עמוס גבעון נ. עמוס ון-אמדן

6 1 בבית המשפט העליון ע"א 7279/20 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: עמוס גבעון נ ג ד המשיבים: 1. עמוס ון-אמדן 2. שלומית הראל-שוורץ ערעור על החלטת בית משפט השלום בהרצליה בת"א 11514-06-19 מיום 12.10.2020 אשר ניתנה על ידי כבוד השופט ג' הס בשם המערער: עו"ד סתיו גבעון פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בהרצליה (השופט ג' הס) מיום 12.10.2020 בת"א 11514-06-19 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. המשיבים, עורכי דין במקצועם, ייצגו עורך דין (להלן: עו"ד ג'אבר) בתובענה שהגיש נגד המערער, אף הוא עורך דין, בעקבות סכסוך שהתגלע בין השניים על רקע הסכם שלפיו עו"ד ג'אבר יעביר למערער לקוחות בתמורה לחלק משכר הטרחה. בפסק דינו מיום 12.10.2018 קיבל בית משפט השלום בירושלים את התובענה וקבע כי על המערער לשלם לעו"ד ג'אבר סך של 1,030,029 ש"ח בתוספת הצמדה וריבית (ת"א (שלום י-ם) 39730-01-13; השופטת י' ייטב). לטענת המשיבים, הם התקשרו עם עו"ד ג'אבר בהסכם לפיו יומחה להם שיעור מתוך הכספים שייפסקו עבורו במסגרת התובענה (להלן: הסכם ההמחאה). על רקע זה, לאחר שפסק הדין הפך לחלוט ונוכח סירובו של המערער להעביר לידי המשיבים סכום של כ-330,000 ש"ח בהתאם להסכם ההמחאה, הגישו המשיבים תובענה כספית נגד המערער, היא התובענה נושא הערעור דנן. 2. בתום דיון שהתקיים ביום 26.5.2020 נעתר בית המשפט לבקשת המשיבים לגילוי מסמכים ספציפיים ולמענה על שאלון, וחייב את המערער בהוצאות המשיבים בסך של 1,000 ש"ח (להלן: ההחלטה הראשונה). המערער הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, אשר התקבלה באופן חלקי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 27.7.2020 (רע"א (מחוזי ת"א) 51207-06-20; השופטת א' כהן). בית המשפט המחוזי קבע כי בהחלטה חסרה התייחסות לטענת המערער באשר לתחולתו של חיסיון עו"ד-לקוח על מספר מסמכים שהעיון בהם התבקש, ועל כן הורה על השבת התיק לבית המשפט קמא לצורך מתן החלטה משלימה. בקשת רשות ערעור שהגיש המערער על פסק דין זה תלויה ועומדת בפני בית משפט זה (ע"א 6648/20). 3. ביני לביני, ביום 23.6.2020 הגישו המשיבים בקשה "למחיקת ההגנה מחמת אי מענה לשאלון ולמתן פס"ד בתביעה" (להלן: הבקשה למחיקת כתב ההגנה). עוד הגישו המשיבים ביום 27.7.2020 בקשה לקצוב למערער זמן קצר להעלאת "מלוא טענות החיסיון שלו", ובית המשפט התיר למערער להגיב לבקשה זו עד יום 6.8.2020. לאחר שהמערער התנגד לבקשה למחיקת כתב ההגנה, קבע בית המשפט בהחלטה מיום 6.8.2020 (להלן: ההחלטה השנייה) כי: "לאור ההכרעה בבר"ע 51207-06-20 ההחלטה בבקשה זו תינתן לאחר ההכרעה בטענת החסיון של [המערער] בקשר לשאלון ולגילוי המסמכים". עוד הורה בית המשפט למערער להגיש טיעונים בסוגיה זו עד ליום 11.8.2020 ולמשיבים להגיב לטענות המערער, וכן התיר למערער להגיש תשובה לתגובת המשיבים. 4. בהמשך להחלטה זו, הגישו המשיבים באותו היום הודעה בה טענו כי לשיטתם בית המשפט נתפס לכלל טעות שעה שהעניק למערער זכות תשובה לתגובה בקשר לסוגיית החיסיון. בהחלטתו מיום 9.8.2020 (להלן: ההחלטה השלישית) קבע בית המשפט כי על המערער להגיב לבקשה זו עד יום 11.8.2020, והוסיף כי "אין בהחלטה זו כדי לעצור את המועדים שנקבעו בהחלטה מיום 6.8.20". 