יהושע לובינסקי נ. פרקליט המדינה

פסק-דין בתיק בג"ץ 7280/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7280/17 לפני: כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט א' שטיין העותר: יהושע לובינסקי נ ג ד המשיבים: 1. פרקליט המדינה 2. ראש המחלקה לחקירת שוטרים 3. ארז מוסצ'ו 4. סנ"צ ירון ארם 5. רונאל פישר 6. רועי בר-טל עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ד בתשרי התשע"ט (03.10.2018) בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים 2-1: עו"ד פנחס גורט; עו"ד מיטל בוכמן-שינדל בשם המשיב 3: בעצמו פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר כי נורה למשיבים 1 ו-2, פרקליט המדינה וראש המחלקה לחקירות שוטרים (להלן: מח"ש), ליתן טעם מדוע לא יוגשו כתבי אישום כנגד המשיב 3 (להלן: מוסצ'ו) והמשיב 4 (להלן: סנ"צ ארם) במסגרת פרשיות "בר-נדלן" ו-"ערן מלכה-רונאל פישר" (להלן: הפרשיות). החקירה, אשר עסקה בחשדות למעשי שחיתות שבוצעו בוועדה המקומית לתכנון ובנייה בעיריית ראשון-לציון, התנהלה, בין היתר, בעקבות תלונות שהגיש העותר כנגד מוסצ'ו וסנ"צ ארם. כמו כן, מבקש העותר כי נורה למשיבים להצהיר כי הוא עד תביעה שאין לו כל מעורבות פלילית בפרשיות, וזאת על-מנת להגן על שמו הטוב ולמנוע הגשת תביעות כנגדו. 2. בעתירה מגולל העותר מסכת מסועפת של אירועים בגינם הגיש תלונות כנגד בעלי תפקידים ופעילים בוועדה לתכנון ובניה ובעיריית ראשון לציון, וכן כנגד מוסצ'ו וסנ"צ ארם, ובין היתר סוקר הוא את ההליכים שהתקיימו לאחר הגשת התלונות על ידו ואת אופן קבלת ההחלטות על-ידי המשיבים. בין טענותיו של העותר הרלוונטיות לענייננו, נטען כי ההחלטה לסגור את תיק החקירה כנגד מוסצ'ו בעילת "חוסר ראיות" ניתנה על-ידי מח"ש בהיעדר סמכות ונגועה בחוסר סבירות קיצוני, זאת בין היתר, לאור הצהרת תובע שניתנה טרם קבלת ההחלטה – המלמדת, כך נטען, כי היו די ראיות על מנת להעמיד את מוסצ'ו לדין. עוד נטען, כי ההחלטה לגנוז את תיק החקירה כנגד סנ"צ ארם ולהעבירו לבירור באפיק משמעתי, שלא מוצה בשל התיישנות, מנותקת מהמסד הראייתי ועולה כדי עצימת עיניים. בנוסף, העותר טוען כי על-אף שאין לו כל מעורבות פלילית, הוא נפגע בהיותו עד תביעה וחושף שחיתויות, שכן מופנות כנגדו האשמות ותביעות סרק. 3. בתגובתם טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף, בהיעדר עילה להתערבות בית משפט זה בשיקול דעתן של רשויות החקירה והתביעה בכל הנוגע להחלטה על אי העמדה לדין, קל וחומר משמדובר בהחלטה בדבר דיות הראיות. עוד נטען, כי בקשות הערר שהגיש העותר בעניין זה נדחו בהחלטות מנומקות ומבוססות. לגופם של דברים, טוענים המשיבים כי בחינת תשתית הנתונים והחומר הראייתי הרלוונטי מצביעה על כך שההחלטות אשר התקבלו על ידי כל הגורמים המקצועיים ענייניות ומבוססות, ולפיכך אינן מצדיקות את התערבותו של בית משפט זה. בעניינו של מוסצ'ו נטען, כי חרף הצהרת התובע שניתנה, לאחר בדיקה נוספת שנערכה לא נמצאו די ראיות להעמידו לדין באשמת תיווך לשוחד ולפיכך הוחלט כי התשתית הראייתית אינה מקימה סיכוי סביר להרשעה. עוד נטען, כי בניגוד לטענות העותר, סגירת תיק החקירה נעשתה בסמכות מח"ש, כפי שמעוגנת בסעיף 49ט(א) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-1971. בעניינו של סנ"צ ארם טענו המשיבים כי לא נמצאה תשתית ראייתית מספקת לכך שביצע עבירת הפרת אמונים, וכי התיק המשמעתי כנגדו נסגר כדין מחמת התיישנות. בנוסף, המשיבים נעתרו לבקשתו של העותר כי יודיעו לבית משפט קמא כי הוא עד תביעה שאינו חשוד בכל מעורבות פלילית בפרשיות, וזאת על-מנת שיוכל לעשות בכך שימוש בכל הליך המתנהל כנגדו. 