אשרף ריאן נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק בש"פ 7283/09 בבית המשפט העליון בש"פ 7283/09 בפני: כבוד השופט ח' מלצר המבקש: אשרף ריאן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז ב-ע"ה 14904-08-09 מיום 26.8.2009 שניתנה על ידי כב' השופט א' סטולר תאריך הישיבה: כ"ז באלול התשס"ט (16.9.2009) בשם המבקש: עו"ד הלאל ג'באר ועו"ד מוחמד זמירו בשם המשיבה: עו"ד עדי מנחם פסק דין 1. זוהי בקשת רשות לערער מכוח סעיף 38א(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט – 1969 (להלן: פקודת המעצר והחיפוש) על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט א' סטולר) מתאריך 26.8.2009, בגדרה הורה בית המשפט הנכבד קמא על שחרור בתנאים מגבילים של משאית בבעלותו של המבקש, שנתפסה על ידי המשטרה במסגרת חקירה. 2. המבקש הוא הבעלים החוקי של משאית מסוג מאן, מספר רישום 36-608-15, (להלן: הרכב) ומבצע עבודות קבלנות להעמסת והעברת סחורות. לטענתו, בתאריך 23.7.2009, הוא נקרא על ידי קבלן בשם מוטי לגאלי (להלן: לגאלי) לבצע עבודות העמסת חול באתר בעיר בת-ים. בעת ביצוע העבודות באתר, נעצר המבקש על ידי כוחות משטרה שהגיעו למקום, בחשד לביצוע עבירה של גניבת חול. יחד עם המבקש נעצרו גם אחרים. המשטרה ביקשה את הארכת מעצרם של העצורים, ובית משפט השלום הנכבד בראשון לציון (כב' השופטת ר' שרון) הורה על שחרור המבקש והעצורים האחרים בכפוף לחתימה על התחייבות עצמית והפקדת ערבות צד ג' בסך של 15,000 ש"ח, הפקדה כספית על סך של 1,000 ש"ח ומעצר בית מלא למשך חמישה ימים, תוך איסור יצירת קשר עם מי מהמעורבים בפרשה. 3. בד בבד עם מעצרו של המבקש נתפס גם הרכב, מכוח סעיף 32 לפקודת המעצר והחיפוש ובהחלטת השחרור הנ"ל לא היתה התייחסות אופרטיבית לרכב. לפיכך, המבקש הגיש לבית משפט השלום הנכבד בראשון לציון בקשה להחזרת התפוס. בתאריך 18.8.2009 התקיים דיון במעמד הצדדים ובסיומו החליטה כב' השופטת ד"ר א' סורוקר לדחות את הבקשה, מן הטעם שהיא מוקדמת מדי, בשים לב לשלב בו מצויה החקירה וכן הצפי כי יוגש כתב אישום כנגד המעורבים תוך שבוע ימים. על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי מרכז. בית המשפט הנכבד קמא קיבל את הערר במובן זה שהורה על שחרור התפוסים, ובהם הרכב של המבקש, אך התנה את שחרור הרכב בתנאים מגבילים שונים: הפקדת מזומן או ערבות בנקאית בסך של 100,000 ש"ח, רישום עיקול של הרכב לטובת המדינה שיכלול איסור על העברתה לצד ג', ערבות אישית של המבקש וערבות אישית של צד ג' בסך של 150,000 ש"ח כל אחת. כנגד החלטה זו מכוונת בקשת הרשות שלפני. 