פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 7283/11
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 7283/11
לפני:
כבוד הנשיא א' גרוניס
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט נ' הנדל
העותר:
שוקי משעול
נ ג ד
המשיבים:
1. נציב ונציבות שירות המדינה
2. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים
3. רשות המיסים בישראל
עתירה למתן צו על תנאי
תאריך הישיבה:
י"א באדר התשע"ב (05.03.2012)
בשם העותר:
בשם המשיבים 1 ו-3:
עו"ד מנחם רובינשטיין; עו"ד רון רובינשטיין
עו"ד יעל ברלב
פסק-דין
הנשיא א' גרוניס:
1. לפנינו עתירה בעקבות פסק-דינו של בית הדין הארצי לעבודה, שאישר את החלטת נציב שירות המדינה שלא להאריך את חוזה העסקתו של העותר.
2. העותר הועסק בשירות המדינה במשך למעלה מעשרים שנה, במהלכן מילא מספר תפקידים באגף המכס והמע"מ וברשות המיסים. תחילה הועסק כעובד מדינה קבוע, והחל משנת 2003 הוא הועבר, בהסכמתו, להעסקה בחוזה מיוחד (חוזה בכירים). בתחילת שנת 2005 נפתחה נגד העותר חקירה משטרתית בחשד לביצוע עבירות שונות, ביניהן לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים ועבירות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975. בעקבות פתיחת החקירה, החליט מנהל רשות המיסים להשעות את העותר מעבודתו למשך כחודש ימים, החל מיום 3.5.2005. במהלך תקופת ההשעיה, ולאחר שימוע שנערך לעותר, הוחלט להעבירו לתפקיד אחר. ביום 29.3.2006 הוגש נגד העותר כתב אישום בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. בכתב האישום נכללו עבירות של פגיעה בפרטיות עוסקים, הפרת חובת סודיות והפרת אמונים, קבלת דבר במרמה וכן ניסיון לקבלת דבר במרמה. לאחר הגשת כתב האישום הוחלט להשעות את העותר עד תום ההליכים נגדו, או עד ליום 11.6.2006 בו מסתיים חוזה העסקתו. ביום 25.6.2007 הודע לעותר על ההחלטה שלא לחדש את חוזה ההעסקה האישי שלו. עוד נמסר לו, כי הוא זכאי לגימלה על פי חוזה העסקתו, וכן לתשלום שכר בגין שלושה חודשי הודעה מוקדמת. נגד החלטה זו הגיש העותר בקשה לצו מניעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו. הבקשה התקבלה, ובית הדין הורה לנציב שירות המדינה (המשיב 1 דכאן, להלן - הנציב) לחדש את חוזה ההעסקה. המדינה ערערה על החלטת בית הדין. ערעורה התקבל ונקבע כי משעה שישנן ראיות מספקות להגשת כתב אישום, אין לאכוף על המדינה את המשך העסקת העותר. עם זאת, היתנה בית הדין את קבלת ערעורה של המדינה במתן הצהרה לפיה אם העותר יזוכה או שייקבע כי לא היה מקום מלכתחילה לא להאריך את חוזה העסקתו, יוארך החוזה רטרואקטיבית ממועד אי-העסקתו. עוד נדרשה המדינה להצהיר כי במקרה כזה לא ייטען שלא ניתן להחזירו לתפקידו (הצהרת "גור אריה"). לאחר שהמדינה החליטה שלא ליתן הצהרה זו, הורה בית הדין הארצי על החזרת הדיון לבית הדין האזורי, לבחינת סבירות החלטתו של הנציב (תוך השארת הסעד הזמני שניתן בבית הדין האזורי על כנו). בית הדין האזורי קיבל את עמדת העותר. בפסק דינו נקבע, כי החלטת הנציב נתקבלה בלא שיקול דעת מספק ומבלי שנשקלו מכלול השיקולים הרלוונטיים, ולכן היא בטלה. המדינה ערערה על פסק דינו של בית הדין האזורי. ביום 12.9.2011 קיבל בית הדין הארצי את ערעור המדינה וקבע, כי החלטת הנציב שלא לחדש את חוזה ההעסקה של העותר התקבלה כדין.