5. ביום 11.8.2020 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב (להלן: בקשת הפסלות הראשונה) ובה העלה טענות בנוגע להחלטות שונות שנתקבלו בעניינו ובפרט בנוגע להחלטות שפורטו לעיל. ביחס להחלטה הראשונה הלין המערער על חיובו בהוצאות המשיבים, והדגיש כי בית המשפט לא נתן צו להוצאות בהחלטה שניתנה ביום 29.7.2020 בנוגע להליכים המקדמיים. ביחס להחלטה השנייה טען המערער כי החלטה זו הכריעה, הלכה למעשה, בבקשת המשיבים מיום 27.7.2020 לקצוב לו פרק זמן קצר להעלאת טענותיו בסוגיית החיסיון, וזאת מבלי שניתנה למערער אפשרות להגיב לבקשה זו. עוד טען המערער כי בכך נמנע בית המשפט מדחיית הבקשה למחיקת כתב ההגנה ומחיוב המשיבים בהוצאות בגין הגשתה. לטענת המערער, סד הזמנים הדוחק שהציב לו בית המשפט מנע ממנו להציג כראוי את עמדתו בסוגיית החיסיון. לצד זאת, טען המערער כי בית המשפט נהג כלפיו באופן בלתי-שוויוני, עת שחייב אותו בהוצאות בגין בקשה שהגיש למחיקת טענות מכתב התשובה של המשיבים. המערער טען כי החלטות אלה מקימות חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילתו של המותב, וכי אף טעמים של מראית פני הצדק מצדיקים זאת. עוד טען המערער כי מההחלטה השלישית נובע שהיה עליו להעלות טענותיו בסוגיית החיסיון ובד בבד להשיב לטענת המשיבים כי לא נתונה לו זכות תשובה לתגובה בסוגיה זו. לשיטתו של המערער, החלטה זו "מעמידה [אותו] במצב בלתי אפשרי, עת היא מורה לו למעשה להגיש טיעוניו מבלי שניתנה הכרעה כיצד עליו לטעון". המערער הוסיף וטען כי בית המשפט מתיר למשיב 1 להתבטא באופן "מעליב ובוטה" כלפי המערער "עד כדי תחושה ממשית של עיוות דין". בהקשר זה הדגיש המערער כי בית המשפט דחה בקשות שהגיש לדחיית התביעה ולחיוב המשיבים בהוצאות בגין התבטאויות אלו. המערער סבר כי קביעותיו של בית המשפט מעידות על קיום "חשש ממשי למשוא פנים, עיוות דין ופגיעה במראית פני הצדק". עוד ביקש המערער כי נוכח הגשת בקשת הפסילה יוארכו המועדים להגשת תגובותיו בסוגיית החיסיון. יצוין כי לאחר שהוגשה בקשת הפסלות נתן בית המשפט מספר החלטות שעניינן קציבת מועדים להגשת מסמכים, והדגיש בהחלטה מיום 18.8.2020 כי "לא תתקבל כל החלטה אופרטיבית בתיק זה עד ההכרעה בבקשת הפסילה". עוד יצוין כי ביום 30.7.2020 הגיש המערער בקשה לביטול ההוצאות שהושתו עליו במסגרת ההחלטה הראשונה, וביום 19.8.2020 קבע בית המשפט כי החלטה בבקשה זו תינתן לאחר ההכרעה בבקשת הפסלות. 6. ביום 15.9.2020, בד בבד עם הגשת תשובתו לתגובת המשיבים לבקשת הפסילה, הגיש המערער בקשה שנייה לפסילת המותב (להלן: בקשת הפסלות השנייה). המערער טען כי אף שטרם ניתנה החלטה בבקשת הפסלות הראשונה, בית המשפט המשיך לקבל החלטות "בעניין מועדי תגובות ותשובות וכן הארכות מועד בהליכים שונים", בניגוד להוראת סעיף 77א(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) לפיה יש ליתן החלטה בבקשת פסלות לפני כל החלטה אחרת. לטענת המערער, העובדה שבית המשפט לא נהג בהתאם להוראה זו מבססת "חשש ממשי למשוא פנים או אי קיום הליך הוגן". בהמשך, ביום 17.9.2020, הגיש המערער בקשה לדחיית דיון שנקבע בהליך, ובהחלטה מיום 21.9.2020 קבע בית המשפט כי יתייחס לבקשה זו במסגרת ההכרעה בבקשת הפסלות (להלן: ההחלטה מיום 21.9.2020). עוד יצוין כי בימים 23.9.2020, 24.9.2020 ו-29.9.2020 הגיש המערער שלוש בקשות להארכת מועד להגשת תשובתו לתגובת המשיבים לבקשת הפסלות השנייה. בית המשפט נעתר לשתי הבקשות הראשונות ונעתר חלקית לבקשה השלישית בהחלטה מיום 29.9.2020. 