ציון טל גריב נ. "עמידר" - החברה הלאומית לשיכון הישראל בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 7293/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7293/15 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור המערער: ציון טל גריב נ ג ד המשיבה: "עמידר" - החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ ערעור על החלטת בית משפט השלום ברמלה מיום 18.10.2015 בת"א 336-01-15 שניתנה על ידי כבוד השופט ז' ימיני בשם המערער: עו"ד ארז גביר פסק-דין 1. ערעור על החלטת בית משפט השלום ברמלה (השופט ז' ימיני), מיום 18.10.2015 בת"א 336-01-15, בה דחה את בקשת המערער לפסול עצמו מלדון בעניינו. 2. בין בעלי הדין מתנהל הליך לפני השופט ז' ימיני לבירור זכויות המערער בדירה מסוימת, אשר לטענת המערער, הוא דייר מוגן או בר רשות בה. בית המשפט (השופט ז' ימיני) דן בעבר והכריע ביום 24.2.2010 בזכויות אמו המנוחה של המערער בנוגע לאותה דירה (להלן: האם או המנוחה). בפסק הדין נקבע כי האם אינה דיירת מוגנת בדירה (להלן: פסק הדין הקודם). על פסק הדין הקודם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, שנדחה. עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי יש ממש בטענה שלפיה לאחר תקופה כה ארוכה שבה המשיבה שקטה על שמריה ולא פעלה נגד האם, ונוכח גילה המתקדם, אין לפנותה ויש לאפשר לה להמשיך להתגורר בדירה תקופה נוספת של ארבע שנים בטרם תתפנה. כמו כן נקבע: "ארכה זו לפינוי מותנית בכך שהמערערת תמציא למשיבה, בתוך שנה אחת, את אישור בנה המתגורר עמה, לטענתה, באמצעות אפוטרופוס שימונה לו, כי הוא מסכים שפסק הפינוי יחול אף עליו, וכן התחייבות בלתי חוזרת שכל ילדיה האחרים כערבים לפינוי". בית המשפט המחוזי קבע כי במידה שהאם לא תמציא את האישורים הנדרשים יהיה עליה לפנות את הדירה בתום שנה מיום מתן פסק הדין (ע"א 14977-04-10). האם הגישה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, אשר נמחקה בעקבות פטירתה (רע"א 628/11). האישורים לא הומצאו כנדרש, והמשיבה הגישה תביעה לפנות את המערער מהדירה – היא התביעה נושא ערעור זה. 3. המערער הגיש בקשה לפסול את בית המשפט, בטענה כי קם בעניינו חשש ממשי למשוא פנים לאור פסק הדין הקודם שנתן השופט ז' ימיני בנוגע לאמו המנוחה. 4. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט ציין כי מדובר בבקשת פסלות שנייה שהגיש המערער, וכי בהחלטה מיום 29.3.2015 נדחתה בקשתו הקודמת. בית המשפט ציין כי בהחלטה בבקשה הקודמת נקבע, בין היתר, כי מדובר כעת בעניין שונה מהסוגיה בה פסק בפסק הדין הקודם. בית המשפט הוסיף כי אכן הכריע בהחלטתו מיום 10.9.2015 בטענה כי הקביעות בפסק הדין הקודם מהוות מעשה בית דין כלפי המערער. לדברי בית המשפט, אפילו הייתה התביעה מועברת לידי מותב אחר, היה על המותב האחרון לדון בטענת המשיבה שלפיה קיים בענייננו מעשה בית דין. בית המשפט ציין כי לא התייחס בהחלטה זו לאמינותו של המערער. בית המשפט הוסיף וקבע כי עובדה שהוכרעה בעבר חלה גם על חליפו של בעל דין. לכן קבע כי טענות המערער שמדובר בטענות עובדתיות שהוכרעו בהחלטה מיום 10.9.2015, דווקא תומכות במסקנה כי יש לדחות את בקשת הפסלות. בעקבות החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. 5. המערער מפרט את השתלשלות העניין בהרחבה. לדבריו, מן הנסיבות החיצוניות הכרח להתרשם כי קיימת אפשרות "מאוד מסתברת" כי נבצר מבית המשפט לשפוט בעניינו באובייקטיביות הדרושה. לטענתו, לא יהיה ביכולתו של בית המשפט לבחון את העניין באופן נטול פניות. המערער מציין כי הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת בית המשפט קמא מיום 10.9.2015, וכי הבקשה תלויה ועומדת (רע"א 22389-10-15). המערער טוען כי משנתן בית המשפט פסק דין בעניין אמו והכריע בענייני עובדה, אין זה מתקבל על הדעת כי ישב כעת כערכאת ערעור על פסק דין שנתן בעצמו. לדברי המערער, המשיבה הגישה בקשה למתן פסק דין נגדו על יסוד ההחלטה מיום 10.9.2015 אשר קבועה כעת לדיון. לטענת המערער, ישנו חשש ממשי כי אם בית משפט זה לא יורה על פסלות השופט ז' ימיני, יינתן נגדו פסק דין. לדעת המערער, החלטת בית המשפט מיום 10.9.2015 שוללת ממנו, הלכה למעשה, את יומו בבית המשפט מבלי שנשמעו טענותיו. לכל הפחות, מבקש המערער לקבוע כי מראית פני הצדק מחייבת את פסילת בית המשפט מלשבת בדין בעניינו. המערער מבקש לעכב את ההליכים עד להכרעה בערעורו. 6. דין הערעור להידחות. הטענות שהעלה המערער אינן מקימות עילת פסלות. כידוע, כלל הוא, כי הבעת עמדה או דעה על ידי שופט במסגרת הליך קודם, אינה מקימה, בדרך כלל, חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 4555/15 פלוני נ' פלוני (3.8.2015)). לפיכך, פסיקה קודמת באותו עניין אינה מגבשת, כשלעצמה, את עמדת השופט באופן שאין הוא פתוח לשכנוע, ויש להראות כי בהליך הנוכחי אין השופט פתוח לשכנוע (ע"א 6734/15 סמ-ליין בע"מ נ' שוורץ (2.11.2015); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 265 (2006)). אין זה המקרה דנן. זאת ועוד, השגותיו של המערער על תוכן החלטותיו של בית המשפט קמא, לרבות ההחלטה מיום 10.9.2015 אין בהן כדי ליצור חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים המצדיק את פסילת בית המשפט. מקומן הוא בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא בהליכי פסלות (ע"א 5351/15 אגמי נ' וייס (17.8.2015)). כך אכן פעל המערער בהגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 10.9.2015. מכל מקום, הגעתי לכלל מסקנה כי לא קמה עילה לפסילת בית המשפט בעניינו של המערער, אף שפסק בשעתו בעניינה של אמו המנוחה. לפיכך, דין הערעור להידחות וממילא אין מקום לעיכוב ההליכים. אף אין מקום לפסול את בית המשפט בשל מראית פני הצדק. הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ט בחשון התשע"ו (‏11.11.2015). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15072930_C02.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il