שושנה קינן נ. עו"ד רונן ברק

1 2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7300/22 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט י' כשר המערערת: שושנה קינן נ ג ד המשיב: עו"ד רונן ברק ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט י' שקד) מיום 9.8.2022 ב-ע"א 7500-02-22 תאריך הישיבה: כ"ג באדר התשפ"ג (16.3.2023) בשם המערערת: מר אברהם וקנין בשם המשיב: עו"ד אהוד שטיין פסק-דין השופטת ע' ברון: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 9.8.2022, וכן על ארבע החלטות שקדמו לו, ב-ע"א 7500-07-22 (פסק הדין ניתן על ידי כבוד השופט י' שקד, שאת ארבע ההחלטות נתן בתוקף סמכותו כרשם). בגדרם, דחה בית המשפט את בקשת המערערת לפטור מהפקדת עירבון ומתשלום אגרה, והורה על מחיקת הערעור בשל אי-הפקדת עירבון על ידי המערערת. רקע הדרוש לעניין המערערת, גב' שושנה קינן, אישה כבת 75, הגישה בחודש יוני 2010 תביעת נזיקין לבית משפט השלום תל אביב-יפו כנגד המרכז הרפואי ע"ש סוראסקי, עיריית תל אביב יפו ומדינת ישראל, בטענה כי נגרמו לה פגיעות בתפקודי הריאה כתוצאה מהליך רפואי שעברה במרכז הרפואי (ת"א 17437-06-10) (להלן: תביעת הרשלנות הרפואית). בהליך זה, ייצג את המערערת עו"ד רונן ברק, הוא המשיב בהליך שלפנינו (להלן: עו"ד ברק). ביום 14.10.2013 ניתן תוקף של פסק דין להסדר גישור שאליו הגיעו הצדדים בתביעת הרשלנות הרפואית (להלן: הסדר הגישור). בחלוף זמן, ומשסברה המערערת כי הסכום שהסכימה לו במסגרת הסדר הגישור הוא נמוך בהרבה מהסכום שמגיע לה ולפי כל קנה מידה אינו הולם את הנזק שנגרם לה, הגישה בשנת 2018 תביעה לביטול פסק הדין בתביעת הרשלנות הרפואית (ת"א 14299-04-18) (להלן: ההליך המקביל). במוקד התביעה בהליך המקביל, עמדה הטענה כי עו"ד ברק חבר לנתבעים בתביעת הרשלנות הרפואית, ויחד הם עשו יד אחת כנגד המערערת, על מנת להשיג במרמה הסדר גישור שאינו בהסכמתה ושאינו מפצה אותה כראוי על הנזק שנגרם לה. התביעה בהליך המקביל נשמעה בבית משפט השלום בבת ים, כולל דיוני הוכחות, וביום 7.3.2022 ניתן פסק דין מאת כבוד השופט ש' מזרחי בו נקבע כי המערערת לא הוכיחה אף אחת מעילות התביעה שלה, ומשכך תביעתה נדחית (להלן: פסק הדין של השופט מזרחי). ערעור על פסק הדין של השופט מזרחי הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב, והוא תלוי ועומד (ע"א 12277-05-22). ויצוין כי ביום 28.1.2020 נתן השופט מזרחי במסגרת ההליך המקביל היתר למערערת לפצל את סעדיה, ולתבוע מעו"ד ברק בהליך נפרד פיצוי כספי בגין הטענות להתרשלותו המקצועית. בדצמבר 2020, בעוד הדיונים בהליך המקביל מתנהלים, הגישה המערערת תביעה נוספת לבית משפט השלום בבת ים – הפעם לקבלת פיצוי כספי מעו"ד ברק. בתביעה נטען כי עו"ד ברק התרשל בייצוג המערערת בתביעת הרשלנות הרפואית; רימה את המגשר, את המערערת ואת בית המשפט שניהל את ההליך; וגרם למערערת לנזק כלכלי עצום (ת"א 74124-12-20) (להלן: תביעת הרשלנות