3. העתירה שלפנינו הוגשה ביום 6.10.2011 בעקבות פסק דינו של בית הדין הארצי. העותר טוען כי פסק הדין אינו מתיישב עם החוק והפסיקה הקיימים לעניין פיטורי עובד מדינה בגין קיומו של הליך פלילי תלוי ועומד נגדו. לטענת העותר, פסק הדין אף אינו מתיישב עם חזקת החפות. בעתירה נטען עוד, כי פסק הדין פוטר את הרשות מחובתה לשקול את מכלול השיקולים הרלוונטיים לפני קבלת החלטה, ומאפשר למדינה לפטר עובד אך משום שהוגש נגדו כתב אישום. לטענת העותר, פסק הדין סותר את הסכם העסקתו, והוא הופלה לרעה ביחס לעובדים אחרים שהועסקו במסגרת הסכם דומה ולא פוטרו עקב הגשת כתב אישום נגדם.
4. בתגובה טוענת המדינה, כי דין אי הארכת החוזה אינה כדין פיטורין. לטענתה, שיטת ההעסקה בה הועסקה העותר (חוזה בכירים) מעניקה למעביד גמישות רבה. גמישות זו מאפשרת לשקול מעת לעת את המשך העסקתו של העובד, הואיל והחוזה קצוב בזמן. לעניין חזקת החפות מדגישה המדינה, כי הנציב אינו מחויב להמתין לתוצאות ההליך הפלילי לצורך החלטתו באשר להמשך העסקתו של עובד שנפתחו נגדו הליכים פליליים. זאת ועוד, לטענת המדינה על הנציב לאזן בין שיקולים מערכתיים (כגון תדמית השירות הציבורי ואמון הציבור) ובין האינטרס הפרטי של העובד. בעניין סבירות החלטתו של הנציב מבהירה המדינה, כי לשיטת בית הדין הארצי לא נפל פגם בהליך קבלת ההחלטות. כמו כן, לטענת המדינה הליך בחינת הראיות צריך להתבצע על ידי הפרקליטות, ולא על ידי הנציב, שאינו מוסמך לעשות זאת. לכן, על נציב שירות המדינה לתת משקל נכבד לעובדה שהוחלט להגיש כתב אישום. במקרה דנא טוענת המדינה, כי נציב שירות המדינה היה בקשר רצוף עם היועץ המשפטי לממשלה ועם הפרקליטות, ונתן לעותר הזדמנויות רבות להביע עמדתו. לדבריה, העותר לא השמיע טענותיו נגד ההחלטה שלא להאריך את חוזה העסקתו, אף שניתנו לו מספר הזדמנויות לעשות כן. באשר לטענת האפליה משיבה המדינה, כי טענה זו נטענת לראשונה בעתירה, ולכן דינה להידחות. עוד מציינת המדינה מספר מקרים בהם הושעו עובדים מתפקידם לאחר פתיחה בחקירה פלילית נגדם, ולאחר מכן הסתיימה העסקתם (בחלק מן המקרים סיום ההעסקה נעשה בהסכמה או כתוצאה מהרשעת הנאשם).
5. מתברר, כי ההליך הפלילי המתנהל נגד העותר מצוי בשלבים מתקדמים ביותר. על פי העדכון האחרון שקיבלנו בעניין, קבוע מועד מתן הכרעת הדין בעניינו של העותר ליום 30.4.2012.
6. דין העתירה להימחק. העובדה שהכרעת הדין בעניינו של העותר צפויה להתקבל בעוד כשבועיים מייתרת את הצורך להכריע בסוגיות העולות מן העתירה. ברור, כי העתירה תהפוך תיאורטית מעת שתינתן הכרעת הדין, בין אם מדובר בזיכוי ובין אם בהרשעה. ודוקו, מרגע מתן הכרעת הדין, לא יהיה עוד צורך להכריע בשאלה המרכזית הניצבת לפנינו - האם ההחלטה שלא להאריך את חוזה ההעסקה האישי של העותר שעה שתלוי נגדו הליך פלילי נתקבלה כדין, והאם היא עומדת בקנה אחד עם החוק והפסיקה. הנה כי כן, לאחר מתן הכרעת הדין יחול שינוי בתשתית העובדתית והמשפטית, ולכן איננו מוצאים טעם לדון בעניין בשלב הנוכחי. מיותר לומר שכל טענותיו של העותר שמורות לו.
7. נוכח האמור לעיל, העתירה נמחקת. אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ג בניסן התשע"ב (15.4.2012).
ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11072830_S09.doc דז
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il