4. המבקש טוען בבקשת הרשות לערר כי תנאים אלה אינם סבירים ואינם ניתנים לקיום, בנסיבות העניין. לטענת המבקש, הוא נקרא לבצע עבודות על ידי לגאלי, ולא ידע כי מדובר בעבודות בלתי חוקיות, מה גם שאופי העבודות – העמסת החול – אין בו, כשלעצמו, כל פסול. המבקש נחקר במשטרה ומסר את גרסתו המלאה ולטענתו גם נתן הסברים מניחים את הדעת אודות הימצאותו בזירת המעצר. כן מציין המבקש כי בניגוד להצהרות ב"כ המשיבה בבית משפט השלום הנכבד, לא הוגש עדיין כתב אישום נגדו בפרשה, והדבר מלמד לשיטתו על המארג הראייתי החלש שבידי המשיבה. המבקש מוסיף וטוען כי הוא זקוק לרכב לשם פרנסת משפחתו, והשבתתו מעבודה בנסיבות העניין איננה צודקת ובלתי הוגנת. לפיכך הודיע כי הוא מסכים לתנאי שחרור הרכב שהושתו עליו, למעט ההפקדה במזומן (או הערבות הבנקאית שנקבעה חלף לה) וכן הצהיר שיהיה מוכן להוסיף את המדינה כמוטב נוסף בפוליסת הביטוח של הרכב. המדינה הדגישה בדיון שנערך בפניי כי מצויים אנו בהליך של בקשת רשות ערעור, והבקשה שבכאן איננה מעלה כל נסיבות חריגות המצדיקות מתן רשות כזו. עוד טענה ב"כ המדינה כי החלטת בית המשפט הנכבד קמא ניתנה בהסכמת המבקש. לגופו של עניין, המדינה סומכת ידיה על החלטת בית המשפט הנכבד קמא וטוענת כי יש כאן שתי הצדקות להמשך תפיסת הרכב: ראשית, המדינה מתעתדת לבקש את חילוט הרכב בעתיד, ושחרור הרכב כעת יקשה מאוד על חילוטה בעתיד. שנית, וזה הצורך המשמעותי יותר – להבטיח שלא ייעברו עוד עבירות ברכב. ב"כ המדינה סיכמה ואמרה כי סכום ההפקדה שנקבע בבית המשפט הנכבד קמא הוא סכום סביר, שמהווה נגזרת של שווי הרכב, ולא של יכולתו הכלכלית של המבקש. 5. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ושמעתי את טיעוני הצדדים, החלטתי ליתן רשות ערעור ולדון בערר גופו, בהתאם לסעיף 38א(ב) לפקודת המעצר והחיפוש. דין הערר להתקבל, כפי שאפרט להלן. 6. בדונו בסוגיית שחרור תפוס, על בית המשפט לערוך איזון ראוי בין ההגנה הקניינית של הפרט, לבין האינטרס הציבורי שבמניעת ביצוע עבירות בעזרת חפצים המאפשרים את ביצועם (ראו: בש"פ 7715/97 חג'ג' נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(1) 14 (1998); בש"פ 6686/99 עובדיה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 464, 471 (2000) (להלן: עניין עובדיה); בש"פ 342/06 חברת לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.3.2006) (להלן: עניין חברת לרגו)). בפסיקת בית משפט זה נקבע כבר בעבר כי "לא הרי תפיסת חפץ כהמשך ההחזקה בו" (ראו:עניין עובדיה; עניין חברת לרגו). המשמעות של אמירה זו היא כי גם אם נקבע שתפיסת החפץ נעשתה כדין, באופן מידתי ולתכלית ראויה, יש להוסיף ולבחון האם המשך החזקת החפץ על ידי המשטרה איננו פוגע בבעל הנכס במידה העולה על הנדרש. במילים אחרות, לא בכל מקרה של תפיסת חפץ שנעשתה מלכתחילה בסמכות, תימצא גם הצדקה להמשך החזקת הנכס עד לסיום ההליכים המשפטיים. על בית המשפט לבחון איפוא במקרה כזה האם קיימת חלופה, אשר תשיג את תכלית תפיסתו של הנכס, אך פגיעתה בבעל הנכס תהיה פחותה מן הפגיעה בו אם תמשיך המשטרה ותחזיק בנכס (ראו: רע"פ 1792/99 גאלי נ' משטרת ישראל, פ"ד נג(3) 312 (1999)). המשך החזקתו של חפץ תפוס בידי המשטרה מחייבת לפיכך כי יתקיימו שני תנאים: הראשון, כי מקור הסמכות לתפיסת החפץ לא פקע; השני, היעדר קיומה של "חלופת תפיסה", שתגשים כראוי את אינטרס הציבור מחד גיסא, ואינטרס הפרט מאידך