המקצועית). ביום 11.5.2022 ניתן פסק דין בתביעת הרשלנות המקצועית על ידי כבוד השופטת ר' אופיר, בו נקבע כי פסק הדין של השופט מזרחי מהווה מעשה בית דין, ומשכך אין לדון מחדש בטענות שהופנו כנגד עו"ד ברק (להלן: פסק הדין של השופטת אופיר). ערעור על פסק הדין של השופטת אופיר הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"א 7500-07-22) (להלן: ע"א 7500-07-22). במסגרת זאת, ביום 17.7.2022 דחה בית המשפט בהחלטת רשם את בקשת המערערת לפטור אותה מתשלום אגרה ומהפקדת ועירבון (להלן: בקשת הפטור), וזאת משום שלא הוכיחה כי לערעור סיכויים גבוהים להתקבל, ומפני שלא ביססה את טענתה בדבר מצבה הכלכלי הקשה; בהתאם, בית המשפט הורה למערערת להפקיד את העירבון והאגרה עד ליום 27.7.2022. בהמשך להחלטה זו, בימים 25.7.2022, 27.7.2022 ו-28.5.2022 נדחו אף שתי בקשות המערערת לעיון חוזר ובקשת המערערת לעיכוב ביצוע ביחס להחלטה מיום 17.7.2022 (להלן: ארבע החלטות הרשם). לבסוף, ביום 9.8.2022 ומשלא הפקידה את העירבון עד למועד הנדרש (ונראה כי הכוונה גם לכך שלא שולמה האגרה, אף שהדבר לא צוין במפורש), ניתן פסק דין בע"א 7500-07-22 שלפיו הערעור נמחק (להלן: פסק הדין מיום 9.8.2022). למען הסדר ייאמר כי המערערת הגישה ערעור על פסק הדין מיום 9.8.2022 ועל ארבע החלטות הרשם; וזה נדחה ביום 8.9.2022 על ידי בית המשפט המחוזי מחוסר סמכות עניינית, תוך שצוין כי הסמכות לדון בערעור על פסק הדין נתונה לבית המשפט העליון, ובתוך כך גם על ארבע החלטות הרשם ה"נבלעות" בפסק הדין (ע"ר 47723-09-22, כבוד השופטת העמיתה ש' דותן). מכאן הערעור שלפנינו, המופנה כנגד ארבע החלטות הרשם וכנגד פסק הדין מיום 9.8.2022. המערערת טוענת כי היא מצויה בקשיים כלכליים משמעותיים, ועל כך מעידות החלטות בתי המשפט בהליכים השונים שפטרו אותה מתשלום אגרה או מהפקדת עירבון בשל מצבה הכלכלי. כן נטען כי לפני בית המשפט המחוזי עמדו חוות דעת רפואיות המעידות על כך שהמערערת "חולה אנושות ובסכנת מוות", וכן "חרדתית ודיכאונית". נוסף על כך, המערערת סבורה כי סיכויי הערעור שהגישה הם גבוהים – הן בע"א 12277-05-22 התלוי ועומד, הן בע"א 7500-07-22 אם יוחזר על כנו. על יסוד האמור, המערערת טוענת כי ארבע החלטות הרשם ופסק הדין מיום 9.8.2022 שגויים, פוגעים בזכות הגישה שלה לערכאות ויש לבטלם. עו"ד ברק טוען כי הערעור הוא "חסר בסיס ומיותר וכל מטרתו היא להטריד ולהציק", שכן אין מקום לדון בטענות המערערת בתביעת הרשלנות המקצועית כל עוד הקביעות בפסק הדין של השופט מזרחי, לפיהן המשיב לא התרשל כלפי המערערת, נותרות בעינן. נטען כי המערערת כלל לא טענה במסגרת בקשת הפטור לעניין סיכויי הערעור, וכי בקשתה לפטור מהפקדת עירבון שהוגשה במסגרת ע"א 12277-05-22 נדחתה אף היא על ידי בית המשפט המחוזי. משכך, עו"ד ברק סבור שבקשת הפטור אינה עומדת בתנאים הנדרשים לקבלתה, הן מבחינת הוכחת סיכויי הערעור הן מבחינת הוכחת אי-יכולת כלכלית. דיון והכרעה שמענו את טענות