שלום שאלתיאל נ. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים

פסק-דין בתיק בג"ץ 7289/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7289/08 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט מ' נאור כבוד השופט ס' ג'ובראן העותר: שלום שאלתיאל נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים 2. המועצה הדתית תל אביב עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד ישראל רוזובסקי בשם המשיבה 2: עו"ד דוידוב אמיר פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. עניינה של עתירה זו בבקשת העותר להורות על ביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 3.7.08 (כב' השופטים נ' ארד, ו' וירט-ליבנה ור' רוזנפלד, ונציגי הציבור מר ש' חבשוש ומר ח' קמיניץ) (להלן: פסק הדין). פסק הדין אישר את החלטת רשמת בית הדין הארצי מיום 1.4.08 (כב' הרשמת ל' גליקסמן), ולפיה אין מקום להאריך את המועד להגשת ערעור פסלות שופט מטעם העותר. כן מבוקש להאריך את המועד להגשת ערעור לבית הדין הארצי לעבודה על ההחלטה אשר דחתה טענת פסלות שופט שניתנה על ידי כב' השופט טננבויים בבית הדין האזורי לעבודה ביום 29.7.07. 2. העותר הגיש לבית הדין האזורי בת"א תביעה בסכום של כשלושה מיליון ₪, נגד המועצה הדתית תל אביב יפו. בתביעה טען לזכותו לפיצוי בגין עגמת נפש ופגיעה בזכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתו במועצה בין השנים 1987 ו- 2000 כ"מפקח על המנגנון וכוח אדם" ולאחר מכן כ"עוזר לנושאי פיקוח למ"מ ראש המועצה". הדיון התקיים בפני השופט טננבויים בבית הדין האזורי. 3. לאחר סיום פרשת ההוכחות, הגיש העותר ביום 12.7.07 בקשה בהליך לפסילת אב בית הדין, השופט שמואל טננבוים, בטענה כי עו"ד פיי, שייצג את העותר בשלב התחלתי היה בקשרי עבודה עם השופט טננבוים אשר הסתיימו במחלוקת בעניין שכר טרחה. כן הועלו טענות נוספות בהקשר לטענת פסלות השופט. בהחלטה הדוחה את בקשת הפסלות, ציין בית המשפט כי בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי ניכר, למעלה משמונה חודשים לאחר סיום הליך ההוכחות ואף לאחר הגשת סיכומי הצדדים, ודי בכך בכדי לדחותה. השופט טננבוים הוסיף והתייחס אף לגוף הדברים, בציינו כי עו"ד פיי כלל לא ייצג את העותר בהליכים שהתנהלו בפניו, וכי, למעשה, הוא התפטר מייצוג העותר למעלה משנתיים לפני תחילת הדיונים במותב בראשותו, וכי העותר ייצג את עצמו.כן הוסיף, כי אין ממש בטענה כי היתה קיימת מחלוקת כלשהי בינו לבין עו"ד פיי. השופט טננבוים הבהיר, כי לא קיים כל חשש למשוא פנים במשפט מצדו, מאחר שאין לו כל קרבה למי מן המעורבים בהליך. בשלב מאוחר יותר, ניתן פסק דין בבית הדין האזורי, אשר דחה את תביעת העותר לגופה. ההחלטה בענין הפסלות ופסק הדין הומצאו לעותר יחדיו, באותו מועד. 4. העותר ערער הן על פסק הדין והן על ההחלטה בענין הפסלות, אולם בחלוף המועדים הקבועים לכך בדין. מחמת האיחור, הגיש העותר בקשה להארכת מועד, שנומקה במצבם הרפואי הקשה שלו ושל רעייתו. רשמת בית הדין הארצי עמדה על פרטי הטענות, ומצאה כי מחלתה המצערת של רעיית העותר אכן מהווה טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת הערעור על פסק הדין, אולם היא אינה מצדיקה הארכת מועד להגשת ערעור על ההחלטה בענין הפסלות. כן ציינה הרשמת, כי, שלא כמו האיחור בערעור על פסק הדין, שעמד על 10 ימים, האיחור בהגשת הערעור על החלטת הפסלות היה משמעותי, ועמד על חודש ושבוע. כמו כן, בערעור על החלטת פסלות שופט, חשיבות העמידה בלוח זמנים גבוהה במיוחד. בנוסף, בעוד שלא ניתן היה לשלול את סיכויי קבלת הערעור על פסק הדין, הסיכויים לקבלת הערעור ביחס להחלטת הפסלות מועטים. 