפט רשאי להתעלם מהערכתה הלכאורית של המומחית כי החתימה המופיעה על גבי ייפוי הכוח ליד שמו של המערער לא נכתבה בידי המערער. כך הוא, בעיקר, לנוכח העובדה שהמערער, שהעיד בתצהיר כי לא חתם על ייפוי הכוח, לא נחקר על תצהירו והאמור בתצהירו אף לא נסתר בראיה אחרת כלשהי. לא למותר להוסיף, כי בדרכו לדחיית ממצאיה של המומחית עמד בית המשפט על האפשרות שאדם אחר התייצב לפני הנוטריון במקום המערער, כשהוא מצויד בתעודת הזהות של המערער, וחתם על ייפוי הכוח במקום המערער, תוך הטעייתו של הנוטריון. כאמור בפסק הדין: אני מוכן לקבל אפשרות שבין חמשת המתייצבים בפני [הנוטריון], התובע לא היה ותחתיו הופיע אחר עם תעודת זהות של התובע וכך הוטעה [הנוטריון] לאשר שהתובע הופיע בפניו וחתם על ייפוי הכוח. והנה, אף שבית המשפט לא ראה יסוד לפסול את האפשרות שתוארה על-ידו, נמנע מלייחס משקל להערכת המומחית כי המערער לא חתם על ייפוי הכוח. בעובדה שלא נמצאו חתימות המערער משנים קודמות, שנדרשו למומחית לצורך אישור סופי של הערכתה האמורה, לא היה כדי לגרוע מן המשקל שבנסיבות העניין ניתן וראוי היה לייחס להערכתה, אשר תמכה בגרסתו הבלתי-נסתרת של המערער כי לא חתם על גבי ייפוי הכוח וכי החתימה המופיעה ליד שמו במסמך זה היא חתימה מזויפת. 9. משהוכיח המערער, ברמת וודאות מספקת לעמידתו בנטל השכנוע, כי לא חתם על ייפוי הכוח, נמצא הוא זכאי לקביעה (שאף היא התבססה על גרסתו הבלתי-נסתרת) כי מעולם לא הסכים להעביר את זכויותיו במקרקעין. כעולה מתצהירו של המערער, העובדה שזכויותיו במקרקעין הועברו לאחרים הגיעה לידיעתו רק זמן קצר לפני המועד שבו נרשמו המקרקעין בבעלות המשיבה, וזאת שנים רבות לאחר שמכרה אותם. לא שוכנעתי, כי בנסיבות המתוארות מוצדק היה לשלול ממנו את הסעד ההצהרתי שנתבקש בתביעתו בשל שיהוי בהגשת התביעה. לפני בית המשפט לא הוצגו נסיבות על-פיהן עשוי היה להשתכנע כי המערער ויתר על זכויותיו, או כי בשל השהיית התובענה הורע מצבה של המשיבה, אשר התקשרה עם צדדים שלישיים זמן רב קודם למועד שבו נתגלו למערער העובדות שעליהן התבססה תביעתו (ע"א 656/79 גרינפלד נ' קירשן, פ"ד לו(2) 309, 317). 10. התוצאה היא שיש לקבל את הערעור, לבטל את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ולהעניק למערער את ההצהרה שנתבקשה בתביעתו. משהועברו המקרקעין לצדדים שלישיים - שלא צורפו כצדדים לתובענה - שוב לא ניתן להשיבם למערער בעין; וטענות המשיבה שכנעוני, כי אף אין באפשרותה להעניק למערער חלקת קרקע חלופית. נמצא כי המערער זכאי לקבלת פיצוי. בהיעדר ראיות לעניין גובה הפיצוי הראוי, הייתי מחזיר את ההליך לבית המשפט המחוזי להשלמה. כן הייתי מחייב את המשיבה לשלם למערער הוצאות-משפט ושכר-טרחת עורך-דין בשתי הערכאות בסכום כולל של 50,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט השופט מ' חשין: לצערי, לא אוכל לצרף דעתי לדעתו של חברי, השופט מצא. שלא כחברי, סבורני כי יש לדחות הערעור וטעמיי לדעתי אפרט להלן. תחילה, ולמען הנוחות, אשוב ואתאר בקצרה את עיקרי העובדות שלעניין. עיקרי העובדות שלעניין 2. ביום 21.4.1966 נכרת בין המדינה, באמצעות מינהל מקרקעי ישראל (המינהל), לבין שישה מבני משפחת עסאף - ביניהם, לכאורה, המערער - הסכם מכר להעברת חלקות אדמה מסויימות שבבעלות משפחת עסאף לידי המינהל. במקום המיועד לחתימות המוכרים הופיעו חמש חתימות בלבד. באותו יום חתמו המוכרים לפני מר מ' שוחט, הנוטריון הממשלתי (הנוטריון הציבורי) למחוז חיפה, על יפוי כוח בלתי-חוזר להעברת המקרקעין לבעלות המדינה. הנוטריון הממשלתי אישר בכתב כי הופיעו לפניו חמישה בני משפחת עסאף, ובכללם המערער - אדמון בן סובחי בן חנא עסאף; כי החמישה זיהו עצמם לפניו באמצעות תעודות זהות ובנוסף לכך על-ידי שני עדים; וכי לאחר שהוקרא והוסבר להם תוכנו של יפוי-הכוח, חתמו עליו מרצונם בנוכחותו ובנוכחות העדים המזהים. החותמים על יפוי הכוח הצהירו לפני הנוטריון הממשלתי, בין היתר, דברים אלה: אנו החתומים מטה מאשרים בזה, כי באנו היום 21.4.66 לידי הסכם מכר עם מדינת ישראל, למסור לה ולהעביר לה או לפקודתה את אדמתנו המפורטת ברשימה שבסוף יפוי-כוח זה הרשומה בשמנו והנתבעת על ידנו בהסדר קרקע ושקבלנו אותה בירושה ממורישים חוקיים, והיא בחזקתנו מבלי כל מערער וקבלנו מהמדינה את מחיר אדמתנו במלואה. .......................................................................... הננו להצהיר כי היום מסרנו לרשותה, לשמושה ולהחזקתה של מדינת ישראל את אדמתנו והמדינה רשאית להשתמש בה כפי שתמצא לנכון. היות ותלויות ביפוי-כח זה זכויות מדינת ישראל הריהו יפוי-כח בלתי חוזר, אשר אינו ניתן לביטול או שינוי על ידינו, על ידי יורשינו או על ידי כל מי שיבוא במקומנו. על יפוי-הכוח מופיעות חמש חתימות, ובכללן חתימה הנחזית להיותה חתימתו של המערער. 3. כמפורט בחוות דעתו של חברי השופט מצא, העבירה המדינה בשנת 1968 לרוכשים פרטיים את המקרקעין שרכשה מבני משפחת עסאף, וחלק מאותם רוכשים העבירו את המקרקעין לרוכשים נוספים. רק בשנת 1990 רשמה המדינה הערות אזהרה על הקרקע, ובשנת 1995 נרשמה עיסקת המכר המקורית במירשם המקרקעין. 4. בשנת 1994, כעשרים-ושמונה שנים לאחר שנחתמו הסכם המכר ויפוי הכוח, פנה המערער ללישכת רישום המקרקעין, ואו-אז נתברר לו - לטענתו, לראשונה - כי במירשם המקרקעין קיימת הערת אזהרה על המקרקעין לטובת המדינה, ולפיה מכר הוא את זכויותיו במקרקעין למדינה. המערער פנה אל המינהל בבקשה למחוק את הערת האזהרה, בטוענו כי מימיו לא חתם על הסכם למכור את חלקו במקרקעין למדינה. משלא נענה לבקשתו, פנה המערער לבית-המשפט המחוזי בחיפה בבקשה למתן פסק הקובע כי לא חתם כלל על הסכם המכר אשר-על-כן אין הסכם המכר מחייבו; כי הוא עודנו הבעלים של חלקו במקרקעין; וכי יש להשיב לו את זכויותיו במקרקעין או להעניק לו מקרקעין חלופיים תמורתם. 