הצדדים, והגענו לכלל דעה כי יש מקום לקבל את הערעור, כך שיבוטלו פסק הדין מיום 9.8.2022 וארבע החלטות הרשם, הדיון בע"א 7500-07-22 יוחזר לבית המשפט המחוזי, והמערערת תהא פטורה מהפקדת עירבון (לעניין האגרה נתייחס בסמוך). עם זאת, מן הראוי לעכב את הדיון בבית המשפט המחוזי בע"א 7500-07-22 עד להכרעה בערעור בהליך המקביל התלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי. ונבאר. אנו סבורים כי בנסיבותיה הייחודיות של המערערת, שיצוין שאינה מיוצגת, לא היה מקום לכתחילה להתנות את שמיעת הערעור בהפקדת עירבון, והתוצאה של מחיקת הערעור בשל אי הפקדתו היא אפוא מרחיקת לכת. אמנם המערערת לא הציגה זו הפעם אסמכתאות לאי-יכולתה הכלכלית, אך על פניו לנוכח ההיסטוריה של המערערת בהליכים קודמים ומצבה הבריאותי הירוד, נדמה שההחלטה בדבר חובת הפקדת העירבון פוגעת בזכותה לגישה לערכאות. ובמילים אחרות, נראה שהעניין אינו מתמצה בכך שהמערערת לא הפקידה את העירבון במועד, אלא עושה רושם כי אין באפשרותה לעשות כן כלל. על כן, אנו פוטרים אותה מהפקדת העירבון. לצד זאת ובשונה מהעירבון, מצאנו כי מן הראוי שהמערערת תשלם כנדרש את האגרה, שממילא אינה עומדת על סכום גבוה. אכן הצדק עם בית המשפט המחוזי בקובעו כי היה מקום לטעון לעניין סיכויי הערעור; עם זאת דומה כי עניינה של המערערת, לנוכח מצבה, איננו ההליך המתאים לדקדק ולהחמיר בדרישה זו. ויובהר כי אין באמור כדי לסטות מהכלל הברור מאליו, לפיו כשבית המשפט מורה, שומה על בעל הדין לציית; ובענייננו, מעת שבית המשפט קבע כי על המערערת להפקיד עירבון ולשלם אגרה – היה מוטל עליה לעשות כן. לגופו של עניין – על פניו, להליך המקביל ישנן השלכות על ההליך שלפנינו. בשל כך, לטעמנו מוטב לעכב את הדיון בבית המשפט המחוזי בהליך שהוא נושא הערעור עד להכרעה בהליך המקביל. דהיינו, אם בית המשפט המחוזי יאשר את פסק הדין של השופט מזרחי, נראה כי יהא בכך כדי לשמוט את הקרקע אף תחת טענותיה של המערערת בהליך הנדון; לעומת זאת, אם יתקבל הערעור בהליך המקביל ויבוטל הסדר הגישור, פשיטא כי גם לכך תהא השלכה על ההליך בענייננו. בין כה וכה, רצוי כי בפני בית המשפט שידון בע"א 7500-07-22, תעמוד גם הכרעת בית המשפט המחוזי בהליך המקביל, שאז יתאפשר לצדדים לטעון להשלכותיה של אותה הכרעה על התיק שהוא נושא הערעור. סופו של דבר, הערעור מתקבל, במובן זה שיבוטלו פסק הדין מיום 9.8.2022 וארבע החלטות הרשם; המערערת תהא פטורה מהפקדת עירבון, אך שומה עליה לשאת בתוך 30 יום בתשלום האגרה כנדרש, שאז בית המשפט המחוזי ישוב לדון בע"א 7500-07-22 לאחר שתתקבל הכרעה בערעור בהליך המקביל. לא שולמה האגרה בתוך המועד כאמור, פסק הדין מיום 9.8.2022 יוותר על כנו ובתוך כך גם ארבע החלטות הרשם. בנסיבות העניין, איננו עושים צו להוצאות. ניתן היום, ‏ו' באייר התשפ"ג (‏27.4.2023). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22073000_G08.docx נס מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1