זאב רוזנשטיין נ. רוני משעל

החלטה בתיק רע"א 7284/09 בבית המשפט העליון רע"א 7284/09 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין המבקש: זאב רוזנשטיין נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. רוני משעל ( פורמלי) בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 3.9.09 בתיק ע"א (ת"א) 3406/07 שניתנה על-ידי השופטות: קובו, רובינשטיין - סגניות נשיא וצ'רניאק בשם המבקש: עו"ד אבי גביש בשם המשיבה 1: עו"ד אלעד פרסקי בשם המשיב 2: עו"ד דוד הנדל פסק דין א. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (הרכב השופטות קובו, רובינשטיין - סגניות נשיא וצ'רניאק) בע"א (ת"א) 3406/07 מיום 3.9.09 שלא להיעתר למבקש, כיום אסיר, להיות מובא לשמיעת ערעור אזרחי בו הוא משיב, ביום 23.2.10. הבקשה להבאתו נדחתה בנימוק כי "המדובר בערעור אזרחי - ואין חיוניות בהתיצבות המשיב בעצמו, המיוצג על-ידי עו"ד, במיוחד נוכח הקשיים הנלוים להבאתו". ב. בבקשת רשות הערעור נטען כי זכותו של המבקש כצד להיות נוכח בהליך המתנהל נגדו, מה גם שלעתים קרובות יש לבעל דין בהליך אזרחי מידע שיהא מקום למסרו לעורך דינו או לבית המשפט לשאלותיו, וכן לשם התרשמות מהדיון והתיחסות לפשרה, אם תוצע. נטען, כי הן בתי המשפט והן שירות בתי הסוהר מורגלים בהבאת עדים. נמסר כי הצד שכנגד נתן הסכמתו להזמנת המבקש. ג. בהחלטה מ-14.10.09 נתבקשה תגובת המדינה, שצורפה על ידי כצד. בתגובה ראשונה מ-16.1.09 - לאחר הארכת מועד - נטען כי ישנם מקרים שבהם איזון האינטרסים מביא לתוצאה שקיבל בית המשפט המחוזי, אך כיוון שעמדת המדינה לא נשמעה שם, הוצעה החזרת הדיון, בלא הסכמה לגוף העניין. בהחלטה מיום 18.11.09 נתבקשה המדינה להודיע עמדתה לגוף העניין (לאחר שכבר קיימה התיעצות עם הגורמים הרלבנטיים). עתה (23.11.09) נמסר כי המדינה מסכימה לבקשת רשות הערעור, קרי, להבאת המבקש לדיון כמבוקש. ד. בנסיבות אלה החלטתי ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור. ה. בהסכמה יובא איפוא המבקש על-ידי הליווי לבית המשפט המחוזי בתל-אביב לדיון בע"א (ת"א) 3406/07 בהרכב סגנית הנשיאה קובו (אב"ד), סגנית הנשיאה רובינשטיין והשופטת צ'רניאק. ו. עם זאת מצאתי לנכון להוסיף דברים קצרים. ז. אכן שונה המשפט האזרחי מן הדין הפלילי, המחייב בכלל קיום דיון בפני הנאשם. סעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 קובע "באין הוראה אחרת בחוק זה לא יידון אדם בפלילים אלא בפניו". גם באשר לערעור פלילי נאמר (שם, סעיף 208) "הדיון בערעור יהיה בפני בעלי הדין...". קיימות כמובן הוראות למקרה של אי התיצבות, ולא בכך עסקינן. ח. אין הוראה דומה בתחום האזרחי, ורשאי בעל דין למלא את חובת התיצבותו על-ידי בא כוחו. עם זאת בתקנה 445(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 נאמר, כי בדיון מקדמי בערעור רשאי שופט "להורות שבעלי הדין ובאי כוחם יתיצבו בעצמם לדיון המקדמי..." (בדומה לתקנה 147(א) המאפשרת לשופט בקדם-משפט להורות שבעל דין יתייצב בעצמו). אחת המטרות היא כמובן האפשרות לסיים את התיק בהסכמה, ולכך נחוצה לא אחת