גיסא (ראו: עניין חברת לרגו). הערר שלפנינו מתמקד בשאלת "חלופת התפיסה" ולכן גם דיוננו יתמקד להלן בשאלה זו, ולא בשאלת מקור סמכות התפיסה. לשם בחינת קיומה או היעדר קיומה של "חלופת תפיסה", עלינו לערוך איזון בין הצורך בהמשך התפיסה לשם הגשמת תכליתה, לבין עניינו של הפרט וזכות קניינו. בעת עריכת האיזון, מובן שיש לבדוק האם ניתן להתנות את השחרור ל"חלופת תפיסה" בתנאים, שיאפשרו את המשך קיום תכלית החלופה, תוך פגיעה פחותה בזכות הקניין של החשוד או הנאשם. כן יש לייחס משקל לרכיב הזמן, היינו – משך הזמן שבו מוחזק התפוס בידי המשטרה. יתר השיקולים השונים שעל בית המשפט לשקול בהקשר זה מפורטים בהרחבה בהחלטתה של חברתי, השופטת א' פרוקצ'יה, בעניין חברת לרגו הנ"ל, ולא אחזור עליהם פה שוב. יישום הכללים האמורים במקרה שלפנינו מוביל למסקנה כי בדין הורה בית המשפט הנכבד קמא על שחרור הרכב בתנאים, אך לשיטתי התנאים שנקבעו מחמירים יתר על המידה ואינם מגלמים איזון ראוי בין השיקולים השונים בנסיבות העניין. 7. תכלית תפיסת הרכב במקרה שלפנינו הינה כפולה, כפי שציינה ב"כ המדינה: מניעת עבירה נוספת באמצעות הרכב וכן לצורך הבטחתו של חילוט אפשרי בעתיד. אל מול תכליות אלה, ניצבת זכותו של העורר לקניינו, וכן יש להביא בחשבון את טענותיו על חוסר יכולתו להתפרנס בעקבות תפיסת הרכב ועל הפגיעה הכלכלית הקשה בו ובמשפחתו כתוצאה מכך "בתקופת הביניים". בנוסף יש להביא בחשבון את העובדה שחלף כבר כחודש מאז נעצר העורר ושוחרר ומשאיתו נתפסה, כאשר בינתיים לא הוגש כתב אישום. במצב דברים זה, נראה כי ניתן להגשים את תכליות התפיסה – הן זו המניעתית והן זו שנועדה להקל על חילוט עתידי של הרכב (אם יועמד לדין ויורשע ויוחלט על כך) – באמצעים אחרים, שפגיעתם בפרנסת העורר ובזכותו לקניין תהיה פחותה. הסכום שנקבע על ידי בית המשפט הנכבד קמא – 100,000 ש"ח בערבות בנקאית, או בהפקדת מזומן, הינו סכום גבוה יתר על המידה בהתחשב ביכולתו הכלכלית הנטענת של העורר מחד גיסא, ובשים לב לעובדה שהעורר מסכים לקבל על עצמו תנאים מגבילים נוספים ומשמעותיים, שיכולים להבטיח את תכליות התפיסה, מאידך גיסא. 8. נוכח כל האמור לעיל, אני מורה כי הרכב ישוחרר לידי המבקש בכפוף להפקדת ערבות בנקאית או הפקדה במזומן בסך של 15,000 ש"ח, רישום עיקול על הרכב לטובת המדינה, שיכלול איסור על העברתו לצד ג' וכן הוספת המדינה כמוטב כפוליסת הביטוח של הרכב, זאת בנוסף לקיום שאר התנאים שהושתו בהקשר זה על העורר בבית המשפט המחוזי הנכבד ואותם לא ראיתי לשנות. תנאים אלה כולם, שטרם השחרור יש לוודא מילויים – מגלמים איזון ראוי לשיטתי בין תכליות התפיסה לבין העובדה שטרם הוגש נגד העורר כתב אישום בגין מעורבותו הנטענת באירוע העברייני, ובפרט אל מול יכולתו הכלכלית המוגבלת הנטענת של העורר והעובדה שפרנסתו תלויה בשחרור הרכב. ניתנה היום, כ"ח באלול התשס"ט (17.9.2009). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09072830_K01.doc דנ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il