5. בתמיכה לתביעתו הגיש המערער תצהיר ובו הצהיר כי מימיו לא חתם לא על הסכם המכר ולא על יפוי הכוח; כי הסכם המכר אינו נושא את חתימתו; וכי יפוי הכוח נושא חתימה הנחזית אמנם להיות חתימתו, אך אין היא חתימתו ונראה כי זוייפה בידי אחר. המדינה לא חקרה את המערער על תצהירו, אך הגישה תצהיר עדות מטעמה, ובו מוצהר כי המערער היה צד להסכם המכר וכי חתם אף על המסמכים הנלווים. 6. בהסכמת הצדדים מינה בית-המשפט המחוזי גרפולוגית מומחית שתחווה דעתה אם המערער חתום על הסכם המכר, על יפוי הכוח, או על שניהם גם-יחד. לאחר שערכה למערער הכתבה, קבעה הגרפולוגית כלהלן: ממצאי בדיקתי:- א. בין החתימות שבהסכם שבטיעון לא מצאתי חתימה בשם "אדמון סובחי עסאף" ב.1. לא קיבלתי ממר אדמון עסאף חתימות בערבית מהתקופה הרלבנטית. ובדיקתי נעשתה על פי ההכתבה שערכתי לו. 2. לא מצאתי זהות בין החתימה שבטיעון לבין דוגמאות כתב ידו של אדמון סובחי עסאף אשר עמדו לרשותי. 3. בדיקתי העלתה חשד שהחתימות בערבית בייפוי הכוח כולל החתימה "אדמון סובחי עסאף" נכתבו על ידי אדם אחד. לסיכום:- א. מצירוף ממצאי הנ"ל אני נוטה לדעה שמר אדמון סובחי עסאף לא כתב את החתימה שבטיעון על ייפוי הכוח. ב. כדי לאשר ממצאי ודעתי הנ"ל אני זקוקה למסמכים כדלקמן:- - חתימות בערבית שנכתבו באקראי על ידי אדמון סובחי עסאף כולל חתימות משנים קודמות. - דוגמאות חתימה והכתבה שתיערך על ידי לכל האנשים שחתמו בייפוי בכוח הנ"ל. כפי שקבעה הגרפולוגית בסיפה לחוות-דעתה, נדרשת היא למסמכים נוספים "כדי לאשר ממצאי ודעתי הנ"ל". המסמכים אשר נדרשו בידי הגרפולוגית היו אלה: אחד, חתימות שנכתבו באקראי בידי המערער, לרבות חתימות משנים קודמות, ושניים, דוגמאות של חתימות וכתב יד של כל האנשים אשר חתמו על יפוי הכוח. לשון אחר: הגרפולוגית מעידה על עצמה כי מימצאי הבדיקה שערכה אינם עולים כדי היותם חוות-דעת של מומחה, וכי לכתיבתה של חוות-דעת נדרשת היא לראיות נוספות 7. בישיבת בית-המשפט שנערכה כחודשיים לאחר מכן, הודיע בא-כוחו של המערער כי לא יוכל להמציא למומחית את מבוקשה, מכיוון שלא מצא דוגמאות חתימה קודמות. כן הודיע בא-כוח המערער כי לא יוכל להביא את החותמים האחרים להתייצב לפני המומחית באשר מסוכסך הוא עימהם. על פי דבריה-שלה, אפוא, לא השלימה המומחית את חוות-דעתה, ועל-כן סבר בית-משפט קמא בהכרעת הדין כי אין בה בחוות הדעת כדי להכריע בסכסוך. בית-המשפט הוסיף וקבע כי חוות-הדעת אינה בת משקל גם בשל קביעתה של המומחית כי הבדיקה "העלתה חשד שהחתימות בערבית בייפוי הכוח כולל החתימה 'אדמון סובחי עסאף' נכתבו על ידי אדם אחד". חשד