5. בית הדין הארצי בחן את טענות העותר לגופן, ובהחלטה מפורטת ומנומקת החליט לדחותן. הוא קבע בראש וראשונה כי סיכויי הערעור קלושים. טענת הפסלות של העותר אינה מגלה עילה משפטית המצדיקה פסילה, ואינה מעלה חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. לכל אלה נצטרף האיחור הממשי בהגשת הבקשה להארכת מועד, שיש לו משמעות מיוחדת בערעור בענין פסלות שופט. בית הדין לא מצא כי יש במסמכים הרפואיים כדי לבסס את הטענה כי המצב הרפואי השפיע על יכולתו של העותר להגיש את הערעור במועד. לאור כל אלה, קבע בית הדין כי לא קם טעם מיוחד להארכת המועד להגשת ערעור על ההחלטה בענין פסילת שופט. 6. טענתו העיקרית של העותר בעתירה היא כי עולה כאן שאלה עקרונית והיא – האם מן הדין לפסול שופט מלשבת בדין כאשר עורך דין שייצג צד במשפט היה עמו בעבר בקשרי עבודה שהסתיימו במחלוקת בענין שכר טרחה. העותר טוען כי אף שהשופט טננבוים קבע כי עו"ד פיי לא ייצג את העותר בהליכים שהתקיימו בפניו, הרי לאמיתו של דבר, הוא נתן החלטה בעניינו ב-15.1.02 (עב 8901/01) כשעו"ד פיי ייצג אותו. לאור נתון זה יוצא, כי יש סיכויים טובים לערעור העותר בענין החלטת הפסילה, כך על פי הטענה. כן טוען העותר, כי מצב הבריאות של אשתו ושלו היה ועודנו קשה, וכי הוא אינו מיוצג, וגם בכך יש כדי להוות "טעם מיוחד" להארכת מועד. 7. דין העתירה להידחות על הסף. כלל הוא כי, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה, וכי הוא נוהג ריסון רב בהתערבות בהחלטותיו. התערבות בית משפט זה בהחלטות בית הדין לעבודה שמורה אך לאותם מקרים חריגים בהם נפלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין, אשר הצדק מחייב התערבות לשינוייה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986)). כך ככלל, וכך במיוחד בהחלטות הנוגעות לסדרי הדין ולדרכי ניהול הליכים שיפוטיים, ובכלל זה, החלטות בענין בקשות להארכת מועד להגשת הליך (בג"ץ 674/07 וינברג נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, ניתן ביום 29.1.07). ההחלטה הנדונה, הקובעת כי לא מתקיים טעם מיוחד העשוי להצדיק הארכת מועד להגשת ערעור בעניין פסלות שופט, אינה מצויה במתחם התערבות צר זה (בג"צ 149/08 רום גבס חיפוי וקירוי בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, ניתן ביום 18.2.08)). 8. למעלה מן הנדרש יוער, כי החלטותיהם של רשמת בית הדין הארצי לעבודה ושל בית הדין הארצי לעבודה מבוססות על יסוד איתן הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי. העובדה כי עו"ד פיי כלל לא ייצג את העותר בהליכים העיקריים בתביעה העיקרית, לרבות האיחור הרב בהגשת בקשת הפסילה, והאיחור בהגשת הערעור ללא טעם מיוחד, כל אלה מצדיקים את פסיקתו של בית הדין הארצי גם לגופה של הבקשה להארכת מועד. יתר על כן, לא נראה כי נתקיים חשש כלשהו למשוא פנים בפסיקתו של מותב בית הדין לגופה של התובענה שהגיש העותר, ולפיכך סיכויי הערעור נמוכים. מעבר לכל אלה, לא ניתן טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד בנסיבות המקרה שלפנינו. העתירה נדחית על הסף בלא צו להוצאות. ניתן היום, ח' באלול תשס"ח (8.9.08). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08072890_R01.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il