נוכחות בעלי הדין עצמם, כדי להיוועץ בהם, להסביר להם ולקבל הוראותיהם. ברע"א 7340/01 סיגנלטורס נ' יובל, פ"ד נו(2)1 הורה בית המשפט בגדרי קדם ערעור כי שני מנהלים בחברה פלונית יתיצבו כדי שבית המשפט יוכל להציג בפניהם הצעת פשרה, שלפני כן נדונה באמצעות בא כוחם. אחד המנהלים לא התיצב והחברה חוייבה בהוצאות לצד שכנגד ולאוצר המדינה. בית משפט זה (השופטת דורנר) קבע, כי סמכות הזימון בתקנה 445(ג) באה למקרים שבהם נוכחות אישית עשויה "לתרום תרומה של ממש להמשך ניהולו היעיל וההוגן של ההליך, וכאשר אין בייצוגו על-ידי בא כוחו כדי לפתור את הסוגיה הדורשת פתרון", מה שאין כן אם אין הזימון עשוי להשיג תכלית כזו (ע"א 274/74 רוזנברג נ' פריימן, פ"ד כח(2) 733, 736). ט. ענייננו שונה: כאן מבקש בעל הדין עצמו להיות נוכח. מי שנעשה אסיר, נשללה הימנו לעת מאסרו חרותו, אך לא נשללו ממנו כל זכויותיו, ובנהלו הליכים אזרחיים או מינהליים, על דרך הכלל, ובכפוף לנסיבות ספציפיות (כגון טרדנות לשמה) או לנימוקים מיוחדים ומשכנעים במיוחד, יש לאפשר לו להיות נוכח במשפטו; זאת- מה גם שיתכנו הצעות פשרה ויתכן צורך בהנחיות מצדו לבא כוחו. הוא גם זכאי לשויון דיוני עם הצד שכנגד. ראו למשל, כלל 6 לכללי אתיקה לשופטים, תשס"ז-2007, המעגן דברים נודעים: "שופט ינהג בבעל הדין בשויון; לא ישא פני דל ולא יהדר פני גדול, לא יסביר פניו לאחר וירע פניו לאחר". וכך פוסק הרמב"ם (שופטים, סנהדרין כ"א, א') - "מצות עשה לשפוט השופט בצדק, שנאמר בצדק תשפוט עמיתך (ויקרא י"ט, ט"ו). איזהו צדק המשפט, זו השויית שני בעלי דינין בכל דבר. לא יהא אחד מדבר כל צרכו, ואחד אומר לו קצר דבריך, ולא יסביר פנים לאחד וידבר לו רכות, וירע פניו לאחר וידבר לו קשות". עינינו הרואות כי השויון הדיוני מושרש במשפטנו, ובגדרי המשפט העברי, שרבים מכללי האתיקה שואבים השראתם ממנו, יש מקום להשוואתם של בעלי הדין; פשיטא שאיני חושש כי בית המשפט לא ינהג חלילה שויון במתדיינים במקרה דנא מכל מקום, אך תחושת השויון מצדיקה גם אפשרות נוכחות למבקש, כשם שבעל הדין האחר נוכח. אמנם, מדברים אנו במי שמיוצג – אך עדיין ככל שבעל הדין שכנגד רשאי להיות נוכח, אם ירצה בכך, הוא הדין למבקש, אף בהיותו אסיר. נזכור כי למערכת המשפט זהו תיק מני תיקים רבים, ואילו לבעל הדין, לכל בעל דין, הוא עשוי להיות חשוב ביותר. ועוד, כבוד האדם מתבטא גם בכך שאל מול בית המשפט, גם בתיק אזרחי או מינהלי ולא רק פלילי, לא יהא מצבו של אסיר שונה משל בעל דין אחר, קרי שויון כפשוטו. י. צריך איפוא - כאמור - שיהיו סיבות טובות במיוחד שלא לאפשר לבעל דין אסיר או עצור "לריב את ריבו" במובן של נוכחות אישית, גם בהיותו מיוצג. איני מקל ראש לא בעומס המוטל על שירות בתי הסוהר, ולא בכך שאסירים מסוימים, וכנראה גם המבקש ביניהם, נזקקים לליווי מוגבר; אך זכויותיהם עמם, ועל כן היטיבה המדינה לעשות בתיתה הסכמתה כאמור. הערעור מתקבל איפוא כאמור בפסקה ה' מעלה. ניתן היום, ז' בכסלו תש"ע (24.11.2009). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09072840_T07.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il