מדינת ישראל נ. איאד ג'אבר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7285/01 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט א' א' לוי המערערת: מדינת ישראל נגד המשיב: איאד ג'אבר ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 6.9.2001, בת"פ 1162/01 שניתן על ידי כבוד השופט ע' חבש תאריך הישיבה: כ"ד בתשרי התשס"ב (11.10.01) בשם המערערת: עו"ד אורי כרמל בשם המשיב: עו"ד עבד עסלי פסק-דין השופט א' א' לוי: נגד המשיב הוגשו לבית המשפט המחוזי בירושלים שני כתבי אישום. באחד נטען כי בתחילת חודש יוני 2001 הוא הצית שתי מצלמות משטרה שהיו מותקנות בעיר העתיקה בירושלים. כתב האישום האחר עוסק באירוע שהתרחש בתאריך 13.7.01, עת נמצא המשיב מחזיק ללא רשות כדין תת-מקלע, אקדח, מחסניות ותחמושת. המשיב הודה בעובדות אשר יוחסו לו, ובית המשפט הרשיעו בעבירות לפי סעיף 144(ב) ו448-(א) סיפא לחוק העונשין. בעקבות הרשעתו גזר בית המשפט למשיב ששה חודשי מאסר, שמונה-עשר חודשי מאסר על-תנאי, וקנס בסך של 3,000 ש"ח. המדינה ערערה על קולת העונש, ולאחר שהאזנו לטיעוניהם של באי-כוח הצדדים, הגענו לכלל דעה כי ערעור זה בדין יסודו. השופט המלומד של בית משפט קמא פרט בגזר דינו את חומרתן של העבירות בנשק ונזקיהן, אך סבר כי נכון יהיה לקבל את הסברו של המשיב, לפיו החזיק בנשק רק על מנת להשתמש בו ליריות שמחה, במהלך חתונתה של בת אחותו אשר התקיימה ביום בו נעצר. אין בידינו לקבל הנמקה זו. השופט המלומד יצא מתוך הנחה שהמערערת אינה חולקת על הסברו של המשיב, דא עקא, שמעיון בטיעונה של המערערת בבית משפט קמא עולה, כי היא חלקה גם חלקה על הסבר זה. וכך מלמד עיון בעמ' 4 של פרוטוקול הדיון כי המערערת טענה שהסברו של המשיב אינו עומד במבחן המציאות, ואף הוסיפה ש"הרשעתו בעבירה של הצתת מצלמות מחזקת גם את האפשרות שהמניע להחזקת כלי הנשק לא היה לצרכי שמחה בלבד". השקפתה של המערערת בתחום זה מקובלת עלינו. גרסת המשיב לפיה רכש את כלי הנשק זמן קצר לפני שנתפס ברשותו, מעוררת תהיות, שהרי אדם מן הישוב אינו ממהר להשקיע סכום של 5,000 ש"ח על מנת לקנות נשק אשר נועד רק לצורך יריות שמחה. יותר מכך, מותר היה גם לתהות מדוע זקוק היה המערער גם לתת-מקלע וגם לאקדח, ואם אתה מוסיף לכל אלה את אופייה של העבירה האחרת אותה ביצע המשיב, שבועות ספורים קודם, נדמה שאין מנוס מהמסקנה כי כוונותיו של המשיב בהחזקת הנשק לא לובנו עד תומן, ומכל מקום צריך היה לקבוע שהסברו רחוק מלהניח את הדעת. העולה מן האמור הוא שהעונש אשר הושת על המשיב מופלג בקולתו, ומכאן החלטתנו לקבל את הערעור, ולהעמיד את העונש על עשרים-וארבעה חודשי מאסר בפועל, שתחילת מניינם ביום מעצרו. אנו מוסיפים גוזרים למשיב שנים-עשר חודשי מאסר על-תנאי, בהם ישא אם יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהכלא, אחת העבירות בהן הורשע. הקנס אשר נגזר למערער בבית המשפט המחוזי, יישאר על כנו. ניתן היום, כ"ד בתשרי תשס"ב (11.10.01). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 01072850.O01 /אז נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444