זה, המשמיע מסקנה כי ידו של הנוטריון הממשלתי אף היא היתה במעל, נראה בעיני בית-משפט קמא בלתי-סביר בעליל, ולטעמו השליך מעצמו על משקלה של חוות-הדעת כולה. 8. בית-משפט קמא המשיך ומנה טעמים נוספים ושונים לדחיית התביעה. טעמים אלה מפורטים בחוות-דעתו של השופט מצא ולא ארחיב עתה בעניינם. כן אמנע מדיון בנושא החתימות שעל הסכם המכר, שכן נראה שמוסכם על הכל כי חתימתו של המערער אינה מופיעה על ההסכם. השאלה שסביבה נסוב תהא, אפוא, אם עלה בידו של המערער להוכיח - ברמת ההסתברות כנדרש במשפט האזרחי - כי החתימה המופיעה על יפוי הכוח - חתימה הנחזית כחתימתו ואשר זכתה לאישורו של הנוטריון הממשלתי - חתימה מזוייפת היא, אם לאו. המיתווה הנורמטיבי 9. המיסמך שבמחלוקת הינו, כאמור, יפוי כוח בלתי חוזר שנחתם בשנת 1966 לפני מר מ' שוחט, הנוטריון הממשלתי (כפי שהוא מכונה במיסמך גופו). אותה שנה שלט ברמה חוק הנוטריון הזמני העותמני שלשנת 1913, ועל פי הוראותיו עשו הנוטריונים ובתי המשפט. ראו תרגומו של החוק בסיפרו של מ' לניאדו: קבץ החקים העותמנים הנוהגים בארץ-ישראל (ירושלים, תרפ"ט). כהוראת סעיף 51 לחוק הנוטריונים, תשל"ו- 1976 (חוק הנוטריונים), עבר החוק העותמני מן העולם, ואולם כהוראת הסיפה לסעיף 51, אין בביטולו של החוק העותמני "כדי להשפיע על הליכים ועל תרופות שיינקטו או יינתנו לגבי מסמכים שנערכו לפני תחילתו של חוק זה." 10. על פי החוק העותמני, שומה היה על הנוטריון הממשלתי, מר שוחט, לחקור ולברר את זהותם של הצדדים, ואם לא היו מוכרים לו - "לשאול פי שני עדים". וכדבר הוראות סעיפים 42 ו-44 לחוק העותמני, המורים אותנו וזו לשונם: 42. אחד התפקידים היותר חשובים של הנוטריונים והעוזרים, הוא לחקור ולברר את זהותם של הצדדים ולהיות בטוחים ברצונם החפשי של הצדדים ואם יוכח בפני בית משפט שהם אשרו או ערכו, נירות, שטרות, או חוזים מבלי לחקור בתשומת לב את זהות הצדדים ואת רצונם החפשי, יפוטרו מיד, ויענשו בהתאם להוראות החק הזה. 44. על הנוטריונים ועוזרי הנוטריונים מוטלת החובה, כשהצדדים המבקשים אשור חתימותיהם וחותמותיהם אינם מוכרים להם, לשאול פי שני עדים, ואם לא יכלו להיות משוכנעים מן השנים בלבד ישאלו פי אחר. ולהם הזכות לדרוש כל הוכחה אחרת אפשרית. ...................................................... ההלכה קובעת לעניין סעיף 42, שבהיעדר הוכחה סותרת יש להניח כי הנוטריון הציבורי מילא את תפקידו וחובתו כקבוע בחוק. ראו: ע"א 175/51 אדלר נ' מויאל, פ"ד ז 742, 743; ע"א 8/68 קפלן נ' ג'לאל ואח', פ"ד כג(1) 106, 111; ע"א 404/84 סעתי נ' סעתי, פ"ד מא(2) 477, 485-483, 497-496. נוסיף ונזכיר - והוא עיקר לענייננו - כי בהוראת סעיף 66 לחוק העותמני נקבע נטל השיכנוע על פי הכלל הידוע של תקינות המינהל: 66. מסמכים, הסכמים ושטרות הנערכים ע"י