פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 7279/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7279/11 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט ש' אלבז), מיום 26.9.2011, שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בת"ע 41431-06 ובתביעות קשורות בשם המערער: עו"ד י' רובין; עו"ד ר' קוסובסקי-שחור בשם המשיבה: עו"ד מ' קשת; עו"ד א' רוטלוי פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט ש' אלבז' להלן: בית המשפט), מיום 26.9.2011, שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בעניינו של המערער בת"ע 41431-06 ובשלוש תביעות קשורות התלויות ועומדות לפניו בעניין עיזבונות הוריהם המנוחים של המערער והמשיבה. 1. ביום 26.7.2011 נתן בית המשפט פסק דין בתביעה (ת"ע 41742/04) אשר הוגשה על-ידי אימם של בעלי הדין, בעודה בחיים. בפסק הדין שניתן לאחר מות האם, קיבל בית המשפט את התביעה בקובעו כי היה שיתוף נכסים בין ההורים המנוחים, וזאת בניגוד לטענת המשיבה. בית המשפט קבע עוד כי יש אמת בטענת המשיבה לפיה המערער השפיע על אימו להגיש את התביעה, וכי לצורך הדיון ניתן להניח שהתביעה הוגשה על-ידי המערער בעצמו. בפסק הדין אף נקבעו קביעות ביחס למהימנות העדים שהעידו מטעם המערער (להלן: תביעת השיתוף). 2. המערער הגיש בקשה לפסילת בית המשפט מלדון בתביעה שהגיש. בין היתר טען כי בפסק הדין בתביעת השיתוף קבע בית המשפט באופן חד-משמעי כי המערער פעל שלא כשורה וכי השפיע על האם המנוחה. המשיבה התנגדה לבקשה. 3. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי פסק הדין שנתן דן בתביעת השיתוף בנכסים בין ההורים המנוחים ולא בצוואות שהותירו אחריהם. בית המשפט הוסיף כי חרף העובדה שקבע כי המערער השפיע על אימו להגיש את התביעה, אין הוא חסום מלהכריע באופן אובייקטיבי בשאלה אם השפיע מי מבעלי הדין על כל אחד מההורים - השפעה בלתי הוגנת - בעניין חלוקת העיזבונות. בית המשפט קבע גם כי לו הייתה מתקבלת בקשת המערער, לא ניתן היה לקיים את הנוהג של "שופט אחד למשפחה אחת" הקיים בבית המשפט לענייני משפחה, וכי התוצאה המתבקשת מקבלת הבקשה לפיה שופט שקבע קביעה עובדתית או התייחס למהימנות של בעל דין בעבר לא יכול להמשיך ולשפוט בעניינו, היא בלתי סבירה. בית המשפט קבע עוד כי אם וככל שקיימת פלוגתה פסוקה בעניין הנדון, הרי שהעברת התביעה לשופט אחר לא תמנע העלאת טענה זו. גם מטעם זה דחה את בקשת הפסלות. על החלטה זו הגיש המערער את הערעור שלפניי. 4. המערער טוען שבהליכים המונחים לפני בית המשפט עולות אותן שאלות בהן הכריע בעבר, בין אותם בעלי דין. המערער מעלה טענות נגד תוכן פסק הדין בתביעת השיתוף, לרבות הימנעות בית המשפט מלהתייחס לחוסר מהימנות המשיבה. לדעת המערער, בית המשפט גיבש עמדה נחרצת ודעתו ננעלה: שאלת ההשפעה של המערער על הוריו שזורה כחוט השני בכל התביעות המתבררות לפניו, ואין למערער ספק שבית המשפט יפסוק כי השפיע על המנוחה גם בכתיבת צוואתה. המערער מוסיף כי קביעות בית המשפט בפסק הדין בתביעת השיתוף נעשתה לאחר שמיעת עדים, אך מבלי לשמוע את עדותו, תוך קביעת ממצאי מהימנות. המערער טוען עוד כי על הנוהג של "שופט אחד למשפחה אחת" להידחות בשל עילת הפסלות. עוד טוען המערער כי יקשה עליו לשכנע אחרת את אותו מותב שפסק כבר בפלוגתה הפסוקה. לדעתו, יש לפסול את בית המשפט גם בהתחשב במראית פני הצדק ובעובדה ששלב שמיעת העדויות רק החל. המערער מבקש לעכב את הדיון עד להכרעה בערעור. 