מג'די עודה נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7282/98 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט ח' אריאל המערער: עודה מג'די נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 9.11.98 בת"פ 121/97 שניתן על ידי כבוד השופט א' פריש תאריך הישיבה: ד' בשבט התשנ"ט (21.1.99) בשם המערער: עו"ד דוד זילברמן בשם המשיבה: עו"ד ז'ק חן פסק-דין הערעור מופנה נגד הרשעתו של המערער בניסיון לגרום חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(2) לחוק העונשין. על פי קביעת בית המשפט המחוזי, ירה המערער שלושה כדורי אקדח לעבר המתלונן וילדיו, תוך שהוא מכוון את אקדחו לעבר המתלונן. טענת הסניגור לפנינו הינה, שלקביעה זו לא היו בפני בית המשפט המחוזי ראיות מספיקות. דינה של טענה זו להידחות. קביעת בית המשפט התבססה על עדות המתלונן שנתקבלה כמהימנה. המערער, שהכחיש כל מעורבות במעשה בו הואשם, התגונן בטענת אליבי שהוכחה כשיקרית. פשיטא שלא יכול להישמע בטענה ביחס להעדר כוונתו לפגוע במתלונן ובילדיו, וברי שאין בידי סניגורו להשלים בטיעונו בערעור את אשר חיסר המערער בעדויותיו בחקירה ובמשפט. נחה דעתנו, כי אין עילה להתערב במימצאים העובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי, ואנו דוחים את הערעור על ההרשעה. בשל הרשעתו נידון המערער לשלוש שנות מאסר, שמונה עשר חודשים מתוכן מאסר ממש. בערעורו משיג המערער, לחלופין, גם על חומרת העונש. אנו סבורים, כי העונש שנגזר על המערער הוא שקול ומאוזן, כשלנגד חומרתן המופלגת של העבירה ונסיבות ביצועה הביא בית המשפט בחשבון את עברו הנקי של המערער. נמצא שגם חלק זה של הערעור דינו להידחות. התוצאה היא, שאנו דוחים את הערעור על שני חלקיו. ניתן היום, ד' בשבט התשנ"ט (21.1.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 98072820.F03