הנוטריונים ועוזריהם כפי התנאים והכללים המפורשים בחק הזה, הם נחשבים לבעלי-ערך-הוכחה בפני עצמם, בפני כל בתי המשפט הדתיים והאזרחיים וכל מחלקות הממשלה, וזה מבלי שום צרך לאמת את תכנם ע"י איזו ראיה אחרת. הוראת סעיף 66 מורה אותנו את עיקר חשיבותו של המסמך הנוטריוני, והוא כוחו כראיה. שלא כמסמך רגיל המוגש לבית-המשפט, לאימות תוכנו של מסמך נוטריוני על-פי החוק העותמני, אין צורך לזמן לעדות את הצדדים החתומים על המסמך או את הנוטריון הציבורי עצמו. כן הוא הדין כיום, כהוראת סעיף 19 לחוק הנוטריונים. ראו עוד: א' לית, חוק הנוטריונים התשל"ו-1976 על תקנותיו (ירושלים, תשנ"ט-1999), 133 ואילך. המסמך הנוטריוני אפוא מדבר בעד עצמו, ומדבר הוא אמת על עצמו. 11. אכן כן: ככל חזקה הניתנת לסתירה, כן היא החזקה בדבר אמיתות תוכנו של המסמך הנוטריוני וכשרות פעולותיו של הנוטריון, שאף היא ניתנת לסתירה. בה-בעת, ברור מאליו כי העלאת טענה כטענתו של המערער - טענה המייחסת לנוטריון, למיצער, מחדל חמור עד-למאוד בהפעלת חובתו לחקור ולברר את זהותם של הצדדים - דורשת הוכחה משכנעת ביותר. בפרשת סעתי (לעיל) אמר השופט בך דברים אלה (שם, 497-496): [] נטל כבד... רובץ על צד הטוען כי יפוי-כוח שנחתם על-ידיו בפני נוטריון ציבורי לא הוסבר לו כראוי... שותף אני גם לדעה, כי קיים אינטרס ציבורי רב חשיבות להשלטת ההבנה בציבור, כי רק במקרה נדיר ביותר יוכל אדם להתכחש לתוכנו של מסמך, שנחתם על-ידיו בפני נוטריון ציבורי. היה איפוא מוטל נטל הוכחה כבד מאוד על המשיבה... אם אלה דברים נאמרו למקרה שבו התכחש צד לתוכן מיסמך שחתם עליו לפני נוטריון ציבורי, על אחת כמה וכמה ייאמרו הדברים בענייננו-שלנו, שהמערער מאשים את הנוטריון במעשה חמור של רשלנות. לענייננו-שלנו נאמר, כי יפוי-הכוח הנחזה כיפוי-כוח שהמערער חתם עליו לפני נוטריון ממשלתי, מוחזק על-פי דין כמיסמך אמיתי; כי החתימה שעל יפוי-הכח חתימתו של המערער היא; וכי הנטל להפריך כל אלה על שיכמו של המערער מוטל הוא. 12. כדי להכריע בעניין שלפנינו, יש לברר אפוא אם עלה בידי המערער להציג לפני בית-המשפט הוכחה של ממש לזיוף החתימה - הוכחה שיש בה כדי לסתור את החזקה בדבר כשרות פעולת הנוטריון ובדבר אמיתותו של יפוי הכוח הנוטריוני. לעניינו של המערער 13. המערער יכול היה להפריך את אמיתות חתימתו בדרכים מדרכים שונות. כך, למשל, מפי עד שיאשר כי החותם היה אדם אחר; על דרך הצגתה של חוות-דעת מומחה התומכת בגירסתו; או באמצעות השוואה לדוגמאות כתב-יד אחרות שלו. ראו והשוו: א' הרנון, דיני ראיות, חלק ראשון (ירושלים, 1985), 145-144; ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ ואח' פ"ד מז(3) 240, 262-261. המשותף לדרכי הוכחה אלו כולן הוא, כדברי הנשיא שמגר בפרשת שאול רחמים (שם, שם): קיומם של אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שבמחלוקת, השופכים אור על זהות עורך המסמך או החתום עליו. (ההדגשה במקור - מ' ח') על רקע כל אלה הבה נבחן את הראיות שהביא המערער, ונלמד לדעת אם עלה בידו להפריך את חזקת התקינות באמצעות קיומן של ראיות חיצוניות. עדות - הימנעות המשיבה מחקירת המערער על תצהירו 14. המערער טוען בסיכומיו כי משחדלה המשיבה לחוקרו על תצהירו, מתחייבת כמו-מאליה מסקנה כי האמור בתצהיר מהווה - למיצער, לכאורה - ראיה בעלת משקל לביסוס גירסתו כדי העברת הנטל (המישני) אל כתפיה של המדינה. לטעמי, לא די היה בתצהירו של המערער כדי להעביר את הנטל (המישני) אל שיכמה של המשיבה. אמת נכון הדבר: משבחר צד שלא להגיש תצהיר נגדי ושלא לחקור את הצד שכנגד על תצהירו, רואים את העובדות כפי שהן מפורשות בתצהיר, בדרך כלל, כעובדות שאין חולקים עליהן: ע"א 841/87 רון נ' רון, פ"ד מה(3) 793, 795; ע"א 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז(3) 846, 850. ואולם, תחולתה של הלכה זו על ענייננו תחולה מוגבלת היא ביותר. ראשית לכל ייאמר, כי המדינה נמנעה, אמנם, מלחקור את המערער על תצהירו, אך הוגש מטעמה תצהיר אשר נדרש לתצהירו של המערער והסותר את האמור בו; שנית, לא נשכח כי מאז יום התרחשותו של האירוע שבמחלוקת - יום החתימה על התצהיר - ועד למועד שמיעת הראיות (בשנת 2000), חלפו למעלה משלושים שנים. מי שטיפלו ביפוי הכח הנוטריוני אינם מועסקים עוד במינהל מקרקעי ישראל, וכל המידע שהיה בידי המדינה שאוב היה מן המסמכים השמורים בגינזכיה. על מיסמכים אלה הצהירה המצהירה מטעם המדינה בתצהירה הנגדי. נסיבות אלו היקשו על המשיבה לחקור את המערער חקירה נגדית של-ממש. גם לו חקרה המדינה את המערער על תצהירו, לא היה באותה חקירה אלא כדי לצאת ידי חובה, ולא נראה כי בתוצאותיה של חקירה שכזו היה כדי לשנות דבר. 15. בבואנו אל תצהירו של המערער, נזכור היטב כי לא בעדות אובייקטיבית וחסרת-פניות ענייננו. מדברים אנו בעדותו של בעל-העניין העיקרי בתובענה. בנסיבות העניין, יקשה עליי לקבל כי תצהיר המערער לבדו - גם אם לא נחקר עליו - די היה בו כדי לגבור על החזקה בעלת-העוצמה שהקים החוק ולהראות שיפוי הכוח הנוטריוני היה מזוייף. כאמור בפסק-הדין בעניין שאול רחמים (לעיל), בבואנו לדון באמיתותו של מיסמך, מחפשים אנו אחר עדויות חיצוניות למיסמך. ואנו נוסיף ונאמר: מחפשים אנו אחר עדויות חיצוניות ואובייקטיביות. תצהירו של המערער - גם אם לא נסתר על דוכן העדים - אינו ראיה "חיצונית" ואינו אובייקטיבי. אכן, לא היה בו באותו תצהיר כדי לפטור את המערער מהביא ראיות חיצוניות שלענין; והמערער יכול היה להביא לבית-המשפט ראיות חיצוניות. הנה-כי-כן, העותר לא זימן ולו עד אחד שיעיד לזכותו, לא מן החותמים על יפוי-הכוח ולא מן הנוכחים במעמד החתימה. כך, למשל, המערער לא זימן לעדות את אֶחָיו שחתמו כולם על יפוי הכוח ואין הם מכחישים את חתימתם - לטענתו, בשל סיכסוך שנתגלע ביניהם; המערער לא הביא את עדי הזיהוי, שלטענתו אין הוא מכיר אותם. אם אין די בכל אלה, הנה כפי שנראה עוד להלן לא איפשר המערער למומחית לכתב-יד להשלים את חוות-דעתה. על רקע כל זאת, דומה עליי כי לא עלה בידי המערער לסתור את חזקת הדין העומדת לחובתו. 