7. ביום 1.10.2020 הגיש המערער בקשת פסלות שלישית במספר (להלן: בקשת הפסלות השלישית), ובה הלין על ההחלטה מיום 21.9.2020 וטען כי אי-קבלת בקשתו לדחיית מועד הדיון יוצרת חשש ממשי למשוא פנים. עוד הלין המערער על מספר החלטות שנתקבלו "לאורך ניהולו של ההליך" ובהן קצב בית המשפט מועדים הקצרים באופן משמעותי מן המועדים הקבועים בתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, באופן שלטענת המערער הקשה עליו להגיש תשובות "באופן ראוי", בפרט בהינתן תקופת הסגר והפגרה מהחודשים האחרונים. המערער סבר כי גם החלטות אלה יוצרות חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילת המותב. 8. ביום 12.10.2020 דחה בית המשפט את שלוש בקשות הפסלות. ביחס לבקשת הפסלות הראשונה עמד בית המשפט על כך שעיקר טענותיו של המערער נוגע להחלטות דיוניות, וקבע כי החלטות אלו אינן מעוררות חשש "למשוא פנים, לעיוות דין או למראית פני הצדק". מכל מקום, כך הדגיש בית המשפט, גם מתן החלטה ש"אינה נכונה" אינה מבססת עילת פסלות. בית המשפט הוסיף והתייחס לגופן של טענות המערער בנוגע להחלטה הראשונה, השנייה והשלישית, קבע כי החלטות אלו אינן מעוררות חשש ממשי למשוא פנים וציין כי הדרך להשגה על החלטות אלו היא בהליכי ערעור, כפי שאכן עשה המערער באשר לחלק מההחלטות שניתנו בעניינו. ביחס לבקשת הפסלות השנייה, חזר בית המשפט וקבע כי אף אם שגה בכך שנתן החלטות לאחר שהוגשה בקשת הפסילה הראשונה, אין בכך משום עילה לפסילתו. עוד ציין בית המשפט כי ההחלטות שניתנו לאחר בקשת הפסלות הראשונה הן החלטות שעניינן "קביעת מועדים"; כי החלטות אלו היו נחוצות להמשך ניהול ההליך; וכי בית המשפט הבהיר בהחלטותיו שלא תתקבל כל החלטה מהותית בתיק עד להכרעה בבקשת הפסילה. עוד הדגיש בית המשפט כי קצב מועדים גם למשיבים, ועל כן לא מדובר "במשוא פנים או אי הוגנות". ביחס לבקשת הפסלות השלישית, ציין בית המשפט כי החלטה בדבר דחיית מועד דיון היא "על הסף שבין החלטה טכנית להחלטה מהותית", ולכן סבר שראוי להכריע בה רק לאחר ההכרעה בבקשת הפסלות. בית המשפט הוסיף וקבע כי ההחלטות בנוגע לקציבת המועדים אינן מבססות חשש למשוא פנים וציין כי "בנסיבות תיק זה, ראוי לקבל הכרעה בבקשות הפסלות במהירות האפשרית תוך שמירה על זכויות הצדדים". לבסוף דחה בית המשפט את בקשת המערער לעיכוב ההליך עד להכרעה בערעור על החלטת הפסלות, וחייב אותו בהוצאות המשיבים בסך 6,000 ש"ח. 9. מכאן הערעור דנן, בו שב המערער על הטענות שהעלה בפני בית המשפט קמא ומוסיף כי ההחלטה הדוחה את בקשות הפסלות "מהווה כשלעצמה ראייה חותכת לטענה כי קיים חשש ממשוא פנים", משום שבית המשפט לא דן בטענותיו בנוגע להחלטה השנייה ולהחלטה השלישית. בהקשר זה טוען המערער כי התנהלות המותב אינה מעידה על "קציבה הוגנת של מועדים" ועל כן ההחלטה השנייה מקימה חשש למשוא פנים; וכן כי ההחלטה השלישית מוכיחה שבית המשפט "מכשיל את המערער במועדים קצרים ובלתי אפשריים". עוד טוען המערער כי קביעתו של בית המשפט שלפיה הדרך לתקוף החלטות דיוניות שניתנו בעניינו היא באמצעות הליכי ערעור מקימה אף היא חשש למשוא פנים, שכן על חלק מהחלטות אלו לא ניתן לערער