4. בתשובתו לתגובת המשיבים חוזר העותר על מרבית טענותיו כפי שהועלו בעתירה, ומוסיף ומדגיש את הפגמים הטמונים באי מיצוי החקירות, לטענתו, בעניינם של מוסצ'ו וסנ"צ ארם על-ידי מח"ש. דיון והכרעה 5. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים לעתירה, שוכנעתי כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתן של רשויות אכיפת החוק ורשויות התביעה. בית משפט זה חזר פעמים רבות על ההלכה כי לרשויות התביעה מסור שיקול דעת רחב ביותר בכל הנוגע לנקיטת הליכים פליליים, ובכלל זה להחלטה על אי העמדה לדין וסגירת תיק חקירה. בית משפט זה אינו מחליף את שיקול דעתן של רשויות התביעה בשיקול דעתו שלו, והתערבותו תיעשה אך במקרים נדירים בהם ההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי, או שניתנה בחוסר תום לב או ממניעים זרים (ראו למשל: בג"ץ 8722/05 קיקיס נ' הרמטכ"ל, רא"ל דן חלוץ, פסקה 16 (23.2.2006); בג"ץ 4267/17 התנועה למען איכות השלטון בישראל בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 6 (24.7.2017); בג"ץ 3553/18 פלוני נ' פרקליט מחוז הדרום (פלילי), פסקה 5 (4.9.2018)). הלכה זו תקפה ביתר שאת בכל הנוגע להחלטות שעניינן סגירת תיק מחוסר ראיות – אשר, מטבע הדברים, הן החלטות המבוססות על הידע, המקצועיות והניסיון של הגורמים המקצועיים בשאלת הערכת טיב הראיות. לפיכך, התערבות בית משפט זה בכל הנוגע לשיקול דעת רשויות התביעה בדבר דיות הראיות תתאפשר רק מקום בו ההערכה תהא בלתי סבירה בעליל (ראו למשל: בג"ץ 1019/15 פלוני נ' פרקליטות מחוז תל אביב פלילי, פסקה 11 (14.7.2015); בג"ץ 625/18 בונדרנקו נ' מדינת ישראל, פסקה 24 (5.7.2018)), ולא זהו המקרה שלפנינו. 6. מהחלטות המשיב 1 בעררים שהוגשו על-ידי העותר ומתגובת המשיבים לעתירה עולה, כי לאחר בחינה מעמיקה של מכלול החומרים בתיק, ובכלל זה של התשתית הראייתית, נמצא כי אין בהם כדי להקים עילה להגשת כתבי אישום בפרשיות, וזאת בעיקר בשל דלות הראיות בהן. אני סבורה כי לא עלה בידי העותר להוכיח כי בהחלטות אלה, המבוססות על שיקול דעתן המקצועי של רשויות התביעה, נפל פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. 7. אשר לבקשת העותר כי נורה למשיבים להצהיר כי הוא עד תביעה שאין לו כל מעורבות פלילית בפרשיות, הרי שעניין זה מוצה נוכח הצהרת המשיבים כי הם יודיעו לבית המשפט המחוזי כי הוא עד תביעה שאינו חשוד בכל מעורבות פלילית בפרשיות. 8. אוסיף עוד כי לא נעלמו מעיני טענותיו של העותר כי לא ניתנה לו הזכות להגשת תצהירי נפגע עבירה, אולם משאלה אינן נוגעות במישרין לסעדים המבוקשים בעתירה, לא מצאתי להידרש אליהן. 9. לאור כל האמור, העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ח בתשרי התשע"ט (‏7.10.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 17072800_R18.doc אש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il