16. בנסיבות העניין אתקשה להסכים לעמדתו של חברי השופט מצא ולפיה ההימנעות מחקירת המערער על תצהירו היה בה כדי להפוך את האמור בתצהיר - ולו לכאורה - ל"ראיה בעלת משקל לביסוס גרסתו [של המערער]". חוות הדעת הגרפולוגית 17. כפי שראינו לעיל, השוואת החתימה שעל יפוי-הכוח לדוגמאות כתב-יד אחרות נתאפשרה אך בחלקה. המערער אכן התייצב לפני הגרפולוגית וחתם לפניה חתימות רבות. ואולם, כפי שציינה המומחית עצמה, בדוגמאות חתימה אלו (משנת 2000) לבדן, לא היה כדי להכריע את הכף באשר לזהות החתימה שנחתמה בשנת 1966. המומחית ביקשה אפוא - במפורש - כי תומצאנה לה דוגמאות חתימה אקראיות שחתם המערער, בכללן חתימות משנים קודמות, וכן דוגמאות חתימה של החותמים האחרים על יפוי הכוח הנוטריוני. 18. והנה, למרות בקשתה המפורשת של המומחית, לא המציא המערער, לא למומחית ולא לבית-המשפט, דוגמאות חתימה קודמות כלשהן לביסוס טענתו - לא מן התקופה הרלוונטית ולא מכל תקופה אחרת. מחדלו זה של המערער מעורר, לטעמי, תמיהה גדולה, ויש בו כדי להקים ספק גדול בכנות גירסתו. האמנם לא נמצאה לו למערער ולו דוגמת חתימה אקראית אחת משנים עברו? לא על מכתב שכתב? לא על מסמכים בנקאיים כלשהם? לא על כל טופס אחר כלשהו השמור במשרד ממשלתי? אציין בהקשר זה, כי טענת בא-כוחו ולפיה נתקשה המערער למצוא חתימות נוספות בהיותו "אדם לא משכיל ובקושי יודע קרוא וכתוב" (סעיף 32 לכתב הערעור) אינה זוכה לתימוכין בחוות-דעתה של המומחית. אכן, המומחית אינה מזכירה כלל כי המערער נתקשה בכתיבה במהלך ההכתבה שערכה לו. 19. יתר-על-כן: המומחית אמרה בחוות-דעתה כי בדיקתה "העלתה חשד" שכל החתימות על יפוי-הכוח - לרבות חתימתו של המערער - נחתמו בידי אדם אחד. לענין זה מקובלת עליי הסתייגותו של בית-משפט קמא מדבריה של המומחית. נזכור כי ליד שמות החותמים מופיעים מספרי תעודות-זהות וכן זוהו המוכרים על-ידי שני עדים. בנסיבות אלו, קשה לפרש אותו "חשד" שהעלתה המומחית אלא כחשד לכך שהנוטריון - הוא עצמו - שיתף פעולה בזיוף החתימות. אליבא דידי, יש בהפרחתו של חשד חמור זה - שאין לו כל ביסוס שהוא בחומר הראיות - כדי לכרסם באמינותה של חוות-הדעת. כירסום נוסף זה, בצירוף לאי-הוודאות הכללית האופפת אותה - בשל היעדר דוגמאות החתימה שנדרשו למומחית כדי להכריע בשאלת החתימה - הופכים את חוות-הדעת בעיניי לחסרת-ערך ראייתי ולו ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי. דומה