במהלך ניהול התביעה, "וערעור שכזה בהכרח לא יוכל לתקן את העיוות שנוצר". לצד האמור, מלין המערער על כך ש"אף פעם בהליך לא נפסקו הוצאות נגד המשיבים" וטוען כי חיובו בהוצאות בגין דחיית בקשות הפסלות מקים אף הוא חשש למשוא פנים מצד המותב. עוד משיג המערער על קביעות שניתנו בהחלטה מיום 29.7.2020 בנוגע להליכים המקדמיים, אשר לשיטת המערער מעידות על חשש למשוא פנים. 10. עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין קבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט, ולפיו יש לבחון אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. לא מצאתי כי נסיבות כאלה מתקיימות בענייננו. הטענות שהועלו בבקשת הפסלות הראשונה והשלישית עניינן בהחלטות דיוניות שקיבל המותב, אשר אינן מקימות כשלעצמן עילת פסלות – וכפי שציין בית המשפט קמא, האכסניה הראויה להשגות עליהן היא בהליך ערעורי מתאים, בין בזמן ניהול ההליך ובין בסופו (ע"א 3041/19 פלונית נ' פלוני, פסקה 5 (18.6.2019)). הוא הדין ביחס לטענות המערער בנוגע להוצאות שבהן חויב; סוגיה זו נתונה לשיקול דעתו של המותב, ואין בה כשלעצמה כדי ללמד על משוא פנים (ע"א 5288/20 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (2.9.2020)). למעלה מן הצורך יצוין כי עיון בהחלטות שעליהן מלין המערער מעלה כי הן אינן מקימות גם לגופן חשש כלשהו למשוא פנים מצד המותב, לא כל שכן חשש ממשי. באשר לבקשת הפסלות השנייה: אכן, הוראת סעיף 77א(ב) לחוק בתי המשפט קובעת כי כאשר מועלית טענת פסלות על השופט להחליט בה "לאלתר ולפני שיתן כל החלטה אחרת". על כן, היה על בית המשפט לדון בבקשת הפסלות הראשונה ולהחליט בה בטרם קיבל החלטות נוספות. עם זאת, הואיל ובנסיבות העניין מדובר בהחלטות הנוגעות לקביעת מועדים גרידא, והמותב אף הבהיר כי יימנע מקבלת החלטות מהותיות בהליך עד להכרעה בבקשות הפסלות, לא מצאתי כי יש בכך בלבד כדי להצדיק את פסילת המותב (ע"א 1751/20 חאג' נ' אגף המכס והמע"מ - היחידה לפשיעה חמורה‏, פסקה 6 (2.6.2020)). אף לא שוכנעתי כי הוכחה הצדקה לפסילת המותב מטעמים של מראית פני הצדק. 11. למעלה מן הצורך אוסיף כי על פני הדברים קיים מתח בין טענות המערער בבקשת הפסלות השנייה – לפיהן בית המשפט שגה בכך שקיבל החלטות לפני ההכרעה בבקשת הפסלות הראשונה – ובין טענתו בבקשת הפסלות השלישית, לפיה בית המשפט שגה בכך שנמנע מלקבל החלטה בבקשה לדחיית מועד דיון. עוד דומה כי קיים מתח בין טענות המערער בבקשת הפסלות השנייה ובין העובדה שבמסגרת בקשת הפסלות הראשונה ולאחריה ביקש המערער הארכות מועד להגשת תגובות שונות. בנוסף, חלק מההחלטות שעליהן הלין המערער בבקשת הפסלות השלישית (ובפרט החלטה מיום 30.8.2020 והחלטה מיום 18.5.2020) ניתנו זמן לא מבוטל לפני הגשתה ביום 1.10.2020, כך שטענות אלו לוקות אף בשיהוי. לבסוף יצוין כי הטענות שהעלה המערער בערעורו בנוגע להחלטה מיום 29.7.2020 לא הועלו כלל בבקשות הפסילה שהוגשו לבית המשפט קמא, ולא היה מקום להעלותן לראשונה במסגרת הערעור. 12. מכל הטעמים המפורטים לעיל, הערעור נדחה. משלא נתבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות בערעור. ניתן היום, ‏א' בטבת התשפ"א (‏16.12.2020). ה נ ש י א ה _________________________ 20072790_V01.docx מב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1