5. המשיבה הגישה תשובתה לערעור. המשיבה מזכירה כי מטרת הקמת בתי המשפט לענייני משפחה הייתה לרכז את ההתדיינות בין בני משפחה אחת במסגרת תיק משפחה אחד. בהתחשב בכך, היא רואה בהגשת ערעור הפסלות ניסיון לעקוף את החלטת בית המשפט שקבעה את סדר הדיון בתביעות שהוגשו, עליה לא הוגשה בקשת רשות ערעור. המשיבה מוסיפה כי יש בטענות שמעלה המערער ניסיון לערער על פסק הדין בתביעת השיתוף, אשר ניתן לטובת אימם, ולמעשה, לטובת המערער עצמו. עוד מוסיפה המשיבה כי הבעת דעה בהליך קודם אינה יוצרת, לכשעצמה, חשש למשוא פנים, והיא מדגישה כי בית המשפט לא דן ולא הכריע בעילות האחרות מלבד בתביעת השיתוף. לדבריה, בתביעות שטרם התבררו יוזמנו עדים אחרים, יתכן שיועלו טיעונים חדשים ותתבררנה ראיות חדשות. המשיבה טוענת כי נושא ההשפעה על האם המנוחה הועלה על-ידי המערער ולכן היה על בית המשפט להתייחס לכך. המערערת מוסיפה גם שהמותב הנוכחי החל לדון בעניינם כבר בשנת 2004, וכי קיים חשש שהעברת ההליכים תגרום לדחייה של הדיון באופן שיגרום לה נזק. 6. דין הערעור להידחות. מקריאת הערעור נדמה כי רוב טענות המערער יסודן בחוסר שביעות הרצון שלו מקביעות בית המשפט בפסק הדין שנתן בתביעת השיתוף. כבר פסקנו בעבר כי פסיקה קודמת באותו עניין אינה מגבשת, כשלעצמה, עילה לפסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בתביעות שנותרו לדיון, שכן הבעת עמדה או דעה בהליך קודם אינה מקימה חשש ממשי למשוא פנים, ועצם העובדה שבית המשפט ישב במשפטו של בעל דין בעבר, אין בה כשלעצמה, כדי להביא לפסילתו (ע"א 379/11 גיא מיקי נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (לא פורסם, 20.3.2011)). גם בעצם הדיון באותה הסוגיה או בנגזרותיה אין כדי לפסול את השופט מלשבת בדין (ע"א 9108/08 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 9.12.2008); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 266-265, 275-273 (2006)). מציאות החיים היא ששופט יושב בדין בין אותם בעלי דין יותר מפעם אחת. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שמדובר בבית המשפט לענייני משפחה בו קיים הנוהג של "שופט אחד למשפחה אחת" (השווה: ע"א 10959/08 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 22.3.2009)). 7. בנסיבות שתוארו לעיל לא שוכנעתי כי קיים יסוד לחשש שדעתו של בית המשפט ננעלה באופן שליבו לא יהיה פתוח לשמיעת הטענות בתביעות הנדונות לפניו. בהיעדרו של חשש ממשי למשוא פנים פסילת שופט מלשבת בדין היא, אפוא, צעד מרחיק לכת הפוגע בתקינות ההליכים השיפוטיים. משלא התקיימה במקרה כל עילה לפסילת בית המשפט מלשבת בדין, דין הערעור להידחות. משהגעתי לתוצאה זו, ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב הדיון. הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 ₪. ניתן היום, כ"ג בחשוון התשע"ב (20.11.2011). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11072790_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il