שכך סברה אף המומחית עצמה. נטל השיכנוע לעניינה של עובדה בעלת יסוד שלילי 20. חברי השופט מצא סובר - ואני כמותו - כי נטל השיכנוע על המערער רובץ הוא, להוכיח כי חתימתו על יפוי הכוח אינה, לאמיתם של דברים, חתימתו אלא זיוף של חתימתו. אגב הילוכו למסקנה כי המערער הסיר את הנטל מעל שיכמו, אומר חברי כי מדברים אנו בהוכחת עובדה בעלת יסוד שלילי; וכי בעניינה של עובדה מעין זו ניתן להסתפק בכמות ראיות פחותה עד שנראה צד כמי שהרים את נטל הבאת הראיות המוטל עליו להעברתו של הנטל אל-שכם הצד-שכנגד. ראו פיסקה 7 לחוות דעת של חברי. אכן, ההלכה לעניינה של עובדה בעלת יסוד שלילי היא כתיאורו של חברי, ואולם חולק אני על דבריו ככל שמוסבים הם על עניינו של המערער. ראשית לכל, אני מתקשה לאפיין את טענת הזיוף שהעלה המערער כטענה בעלת יסוד שלילי בגידרי ההלכה של נטל השיכנוע. טענה זו ניתן להציגה בנקל כטענה בעלת יסוד חיובי. ראו והשוו: הרנון, שם, 203. שנית, והוא עיקר: כל הראיות - שמא נאמר: רוֹב הראיות - שהיה בהן כדי להוכיח את טענת הזיוף היו בידי המערער, והרי החתימות בפני הנוטריון נחתמו בצוותא-חדא בידי חמשת המוכרים והם המערער ואֶחָיו. מדוע זה אפוא לא הביא המערער את אֶחָיו כעדים? תירוצו של המערער למחדלו - כי רב עם אחיו, כך דרך הסתם - טענה קשה היא ואין לקבלה. הוא הדין באשר לעדי הזיהוי. שואל חברי: מדוע זה לא הביאה המדינה את כל אלה כעדיה? ומשחדלה יש לזקוף מחדל זה לחובתה. תשובתי לכך היא, כי בנסיבות הענין הנטל להביא את האחים ואת העדים המזהים כעדים מוטל היה דווקא על המערער ולא על המדינה, שהרי כל אלה היו "צדדים קרובים" למערער ולא למדינה. אם כך על דרך הכלל, לא-כל-שכן בתיתנו דעתנו לזמן הרב שעבר מאז החתימה על יפוי הכוח. וכי ניתן היה לצפות שיימצא במינהל עד שיזכור עיסקה זו לאחר שנים רבות כל-כך? כללם של דברים 21. מונח לפנינו יפוי כוח שעֲרָכוֹ הנוטריון הממשלתי וחתימתו של המערער מתנוססת עליו. מוסכם על הכל כי אם אמנם חתם המערער על אותו יפוי כוח כי-אז דין ערעורו דחיה. טוען המערער כי חתימתו על יפוי הכוח חתימה מזוייפת היא, ומקובל על הכל כי הנטל להוכחתה של טענה זו על שיכמו של המערער מוטל הוא. לדעתי, לא עמד המערער בנטל שהוטל על שיכמו הואיל ולא עלה בידו להציג לפני בית-המשפט ראיות קבילות ומשכנעות - ולו לכאורה - לסתור את החזקה העולה מן הדין ולפיה חתם הוא על יפוי הכוח לפני הנוטריון הממשלתי. משכשל המערער בדרכו זו דין הוא שערעורו יידחה. אם דעתי תישמע כי אז נדחה את הערעור. ש ו פ ט הוחלט ברוב דעות, כאמור בפסק-דינו של השופט א' מצא. ניתן היום, א' באדר ב' תשס"ג (5.3.03). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 01073030_F07.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il /עכ.