פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 96 / 7297
בפני: כבוד השופט א' גולדברג
כבוד השופט י' זמיר
כבוד השופטת ד' דורנר
המערער: משה חזון
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי
תל-אביב-יפו מיום 25.6.95 בתיק 279/95
שניתן על ידי כבוד השופט ד"ר ע. מודריק
תאריך הישיבה: כ"ה באדר ב' תשנ"ז (3.4.97)
בשם המערער: עו"ד מקרין
בשם המשיבה: עו"ד פטר
פסק-דין
בית המשפט האמין למתלונן כי זיהה את המערער כמי שדקר אותו. כך העיד המתלונן בחקירתו הראשית. אולם בחקירתו הנגדית חזר בו מדבריו אלה. על כך שהמערער היה הדוקר מסר המתלונן גם במשטרה, אם כי לא בהודעתו הראשונה. בית המשפט קיבל כאמור את הגירסה המפלילה של המתלונן הן על יסוד עדותו בחקירה הראשית והן על יסוד הודעתו במשטרה מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות. סבורים אנו כי הראיה התומכת המתחייבת לפי סעיף 10א איננה דרושה במקרה שלפנינו, שכן אימץ המתלונן את גירסתו המפלילה במשטרה בעדותו בבית המשפט. אולם גם אם לא נדרשה ראיה תומכת על פי החוק, היה מקום לחפש אחר חיזוק כלשהו, לאור הפכפכותו של המתלונן. חיזוק כזה ניתן למצוא בעמדה שהמערער נקט במשטרה, שאינה מתיישבת עם מי שמבקש לחשוף את האמת, וזאת בנוסף לסימני הפחד שהמתלונן גילה בעדותו מפני המערער.
לפיכך החלטנו לדחות את הערעור על ההרשעה. כמו כן איננו רואים סיבה להתערב בעונש שהוטל על המערער, הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ה באדר ב' תשנ"ז (3.4.97).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
96072970.D01